צדק לא נראה צדק גם לא נעשה - 08 בפברואר 2018

צדק לא נראה צדק גם לא נעשה

האמרה ״על הצדק להראות, לא רק להיעשות״ הנה אמרה השגורה כמעט בפי כל העוסק במלאכת ״עשיית הצדק״.  אך לא פעם מתחבטים אנו בשאלה, האם ׳הדורש׳ הנו ״נאה דורש ונאה מקיים״, או שמא מקיים הוא אותה אמרה שהתפרסמה עוד בשנת 1911 בשבועון הבריטי Spectator שכך לשונה "Do as I say, not as I do״.

חדשות לבקרים התפרסמו ״איפה ואיפה״ של תחנות הצדק במדינת ישראל. הנשיא המנוח שמעון פרס ז״ל זכה לעולם למנה רוויה – ואף רוויה מדי – של צנעה עיתונאית בשל הליכותיו. איש לא נתן את הדין על מסכת ייסורי הגיהינום שעבר השר יעקב נאמן ז״ל  בשל החלטה מפוקפקת אצל מאן שהוא במשרד המשפטים.

אבל כל אלה הינן ״זוטות״.

המערכה המשפטית כבר אינה מתקיימת בינות להיכל הצדק של בית המשפט. היא מתנהלת ברחוב.

דוגמא צעקנית במיוחד הייתה קשורה למשפטו של משה קצב. לא הכרתיו, ואיני יודע מה עשה ומה לא עשה. אבל העיתונות ״שחטה״ אותו עוד לפני שאף הסתיימה החקירה בעניינו. הייתה זו חברת הכנסת שלי יחימוביץ שקבעה מעל כל במה – עוד לפני תום חקירתו של מר קצב כי היא יודעת שהוא אשם. חברת הכנסת הנכבדה שכחה ״הפרדת רשויות מה היא״. והעיתונות שפכה את דמו בריש גלי. האם באמת יש החושבים ששופטים הנם מכונות ואין הסערה הציבורית נוקשת על חלונם?

התנהגותם של קבוצות לחץ ועיתונאים בעניינו של ראש הממשלה הינה יותר מאשר זולות בית המשפט. פעם בעבר הרחוק, נושא שנדון בבית המשפט היה זוכה לחסיון. ״סוביודיצה״ כך היה שמו של החיסיון. היום, יש קבוצות לחץ שכבר החליטו שביבי מושחת והם יודעים שעליו ללכת לכלא. ביטחונם כה רב, הם יודעים כל כך הרבה, עד אשר אפילו היועץ המשפטי לממשלה אמור לכוף ראשו בפני הבריונות ״המשפטית״ הלזו, שאם לא כן, לא יוכל לאמר קדיש על אמו.

מה היה קורה אם כשנשפט חבר הכנסת אריה דרעי אצל משפטו הראשון, היו מפגינים צובאים על ביתם של שופטי בית המשפט וצורחים מלא גרונם. מה היה קורה באם שנתם של אותם ששפטו את משה קצב הייתה נידרת בשל שאגות מחאה שפסק הדין לא ניתן בזמן. הייתה כל האסכולה התקשורתית זועקת לשמיים. היועץ המשפטי לממשלה הוא ערכאה שיפוטית. הממשלה חייבת להישמע להוראותיו, ועליו - כן, עליו, לא על בריוני הרחובות המתיימרים לייצג את הצדק – להחליט האם להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן על כל המשמעויות האדירות בתחום הציבורי, המשפטי, יחסי החוץ של ישראל, ביטחונם של זרים בחוסנה של המדינה, ולא פחות מכך התוצאות האישיות כלפי ראש הממשלה, אשתו ומשפחתו.

רשויות אכיפת החוק אמורות לפעול בצנעה ללא השפעה. כן. ללא יחסי ציבור. צא ולמד, כיצד תתקוף התקשורת את אותו פרקליט שיחליט שאין מקום להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי. הלא הוא יועמד ללינץ ציבורי. האם באמת ישנו אדם שאמור להחליט היום על אשמתו לכאורה של ראש הממשלה, שאימת ההשתוללות התקשורתית אינה משפיעה עליו? אולי מפחידה אותו?

הד״ר אילנה דיין הנה עיתונאית מנוסה וותיקה. מה היא חושבת שהייתה תרומתה לעשיית הצדק בעניינו של ראש הממשלה כשהחליטה לראיין את מפכ״ל המשטרה ימים לפני שעליו לפרסם את מסקנותיו. כיצד חשבו אותם הטוענים הבקר ש״ראש הממשלה מתנהג כמו אחרון הפושעים״ כאשר מפכ״ל המשטרה טוען בראיון עם הד״ר דיין כי עוקבים אחר חוקרי המשטרה? אולי עיתונאים שלחו את העוקבים? אולי לא היה זה ראש הממשלה? והאם על ראש הממשלה לשמוע אשמה כה חמורה ולא להגיב? האם אשמה כזו אמורה לצאת לתקשורת או לידיעת היועץ המשפטי לממשלה? תשובתו של המפכ״ל, מדוע לא נפתחה חקירה בנושא זה אינה במקומה. האדם הממונה על אכיפת החוק בישראל אינו יכול להסתפק בשליחת אמרה כזו לתקשורת. ואין צל של ספק שראש הממשלה זכאי היה להגיב.

מפכ"ל משטרת ישראל רוני אלשיך

והגברת דיין שאלה מה יהיה אם תחליט המשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום, האם הוא מודע לרעידת האדמה שתהא כאן? כך שאלה. ובכל הכבוד הראוי למפכ״ל. היה זה נכון שיסכים לראיון כה חושפני ימים לפני מתן החלטתו? כך מנהלים חקירה אובייקטיבית? האם אותו חוקר אינו מבין מה התקשורת מצפה ממנו? הוא אינו חושש? הפרקליט שאמור לקבל את ההחלטה אינו ירא?

הוא שכתבתי, שפיכת הדם בראש חוצות כ״הכנה״ להליך משפטי הנה ריקבון עשיית הצדק. הצדק אינו נראה, והאמת היא, הוא גם לא יכול להיעשות. הממלכה השביעית הרסה אותו.

זלי יפה,

ירושלים