תחי השנאה

8 מרץ, 2020

זה זמן רב שהמדינה עומדת מול משבר פוליטי שלא היה כדוגמתו בתולדות המדינה. למשבר זה מתווסף עכשיו משבר עולמי שעלול להתפתח לממדים שיקרבו אותו למגפה הספרדית (למען הדיוק השמי - תודה למעירים) שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

לתומי חשבתי שמשבר הקורונה יקהה את המחלוקת הפוליטית. אז למדנו ההיפך. מר בני גנץ שדיבר על הסתה, הסית אתמול באופן היסטרי למדי. ואף חשיבתו אומרת דרשני, בלשון המעטה.

טוען מר גנץ כי רוב העם אינו רוצה את נתניהו. זה נכון. ולו היו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת [לא אזרחיה הערביים של המדינה, אלא נציגיהם בכנסת] נאמנים למדינה, שוללים את הטרור ולא תומכים בו, הייתי מבין את טענתו של מר גנץ. אבל מר גנץ שטען במהלך החודשים לפני הבחירות כי לא יבקש את תמיכת נציגי הרשימה המשותפת, ידע היטב למה. הוא יודע עליהם הכל כי הוא היה רמטכ״ל. אז היום, כשהוא בא לבחון את אלה התומכים במועמד זה או אחר, ואלה שלא, על פי הגיונו שלו, יספור וימצא למד. אין לו רוב תומכים. גם בו לא רוצה רוב העם.

ואז, הגיע היום מר גנץ להפגנת שיא של חוסר עמוד שדרה.

מר אביגדור ליברמן בכל התקופה לקראת הבחירות העביר מסר אחד. שנאת האחר. חלק ממסע התעמולה שלו היה מתאים למקומות אחרים בזמנים אפלים. הוא גם הודה כי יש לו עניין בנקמה אישית בראש הממשלה. הלאה הממלכתיות.

והנה, הציג היום מר ליברמן את תנאיו לתמיכתו בממשלתו של גנץ [ואז הוא מוכן לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת להפלתו של נתניהו. ]אמינות תוצרת רוסית]. גיוס חרדים. נשואין וגירושין, ועוד/ בקיצור מהפכה של ממש.

כל ראש ממשלה בעבר למד למצוא דרך ביניים. בין דתיים ושאינם דתיים. מר ליברמן מבקש להכות בדתיים ובחרדים. אף ראש ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל לא נהג כך. וגנץ אפילו לא מצייץ. הוא אפילו לא מנהל משא ומתן, הוא מסכים. הוא מבקש להיות ראש ממשלה בתמיכת שונא דתיים מחד, ושונאי המדינה מאידך.

גנץ אינו מבין את הנזק הפנימי שייגרם לכולנו כאן, אם אדם אחד - שהוא מיעוט מסוכן - יכתיב לנו את המהפכה השלילית והמסוכנת ביותר בתולדות המדינה. והוא יצליח כי הוא סוחט את גנץ. והוא מצליח כי גנץ נסחט כלאחר יד, מבלי שהוא מבין את תוצאות הסחיטה.

זה תהליך קבלת ההחלטות. כי ״צריך להתקדם״. כן, גם לכיוון הקרע המאיים ביותר בתולדות המדינה.

משהו באמת רוצה אדם כזה שיקבל החלטות גורליות עבורינו? משהו מאמין שהוא מסוגל? אני ממש לא.

ואני מציע לחזור למתווה הנשיא בתיקון מסויים. אני מציע למר נתניהו להסכים להיות ראש ממשלה בחלק השני של הקדנציה. ישונה החוק ומעמדו לעניין יכולתו החוקית תחול אף אז. שהלא לא מדובר ב״אולי״. אם הכנסת תאשר היום את הסכם הרוטציה, הוא בוודאי יהיה ראש ממשלה בעוד שנתיים. תיקון כזה יעזור היום לכולנו.

ולפני שמר לפיד ״נקי הכפיים״ זועק חמס, שייתן כמה הסברים, או ש״החכם ביום ההוא יידום״. חכם אמרתי? סליחה.

אני חושב שכך אומנם ישלם מר נתניהו מחיר, אבל לצערי זה מחיר שווה. כואב, אבל שווה. נאחה פה את הקרעים. לפני שתקום פה קואליציה של שונה יהודים ושונאי ישראל.

הצדק ואנחנו

אז ככה. כמובן שאסור לנגח את קדש הקודשים של הרשות השופטת. נכון. אלא אם כן, כמובן, הנוגחת, היא הרשות השופטת עצמה.

הצבענו בעבר במבחר של מאמרים של שרשרת של שגגות ותקלות מאצל מערכת אכיפת החוק כמו גם אצל מערכת בתי המשפט.  חלקן בשוגג, וחלקן בוודאי במזיד. [פרשת המסרונים בין שופטת בית משפט השלום רונית פוזננסקי לפרקליט מפרקליטות המדינה עו״ד שחם שביט, מאחרי גבם של באי כוח החשודים  - ועלינו להאמין כי מדובר בתקלה חד פעמית כי לא שמענו על בדיקה בתוך המערכת.    ראיון שמעניק מפכ״ל המשטרה ערב פרסום המלצות המשטרה להעמיד את ראש הממשלה לדין.   מנהלת התיק כנגד ראש הממשלה בפרקליטות המדינה שהייתה בחופשה בחו״ל במהלך השימוע אבל היא ״תקרא את הפרטיכלים״ , ועל התייחסותו של פרקליט המדינה דאז שי ניצן, לתקלה זו, כלאחר יד.    האיפא ואיפא בין ראש הממשלה ובין יאיר לפיד, או אותה פרקליטה מפרקליטת המדינה  שהגישה תצהיר בעייתי, אם לדבר בלשון המעטה, לבית המשפט, ועוד ועוד ועוד]. כל אלה לא הוסיפו נופך של אימון במערכת אכיפת החוק.

ואז יצא ״קודש הקודשים״ מהיכלו בתופעה שזכורה לי רק מרוסיה. ומעשה שהיה שם, כך היה. בשנת 2013 הועמד שם לדין עורך דין בשם סרגי מקניטסקי. הוא הועמד לדין פלילי במוסקבה. והגם שמערכת המשפט ברוסיה אכן ידועה כקפקאית, הצליח בית המשפט במוסקבה להגיע לשיא חדש.  מר מקניטסקי מת בכלא הרוסי בשנת 2009. אבל על פי החלטה של בית המשפט העליון של מוסקבה משנת 2011, ניתן להעמיד לדין גם מי שמת.  . אנחנו חשבנו שמדובר בקרקס משפטי שטוב ומתאים לעשיית הצדק במדינות כמו רוסיה או תורכיה. אבל בישראל? כן, בישראל. אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט יישום סדרי דין המתאימים למשטר שמקורו לא יכירנו.

אותו  בג״צ מפורסם כנגד יושב ראש הכנסת המחייבו לכנס את מליאת הפרלמנט על מנת לבחור ביושב ראש אחר. חבר הכנסת יולי אידלשטיין נידרש להגיש את תגובתו. אבל טרם שהופיע ושטח את טיעוניו כבר נכתב פסק הדין.  כבוד נשיאת בית המשפט העליון אשרה את התופעה ההזויה הלזו. אז על מה ולמה נדרש כבוד היושב ראש [שמבחינה טכסית מעמדו הינו רם מזה של כבוד הנשיאה] להופיע בעת לילה בפני ההרכב שדן בעתירה? על מנת שהצדק יראה? ומה אם ״הצדק ייעשה? זו עשיית צדק? כאשר השופטים כתבו את פסק הדין טרם שהופיע בפניהם כבוד היושב ראש? ועשו זאת בהיחבה. שהלא לא ידע כבוד היושב ראש כי עת אשר הרכין ראשו באלם  בית המשפט, היה פסק הדין מנוסח ומודפס.  יש משהו שחושב שמכונת הצדק עבדה כאן? ואין מי שייתן את הדין.

ועלי להדגיש. אין בדעתי להתייחס למהותו של פסק הדין.  האתגר המשפטי אינו פשוט, ולצערי נושא התערבות רשות אחת בפעילותה של רשות אחרת חייב לבוא לידי סיכום מוסכם שיגובה לאחר מכן בחקיקת יסוד.  אבל כאן לא מדובר במהות.  אלא בדרך.  צדק שאינו נראה גם לא נעשה.

נאמר לי על ידי אישיות משפטית מכובדת כי טוב היה לו מר אדלשטיין, באם במקום לבקר את בית המשפט אצל נאום ההתפטרות שלו היה כותב מאמר ביקורת.  בכל הכבוד, איני יכול להיות שותף לחשיבה זו  האומנם? בית המשפט מזלזל בעשיית הצדק בריש גלי? והנפגע יכתוב מאמר?

זה נכון.  הייתה כאן הפגנה של ״זילותא דבי דינא״.  אבל זילות זו יצאה מבית המשפט העליון.  זו תקלה חמורה, ואף חמורה מאוד. אין כאן ראיית הצדק, אף לא עשיית הצדק, יש כאן שימוש מסוכן בגוף שאין היכול לבקרו ולרסנו, שהזיק לצדק ולאמון של הציבור במערכת הצדק, אימון שהולך ונשחק. תרומתה של מערכת עשיית הצדק לשחיקת האימון בעשיית הצדק.  הינה ״נכבדת״.  נכבדת מדי. הרבה יותר מדי.