בכל הכבוד הראוי נדרש אני ראשית חכמה לבקש סליחה מהקורא על היומרה הניבטת ממאמר מקיף זה. נסמך אני על דברים שאמר המשגיח הנודע מישיבת פוניבז׳, ואשר הבין את ירידת הדורות, וכך קבע: - ״כל אחד יכול לחדש בה מבלי שיהיה כבר בקיא בש״ס ובפוסקים, וזהו אשר יצילנו לבלתי תשתכח תורה לגמרי ח״ו״. מכתב מאליהו, ה, עמוד 223. ראה גם, בנימין בראון, החזון איש, הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת ישיבה יוניברסיטי והאוניברסיטה העברית, [תשע״א], בעמוד 329.
דברים, פרק כה, פסוק יט.
לכמה מצוות בתורה ייחודיות הבאות ללמד. כך למשל
[א] המצוות היחידות בתורה המאבחנות בין יהודי לשאינו יהודי . לעניין שמיטה "את הנכרי תיגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" [דברים, פרק טו, פסוק ג] ולעניין ריבית - "לנוכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" [דברים, פרק כג, פסוק כא'], או קביעתו של הרמב"ם כי בן נוח ואפילו גר תושב שרצח בשגגה, יהרג [הלכות רוצח, פרק ה' הלכה ד'; ראה גם רש"י מסכת מכות, דף ט עמוד א, ד"ה "לפיכך". וראה הרב איסר זלמן מלצר, אבן האזל, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ה' הלכה ה'. הרמב"ן חולק על קביעה זו של הרמב"ם ורש"י, ראה פירושו של הרמב"ן למסכת מכות, דף ט עמוד א שם. ראה מאמרו של שותפי וידידי יצחק פונד על פרשת מסעי בספר ״המייג׳ור״, חייו ופועלו של הרב ד״ר משה אברהם [מוריס] יפה, עמוד 403.
[ב] מצוות ואשר הגיונם מנוי בצידם בכתוב עצמו - "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש" [שמות, פרק יט פסוק יא]; "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" [דברים, פרק טז' פסוק יט];ראה מאמרי ״מדד השוחד״; ״מקור ראשון״, מיום 10 יולי, 2013, כמו גם בZalli’s Blog. עניינו של מלך - "למען הרבות סוס" - ]דברים, פרק יז, פסוק טז, ראה לעניין זה רמב"ם, מורה נבוכים, בתרגומו של פרופסור מיכאל שוורץ, אוניברסיטת תל-אביב, [2002] כרך שני, חלק שלישי, בעמוד 514[; , "כי הוא ראשית אונו" - ]פרשת כי תצא, פרק כא, פסוק יז]; "כי קללת אלוקים תלוי" [שם, פסוק כג]; "כי תועבת ה אלוקיך כל עושה אלה" [פרק כב, פסוק ה]; "כי הוציא שם רע" [שם, פסוק יט]; "את הנערה על דבר אשר לא צעקה .... ואת האיש על דבר אשר עינה..." [שם, פסוק כד; וראה ספר הלכות גדולות, הקדמה, עמוד יג].
[ג] המצווה היחידה בתורה בה נקט הכתוב הן לשון איסור והן לשון הרחקה "מדבר שקר תרחק" [שמות, פרק כג' פסוק ז', וראה לעניין זה הרב ישראל מאיר לאו שליט"א יחל ישראל , חלק א' עמוד שנג].
[ד] המצווה היחידה ואשר התורה מבקשת ׳להמריץ׳ את קיומה, ״רק חזק לבלתי אכול הדם״ דברים פרק דברים פרק יב, פסוק כג. ראה מאמרי בZalli’s blog ״רק חזק״ מיום 20 ספטמבר, 2020, על תמריץ זה והגיונו.
[ד] מצוות אשר שכרן מנוי בצידן; מצוות כיבוד הורים [ספר שמות, פרק כ, פסוק יב]; מצוות שילוח הקן [פרשת כי תצא, פרק כא, פסוק ו-ח].
[ה] שבועת שווא, המצווה היחידה בתורה שאינה ברת תשובה . ראה מסכת שבועות דף לט עמוד א, וראה שם רבנו חננאל, ד״ה ״נתפס איש בעוון אחיו״; מסכת נדרים, דף יח עמוד א, פירוש הראש, ד״ה ״אלא משום דכתיב בשבועה.
לכל אחד מאלו הייחודיות סיבה משל עצמה אך לא זה המקום לדון בכך.
שמות, פרק יז, פסוק יד.
מסכת ברכות דף ו עמוד א.
ילקוט שמעוני, ישעיהו, רמז תפה, ד"ה "אשרי אנוש יעשה". ראה גם המקור לקביעה זו מאצל שלוש עשרה מידות, אצל חידושי הרשב"א, מסכת אבות, דף ו עמוד א, ד"ה "ולעניין מה".
מסכת עבודה זרה, דף ג' עמוד ב.
תלמוד ירושלמי, ר"ה, פרק א דף נז. ראה גם ילקוט שמעוני, לויקרא פרק יח, רמז – תרא.
מדרש רבה, פרשת משפטים, פרשה ל, סימן ט, וראה שם אף ה״מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא״.
ברייתא דר' ישמעאל – ספרא, פתיחה.
שם. הרמב"ם כך לשונו באופן נרחב יותר. "מפרט אחד מביאים ראיה על כלל פרטי המין, ויודעים שזאת צורת כל פרט ממנו". מורה נבוכים, שם, חלק ראשון, פרק מ"ו, עמוד 416.
לאותם מבין המעיינים המבקשים להשוות בין החשיבה היהודית והמחשבות שהתפתחו בין אומות העולם,
יהיה מעניין להשוות בין קביעה זו לבין תיאוריית הקבוצות של הפילוסוף הבריטי בטרנד ראסל. https://en.wikipedia.org/wiki/Russell%27s_paradox.
ספר ויקרא, פרשת צו.
ספר ויקרא, פרק ז, פסוק יח.
אבן עזרה, שם, ד"ה "עוונה תישא"; מלבי"ם, ויקרא, שם, ד"ה “ואמרו בבשר”.
מסכת יבמות, דף ז עמוד א. ראה גם ספר יראים, סימן מ, ד"ה "טמא שאכל". "כיצד? והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' טומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. והלא שלמים בכלל קדשים היו פי' בכלל הכתוב דכתיב אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וגו'. למה יצאו? ללמד על הכלל כולו יצאו, מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח".
חובת הלבבות, הקדמה, ד"ה "האחד מהם".
סדור עולת ראיה, מוסד הרב קוק, תשמ"ה, עמוד קפב. נציין כי המצווה הראשונה בה מיושם הכלל הפרשני של "פרט שיצא מן הכלל" מתייחס לקורבן הפסח, ספר שמות, פרשת בא, פרק יב, פסוק כא. ראה רמב"ן, שם, ד"ה "ויקרא משה". "והוסיפה זאת הפרשה בארו נתינת הדם שתהיה באגודת אזוב וטבילה בסוף שלא נאמר למעלה בפרוש, אבל נאמר שם סתם 'ולקחו מן הדם', ללמד שכל לקיחה האמורה בתורה סתם שתהיה באגודה ושכל קבלת הדם טעונה כלי כמדרש רבותינו". המכילתא לספר שמות פרק כ פסוק י] מיישם כלל זה למיתות בית דין בשבת. כל מיתות בית דין נלמדים משרפה. ראה, ספר החינוך – המביא את המכילתא], מצווה קיד [״שלא יעשו בית דין משפט מות בשבת״] ״מה שרפה שהיא אחת ממיתות בית דין שאינה דוחה את השבת, אף שאר מיתות בית דין אינן דוחות את השבת״.
הכלל אינו מיושם רק בדברי הלכה. המדרש רבא על פרשת במדבר [ פרדה ג, טו] מיישם את הכלל הלזה בבואו להוכיח ששבט לוי לא נענש עם כלל עם ישראל לאחר חטא המרגלים והן כן נכנסו לארץ. הדבר נלמד על פי הכלל האמור, בעטיו של אלעזר בנו של אהרון הכהן .ראה שם.
ראה מסכת שבת, דף ע עמוד א. רש"י ד"ה "ועל כולן כאחת"; קידושין, כד עמוד א', רש"י ד"ה "אין מלמדים"; חולין, דף סא עמוד א; כמו גם תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ז' דף כא. ראה גם שו"ת ציץ אליעזר, חלק ד' סימן כה, ד"ה [ב] "ולכאורה". מגבלה דומה קיימת אף אצל כללי פרשנות אחרים. ראה בבלי, חולין, דף פ עמוד א לעניין "פרט וכלל". ראה מחלוקת הראשונים לעניין היקף הכלל, מסכת קידושין, דף לה עמוד א, תוספות ד״ה ״אלא למן דאמר תפילין״,, ראה שם ם רש״י החל מד״ה מאן שמעת ליה ומהרש״א במקום.
ר' צדוק הכהן מלובלין, ליקוטי מאמרים, עמוד צג, ד"ה "ואמרו".
בניגוד לשבועות אחרות של הקב"ה ואשר אינן מתייחסות לקיום מצוות.
על הקשר בין שבועתו של הקב"ה כפי מנויה אצל פרשת בשלח, ובין המצווה בה נצטוו ישראל, ראה גם הרמב"ן בפרושו לפרשת בשלח, פרק יז, פסוק יד, ד"ה, “כתוב זאת זיכרון בספר”.
'יוצר' לשבת 'זכור', תפילת שחרית.
אמרי אמת על פרשת זכור, ד"ה “כתוב זאת”, ספר שמות, עמוד 150. ראה מדרש תנחומא "כי תצא" יא, ד"ה "והיה בהניח". שכך לשונו. "עד שלא פשט ידו בכסא – תמחה, כשפשט ידו בכסא – מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקב"ה? אלא על ידי שהחריב ירושלים ...".
אבל גאולת ישראל, אינה תלויה אלא במחיית עמלק, זהר לפרשת בראשית, דף כ״ה עמוד ב, ד״ה ״ענקים מינה״.
רמב"ן לספר בראשית, פרשת וישלח, פרק לה, פסוק יב, ד"ה "ואת הארץ אשר נתתי"; וראה גם שם בפרק כב, פסוק טו, ד"ה "יען אשר עשית את הדבר הזה".
לשונו של בעל ״אור החיים״, פרשת נח, פרק יא, פסוק א׳, ד״ה ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳״.
ההשוואה של הזוהר הקדוש בין ההתייחסות מחד והצווי מאידך, כך לשונה. "אמר רבי יצחק. כתיב 'כי מחה אמחה', וכתיב 'תמחה את זכר עמלק'. אלא אמר קודש אבריך הוא. איכון מחוון דוכרניא לתתא [אתם תמחו את זכרם למטה] ואנא אמחה דוכרנה לעילה [ואני אמחה את זכרם למעלה]. הזהר לפרשת בשלח, ד"ה "ויבוא עמלק". וראה השוואה נוספת של דעת זקנים מבעלי התוספות, שמות פרק יז, פסוק טז, ד"ה "ויאמר". וכן, הגר"א , אבן שלמה פרק י"א. אני מבקש להודות לידידי מ"ג על הפנותו תשומת ליבי למובאה מהגר"א. ראה גם האלשייך, על פרשת בשלח פרק יז, פסוק ח, ד"ה "ונבוא אל העניין".
אמרה הלקוחה ממורה נבוכים, שם, עמוד 428.
[א] "דשבת שקיל כנגד כל התורה כולה" [זוהר חדש, תיקונים, כרך ב, דף צח, עמוד ב]. "למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לאמר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצוות. [רש"י ד"ה אני ה אלוקיכם" במדבר, פרשת שלח לך אנשים, פרק טו, פסוק מא]. וכהסברו של הרמב"ם "ולהיותה שלישית למציאות האל ושלילת האמונה בשתי רשויות", [מורה נבוכים, חלק שני פרק לא חלק א, עמוד 372]. וראה רמב"ן לפרשת תולדות, פרק כו, פסוק ה', ד"ה "ושמרו משמרתי"; מדוע נאמר על יעקב אבינו ששמר כל התורה כולה, והלא נשא שתי אחיות – ועל פי המדרש, ארבע, שזלפה ובלהה היו אחיותיהן של רחל ולאה אך מאם אחרת? – "ואפשר שהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה, שהיא מעידה על מעשה בראשית"; "רבי אומר, זו מצוות שבת שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה, דכתיב 'ואת שבת קודשך הודעת להם ומצוות וחוקים ותורה צווית להם ביד משה עבדך" [ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א, הלכה ה (דף יב, עמוד ב ) ״. [הדברים מבוססים על האמור בספר נחמיה, פרק ט פסוק יד].], ראה גם שמות רבא כב, יב; אור החיים, על ספר שמות, פרק לא, פסוק טז, ד״ה ״עוד ירצה על פי דבריהם, כמו גם, שם פרשת כי תישא, פרק לד, פסוק יח, ד״ה ״והזכיר שמירת שבת״, ראה לעניין זה גם ירושלמי, נדרים, פרק ט הלכה ג; דברי רש"י למסכת חולין, דף ה עמוד א, ד"ה “אלא לאו”, ורמב"ם הלכות שבת, פרק ל הלכה טו. [על הקשר בין שמירת שבת ומצוות מחיית עמלק, ראה, תנא דבאי אליהו רבא, יד]; [וראה האבחנה בין שמירת שבת ומחיית עמלק על פי ה"שפת אמת" לפרשת זכור, שנה תרמט, ד"ה "איתא במדרש"] וראה קיצור שולחן ערוך, סימן עב, סעיף א.: אגב, ראה אור החיים שם [ד״ה ואולי שרמז״] לעניין הקשר בין ״ברית עולם״ ל״שבת ״שחשבון ׳ברית׳ עולה בו תרי״ב וכולן תלויין בשבת, הרי תרי״ג״. וראה גם, אור החיים על פרשת וייקהל פרק לה פסוק א, בפסקה המתחילה ״אכן יתבאר על פי דבריהם ז״ל לֹזה. [שמירת שבת – ש.ז.י] יתוקנו פגמיהם של ישראל״.
[ב] אמרתו המפורסמת של הלל הזקן: - ״דעלך סני, לחברך לא תעבד [מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך – שזי], זו היא כל התורה כולה, והשאר פירושה הוא, לך ולמד״ [מסכת שבת, דף לא. עמוד א].
או השוואת מצוות לכל התורה כולה בשל שקולים שונים.
[ג] עבודה זרה [מסכת שבת, דף קנג, עמוד ב כמו גם מסכת הוריות דף ח עמוד א, מסכת חולין, דף ה, עמוד ב, ועוד], וכן ״כשם ששמירת כל המצוות תואיל לכל האדם, למניין אבריו ושס״ה גידיו כמו כן ישי שמירה לכללות האדם בכפירת עבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה בכל התורה כולה״, מסכת נדרים דף כה עמוד א. ראה גם , אור החיים, פרשת משפטים, פרק כג, פסוק יג, ד״ה ושם אלוהים אחרים.
[ד] "צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה [ירושלמי, מסכת פאה, פרק א, הלכה א; ראה גם מסכת בבא בתרא דף ט עמוד א׳ ״ואמר רב אסי, שקולה צדקה כנגד כל המצוות שנאמר (בפרק י׳ פסוק לג בספר נחמיה) והעמדנו עלינו מצוות וגו׳. מצווה אין כתיב כאן אלא מצות״ וראה תוספות ד״ה שנאמר״ שם];
[ה] תפילין, [מסכת מכות, דף יא, עמוד א] כמו גם מסכת קדושין דף לה עמוד א. במקום אחר הוקשה כל התורה כולה לתפילין לעניין פטור לנשים מקיום מצוות עשה. ראה ילקוט שמעוני, רמז קכב. שכך לשונו: - ״למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מצוות וכו' ואכן, סיומה של התפילה המקדימה להנחת תפילין מסיימת בזו הלשון: - ״ויהי רצון מלפניך ..... שתהא חשובה מצוות הנחת תפילין לפני הקב״ה כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה, ותרי״ג מצוות התלויים בה״.
[ו] נשיאה ונתינה באמונה [מכילתא דבי רבי ישמעאל, פרשת בשלח, מסכנתא דויסע, פרשה א' ד"ה "ויאמר אם"];
[ז] נשיאת אשה כשרה, [מדרש זוטא רות [בובר] פרשה ד', ד"ה [א] "ויאמרו כל";
[ח] מצוות ציצית, "שהיא כנגד כל המצוות"/ מסכת חולין, דף פט עמוד א, רש"י ד"ה “שהתכלת דומה לים"; אוצר המדרשים [אייזנשטיין], מעשים עמוד 352, "הלוחות והבמות אין". וראה, רש"י' שם, ד"ה “אני ה אלוקיכם”]. ראה גם מסכת נדרים, דף כה עמוד א, והגיון הקביעה הלזו כפי הסברה על ידי הרא״ש , שם ד״ה ״שקולה מצוות ציצית״, ראה גם מסכת שבועות דף כט עמוד א, רש״י, ד״ה ״שקולה מצוות ציצית״ והתפילה המקדימה להתעטפות בטלית בבקר. ראה גם מדרש רבה לפרשת קרח, פרשה יח, עמוד כא.
[ט] מצוות מילה "שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה שנאמר 'הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה'" [ירושלמי נדרים, פרק ג, הלכה ט, ראה גם בבלי, נדרים, דף לב עמוד א.ח, וראה גרסת המשנה בדף לא עמוד ב, על פי הר״ן ועין יעקב], על פי גרסתם, בסוף המשנה יש נאמר ״רבי אומר, גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה״ [ראה שם, הר״ן ד״ה ״שהיא שקולה״].
[י] "ואמרו, ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" [ספרי, דברים סימן פ]; וראה שם על פרשת ראה, [פרק פרק יב, פסוק כט. שכך לשונו של הספרי: - ״(וירשת אותם) [וישבת בארצם]. מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום [מקום בח"ל], וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: (וירשת אותם) וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה״. ראה גם מסכת כתובת דף קי עמוד ב, והתייחסותם של גדולי הראשונים שם. לא זה המקום להתמודד עם השאלה האם עליה לארץ בזמן הה הינה מצווה מדאורייתא או מדרבנן [אך ראה, מסכת נדרים דף קי עמוד א, על כוונתו של רבי זירא לעלות לארץ, ועל עמדתו של המהר״ם מרוטנברג, כפי שהביאה הרא״ש למסכת כתובות בסימן יז]. ראה עמדתו של החזון איש זצק״ל, הגם שהוא עצמו כמובן עלה ארצה, בספרו המקיף של ד״ר בנימין בראון ה.מ. 1 לעיל, ישיבה יוניברסיטי והאוניברסיטה העברית, תשע״א, לרבות עמוד 240.
]יא] "וסמיך לי, 'כי המצווה הזאת' לומר, שקולה התשובה כנגד כל המצוות", בעל הטורים, דברים, פרק ל', פסוק י', ד"ה כי תשוב אל ה' אלוקיך.
[יב] "תלמוד תורה כנגד כולם" [משנה, פאה, פרק א' משנה א', וראה ירושלמי, פאה, פרק א' הלכה א'. תמצית ההלכה מובאת דווקא בספר החפץ חיים, שמירת הלשון, מקור חיים, עמוד לז, הלכה יב] ראה גם מסכת מועד קטן, דף ט עמוד ב, ר״י ד״ה, וראה לאחרונה ספרו של הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף שליט״א, אגרת לבן תורה, עמוד יז סימן ג. ואכן, אצל ספר הבהיר למדנו ״ובמה יתחסד עם קונו אם לא בתלמוד תורה? שכל הלומד תורה גומל חסד עם קונו״, ספר הבהיר, סימן קפה, מפורש בידי הרב פרופסור אריה קפלן, הוצאת קורן [2022] עמוד 298.
[יג] ו״העושה מצווה אחת יתרה על זכויותיו ... דומה כמי שקיים כל התורה כולה״ [מסכת קידושין, דף לט, עמוד ב].
[יד] ב״איגרת הגר״א״ ששלח לבני ביתו, כתב: - ״העיקר לזכות לעולם הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים ..... כי הפא קדש קודשים״.
[טו] ״שזכות האמונה שקולה כנגד כל התורה, כדכתיב [חבקוק פרק ב, פסוק ד] ׳וצדיק באמונתו יחיה׳, זרע שמשון, מהדורת משפחת האאס, Artscroll, ספר שמות, כרך ב, על פרשת בשלח, דרוש י, עמוד 13. ראה גם מסכת מכות, עמוד כד עמוד כד עמוד א, המפרשים השונים שם על התייחסותם על הפסוק מהנביא חבקוק.
[טז] יראת שמיים. כנוסח המדרש רבה ״״ויראה ותורה עימם הרי תרי״ג״. מדרש על פרשת קרח, פרשה יח.
וכך כתב [כנראה] רבי נחוניה בן הקנה, ״״מלמד שחי העולמים, כלולים בו כל המצוות. וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם, ואולי נזכה״; ספר הבהיר, ה.מ. 30[יב] לעיל, עמוד 293.
ונזכיר כי ״כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דיבור ודבור, מצוות התלויות בו״ [רש״י, לפרשת משפטים, פרק כד, פסוק יב, ד״ה ״את לוחות האבן״].
מאידך קיימות עברות שהינן דחיית כל התורה כולה.
i כך כפי שהוזכר, עבודה זרה [מסכת שבת, דף כג עמוד ב, כמו גם מסגת יבמות, דף ט עמוד א; מסכת הוריות דף ח עמוד א; ראה גם אור החיים על פרשת כי תישא, פרק לב, פסוק ח, ד״ה, ״סרו מהר מן הדרך״, שכך לשונו. ״׳סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתם׳ הרי כל מה שציוה בכלל״]. ראה רמב״ם בהתייחסו לעבודת כוכבים כותב בין שאר מקומות, ״הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה״ [הלכות עובדת כוכבים וחוקותיהם, פרק ב׳ הלכה ד]; ראה גם פרשנותו של ספורנו על במדבר, פרק טו, פסוק כג, ד״ה ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דיבר ה׳ אל משה״, שכך לשונו: - ״כי ההוא יתברך הקדים לכולן [לכל המצוות – ש.ז.י] אלקותו, באומרו ׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳, וכן אמרו ז״ל, המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה״. וראה רש״י בפירושו לפרשת ״שלח לך״ פרק טו, פסוק כב, ד״ה ״וכי תשגו וגו׳״.
״ועל ידי מעשה העגל שהוא כל התורה כולה״, אור החיים, פרשת כי תישא, פרק ל׳ פסוק טו, ד״ה ״זה יתנו״', בקטע המתחיל ״וכבר כתבנו בכמה מקומות״. וכפי שהסביר בפרשנותו לפרשת פקודי: - ״כל המצוות שבתורה שנצטווה משה, כולם ישנת במצוות המשכן, ובזה יכפר המשכן על העגל ששקול כנגד כל התורה״ [אור החיים, פרשת פקודי, פרק לח, פירושו לפסוקים כא-כג, בפסקה המתחילה ב״עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל״ – ראה מהדורת Melohn הוצאת Artscroll, ספר שמות חלק שני, בעמוד 587]. וראה שם בפרק לט, פסוק מב, ד״ה ״ככל אשר צוה ה׳״, שם מסביר בעל אור החיים כי בני ישראל כפרו בכל התורה כולה, הן במחשבה, הן בדיבור והן במעשה. כמאמרו ״ובבחינת כל אחת כפרו בכל התורה כולה״.
ii ״היות האדם בחירי והרשות נתונה אליו לבחור איזה דרך שירצה, כמאמר הכתוב ׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ובחרת בחיים׳. ומי שיכפור זה יעקור התורה בכללה״ דרשות הר״ן, הוצאת Artscroll [2019] כרך ראשון, דרשה ה׳ עמוד 408.
iii על הפסוק במשלי ״אדם בליעל איש און הולך עקשות פה״ [משלי פרק ו׳ פסוק יב, כותב רש״י ״אילו הן בעלי לשון הרע שדימן הקב״ה לע״ז. מפני מה? שלשון הרע קשה כעבודה זרה״. ראה גם השוואה בין לשון הרע ועבודה זרה, בתוספתא, פאה, פרק א ׳ הלכה ב. וכמובן, ספרו של רבי ישראל מאיר הכהן קגן מראדין, בעל ״החפץ חיים״ במקומות רבים בספרו.
אף על עשייה ששווה כנגד פעילויות רבות למדנו. שכך מצאנו: - ״והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא״. מדרש רבא לפרשת נשוא, פרק יח, עמוד כט.
ונכון לעיין בדברי הר״ן בסכמו דברי הגמרא והראשונים שקדמו לו לעניין מספר המצוות שנדרש האדם לקיים על מנת לזכות בחיי העולם הבא. ראה, דרשות הר״ן, הדרוש השישי, מהדורת ארטסקרול [2021] החל מעמוד 5.
שמות, פרשת "כי תישא", פרק ל, פסוק יא.
במדבר, פרק יט, פסוק א.
ראה אף במדבר, פרק לא, פסוק כא, בהתייחס לשלל אנשי הצבא הבאים מהמלחמה ודרך טהרתו. המחנה המשותף בין פרק יט ובין האמור אצל פרק לא. – ענייני טומאה וטהרה.
שו"ת תורת חיים, סימן קה. ראה גם צרור המור במדבר פרק ו ל"א "זאת חוקת התורה. כלומר אל תתמה על החפץ". התורה משתמשת בניסוח דומה בהתייחסה "אל אנשי הצבא הבאים למלחמה", ה.מ. 29 לעיל.
ספר שמות, פרשת בו, פרק יב, פסוק א.
שם, פסוק ב. ראה פסיקתא רבתי [איש שלום], פסיקתא טו, - "החודש".
דברים, פרק כא, פסוק יא.
רש"י שם, ד"ה "כי תצא למלחמה". ראה שם הספורנו המפרש כי מדובר במלחמה "אל חוצה לארץ".
פירושו לתורה, שם, פסוק י, ד"ה "כי תצא".
דברים, פרק כא, פסוק יד.
מגילת אסתר, פרק ז' פסוק ו.
ילקוט שמעוני, לספר דברים, תתמה.
רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק – שמות, פרשת בשלח אות יג, ד"ה "ואחר כך".
דברים, פרק כה, פסוק יט.
הלכות מלכים, פרק ה', הלכה ה'. ועיין מה שכתב בעל ה"משנה שכיר" רבי ישכר שלמה טייכטאל זצק"ל, לפרשת בשלח ד"ה "כתב זאת זיכרון בספר" בשם בעל "מלא הרועים" "שזה סוד מה שאמר הקב"ה למשה במלחמת עמלק, כתב זאת זכרון בספר, כי סוד עמלק היה פוגם בעולם העשייה, ועל כן אמר הקב"ה למשה כתב זאת ועל ידי הכתיבה תתקן עולם העשייה. משנה שכיר הוצאת קרן רא"ם [תשס"ט] עמוד 197. שהלא “עמלק”, בגימטרייה “ספק”. המהר"ל מפרג, באר רביעי, ד"ה רק רבה [397].
ספר החינוך [שעל פי אחת ההשערות נכתב על ידי רבי אהרון הלוי [ הרא"ה] – מספרד, ואולם, כידוע זהות המחבר אינה ברורה; פרשת כי תצא, מצווה תרד.
דרש משה, חידושי אגדה על התורה של הרב משה פיינשטיין זצק"ל, בני ברק, תשמ"ח, פרשת כי תצא, ד"ה "זכור", עמוד קס. באמרה מפורסמת המיוחסת לאריסטו [הגם שלא מצאתיה בכל כתביו] קבע אותו פילוסוף יווני מפורסם לאחר שחטא בהתנהגותו בזו הלשון: - ״כשנהגתי כפי שנהגתי, לא הייתי אריסטו״.
המהר"ל מפרג, אור חדש, ט, י. וכן "כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם ולא הכיסא שלם". מדרש תנחומה [בובר] כי תצא, סימן יח, ד"ה [יח] "ויאמר כי". ראה גם, פירוש "גור אריה" למהר"ל מפרג, שמות, פרק יז, פסוק טו, ד"ה "שאין השם שלם ואין הכיסא שלם". רש״י מייחס משפט זה לנצרות. ר [ראה ספרו של אברהם גרוסמן, רש״י והפולמוס היהודי נוצרי אוניברסיטת בר אילן, [2021] בעמוד 101. טכסט ל.מ. 63. [אגב, בעמוד 172 לספרו, מצטט פרופסור גרוסמן מרש״י לנביא עובדיה, פרק א, פסוק כא. נראה שהוא מתייחס לד״ה והייתה לה׳ מלוכה״. דע עקא, שהמובאה המובאת בספר ״עד שייפרע מעשיו הרשע ... הוא רומי״, אינה מופיעה ברש״י שלפננו. רש״י לפסוק, כמופיע בספרים, כך לשונו: - ״לימדך שאין מלכותו שלמה עד שייפרע מעמלק״. ייתכן כמובן, שהפרופסור המלומד מתייחס לכתב היד ולא למהדורות שהודפסו. אך אין הדבר מצוין בספרו. [ההדגשים שלנו – ש.ז.י].
מדרש תנחומה, "כי תצא" יא, ד"ה "והיה כי יניח".
הוספה שלנו – ז.י.
מדרש תנחומא [בובר] פרשת צו סימן י. ד"ה [י] "וזאת תורת". ובלשון חז"ל, "אומר הקב"ה אין רצוני ליגע בהם". מסכתות קטנות, מסכת דרך ארץ, פרק ז, הלכה לז. בבראשית רבה, נאמרו הדברים בלשון אחרת קמעה. "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אומר המקום כביכול – איני יכול לנגוע בהם, כיון ששלום ביניהם, שנאמר [הושע ד, יד] 'חבור חדרים אפרים הנח לו'". בראשית רבא, פרשת נח, פרשה ל"ח, סימן ו. ראה גם בעל ״החפץ חיים״ ״שמירת הלשון״ מהדורת תרמ״ד, אגודת נוצרי לשון, התשע״ט, חלק ״שמירת הלשון״ עמוד מז. בהתייחס ללשון הרע. שכך לשונו: - ״אפילו על העוון החמור מכל, עבודה זרה, חס ושלום .....וביניהם שלום, כביכול אומר הקדוש ברוך הוא, אין השטן נוגע ביניהן...״.ראה גם דרשות הר״ן הדרוש הראשון בפסקה המתחילה במילים .,וזה היה ענין דור הפלגה״, ראה מהדורת Melom בהוצאת ארטסקרול חלק ראשון, עמוד 24. ראה גם מבחרם של דוגמאות בחיבורו של רבי מאיר שמחה הכהן זצק״ל, משך חכמה, ספר שמות פרק יד, פסוק כט.
״אורות הקדש״, חלק ג, עמוד שכח].
מסכת דרך ארץ זוטא, פרק השלום [הפרק האחרון במסכת].
אגרות_הרמב״ם/מוסר_הרמב״ם_לבנו_רבי_אברהםHtps://he.wiksource.org/wiki/. הרב אליהו די וידאש בספרו משך חכמה, אינו חוסך בשבתו. שכך כתב. ״תניא (ע' מסכת דר"א זוטא פ"ט) בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב, וחכמים אומרים מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר, בית הכנסת שיש בה מחלוקת סופה ליחרב, ויש אומר סופה להתפזר. שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת, וכן שני בתי דינים, וביניהן מחלוקת, סופן למות. אבא שאול אומר מחלוקת בתי דינין חרבן עולם. [ראה פרק ד, שער הענווה].
על פי האמור במסכת סנהדרין קי עמוד א.
החפץ חיים, שמירת הלשון, שער הזכירה, סימן טו בפסקה האחרונה [מהדורת תרמ״ד, בעמוד סד לשער הזכירה]. וכמובן ״קונטרס אהבת ישראל . ראה מאמרו של בנימין בראון ״הבעל בית״: רבי ישראל מאיר הכהן, ׳החפץ חיים׳, בספר שערכו בנימין בראון וניסים ליאון, הגדולים, מכון ון ליר, והוצאת ספרים ע״ש י״ל מגנס [2017] בעמוד 126, לרבות, שם ה.מ. 94.
מדרש רבא על פרשת קרח, יח [ד] בעמוד ה.
תהילים, פרק קכא, פסוק ה.
פירוש הבעל שם טוב על ספר תהילים, שם,
בראשית, פרשת נח, פרק יא החל מפסוק א.
שם, פסוק ו.
שם, פסוק א.
זהר, פרשת נוח דף עו עמוד ב, ד״ה ״פתח רבי חייא״. ותרגומם של דברים, ״׳הן עם אחד ושפה אחד לכולם׳ לפי שהם היו בלב אחד וברצון חד, וגם לפי שהם מדברים בלשון הקדש, לכן, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, [פירוש] אין מי שימנע המעשים שלהם״. פירוש ותרגום ״מתוק בדבש״, חלק שני, עמוד קצז.
"ולפי שהיה שלום ביניהם, שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים' נתקיימו". מגן אבות לרשב"ץ, על אבות, פרק א, משנה יח. ראה גם רש"י, ספר בראשית, פרק יא, פסוק ט, ד"ה "ומשם" [הדגש שלנו – ש.ז.י.]
זהר, לפרשת נוח, דף עה ע״ב, ד״ה ״ויאמר ה״. [תרגום הדברים: - לפי שכולם היו ביחוד אחד ובעצה אחת לכן כולם, כל מה שיעשו יצליחו במעשיהם. יתפזרו הדרגות כל אחת לצידו ואז תתפזרנה כל האומות למטה שתחתיהם – תרגום ופירוש - ״מתוק מדבש״, זהר, חלק שיני עמוד קצא]. ראה האבחנה בין דור המבול ודור הפלגה, באבות דרבי נתן, פרק יב, כמו גם במאמרו אהבת ישראל של בעל בית הלוי, הוצאת ארטסקרול, 2023, בעמוד 18 וראה רש״י לפרשת נוח, פרק יא פסוק ט, ד, ומשם הפיצם.
שם, פסוק ז.
אבל ראה נדרש תנחומה נח, כח.
על האבחנה בין מחלוקת לשם שמיים ועל דרך ניהולה, ובין מחלוקת שאיינה לשם שמיים, ראה לאחרונה, ספרו של הרב פרופסור אברהם שטיינברג, מגפת הקורונה, היבטים היסטוריים רפואיים והלכתיים [מהדורה שלישית] הוצאת Mosaica Press [2021] החל מעמוד 2, והערות המקור המאלפות שם.
שם, פסוק ח. כמאמר הספרי דברים, מח, ״קשה היא גלות, שהיא שקולה כנגד הכל״.
"אתם" ולא אומות עולם", ראה תוספות, מסכת יבמות דף סא עמוד א, ד"ה "ואין העובדי כוכבים", וכן ראה אור החיים, על ספר שמות, פרק כא, פסוק ד' ד"ה "אתם".
יחזקאל, פרק ל, פסוק לא. וראה ה.מ. 69 להלן. כפי שאף כל שבט בישראל נקרא עם. שעל הפסוק ״אף חובב עמים כל קדושיו בידך״ [דברים פרק לג׳ פסוק ג] כותב רש״י ״גם חיבה יתרה חיבב את השבטים. כל אחד ואחג קרוי ׳עם׳״ [רש״י שם, ד״ה ״אף חובב עמים״].
אף המילה מים אין בה מחלוקת בין רבים ויחיד. ואף על פי כן הייתה חלוקה בין מים ומים. זו הסיבה שכשברא הקב"ה את העולם לא "החמיא" ליום השני, היום היחידי עליו לא העיד הבורא "כי טוב". וכל זאת למה? "רבי חנינא אמר, שבו נבראה מחלוקת, שנאמר "ויהי מבדיל בין מים למים". ילקוט שמעוני, תורה רמז ה' ד"ה "המקרה במים".
ויקרא, פרק יט, פסוק יח.
״ראש דוד״ לפרשת ״קדושים״ סימן לג. ראה שם, אף סימן לד. מעניינים דברים אלה שכתב שם בסימן כג. ״ וגם אני שמעתי באומרים דכשהאדם אוהב חבירו כמים הפנים לפנים כן חבירו אוהבו, ואיכא אהבה כפולה ושני פעמים אהבה גימ' שם הוי"ה, וז"ש ואהבת לרעך...כמוך, ובזה אני ה' מתיחד שמי ובא האות כי שני פעמים אהבה גמטריא כמנין השם המיוחד ואהבה גימטריא אח"ד, וז"ש אחד ואהבת, עד כאן שמעתי״.
ספר דברים, פרק יא פסוק כו
שם.
הרב אברהם הן יעקב סבע, צרור המור, על הפסוק שם.
אלשייך, שמות, פרק יג, ד"ה "וידבר". אך ראה פרשנות שונה של הרד"ק, ליחזקאל, פרק לד, פסוק לא ד"ה [לא] "ואתן".
יחזקאל, פרק לז, פסוק כב.
"וכיון בזה שלא יהיו עוד בישראל חלוק מלכויות ... ולא תהיה ביניהם איבה ושנאה". משמיע ישועה מבשר טוב, החמישי, נבואה ז', ד"ה "ולכן נראה".
מסכת שבת, דף קיט, עמוד ב.
שם
ובלשון הגמרא "כאן בדברי תורה, כאן במשא ומתן" שם, דף קכ, עמוד א. ראה גם העמק דבר, בראשית, פתיחה, [ראה פרופסור שטיינברג, עמוד 7].
בית הלוי על אהבת ישראל, ארטסקרול [2023], פרק ט, עמוד 42.
כקביעתו המפורסמת של ברוך שפינוזה ,״שנאה לעולם אינה דבר טוב״ [״אתיקה״ חלק רביעי, הצעה 45, ראה גם Jonathan I. Israel, Spinoza, Life & Legacy, Oxford University Press [2023], P. 16].
"ותמנע אשת עשיו, אמרו ז"ל, שדחו אותה ולא רצו לקבלה שתתגייר. הלכה ונישאת לעשיו, ויצא ממנה עמלק ועבודה זרה". שו"ת משנה הלכות, חלק ז' סימן ר"נ, ד"ה "ובאמת ממה".
במסכת חולין דף צא עמד א, נמצאנו למדים על מחלוקת המתייחסת למאבק שרו של עשיו עם יעקב. "רב שמואל בר נחמני אמר כעובד כוכבים נדמה לו". ומה חשיבות יש לתחפושת זו, אם התחפש לעובד כוכבים [או לתלמיד חכם כדעתו של רב שמואל בר אחא]? רמז לתשובה ניתן ללמוד מדבריו של האברבנל במקום, שכתב "משראה עשיו שאין הוא יכול ליעקב – ויגע בכף ירכו – הוא ניגש לטפל ביוצאי ירכו – ילדיו". הוא ניסה באמצעות עבודה זרה ]או תלמיד חכם מזויף] לעקר את עתידו של עם ישראל [וראה תוספות שם].
"מורה נבוכים", חלק ראשון, פרק לו. אבל ראה ביקורתו של הרמב"ן לעניין זה, ספר שמות, פרק כ' פסוק ה' ד"ה "כי אנוכי ה' אלוקיך".
שם, פרק מב. והראי לך תשובה לשאלתה של רחל כפי מנויה באיכה רבא "ומה אני שאני עפר ואפר לא קינאתי לצרתי [לאה – ז.י.] ולא הוצאתיה לבושה וחרפה, ואתה מלך חי וקיים ורחמן, מפני מה קינאת לעבודת אלילים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בהם כרצונם"?
דברים, פרק לג, פסוק ה. "יחדיו קבלו מלכותו עליהם" – רמב"ן שם, ד"ה "וכן שנינו". ואשר על כן, כותב הרשב"ץ "והתפילה היא יותר נשמעת עם הציבור ולא ביחיד" – מגן אבות על אבות, פרק ב' משנה ה.
ילקוט שמעוני, עמוס רמז תקמח, ד"ה ט "ואדודתו על".
אגרות הראי"ה, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, חלק ב, תז, עמוד סג. וראה איכה רבה (וילנא) פתיחתא כה. "עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים, עדרי כהונה לבד, עדרי לויה לבד, עדרי ישראל לבד, וכיון שגלו נעשו עדר אחד, כי נשבה עדר ה', כי נשבו אין כתיב כאן אלא כי נשבה עדר ה'".
הרב קוק זצק"ל אורות הקדש, חלק ב' עמוד שכד.
ראה לעניין היחס בין האמת והשלום, מאמרו של הרב יוסף הלוי סולובצ׳יק זצ״ל, על מידת האמת והשלום, ״בלכתך בדרך״ כרך יט, עמוד 27. שעל פניו האמת והשלום שני נוגדנים הם, והוא מגשר בין שני אלה ומבהיר שחיותו של האחד תלויה באחר. וראוי לבחון את עמדתו לאור האמור בספר ״הבהיר ״ה.מ. 30[יב] לעיל, סעיף קלז, עמוד 218, ובקום אחר שם, כך לשונו: - ״אמת ושלום חד הוא דכתיב ׳שלום ואמת יהיה בימי׳״. סימן קצ, שם בעמוד 307. ראה מאמרי ״רק חזק ואמץ״ בZalli’s blog.
מתוך הסליחה ״אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי״, סליחות לצום שבעה עשר בתמוז.
מסכת יבמות, דף יד, עמוד ב. ראה גם מסכת ברכות, דף נח עמוד א. בפתיחה לחושן משפט, כותב בעל ערוך השולחן, הרב יחיאל מיכל עפשטיין "כל המחלוקות של הראשונים והאחרונים כמוהם כצלילים המשתנים [הרמוניה בלעז – ז.י.]".
״תניא״ - מבוא.
דברים שכתב רבי משה ליאון בספר הרימון. הדברים הובאו בספרו של פרופסור גרשון שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק , תשל״ו, עמוד 49, וראה שם ה.מ. 31
תנא דבי אליהו רבא, פרק כח.
עיין לאחרונה לעניין זה, את ספרו המאוד מפורט של ההיסטוריון הבריטי Simon Sebeg Motefiore, The World, A Family History, Weidefeld & Nicolaon, 2022, ראה גם ספרם של David Graeber and David Wengrow, The Dawn of Everything, The History of Humanity, Farrer ,Straus and Giroux [2021].
אברהם יהושע השל, מיהו האדם? ידיעות [2023] עמוד 72.
פוליטיקה, כך למשל, "המדינה נמנית בין הדברים הטבעיים ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע". ראה גם, מרקוס אורליוס, מחשבות לעצמי, הוצאת נהר [2012], פרק רביעי, סימן 40, עמוד 61. או קביעתו של מיכה יוסף ברדיצבסקי, בחוברת ערכין בהוצאתו המחודשת בהוצאת ספרי בלימה [תשפ״ד] . שכך כתב: - ״האנושיות אינה אלא מוסג מופשט כללי, קיבוץ אותן הסגולות והכישרונות המשותפים לכל בני אדם לגוייהם״. שם, עמוד 12; אבל ראה מאמרו של קארל מרכס Theses on Feuerbach, הדברים מוזכרים בספרו של ,Seven-Eric Liedman A World to Win The Life and Works of Karl Marx, הוצאת Verso [2018], עמוד 435. גם אותם שלא האמינו כלל בבורא לא יכלו להמנע מההבנה שבהתפתחות האדם למדינה. כך למשל ספרו של פרידיך אנגלס The Origin of the Family , Private Property and The State, ספר שכתב לאחר פטירת בן בריתו קארל מרקס ובהסתמך על רשימות שהשאיר האחרון. ראה גם ספרו של Lewis H. Morgan משנת 1877, Ancient Society. סיכומם של דברים ניתן למצא בספרו הביוגרפי של Seven-Eric Liedman, שם בעמודים 508-510. ז׳אן-ז׳אק רוסו, האמנה החברתית הוצאת רסלינג [2006] החל מעמוד 47. אמרתו המפורסמת הינה ״האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא נתון לכבלים״. [שם, פרק א, בעמוד 48]. אף ספרו אמיל או על החינוך מושרש בתיאוריה הזו.
מורה נבוכים, כרך שני, חלק שלישי, פרק כד, עמוד 517.ראה גם, ״כי האדם עיר קטנה״ֿ, כלי יקר, פרשת חיי שרה, בראשית פרק כג, פסוק ב, ד״ה וכנגדם. ״האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה״ כך תחילת שירו של שאול טשרנחובסקי, האדם אינו אלא .... הפילוסוף המוסלמי אלפאראבי כנראה חשב אחרת. ״התחברות גדולה היא זו של אומות רבות המתקבצות יחדיו ומסתייעות זו בזו, הבינונית היא האומר והקטנה היא העיר על הכלול בה. שלשה סוגים אלה הם התחברויות השלמות ...... ההתחברויות בכפרים, בשכונות, ברחובות ובבתים, לעומת זאת, הם התחברויות חסרות״. אבו נמר אלפאראבי, המשטר הפוליטי, סימן 1. ואולם ב׳פרקי המדינאי׳ משווה אלפאראבי בין בריאות הגוף לבין בריאות המדינה [שם, פרק שלישי].
בפרק הדן ״בחיים האתיים״, סעיף 269 ב״פילוסופיה של המשפט״. הוצאת שלם [תשע״א], עמוד 233.
קהלת, פרק ט, פסוק יד.
מסכת נדרים, דף לב עמוד ב. ראה גם, שמירת הלשון, חלק שני, פרק ל׳ עמוד רסב. ואכן גם בין חכמי אומות העולם הבינו יחסי אנוש הם כיחסים בין אבר לאבר בגוף האדם. בבניין האומות המאוחדות בג׳נבה תלויה בפאר אמרתו של איש החשיבה הפרסי בן המאה השלוש עשרה, סעדי משירז, שכך כתב: - “Human beings are members of a whole. In creation of one essence and soul. If one member is afflicted with pain, other members uneasy will remain. If you have no sympathy for human pain, the name of human you cannot retain”.
חובת הלבבות, שער הבחינה, פרק ג. וראה לעיל נבואתו של הנביא יחזקאל פרק ל, פסוק יא "ואתם צאן מרעיתי אדם אתם", [ה.מ. 35 לעיל]. וראה רבי יהודה הלוי, הכוזרי, ״וכבר דימו בפילוסופים העולם כאדם גדול והאדם כעולם קטן״ [מאמר רביעי, סימן ג, פסקה 41]. ראה תרגומו של פרופסור מיכאל שוורץ בתרגומו לספר הכוזרי, אוניברסיטת בן גוריון, 2017, עמוד 223, וה.מ. 138 שם. שם, בה.מ. 137 מפנה פרופסור שוורץ להרצאת הדברים של Timaeus, אצל אפלטון. וכנראה שהמחבר התכוון לקראת סוף הרצאתו הארוכה. ראה Plato, Complete Works, Hackett Publishing Company, 1997 בעמודים 1288 [מול האות e] ועמוד 1289 [עד מול האות c].
פירוש רבינו בחיי על ספר בראשית, פרק א׳ פסוק נז, ד״ה ״ויש שפרשו״. וראה גם דבריו של הרב חיים בן עטר זצוק״ל בהקדמתו לאור החיים. ״וארבע יסודות בבניני בניין עולם קטן״. [בפסקה המתחלת במילים ״והשלישי הינו נכבד״. ראה אור החיים, מהדורת Melohn בהוצאת ארטסקרול [2017] חלק ראשון, עמוד 14. ראה אף חשיבתו של תלמידו המובהק של הבעל שם טוב, הרב יעקב יוסף מפולנאה המשווה בין אורגני החברה לאורגני האדם. , Hassidim, A New History, Princeton University Press, [2018] P. 6 David Bailee et al
נכון להזכיר כאן את עולם קטן, ספרו של רבי יוסף [בן יעקב] אבן צדיק [1075-1149] הרואה - כשם הספר - באדם עולם קטן.
ספר הכוזרי, ה.מ.96 לעיל, עמוד 137, המאמר השלישי, סימן ד.
שם, פסקה ה.
בראשית, פרק כה, פסוק כג.
״תניא״, בהוצאת ״אוצר חסידים״ תשי״ז, פרק ט, עמוד יד.
״חוזקו של השלם נובע מן ההרמוניה של אבריו״ , הגל – ה.מ. 102 לעיל - בעמוד 8 להקדמה.
S. E. Finer, ‘Perspectives in the World History of Government – A Prolegoment; Government and Opposition 18:1 [Winter] 1983, P 8
סנקה, מכתבים אל לוקיליוס, הוצאת מגנס, [2017] כרך א, עמוד 177. ראה World, A Family History , ה.מ. 90 לעיל
קהלת, פרק א, פסוק ט.
רמב״ם, שמונה פרקים, בתרגומו של פרופסור מיכאל שוורץ, יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית, [תשע״א], פרק רביעי עמוד 20.
ראה רש״י בפתיחתו לשיר השירים. וראה תיאורו של המדרש בשיר השירים רבא את אברי האדם וחלקים מעם ישראל. כגון: - ״עינייך יונים, ׳עינייך׳ הן סנהדרין שהם עיניים לעדה״. שיר השירים רבא, פרשה ד סימן ב. ראה שער השירים רבא, בהוצאת ארטסקרול [חלק שני].
שיר השירים, פרק ב, פסוק א׳
שיר השירים רבא, פרשה ב, סימן א [ארטסקרול, חלק ראשון].
״שם מיתה״, [חרם] שם.
דף יז עמוד א.
"אתם" ולא אומות עולם", ראה תוספות, מסכת יבמות דף סא עמוד א, ד"ה "ואין העובדי כוכבים", וכן ראה אור החיים, על ספר שמות, פרק כא, פסוק ד' ד"ה "אתם".
יחזקאל, פרק ל, פסוק לא. וראה ה.מ. 69 להלן. אין בכך על מנת לסתור את דברי הנביא עמוס שראה בבני ישראל משפחה. שכך לשונו: - ״שמעו את הדב הזה אשר דיבר עליכם בני ישראל, על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצריים...״. ] עמוס, פרק ג׳ פסוק א. ומסביר שם הרד״ק בד״ה שמעו ... המשפחה. הגוי כולו מקרא ׳משפחה׳ וכן אם ׳משפחת מצריים לא תעלה׳ [הנביא זכריה, פרק יד פסוק יח]. ראה גם ירמיהו פרק ח׳ פסוק ג, מיכה, פרק ב׳ פסוק ג. [הגם שאצל הנביאים מוגדרים בני ישראל כ״משפחה״ בנבואות תוכחה״.
״אמר רבי חייא. בוא וראה כמה גדולים מעשיו של הקב״ה כי האומנות והציור של צורת האדם הוא כעין צורת ודמות העולם״ [ספר לפרשת לך לך דף צ ע״ב, ד״ה ״אמר רבי חייא״. התרגום הינו מתוך ״מתוק מדבש״ כרך ב, עמוד שסא]. ואכן המדרש רבא אף משווה בין האדמה עצמה לגוף האדם ומשווה בין אברי האדמה ואברי האדם. ראה קוהלת רבא א, פסוק ד סימן א, וראה אור החיים לפרשת בראשית, [ה.מ. 94 לעיל – שם בעמוד 235] , פרק ח, פסוק ד, בפסקה המתחילה ״והנה זה האיש].
הרב יוסף דב הלוי סולובייצ׳ק, בעל בית הלוי על אהבת ישראל, הוצאת ארטסקרול (2023), פרק י׳, בעמוד 45.
מדרש רבה, פרשת נשוא, י,ב [דף ז.
ראה לעניין זה חובת הלבבות, שם, שער 'חשבון הנפש', פרק ג' ד"ה "ואילו".
"משאת נפשי", אורות הראיה, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמוד כ.
רבי יהודה הלוי, ציון הלא תשאלי.
ישעיהו, פרק כט, פסוקים כב-כג.
