נכות הצדק - 26 בפרואר 2018

אודה לכם באם אלו השורות יפורסמו במעונכם.

היה זה השופט משה זילבר ז״ל שכך כתב: ״שגגת מחוקק עולה זדון״. ואנו שלא ברשות המחוקקת עסקינן אלא בזו המבצעת, ואנו שלא בשוגג עסקינן כי אם בשוגג ובזדון יחדיו, אמורים ליישם הלכה זו, ויהא הכאב אשר יהיה.

אסביר את דברי. השופטת רונית פוזננסקי כ״ץ ומסריה שהובאו לאור היום באמצעות ערוץ 10 - לא ״באה תקלה על ידה״. מעשיה במזיד היו. החלטתה לעניין מעצרם של אלה ואחרים התקבלה עוד בטרם נערך בפניה הדיון, בתאום עם צד להליך המשפטי, עו״ד שחם - שביט, הלא הנו איש הרשות החוקרת. אין צורך להרבות במילים על מנת להסביר כי כל דיון באולם המשפטים של השופטת פוזננסקי כ״ץ שנערך אחר כך היה הצגה מושלמת ומעשה רמיה בממדים חסרי תקדים. עיוות הצדק בהיכל הצדק.

טענתו של אותו עורך דין שחם כי כל פעילותו ״הייתה עניינית״ מעוררת זעם יותר מאשר חמלה ומאדירה את הפגנת הריקבון שפשתה במערכת אכיפת החוק. שהלא המערכת המשפטית איבדה בעבר מעת לעת את אמונו של הציבור - ואשראי רב לכך יש לזקוף לאחד מנשיאי העבר של בית המשפט העליון. והתקלה שהתגלתה היום, התקלה בדברים שנאמרו בראיון עם הד״ר אילנה דיין. שאלת האיפה ואיפה בין החקירות כנגד ראש הממשלה המכהן ובין אחרים  שמעשיהם לא אותגרו על ידי רשויות החוק, כל אלה זועקים בדמע ובדם ״דרשני״, ומגבים את חוסר האמון של הציבור. ברור שהמסרים הללו של אותה שופטת לא היו ״יש מאיין״. עד כמה נפוצה השיטה הלזו ששופטים ונציגי רשויות אכיפת החוק מתאמים עמדות מאחרי גבם של הסנגורים? תופעה חמורה של איפה ואיפה המערערת את עשיית הצדק.

על מה ולמה נדרשה השופטת [ואני מקווה שעד מחר - השופטת לשעבר] פוזננסקי כ״ץ למסרונים הללו? מה היא טובת ההנאה שקבלה? המלצה לקידום? טובת הנאה מקצועית אחרת? [אני בטוח שלא מדובר בשוחד כספי], או האם יש מחנה משותף בין מר שביט ובין כבוד השופטת? האם שניהם קבלו אותם מסרים מגוף שלישי? אולי חשיפה עיתונאית אדיבה בעתיד?

במילים אחרות מה הנו המסר שמסרו היום שני נאמניו של הציבור לאמורים לבטוח בו? אני כן רוצה לדעת כיצד צדדים שלישיים משפיעים על עשיית הצדק במדינת ישראל? התקשורת [ויש בה צדדים מדהימים של טוב, אך הכיעור אף הוא בנמצא שם] ואולי אף גופים שטובתה של מדינת ישראל הנה לצנינים בעיניהם. כך למשל נבצר מבינתי כיצד יכלה בעבר חברת הכנסת ציפי ליבני שתעתועיה הפוליטיים הנם שם דבר לזכרות לתמיכה כספית לאחד ממנהיגיה של הקרן החדשה לישראל? האם הקרן החדשה לישראל מעורבת בעשייה המשפטית? האם יש לצד שלישי כל שהוא מעורבות שסופה הנן המסרונים? האם השופטת פוזננסקי כ״ץ ועורך הדין שחם שביט הם עשבים שוטים בודדים בשדה של שושנים, או שיטה זו עובדת גם במקרים אחרים? מה הם מערכות היחסים בין הרשות החוקרת והרשות השופטת? מה הם מערכות היחסים בין הרשות החוקרת או השופטת לתקשורת?

השופטת רונית פוזננסקי כ"ץ

התקשורת כבר שפטה את ראש הממשלה, שהלא הוא מרכז כל הפרשיות, החל מאלף וכלה בבלתי נודע. אבל היום למדנו מה שכבר חששנו זמן רב. שיש אמת וצדק בחוסר האימון של הוד מעלתו האזרח ברשויות אכיפת החוק. העובדה שהסקרים מעידים על נסיקה בתמיכת הציבור בליכוד מעידה שהציבור אינו מאמין לרשויות החקירה ולפרקליטות.

זה משבר מסוכן עד למאוד. הנאמן האמון לשמור על הוד מעלתו האזרח נכשל היום ואיש אינו יודע אם זו מעידתו הראשונה. שהלא ״תיראי מופתעת״ כך החוקר ׳הבמאי׳ לשופטת ׳השחקנית׳. אנו כולנו לא צריכים להראות מופתעים. אנו אכן מופתעים ומזועזעים.

פתרונו של משבר חייב להיות דרמטי. התקלה הנה כה חמורה, ואין היא שונה מתיאום העמדות בין הרשות החוקרת לזו השופטת במשטרים כמו רוסיה של ולדמיר פוטין או טורקיה של ראספ טאייפ ארדוגן. והטיפול חייב להיות דרמטי שיעיד כי המשבר זעזע את הרשויות.

על שלושה אלה הייתי מציע.

להשיב את הוראת הסוביודיצה לכוחה האמתי. התקשורת אינה יכולה לשפוט ולא לפרש. בניגוד לדעתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר הפרופסור אהרון ברק, אסור ליתן למפגינים להפגין מול ביתו של העושה במלאכת השפיטה. המפגין מבקש ליצור דעת קהל. זה כוחה של דמוקרטיה. הוא יפגין נגד שליחו בכנסת או בממשלה. השפיטה אינה אמורה להיות נגועה ב״רוחו של הרחוב״. היא אמורה להיות נטולת השפעות. אבל הרחוב משפיע, כי פרופסור ברק הורה שמותר להפגין מול בתיהם של שופטים, והרחוב משפיע כי אין שופט או חוקר או איש פרקליטות המדינה שאינו קורא עיתונים וצופה בטלוויזיה או מאזין לרדיו, והוא מושפע ואולי נלחץ, ואולי מבקש לישר קו. שאם לא כן, ״יבוא יומו הציבורי״.

לצערי - ואני יודע שזו דרישה דרמטית -יש להפסיק את כל החקירות וההליכים בפרשיות עד אשר ייבדק כל עניין החקירה על ידי ועדת חקירה ציבורית ואשר לאיש או אישה מחבריה אין כל קשר לאלו הרשויות, ואשר יושרו אינו מוטל בספק. רק לאחר שייבדקו נושאי החקירה הלזו ויתוקן הדרוש תיקון [והתיקון הנדרש הנו אדיר], ניתן יהיה להמשיך בחקירה ללא משוא פנים. הוא שפתחנו ״שגגת מחוקק עולה זדון״, שגגת הנאמן על אחת כמה וכמה וזדונו של הנאמן לא כל שכן.

כאן עלי להזכיר. רוב ועדות החקירה שקמו בישראל בעבר קמו בשל מחדלים או עשייה שהיו שגגה שיצאה. ועדת אגרנט, ועדת וינוגרד. אמנם כן, היו ועדות שקמו בשל מחדל שראשיתו מזיד [ועדת קאהן שדנה במשבר מניות הבנקים, ועוד]. כאן מדובר בעשייה במזיד שיש בה על מנת להרוס את מערכת עשיית הצדק. להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי. כאן דרושה ועדת חקירה על אחת כמה וכמה שתבדוק ותבטיח את טוהר המידות של הנאמן עלי כאזרח, של הנאמן על אושיות הדמוקרטיה, על אותו האמור להבטיח את חוסנה של הדמוקרטיה מפני אימת הדמוקרטיה.

בין השאר הגוף הלזה אמור גם לבדוק את שאלת האיפה ואיפה בחקירות אנשי ציבור. על הועדה לבדוק את כל פעילויות רשויות אכיפת החוק בישראל. ללמוד על מה ולמה מאבד הציבור את האמון במערכת המשפט, את פעילויות הגופים הזרים בישראל - מימין ומשמאל - כן. לרבות הקרן הישראלית החדשה [שאף מממנת את ההפגנות של הסודנים והאריתראים בישראל] והשפעתם של גופים אלה - אם בכלל - על מערכת אכיפת החוק. על הקשר בין התקשורת למערכת אכיפת החוק. על הציבור לדעת אם המערכת הנה אובייקטיבית או שמא השופטת כ״ץ הנה באמת חלון הראווה של המערכת.

הנזק של אימון הציבור במערכת אכיפת החוק הנו אמתני. התגובות המינוריות שיצאו מאצל רשויות האכיפה אינן מעידות על הבנת אלו הגופים כיצד רואה אחד העם את אשר ארע, וכיצד ירא הציבור מקריסת אמונו שלו במערכת. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הורו על פתיחת חקירה. אין די בחקירה ממוקדת ב״מעשה שהיה״ והתגלה. יש לבדוק על מעשה שהיה ולא נתגלה.

תעצרו הכל ותנקו את האורווה. זה הרבה יותר חשוב מלהפליל את ביבי. מעז עוד עלול לצאת מתוק.

זלי יפה.