הלאה הממלכתיות

עשרים וארבע שנים עברו מאז אותו ערב מר ונמהר.  יצחק רבין ז״ל היה ראש הממשלה של כולנו. כן, גם של אלה שלא הסכימו עם חלק  ממעשיו, שחלקו על חלק מאמרותיו, כי זה כוחה  של דמוקרטיה.  גם ״הם לא מזיזים לי״, גם״פלופלורים״.  כן, הזילזול שהפגין כראש ממשלה כלפי ציבורים אלה ואחרים, לא גרעו ממעמדו, לא היה בהם על מנת  לערער אחר תרומתו האדירה למדינת ישראל, והרצחו של ראש הממשלה ונשאר שבר גדול. לא רק עבור אותם המכנים עצמם ״מחנה השלום״ ובשם זה מסיתים לשנאת האחר, אלא עבור כל אחד ממדינת ישראל. 

אני גם איני שותף לתיאורית הקונספירציה  הנושבת במעוננו מעת לעת. יגאל אמיר היה שם, יגאל אמיר ירה, ידו במעל. אבל לאחר 24 שנים מותר וצריך להתחיל ולענות על  שאלות נוקבות וקשות על הטיפול ברצח.

כאשר פרקליטת המדינה    - שלאחר ימים מונתה כשופטת בבית המשפט העליון - קבעה שאין להעמיד את אבישי רביב - הלא הוא ״שמפניה״  - לדין כי ״אין עניין לציבור ״ זו קביעת הבל. שמפניה, כזכור, היה זה שהדביק לראש הממשלה  רבין את תוית צלב הקרס. ושמפניה היה כאמור שתול של השב״כ, לא של  - אז -  חבר הכנסת בנימין נתניהו. אבל ״מבקשי הצדק״ הצביעו על העומדים על המרפסת בכיכר ציון  כאשמים. לא על שמפניה, לא על מי שהמריץ את שמפניה. אותם ״מבקשי הצדק״ ששנים הפכו את רצח רבין קרדום לחפור בו, עד היום מחללים את זכרו ומשתמשים ברבין  כגורם לקרוע את העם. כך היום, באזכרה ממלכתית ליצחק רבין  קורא ״לא כלום״  שכל ייחוסו הינו כי הוא ״הנכד של״   לראש הממשלה להתפטר.  זה זלזול בנו כאזרחי המדינה, זה זלזול בדמוקרטיה זה קרקס מהממלכתיות.  וזו לא הפעם הראשונה שצאצאיויו של מר בין מנצלים את הממלכתיות לבזות אותה ולבזות את כולנו. ראש הממשלה המנוח היה קורא לנכד כזה - ״נפולת של נמושות״.  גם אני. וזה צורם שאיש אינו קם ומוחה. לא הנשיא, לא מי שמתיימר להיות ראש ממשלה, לא איש. כי בביבי מצווה לחבוט בכל דרך. הטקסים לזכר ראש הממשלה המנוח אינם ממלכתיים, הם סמל הפלגנות וצריך את האומץ לחדול מכך ולנהוג במר רבין כפי שנוהגים בזכרם של כל ראשי ממשלות ישראל.  אסור  לתת לצאצאיו של האיש החשוב הזה להפוך את הממלכתיות לביב השופכין של הפוליטיקה.

אבל נחזור לשאלות. ילדה בת 19 שלא ידעה כיצד לנהוג, היא כן הושלכה בבושת פנים למאסר. היה אחד, השופט מישאל חשין  ז״ל שהציל את כבודה של המערכת  המשפטית אז, כשקבע שאסור היה להעמיד לדין את מרגלית הר שפי על פי הסעיף שבו הואשמה.

מצעד הרבנים  לחקירות היה ״מרשים״.  אבל הכדור השלישי  אינו עניין לחקירה.  אינו עניין לקירה? יש דבר הקשור לראשהממשלה שנרצח שאינו עניין לחקירה?  בתוכנית   טלוויזיה בה הוצגה חקירתו של חוקר עתונאי בשם נפתלי גליקסברג  בסרטו ‘תיק לא סגור’ הוכיח החוקר, ללא צל של ספק על המצאו של הכדור השלישי. אבל עד היום כל אלה לא נחקרים ולא מוסברים לציבור.

אדם מסתיר אמת רק אם האמת אינה נוחה לו.  מה לא נוח? מה יש להסתיר?ומדוע מסתירים זה 24 שנים? האם היה כאן כשל בטיחותי, האם היה כאן כשל משפטי?   לאחר 24 שנים העם זכאי לדעת.   האמת היא חלק מההבטחה שהרצח הפוליטי הבא לא יקרה. 

ומדוע קבעה פרקליטת המדינה דאז על אי העמדתו לדין  של שמפניה, ומדוע לא דרשה לחקור את עניין הכדור השלישי? האם פרקליטת המדינה  בלבלה בין מעמדה כנציגת החוק ועשתה יד אחת עם אחרים לסלף, להסתיר ולהקריב את הגברת הר שפי? האם יש  הסבר לחששו של חבר הכנסת מיכל איתן שהיה אז יושב ראש ועדת החוקה של הכנסת בבקשו מנשיא בית המשפט העליון  אהרון ברק, שלא למנות את הגברת ארבל לכס בית המשפט העליון? [בקשה שכמובן נדחתה על ידי כבוד הנשיא].  אפשר היום לדעת מה היו חששותיו של חבר הכנסת המיוחד הלזה שאין איש המטיל ספק ביושרו?  מדוע יותר משני שרי משפטים שחרצו לשונם כנגד מערכת אכיפת החוק ולא זכו למענה  ענייני?

24 שנים לאחר הרצח, ועדיין אין לנו תשובות. אז שאף אחד לא יתפלא על ״קונספציית הרצח״ של פרופסור קידר או אחרים. כי חלל יתמלא בדרך זו או אחרת, זו דרכה של קלקלה פוליטית.

כשלונה של הגברת ארבל בוטה בהשוואה למקרה אחר בו נכשל השב״כ, פרשת קו 300 המפורסמת שהחלה ״את דרכה בחטיפת אוטובוס מספר 300 בלילה שבין 12 ו13  אפריל, 1984.  ועדת חקירה [זורע] העידה על קלקלה קשה במוסריות של השב״כ באשר ביקש להעליל על האלוף יצחק מרדכי את הריגתם של המחבלים שחטפו את האוטובוס.

אבל איש לא טייח את המעשה. נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג ז״ל  בגילוי לב העניק חנינה לאנשי השב״כ על מנת למנוע חקירה שהייתה גורמת נזק משמעותי למדינת ישראל. אבלחנינה - היא הנותנת. היה מעשה שלא יעשה, היה מעשה שלולי החנינה [לראשונה בתולדות המדינה ניתנה חנינה לפני ההעמדה לדין] היו אנשים עומדים לדין על הריגה, על שיבוש ראיות, על שפיכת  דמו של קצין  בהאשמההדרייפוסיונית.

זה כל ההבדל בין ״עשה אמת״ לבין עשיה שיש בה רק לכסות על אמת.