היום, שבת פרשת יתרו.
בבית הכנסת הגדול התארחו השבת בני משפחתם של רס״מ האיל סתאוי ורס״מ כמיל שנאן, שני שוטרים בני העדה הדרוזית שנפלו על משמרתם בהר הבית. לאלה נוספו בני המשפחה של סא״ל מ. אף הוא בן העדה, שנפל מות גיבורים.
לבית הכנסת הגיעו בני משפחות הנופלים, רעיות, הורים, אחים בנים ובנות, וחברים, חניכי המכינה הצבאית של העדה הדרוזית, אל״מ במילואים נזה דבור, ועוד.
כשנאמרה התפילה למדינת ישראל, נעמד על יד איש הקהילה שפתח את הארון, אל״מ דבור. לאחר התפילה לשלום חיילי צהל, משטרת ישראל ואנשי זרועות הביטחון, שרותי המודיעין וההצלה, אמר החזן אברהם קירשנבאום, בלווי מקהלת בית הכנסת בניצוחו של אלי שלוש תפילות אזכרה.
כשנאמרה תפילת ״אל מלא רחמים״ לזכרו של סא״ל מ. עמד ליד חותנו של סא״מ הרב ישראל דרוק שליט״א. כשנאמרה התפילה לזכרו של כמיל שנאן, עמד בסמיכות ליושב ראש עמית של הנהלת בית הכנסת, אביו של כמיל, ח״כ לשעבר שכיב שנאן. וכשנאמרה התפילה לזכרו של האייל ביטאוני, עמד בן משפחתו על יד ארון הקדש הפתוח בסמוך ליושב ראש הנהלה עמית של בית הכנסת.
בשל ייחודה של התפילה בה נכחו גם חלק מחברי ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית שהגיעו תחת שרביטו של מלקום הונליין, לאחר ״אדון עולם״ נעמד הקהל על רגליו לשירת התקווה. מצמרר .
לפני מוסף, נאמרו אלה הדברים מטעם בית הכנסת.
״
היה זה יום שישי, כ תמוז התשע״ז. שני שוטרי משטרת ישראל היו בסמיכות להר הבית. רס״מ האיל סתאוי, איש כפר מע׳אר ורס״מ כמיל שנאן, איש כפר חורפיש, שניים מבני העדה הדרוזית שהחליטו להקדיש את חיים על שמירת העם והמדינה.
היו שם גם אחרים, שהציניות מהולה אצלם ברשע, שאהבת הבורא היא מס שפתיים בלבד עבורם, ואשר במקום שאמור היה להיות קדוש עבורם, חללו את דתם, חיללו את מצפונם כי הפכו לחיות אדם. את המחיר שלמו שני גיבורי על אלה שטובתה של ירושלים, שלומם של כל אזרחיה הייתה נר לרגליהם ועתה היא נר מעל ראשם.
אין זו הפעם הראשונה שבית הכנסת הגדול בירושלים שבו יימצאו הכל מכל כל, מצדיע לכם אחינו ואחיותינו בני העדה הדרוזית. את זכרו של זיידן סייף ז״ל שנהרג בעשותו להציל יהודים שבקשו לשפוך שיח בפני בורא עולם בבית הכנסת בהר נוף זכרנו כאן בנוכחות רבים מבני העדה.
היום, אנו מביטים בכם, בני המשפחה, האבות, האמהות, האלמנה הילדים, האחים והאחיות. ועוד לנו גיבור אמיתי שאנו זוכרים היום, סא״ל מ הי״ד אף הוא בן העדה, אף הוא אחינו שנפל. אבל נזכור אותו כאן בלב, נזכור אותו בתפילה שבלב כאומר ״ שפתוננו נעות אך קולינו לא יישמע״, בשל נסיבות שלא ארחיב עליהם את הדיבור נאלץ להסתפק באלו המילים . אבל, אתם שיודעים מי הוא הבן המדהים שנפל, ידוע תדעו. גם אנו יודעים, אנו זוכרים, אנו מחבקים,
המדינה הזו שאנו חיים וגאים בה נקנית גם בסיורים. ונפילת חייל דרוזי, צ׳רקסיְ או ערבי מהווה עבורנו סמל שכול כנפילתו של חייל יהודי. נהרות הדם אותם מקריבים חיילים שוטרים אנשי כוחות הביטחון שרותי המודיעין וההצלה אינן מבחינים בין צבע לצבע. הדם הוא הדם של כולנו.
היום אנו זוכרים. את האיל, את כמיל. ואת אותו מ הלוט בערפל. כאן, קהילת בית הכנסת הגדול בירושלים מצדיעה להם, לכם בני המשפחות, השותפים לבניית המדינה, שותפים לחיים ביחד, שותפים לשכול ושותפים לפאר, להדר, לגאווה הציונית ולמסר שמדינת ישראל ורק מדינת ישראל מסוגלת למסור.
בשם בית הכנסת הגדול בירושלים, תודה לכם על מי שאתם, תודה על השותפות בכאב ובשמחה. מפה נתפלל כולנו שנמשיך להיפגש, בשמחות, עם כל הסיבות שבעולם לחייך, באווירה של אחווה ואהבה שיש לנו כלפיכם, ואני יודע שיש לכם כלפינו. כלפי כולנו, אנחנו ואתם, אתם ואנחנו. כולנו - אנחנו.
״
