נבואתו זו של הנביא ישעיהו נאמרה אמנם כנבואת נחמה. היום מבקש אני להצביע על פרשנות אחרת, שלילית יותר של הנבואה. והכל בהסתמך על ״מעשה שהיה״.
הזעזוע הפוליטי שעוברת המדינה בימים אלה, אין לו אח ורע. הציבור מאבד אמון במנהיגיו בשל נסיבות אלה ואחרות. ואני את דברי היום אחלק לשלושה פרקים.
ה״כלי מחזיק ברכה״ ״היעיל״ ביותר היום במערכת הפוליטית, הינו כלי השנאה. יש בה בשנאה על מנת ללבות את היצר ולאחד כנגד האחר. לא, אין מכנה משותף נוסף. רק ״האחר״. היה זה אביו של הנשיא הסורי העכשווי, חאפז אל אסאד, ואשר בתקופתו סבלו אזרחיה של סוריה ממשבר כלכלי ארוך ומייגע, לרבות הקצבת חשמל. פתרונו של אותו מנהיג היה לאחד את העם. כיצד? נגד ישראל. כשביקש סאדאם חוסיין לערער את ההתנגדות בעולם הערבי לפלישתו לכוויית, הצביע על ירושלים כמטרתו הסופית. לא לחינם בקשו אשר על הממשל בארצות הברית מראש הממשלה יצחק שמיר שלא להגיב לירי הטילים כלפי ישראל, על מנת שלא לערער את תמיכת העולם הערבי כנגד אותו צורר.
גם העולם היהודי חלוק, ויש יהודים המכים בישראל ללא רחם. אותם יהודים עובדי Google התומכים בחרם של החברה על ״הענן הגדול״ שאמור לשמש את המדינה, או סטודנטים יהודים ברחבי העולם ואשר מדינת ישראל פשוט מפריעה להם.
גם בתוכנו צומחים ״ אנטישמים קטנים״. הם קטנים באשר הם שטחיים. הם קטנים באשר הידע באמתחתם הינו חלל ריק בניגוד גמור ל״פופוליזם״ שהם מפגינים כלפי כל דבר אנטי דתי אותו הם מבקשים להאדיר ובכל מחיר. ראשון להם בימים ״חגיגיים״ אלה הינו אביגדור ליברמן. הסכיתו לדברים שאמר [״את החרדים יחד עם ביבי למריצה אחת, ולמזבלה״ הייתה רק האחרונה שבהם]. יש לו חברים לחשיבה. רון חולדאי שחרד מדוכני תפילין בסמיכות לבתי הספר, וההיסטריה של משא הבחירות שלו שהביאתו לקריסה בשל היותה מאום כי אם שנאה.
האזינו לדברים שאמרו אנשי סיעתו של ליברמן. צפו בסרטונים שהפיצו ותבינו. ״החושך שבנאורות״. סוד קיומם של אנשים המבקשים לייצג ״חשיבה״ ומייצגים הבל. והנה, בקשו מבחרם של חברי כנסת להוכיח ששנאת האחר אינה נחלת יחיד. צא ולמד. יו״ר מרצ, חברת ְהכנסת תמר זנדברג הגתה את ״הרעיון״ העמוק להוסיף לחוק העונשים סעיף ועל פיו, חסידי חב״ד שישדלו קטינים להניח תפילין, דינם שלושה חודשי מאסר. כך. אתם מבינים? חברת הכנסת הדגולה לא איימה על מנהלי בתי ספר בחשיפה פלילית בשל מכונות הקונדומים בפרוזדורים שכל זאטוט בן עשר יכול לרכוש. אבל תפילין? כן.
סליחה. איני בטוח מי ניצח בתחרות בעומק מחשבתה של חברת הכנסת זנדברג. הרשע או רוח השטות. אבל התחרות קשה. מה חושבת כבוד חברת הכנסת. שהתפילין חושפים את הילד לסכנה יותר מהקונדום? או שהיא מבקשת להתחרות עם מר ליברמן?
חכו וראו. יבוא עוד מבין תאבי הבצע הפוליטי ויידרשו לאסור בישראל את ברית המילה [נסיון דומה כבר מתרחש בצרפת], ואת השחיטה הכשרה. במילים אחרות להפוך את עצמנו ממש למתייוונים.
כזכור, כבר נדונה בכנסת שאלת בחירת המין על ידי קטין ו״הרעיון״ למנוע מהורה להתערב בגישתו של הקטין ובחירתו המינית. מה ההבדל בין חינוך ההורים וקביעתם לעניין זה ובין האיסור של בחור בן עשרים לנהל מערכת יחסים עם ילדה בת 14 או 12? למה שמשהו יתערב? האומנם? ילד יכול לבחור את בחירתו המינית אבל לא לקיים יחסי מין כרצונו?
ואולי ייקבעו שוחרי החופש מחר כי מותר לשכב עם הכלב שלך, להתחתן עם אחותך, אב יוכל לנהל רומן עם ביתו? מדוע לא? היכן הגבול? התפילין?
הגבול האסור הינו ההשקפה הדתית? כל השאר מותר? כנות יש כאן? חשיבה יש כאן? שנאה יש כאן. במחילה, בהמיות יש כאן. ״ הכל מותרים לך״ צעד אחר צעד. שכחנו. אתונה ורומי קרסו בשל חשיבות כאלה. אבל אני לא מצפה לא מתמר זנדברג ולא מאיווט ליברמן לקרוא עמוקות על ההיסטוריה של שתי אומות אלו. הרבה יותר פשוט לתקוף את הדתיים. להדעיך כל נושא דתי. לבזות את השורשים, להשכיח את היהדות. לנסות לעקור כל נושא דתי כי הוא דתי. ״אנטישמיות קטנה״.
ובראשם של אלה מבקש לעמוד אדם שעמד בראש המפד״ל, שעמד בראש הבית היהודי, המבקש ״ממשלת איחוד״. איחוד אמרנו? את מי הוא מאחד? דתיים וחילוניים? חרדים ושאינם מאמינים? אין הוא – האדם החכם הזה, מבין שהנזק שגורם הוא לכל ערך יהודי – בעל כורחו – הינו בלתי הפיך? האם המטרה מקדשת כל אמצעי?
נעבור לנושא הבא.
״מהרסייך ומחריבייך מימך ייצאו״. היה זה חנן פורת ז״ל שבעצם החל את כדור השלג המתגלגל שהביא – לראשונה בתולדות מדינת ישראל – להפלתה של ממשלה בישראל בהצבעת אי אימון. ממשלה ימנית בראשותו של יצחק שמיר ז״ל. הווי אומר, הימין הפיל את הימיו. ״אין חדש תחת השמש״. שלושה אשמים יש לכשלון הימין דהאינא. ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, נפתלי בנט, ובצלאל סמוטריץ'. ראש הממשלה ביקש תמיכתם של אחרים. דרישת התמיכה שלו מנפתלי בנט הייתה מבזה, משפילה [את ״סוף השבוע בבלפור״ שכחתם?]. דרישתו מנפתלי בנט לתמוך בו – ובמיוחד בדרישתו לשנוי שיטת הבחירות על מנת לבחור בראש ממשלה באופן ישיר – הייתה דרישה להתאבדות פוליטית. ראש הממשלה לא ניסה לקרב את הימין החדש. החרמת בלפור את בנט ושקד היתה הפגנה של קריסת ההבנה הפוליטית. נבצר מבינתי, כיצד יכול היה האיש החכם [ללא מרכאות] הזה לחשוב שעם שישפיל את בנט, יבזה את איילת שקד, יפגינו הוא ורעייתו את סלידתם מהם, יקרבו אותם לתמיכה בו?
נפתלי בנט הבטיח פעם אחר פעם כי לא יישב בממשלה עם יאיר לפיד [מר כלום] כראש ממשלה. מר לפיד כראש ממשלה הינה סכנה אמיתית. אני מבין. כמובן ׳״רק לא ביבי״ הינה המטרה המקדשת אמצעים רבים. אז אפשר גם את מר כלום. מר בנט הינו אדם חכם. ואפילו חכם מאוד. אין הוא מבין את האסון של מר כלום כראש ממשלה? מי שזייף תארים אקדמאיים, מי ששיבש את יומן פגישותיו, מי שהשכלתו מצחיקה אם לדבר בלשון המעטה, נעדר הבנה אבל אינו נטול יומרות, ישמש ראש ממשלה? וכפי שצעק פעם מר בנט כלפי שולחן הממשלה בכנסת - ״השתגעתם״?
וכמובן בצלאל סמוטריץ'. אדם שאינו מוותר, אינו מוכר את עקרונותיו, אבל המפה קצרה מדי עבורו. כפי שהסברתי בעבר, אין דבר חשוב יותר מה״ביחד״. אין דבר אותו נבקש יותר מאשר ״ביחד״ אצלנו ופירוד אצל המתעמרים לנו. אבל עקרונותיו של מר סמוטריץ' הביאו אותו לשלול בכל מחיר יצירת קרע באוכלוסיה הערבית. לו היה מקרב את ח״כ מנסור עבאס, היה הקרע בין אותו חבר כנסת ערבי ובין חבריו מתרחב, האיחוד נגד המדינה היה נסדק, והימין היה אוחז בקרני מזבח השילטון.
אבל הפילוסופיה גברה על הריאליות. החשיבה גברה על המעשיות. איני יודע מה תהא אחריתו של עבאס. אני יודע שהימין הפסיד את השלטון.
ועוד הערה אחת לי. כלפי כבוד נשיא המדינה היוצא.
ידעת לדבר על הטוב על הרע ועל המכוער. מה עשה כבוד הנשיא חוץ מאשר להטיח דברים בשער? מתי דיבר הוא נגד האוירה העיתונאית? מתי הצביע הוא על תקלה בבית המשפט? והלא הטיח כבוד הנשיא בקורת חדשות לבקרים ברשות המחוקקת ובזו המבצעת. היעדרותו מהתמונה המסורתית לאחר השבעת הכנסת הפגינה פילוג, לא ניסיון לאחד. מדוע איפה ואיפה? איזו עשייה יצאה מבית הנשיא לשם הדעכת האלימות, השיח המתלהם או השנאה הגועשת?
״פתח לנו שער בעת נעילת שער״. יבוא נשיא חדש או תבוא נשיאה יהא דיבורם מעט ועשייתם רבה.
