הבית היהודי על שום מה?

הבית היהודי – על שום מה?

החלטתי לכתוב מתוך חשש. החלטתי לכתוב כי את אשר נאמר ואת אשר נעשה שני עולמות הם. החלטתי  כאמרתו של בעל אור החיים -  ״להעלות על ספר את אשר הבינותי״, כי הזמן מדעיך את העבר.  אם נשנה קמעה מאמרתו של המוזיקאי  הענק הקטור ברליוז, נקבע כי ״הזמן הוא מורה גדול, אבל לרוע המזל הוא משנה את דעתם של מהתלמידים שלו״.    

המפלגה הדתית הלאומית , תחילה, המזרחי ואחותה, הפועל המזרחי. אלה התאחדו למפד״ל. זו כקודמותיה  פיארו את שמה של היהדות הדתית. הם הקימו את תנועת בני עקיבא, את ישיבות ההסדר, קיבוצים מצפון הארץ לדרומה, הייתה להם חברת בנייה [מישהב] ובנק [כן, בנק המזרחי טפחות בע״מ היה בגלגול קודם בנק שזוהה עם המפלגה]. תנועת המזרחי הייתה מעצמה בעולם כולו. תנועות המזרחי פעלו [ועודן מדשדשות] במדינות רבות ובכל יבשת.

מנהיגי התנועה, מהרב מאיר בר אילן,  ועד משה חיים שפירא וזבולון המר, יוסף בורג וזרח ורהפטיג, טובה סנהדראי, יצחק רפאל, ועוד רבים וטובים, הצעידו את המפלגה למקומות גבוהים מאוד ולמקומות שפלים מאוד.  ההיסטוריה מעידה שמספר חברי הכנסת הגבוהה של המפלגה היה תריסר.  ובזמנו, המספר הנחות ביותר של נציגי המפלגה בכנסת  -  שישה. 

אבל בכוח מנהיגותו של   משה חיים שפירא, הייתה זו המפד״ל שהייתה אדריכלית ממשלת הליכוד הלאומי  שקמה עובר למלחמת ששת הימים.  המפלגה ידעה לשתף פעולה עם השמאל ועם הימין.  נציגיה ישבו  ברוב ממשלות ישראל בראשות נציגי מפא״י והמערך [בן גוריון, שרת, אשכול גולדה ורבין] , כמו גם – לאחר המהפך – עם נציגי שינוי שחברו יחדיו תחת מנהיגותו של פרופסור יגאל ידין, לממשלת בגין.

למפד״ל היה ערך מוסף.  למפד״ל היה מה להציע, שלמפלגה אחרת לא היה.  כן, להבטיח את האינטרסים של הקיבוצים הדתיים,  לפתח את אזורי יו״ש, להאדיר את החינוך הדתי הלאומי, להבטיח את עתידם של ישיבות ההסדר, ופרוייקט השרות הלאומי, כמו גם להתגאות באוניברסיטה שהקימה – ואשר הזדהותה עם תנועת המזרחי דעכה זה מכבר.

אז היהדות הדתית  - תולדתה של תנועת המזרחי  - התפלגה.  חלקים עברו לש״ס עם הקמתה, רבים עברו לליכוד, ובכל מערכת בחירות מציגות מפלגות אלו או אחרות את ״המפד״לניק האמיתי״, שכמובן הצטרף לאותה מפלגה.

אבל  האמת שונה.  למרות השנויים, למרות הכישלונות, למרות המהפכות, המפד״ל עודה חיה וקיימת, והיא עם פוטנציאל אדיר להשיב עטרה ליושנה.

כל אחת מהמפלגות שפרשו יש לה ייחוד משל עצמה ובעצם, מתמקדת בנושאים הבוערים של היום.  כך למשל האדונים סמוטריץ ובן גביר [וכבודם במקומם מונח] העומדים בראש הציונות הדתית – עוצמה יהודית, מבקשים לטפל בעימות עם המפלגות הערביות ובמלחמה בלהב״טים או  בעימות עם המערכת המשפטית.  כמעט הכל חשוב, אבל אין בו די.  לא שמעתי דבר על החינוך של תנועת המזרחי, על האדרת תנועת הנער שלה, על הדאגה לישיבות ההסדר ולשרות הלאומי. ולדאבון הלב הקיצוניות מחד וחוסר הסובלנות לדעה האחרת מאידך היא אתגרית. אתגרית מדי.

מפלגות אחרות כאילו השיבו לסדר היום את הוויכוח בתקופות קודמות מאוד  עת חשב למשל חבר הכנסת הרב מנחם הכהן ״הרב של ההסתדרות״ ששימש חבר כנסת מטעם המערך, כי מפלגה כמו המפד״ל הינה מיותרת.  כי מפלגות זולת המפד״ל ידאגו לצרכי הדת במדינה.  איך כתב ברוך שפינוזה? ״מה שאינו יכול להיות מוסג באמצעות זולתו, חייב להיות מוסג באמצעות עצמו״. והאמת היא, לנו יש רק ״עצמו״ אחד.  הבית היהודי, השורשית, שמקורה בתנועת המזרחי.  

והשאלה היא מה כוונתנו לעשות אצל הצומת הבאה?  לערוג על העבר ולנסות להשיב עטרה ליושנה? לשקם, למען חינוך הדור הבא? למען ישיבות ההסדר? למען שרות הלאומי? למען הישובים באזור יהודה ושומרון? למען הנושאים הדתיים המאתגרים את המדינה? או ״להעניש״.  כדין – או, כעניות דעתי -  ממש שלא כדין ותוך כפיות טובה,  ולשאת בנזק האדיר של מחיקת ההיסטוריה?  כך קיים אמרתו של החכם מכל אדם, ״כי הכעס בחיק כסילים ינוח״. 

לא אכחיש.  אני  - כרבים אחרים – שומעים דברי כעס וחימה על שרת הפנים. [יש המבקרים את הבית היהודי ואת מנהיגתה בתבונה ובטעם, ויש אשר יבקשו ליישם אמרתו של אפלטון ״בני האדם סבורים שאם ינהגו גסות בזולתם, קרנם תעלה״]. איני שייך לאלה. נזכר אני בדבריו של פרנץ קפקא ״שישו ושמחו החולים, הרופא הושכב במיטתכם״. כי האמת הינה שכל פועלה של השרה היה לטובת הציבור שאני משתייך אליו, שהמפד״לניק משתייך אליו, שכל מי שתנועת המזרחי יקרה לו, משתייך אליו. ואותם המבקרים את השרה משכיבים את הרופאה במיטתם.

ואולי יזכרו את אשר אמר אביגדור ליברמן ולו בנושאים הקרובים לחרדים או לחרד״לים. ״הבעיה שלנו הייתה ניר אורבך ואיילת שקד״.  כן, כי בניגוד לדעה הרווחת, עשתה שרת הפנים כל כך הרבה עבור העם בישראל.   תקציב הרשויות המקומיות באיו״ש גדל ב75%, הקמתה של מועצה מקומית חדשה בשומרון, הקמת ישובים חדשים בגולן, עיר דרוזית ראשונה, דאגה לרצף טריטוריאלי שיש בו עצירת ההתפשטות של ערביי דרום הר חברון לפזורה הבדואית,  ועוד מבול של עשייה. בהכירי את שנעשה ובהכירי את אשר נאמר, מרכין אני ראש בפני אמרתו של תיאודור אורנו ״חיים אמיתיים [העשייה] בחיים השגויים [ביקורת השוא]״.

הגברת שקד אינה דתייה אבל  - כפי שכתבתי בעבר – הינה החילונית הדתייה ביותר שאני מכיר.  עד אני לעזרתה האדירה ומלחמתה למען הציבור הדתי והחרדי אצל שולחן הממשלה ובכנסת.  אני מעיד כי הייתי שם.

כל אחד מנציגי הבית היהודי  מגיע עם עשייה ציבורית המתאימה להיסטוריה של המפד״ל.  יוסי ברודני עומד בראש עיר שכל אווירתה הינה דתית לאומית והצלחתו המרשימה שם אינה ניתנת לערעור. אמיתי פורת עמד בראש ״הקיבוץ הדתי״ והובילו בתבונה, והגברת ניצנה דרשן – לייטר, עומדת בראש ״שורת הדין״ – אותו גוף שמנהל – ובהצלחה אדירה – מלחמת חורמה כלכלית כנגד אירגוני הטרור והמסייעים להם.

מאצל הקשורים היום ל״בית  היהודי״ והמבקשים להצמיחו מחדש  ימצאו אותם שינקו מהמפד״ל. שעסקו רוב שנותיהם בציונות הדתית.  הבית היהודי הוא הינו הסיכוי להשיב את תנועת המזרחי למקומה הראוי לה במפת הפוליטיקה הישראלית, להוות את הגשר אותו ידע לבנות השר משה חיים שפירא, להצמיח מחדש את העץ שיבש. לדאוג לדור ההמשך,

אני חושב שמפת הבית היהודי כפי שנוצרה הינה הזמנה לכולנו להביט קדימה בתקווה, להתחיל בצעד הראשון לשקם תנועה אדירה שעסקה בכל ותעסוק בכל.  חלילה לנו להיעלם מהפה הפוליטית. שהלא זה ״מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להימנות״.  אל תשכחו את העבר על מנת שנוכל לבנות את העתיד. ובלשונו של יגאל אלון ״עם שאינו זוכר את עברו – ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל״.  הדבר נכון כלפי עם, והדברים נכונים גם כלפי תנועה פוליטית היסטורית.

האתגר קשה.  התחרות  אינה פשוטה. אך כדברי ג׳ובאני בוקאצ׳ו, ״אבל הניצחון מפאר יותר את המנצח ככל שכוחות המנוצח היו גדולים יותר״

אני חושב שניתן וצריך להאדיר את הבית היהודי – הבית שלנו.