הדמוקרטיה אינה שיטת ממשל בריאה. אבל, כחשיבתו של וינסטון צ׳רצ׳ל, הינה הטובה בין הגרועות. אין לאל ידנו לנהוג כחשיבתו של אפלטון ב״רפובליקה״ כי מי לנו פילוסוף? מי לנו אזרח? ומי לנו עבד? ומשתדלים אנו – לא בהצלחה יתרה - לאמץ באופן שברירי למדי את הגיגיו בספרו ׳החלופי׳ ״החוקים״. איך היא אמרתו הידועה של אלפרד נורת׳ וייטהד על משנתו? ״תולדות הפילוסופיה כולן הן הערות שוליים לתיאוריה של אפלטון״.
ואכן הדמוקרטיה המוחלטת מקורה באתונה. והעולם המערבי, תוך חריקות מאיימות יותר ומאיימות פחות, מיישם בדרך זו או אחרת שיטה זו עם שנויים ואשר ביקשו לשבחה במהלך שנות ההיסטוריה הפוליטית. כך תורת הפרדת הרשויות , פרי מכחולו של Baron de La Brede et de Montesquieu שביקש ללמוד את שיטת המשפט בחצרו של סט. ג׳יימס, למד, לא הבין מה למד. אך מתחת ידו יצתה אותה הפרדה ואשר מיושמת עם נכויות אלו ואחרות אצל שיטת הממשל הדמוקרטית.
רבים הם חסרונותיה של דמוקרטיה. אכן ברנארד שאו לעג עם כלי נשקו – העט - בשיטה הדמוקרטית בקובעו ״דמוקרטיה היא סוג של ממשלה המחליף את הבחירה על ידי רבים חסרי יכולת למנויים של מעטים מושחתים״. לא אין זו הפעם הראשונה שאותו סופר אירי מוערך שגה והגזים בקביעותיו. אבל על חולשותיה של השיטה הצביעו רבים וטובים.
לא מעטים היו אלה שדגלו ב״אי ציות אזרחי״ , כמהטמה גנדי ההודי, לייב טולסטוי הרוסי, מרטין לותר קינג האמריקאי, ומסתו של שלמה אבינרי בנושא זה הינה מרשימה עד מאוד.
כשחישבו חיילים דתיים לאמץ עמדת רבנים לסרב פקודה בשל שיקולי דת [במיוחד בכל הקשור לפינויים של אזרחים מאזורי יהודה ושומרון] הזדעקו אנשי חשיבה, פוליטיקאים הנוטים שמאלה, וכמובן כל עיתונאי ״חושב״ וחושב שהוא חושב, ואף ״אחד העם״ כנגד זו החשיבה. אף עבדכם הנאמן התנגד לכך נחרצות בשל מבחרם של הגיגים.
ואולם, למד מכאן על כך שדמוקרטיה לעולם ״חישבה להישבר״. והיא נשברת מתוך הליכים דמוקרטיים עצמם [גרמניה הנאצית]. ועל כל מדינה המבקשת להיות חופשית, ׳להגן על הדמוקרטיה מפני אימת הדמוקרטיה׳. כי דמוקרטיה הינה משחק מסוכן. ועל המבקש להיות דמוקרט לדעת שלא הכל מותרין לך, ואם הפסיד הדמוקרט במשחק הפוליטי, אל לא לילך לדרכים חילופיות ולבקש סעדו שם בניגוד להליך הדמוקרטי.
לא מעטים היו המשברים העמוקים בישראל ואשר חישבו לאיים על יציבות המשטר. על יד אחת אמנה את ״אלטלנה״, מלחמת יום הכיפורים, משבר מניות הבנקים, פינוי ימית [שאת חרפתה עודנו מגלים עד היום, כי נשכחו רבים מהמפונים מלב האומה ומנהיגיה], רצח יצחק רבין ז״ל. סברה ושתילה, ועוד. ואת האמת יש לאמר. רוב המשברים כוונו נגד הימין [אלטלנה ופינוי ימית, וההיסטריה נגד הימין לאחר רצח רבין ובכל שנה במעמד טכס הזיכרון לרבין שהפך ״מסיבת אנטי ימין״, סברה ושתילה]. הוויכוחים היו קשים. פינוי ימית היה מחזה קורע לב. מעולם לא שמענו על ״מלחמת אחים״ [בני גנץ] על שימוש בכלי נשק [עוה״ד דוד חודק], ״על האופוזיציה כולי להתפטר מהכנסת [ אלון פוקס וחבר הכנסת אלעזר שטרן], סירוב פקודה [אהוד ברח – סליחה אהוד ברק]. וכמה מעניינת היא העובדה ההיסטורית שאותו אדם שהואשם - ממש כעלילת דם – בטבח בסברה ושתילה ונדרש לפרוש ממשלת בגין הפך ל״כוכב נערץ״ של השמאל עת הפך דעותיו הפוליטיות, ועברו וההפגנות נגדו נעלמו מהוויכוח הפוליטי].
שניים אשמים במשבר הלזה. ראש הממשלה וראש האופוזיציה. מדינת ישראל נכשלת כישלון מכפיר ומביש בעשייה הדמוקרטית. הפסקנו להחליף דעות ואנו מחליפים מהלומות. הדיונים בכנסת ובוועדותיה מייצגים את ״ביב השופכים של העשייה הפרלמנטרית״. שכחנו שאנחנו אחים ולא יריבים. או אולי אנחנו אחים שזכינו בירושה ורבים על נכסיה.
הכל מסכימים שיש צורך בתיקון. הממשלה דורסנית. היא נוקמת על שנותיה באופוזיציה, עת חבר הכנסת דוד אמסלם הבטיח לחברי הקואליציה דאז שיבוא יום נקם ושילם כאשר הליכוד יחזור לשלטון, כאשר קרה ליושב ראש הכנסת דאז מיקי לוי ״סמרטוט״, כאשר כחבר כנסת מטעם הקואליציה הבטיח נעשה את המהפכה על אפכם וחמתכם. מי שיעבור על החוק ילך לכלא״. כאשר חבר הכנסת בן גביר [כתוארו אז] עלה לנאום במליאה והסביר כי -יושב ראש הישיבה – חבר הכנסת אחמד טיבי - הינו מחבל ולכן לא יפנה אליו בתחילת נאומו בתאר ״אדוני היושב ראש״.
ממשלה אינה נוקמת באזרחיה. ממשלה ממלכתית מקרבת ולא מרחקת. ממשלה אמיתית לא נגררת אחר בריונות פוליטית של האחר. אני לא מאמין ללפיד. אהוד ברק הינו מוקש פוליטי מסוכן [שמשום מה עד היום לא נחקר על הונו מאיין הוא? ומה באמת עשה בדירתו של אותו הארווי ויינשטיין. דמו בנפשכם מה היה קורה, לו במקום ברק היה מוצאים שם את בנימין נתניהו כשכובע לראשו על מנת שלא יזהו אותו] . אבל יש מאות אלפי אזרחים דואגים ״על אמת״. אז נכון שהימין זכה בשלטון. ואני מעיד כאחד שכן קרא את הצעותיהם של שר המשפטים ושל יושב ראש ועדת החוקה – כי חלק גדול מההיסטריה הינה שלא לשמה, כי השמאל משקר [ממש כך]. אבל היכן ההקשבה למאות האלפים? מה יקרה אם נעצור חודש וננסה לקיים שיח מתורבת? אסון? אולי יירגע הרחוב, אולי יחזור האימון של האזרח, אולי הכלכלה תתייצב? השקל יירגע?
כמובן, יש שיאמרו שהשמאל והתקשורת אשמים, וכי כל הבהלה אינה של ממש. אין הדבר משנה. אם הממשלה לא מצליחה להעביר מסר מרגיע – ואין היא יכולה – היא חייבת לעצור ולחשוב איך עושים את זה נכון. אבל את איש אין זה מעניין. השרה רגב בהתלהמות מדברת על שילטון הרב ורק שכחה את עושק המיעוט. ויש כאן גם מיעוט אמיתי, כנה, ציוני, נאמן למדינתו, המפחד. ומותר לו. והוא מפחד כי המסר מלשכת שר המשפטים, מהכנסת הינו דורסני.
וראש הממשלה כאילו חי בעולמות אחרים. ודווקא בעין הסערה הוא ידע להעביר בכנסת. את כפל תקציב הלבשתו והלבשת רעייתו, את הטיפול בשני בתיו הפרטיים. כאילו הביקורת הציבורית זרה לו [לא, הביקורת היא צביעות. שמעתם פעם על ביקורת על לשכת נשיא המדינה שמעון פרס על ההשתוללות התקציבית שם? כמובן שלא. על מסיבת יום ההולדת התשעים שלו שעלתה מיליונים? נו באמת. זה שמעום פרס, חביב השמאל]. אבל בעת הסערה, מותר לו לראש הממשלה להיות רגיש יותר, שאיש לא ירגיש ״אני ואפסי עוד״. איני זוכר את בגין או שמיר המבקשים תקציב לרעיותיהן. אפילו אשתו של פרס [להבדיל מפרס עצמו], נזהרה מעין המצלמה] כמו גם אשתו של אולמרט. איך כתב החכם מכל אדם? ״לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים״. ומר נתניהו חכם, ואפילו חכם מאוד. אז שיכבד את פחדו של המיעוט ויכריז על הקפאה של שבועיים. והיה ובמהלך השבועיים האלו תהיה התקדמות, נמשיך בעוד שבועיים. לא תהא, תוכל הממשלה לרחוץ בניקיון כפיה ולהמשיך הלאה. אבל שהממשלה תראה - שלא כדברי כה רבים מהתומכים בה - היא הממשלה של כולם ולטובת כולם
מר לפיד הינו סמל של צביעות ובורות. על ״ידיעותיו״ כבר הצבענו מבחרם של פעמים ודי!. מנהיג? יש לו בעיה עם גישת הממשלה? למה לחכות? היכן הצעתו החילופית? כיצד זה לא הניח על שולחן הכנסת חלופה להצעת הממשלה? לחכות למשא ומתן עם אולטימטום של המתנה של חודשיים? מר לפיד יודע [בעצם הוא דווקא אולי לא] כי כל חקיקה, תהא אשר תהא, לא תגיע להבשלה חודשים. הוא לא יכול להתכנס בבית הנשיא ולהתחיל לדון? זה באמת משנה עם ועדת החוקה מקפיאה פורמאלית את הליך החקיקה או לא? את הצדק וההגינות הוא מבקש? לא. הוא מבקש לשלהב את ההמון, להיות הבריון הפוליטי התורן [כי אדם שאינו חכם ורוצה להנהיג, אין לך אלא את בריונותו]. אין כל הצדקה לוגית [טוב, סליחה אנחנו מדברים על לפיד, לא לשכוח] שלא לישב יחדיו ״בין הזמנים״ ולדון בבניית הגשר. אבל מר לפיד אינו מבקש את הגשר. אינו מבקש ״לשחק בדמוקרטיה״ אלא לשחוק על הדמוקרטיה. אין לו עניין בגשר, יש לו עניין בהפלת הממשלה בכל דרך.
נבין. אופוזיציה היא כלי קדוש. כאמרתו של מנחם בגין ״״בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה. בלעדיה -עצם חירות האדם נתונה בסכנה״. היא – כאמרתו של הלורד רודולף צ׳רצ׳ל חייבת לתקוף את הממשלה. איך קבעו פילוסופים מדיניים ״הממשלה רואה באופוזיציה מקל בגלגליה של העגלה המטפסת במעלה ההר. האופוזיציה רואה את עצמה כמקל בגלגליה של הממשלה המתדרדרת במורד ההר״. אבל אפשר להתנגד לממשלה בדרך פרלמנטרית, ואפשר להתנגד לה בבריונות וצביעות. מר לפיד הינו בריון והוא צבוע. הוא בריון כי הוא משתולל ברחובות. הוא בריון אין הוא מהסס לאמר דבר והיפוכו ללא להניד עפעף, הוא בריון כי אין הוא מגנה את אהוד ברק על דרישתו מחיילים לסרב פקודה, הוא בריון כי הוא משתמש בהתלהמות פוליטית כקרדום לחפור בו. הוא חושב תחת הממשלה, אבל הוא עושה זאת תחת המדינה.
פוליטיקאים נבחרים כנאמני הציבור לטובת הציבור . פוליטיקאים נבחרים על מנת לשמור על מדינה. הכנסת העשרים וחמש נכשלה בזאת וגם בזאת.
ולא רק הם כשלו. מערכת ״עשיית הצדק״ כשלה אף היא כישלונות רבים. והעדרה של נשיאת בית המשפט העליון מהטכס של סמלי השילטון המסורתי ביום הולדתה של הכנסת תחת חסותו של נשיא המדינה, הינה סטירת לחי למדינה ולכל אזרח.
אבל, יהא לפיד אשר יהא, תעשה חיות כאשר תעשה. שרביט הניצוח הינה אצל ראש הממשלה. והיום אין הוא מנצח על הרמוניה אלא על תזמורת צורמת ומאיימת. על ראש הממשלה האחריות לשלמות העם. על ראש הממשלה החובה להדעיך את הלהבות. לא ליתן לבריון להלהיב ולהיגרר למהלומות נגד. עצור לחודש. לטובת המפגינים שמפגינים ״על אמת״. מחווה למדינה, מחווה לעם, מחווה לאופוזיציה. אל תנהג הממשלה כנוקמת על העבר, אלא בממלכתיות. ראש הממשלה חייב להנהיג את הספינה לחוף מבטחים. הוא יכול כמעט בהניף יד. הוא רק צריך לרצות לעשות זאת לא פחות מאשר לרצות כפל תקציב הביגוד.
