מעשה שהיה כך היה. ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, לא פעם כבר הביע את סלידתו מהימין ממנו צמח, מראש הממשלה מר בנימין נתניהו לו היה שותף עשרות בשנים. הוא יודע ללמד חובה על ראש הממשלה בשל ״שחיתויות״ לקיים מה שנאמר ״כל הפוגם, במומו שלו הוא פוגם״.
אבל, מר אולמרט הגדיל לעשות.
אין ספק שנשיא טורכיה - או תורכייה בשמה החדש - הינו התומך השני הגדול ביותר של החמאס, לאחר שליטיה של איראן. הוא תומך בהם יותר מאשר רוסיה, הוא מאשים את ישראל בפשעי מלחמה [זה מצמרר כמעט כמו אותה ועידה מוסלמית שנערכה לאחר פרוץ הקרבות בעזה, בריאד בירת סעודיה, שם, הנואם המרכזי בשאלת פשעי המלחמה של ישראל, היה לא אחר מאשר בשאר אסאד. [ככה זה עם חוש ההומור הערבי]. הוא אוייב, הגם שאין הוא משתמש בכלי נשק צבאיים.
הולך ראש ממשלת ישראל לשעבר, מדינה המותקפת על ידי אותו איש רע - רג׳יפ ארדואן - ושם, בראיון לתחנת טלוויזיה תורכית, יודע מר אולמרט להכריז ״בן גביר וחביריו רוצחים ... אני קורא להם אוייבים, אני אומר שהם שוחטים, שהם הורגים, הם רוצחים הם מחבלים״.
נניח לשאלה האם נטרפה דעתו של מר אולמרט [אני באמת ובתמים חושב שכן]. ראשית, כיצד מעז ראש ממשלה לשעבר להתראיין לתחנת טלויזיה של אוייב? הוא יודע שהתחנה נשלטת על ידי השלטון. הוא חשב שעשה טוב לישראל? אם יחשוב כך אני אקרא לו שקרן.
ואני חושב שראיון כזה, מלל כזה, האשמות חסרות שחר כאלו, היסטריה של אמירות, בתקופה כזאת היא בגידה במדינה. בגידה של ממש.
לו אני בן גביר - ואיני מחסידיו - הייתי מגיש תלונה במשטרה נגד אולמרט. שיחזור לבית הסהר. הוא ירגיש בבית.
