הצדק ואנחנו

אז ככה. כמובן שאסור לנגח את קדש הקודשים של הרשות השופטת. נכון. אלא אם כן, כמובן, הנוגחת, היא הרשות השופטת עצמה.

הצבענו בעבר במבחר של מאמרים של שרשרת של שגגות ותקלות מאצל מערכת אכיפת החוק כמו גם אצל מערכת בתי המשפט.  חלקן בשוגג, וחלקן בוודאי במזיד. [פרשת המסרונים בין שופטת בית משפט השלום רונית פוזננסקי לפרקליט מפרקליטות המדינה עו״ד שחם שביט, מאחרי גבם של באי כוח החשודים  - ועלינו להאמין כי מדובר בתקלה חד פעמית כי לא שמענו על בדיקה בתוך המערכת.    ראיון שמעניק מפכ״ל המשטרה ערב פרסום המלצות המשטרה להעמיד את ראש הממשלה לדין.   מנהלת התיק כנגד ראש הממשלה בפרקליטות המדינה שהייתה בחופשה בחו״ל במהלך השימוע אבל היא ״תקרא את הפרטיכלים״ , ועל התייחסותו של פרקליט המדינה דאז שי ניצן, לתקלה זו, כלאחר יד.    האיפא ואיפא בין ראש הממשלה ובין יאיר לפיד, או אותה פרקליטה מפרקליטת המדינה  שהגישה תצהיר בעייתי, אם לדבר בלשון המעטה, לבית המשפט, ועוד ועוד ועוד]. כל אלה לא הוסיפו נופך של אימון במערכת אכיפת החוק.

ואז יצא ״קודש הקודשים״ מהיכלו בתופעה שזכורה לי רק מרוסיה. ומעשה שהיה שם, כך היה. בשנת 2013 הועמד שם לדין עורך דין בשם סרגי מקניטסקי. הוא הועמד לדין פלילי במוסקבה. והגם שמערכת המשפט ברוסיה אכן ידועה כקפקאית, הצליח בית המשפט במוסקבה להגיע לשיא חדש.  מר מקניטסקי מת בכלא הרוסי בשנת 2009. אבל על פי החלטה של בית המשפט העליון של מוסקבה משנת 2011, ניתן להעמיד לדין גם מי שמת.  . אנחנו חשבנו שמדובר בקרקס משפטי שטוב ומתאים לעשיית הצדק במדינות כמו רוסיה או תורכיה. אבל בישראל? כן, בישראל. אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט יישום סדרי דין המתאימים למשטר שמקורו לא יכירנו.

אותו  בג״צ מפורסם כנגד יושב ראש הכנסת המחייבו לכנס את מליאת הפרלמנט על מנת לבחור ביושב ראש אחר. חבר הכנסת יולי אידלשטיין נידרש להגיש את תגובתו. אבל טרם שהופיע ושטח את טיעוניו כבר נכתב פסק הדין.  כבוד נשיאת בית המשפט העליון אשרה את התופעה ההזויה הלזו. אז על מה ולמה נדרש כבוד היושב ראש [שמבחינה טכסית מעמדו הינו רם מזה של כבוד הנשיאה] להופיע בעת לילה בפני ההרכב שדן בעתירה? על מנת שהצדק יראה? ומה אם ״הצדק ייעשה? זו עשיית צדק? כאשר השופטים כתבו את פסק הדין טרם שהופיע בפניהם כבוד היושב ראש? ועשו זאת בהיחבה. שהלא לא ידע כבוד היושב ראש כי עת אשר הרכין ראשו באלם  בית המשפט, היה פסק הדין מנוסח ומודפס.  יש משהו שחושב שמכונת הצדק עבדה כאן? ואין מי שייתן את הדין.

ועלי להדגיש. אין בדעתי להתייחס למהותו של פסק הדין.  האתגר המשפטי אינו פשוט, ולצערי נושא התערבות רשות אחת בפעילותה של רשות אחרת חייב לבוא לידי סיכום מוסכם שיגובה לאחר מכן בחקיקת יסוד.  אבל כאן לא מדובר במהות.  אלא בדרך.  צדק שאינו נראה גם לא נעשה.

נאמר לי על ידי אישיות משפטית מכובדת כי טוב היה לו מר אדלשטיין, באם במקום לבקר את בית המשפט אצל נאום ההתפטרות שלו היה כותב מאמר ביקורת.  בכל הכבוד, איני יכול להיות שותף לחשיבה זו  האומנם? בית המשפט מזלזל בעשיית הצדק בריש גלי? והנפגע יכתוב מאמר?

זה נכון.  הייתה כאן הפגנה של ״זילותא דבי דינא״.  אבל זילות זו יצאה מבית המשפט העליון.  זו תקלה חמורה, ואף חמורה מאוד. אין כאן ראיית הצדק, אף לא עשיית הצדק, יש כאן שימוש מסוכן בגוף שאין היכול לבקרו ולרסנו, שהזיק לצדק ולאמון של הציבור במערכת הצדק, אימון שהולך ונשחק. תרומתה של מערכת עשיית הצדק לשחיקת האימון בעשיית הצדק.  הינה ״נכבדת״.  נכבדת מדי. הרבה יותר מדי.