המסגד ואני

איני יודע מי הוא זה ואי זה הוא ששרף את המסגד בכפר חארס הסמוך לשכם. אכן כי כן, האלימות כלפי הצומח וכלפי המסגד הונצחו במצלמות, ואולם, אני תפילה שלא ידנו הייתה במעל.

דע עקא מתאתגר אני בשל אלה. יכולים היו רשויות המודיעין בישראל להגיע לחסאן נסראללה, להרוג אף את יחיא סינוואר לתפוס מאות מחבלים ביהודה ושומרון, ואפילו בבית צפפא. כיצד זה כשלו רשויות החוק מלמצא את אותם המוציאים דיבת ישראל. אותם שהורידו את אמת המוסר שלנו לרמת המוסר של אוייבינו.

לא צריך לדמיין כיצד היו מנהיגיה הדתיים של האומה או נציגי הציבור הדתי לאומי בכנסת מגיבים על שריפת בית כנסת במרלבורו , פגיעה בבית ספר יהודי במרסל, או חילול בית קברות יהודי בגלסגו.

אני יהודי דתי. אני רואה בחרדה את שריפת המסגד. אם ידם של אוייבינו הייתה במעל על מנת להכפיש את שמינו - נוחמתי. אבל אם יד יהודים הייתה בדבר, אסור לנו לוותר. ביריונים בשם הצינונות, חוליגנים בשם הקב״ה, מכעיסים את הבורא, מכעיסים את העולם ומכעיסים אותנו. אני בז לאלה, ומצפה שהרשויות יניחו את ידם עליהם. אלה ייענשו ״למען יראו וייראו״.

נוקשת באמרי פיך

״נוקשת באמרי פיך״

בואו נכיר באמת. השאלה אינה האם להקים ועדת חקירה ממלכתית. אלא מי ימנה אותה? לו ייאמר שנשיא בית המשפט העליון, מר יצחק עמית, היודע שאמון חלק מהציבור בו הינו אתגרי, אם לדבר בלשון המעטה, היה מצהיר שעל מנת לפתור את המחלוקת יקבל על עצמו שופט אחר, או אישיות ציבורית אחרת להקים את ועדת החקירה היה חששו של חלק ניכר של הציבור דועך. מאידך הממשלה תחדל ממסע ההפכפכים שלה למנות ועדה זו או אחרת שסמכויותיה יוגבלו. ועדה שאינה כי אם תעודת עניות.

הוא שאמרנו. ההבדל בין כל נשיאי בית המשפט העליון לשעבר לבין הנשיא עמית הינו חוסר האימון שיש לרבים בעם כלפי הנשיא העכשווי. השופט כהן, השופט אגרנט, השופט בייסקי או השופט אור לא היו ״נשיאים שבמחלוקת״. השופט עמית בהחלט כן. ואם את שלומו של העם יבקש, אזי ש״לא ייקוב הדין את ההר״. ימחול הנשיא על כבודו ויאפשר לאחר למנות את הועדה. כך יאפשר הוא למנות ועדת חקירה ממלכתית שאיש לא יהרהר אחריה, או אחר ״הנימוקים״ למנוי זה או אחר.

בית המשפט העליון. אף אותם הנלחמים היום על כבודו של המוסד המשפטי הבכיר במדינה, חשבו בעבר שהוא סרח. כך כבוד יושב ראש האופוזיציה, ח״כ יאיר לפיד שכך הצהיר בשנת 2014 - ״שני הגופים הם בית המשפט העליון של אהרן ברק וממשיכיו, מייסדי אסכולת האקטיביזם השיפוטי, ואגף התקציבים באוצר. יש עשרות, אם לא מאות, דוגמאות לתהליך ההשתלטות - יש כאלה שיגידו ההשתלטות העוינת - של שני הגופים האלה, תחילה על השיח הפוליטי ואחריו על עולם קבלת ההחלטות". והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט שקבע, למשל, בהתייחס לממלא מקום פרקליט המדינה: - ״.אלדד “לקוי מבחינה ערכית, ניהולית ומקצועית” וגורם “לפגיעה בתקינות עבודתה של פרקליטות המדינה”

יהא שם הוועדה אשר יהיה. ברור לכל, גם למבקשים ״להתחמק״ כי וועדה ואשר מנועה מהסיק מסקנות אישיות הינה ברכה לבטלה. ואשר על כן - הוא שאמרנו - הוועדה ודרכי בחירתה אמורים להיות מקובלים על הציבור. אל לה לממשלה למנות את הוועדה, בדיוק כפי שלא נכון היה לאפשר ליועצת המשפטית לממשלה לחקור את ״פרשיית הפצ״רית״ ולו בשל העובדה שהיא נדרשת להעיד. ברור ששרי ממשלה ופקידיה יידרשו – ולו לתת עדות. לעניין זה, אין הבדל בין היועצת המשפטית לממשלה בעניינה של האלופה יפעת תומר ירושלמי, ובין כל שר או פקיד בכיר בהתייחס לוועדת החקירה. וכפי שאין היועצת המשפטית או הכפופים לה יכולים לחקור את עניינה של הפצ״רית [בניגוד לדעתה של היועצת המשפטית] אין איש מחברי הממשלה אינו יכול להיות מעורב במנוייה של הועדה הממלכתית.

ועוד, נבצר מבינתי כיצד זה קמה ועדת חקירה ממלכתית לאחר אירועי סברה ושתילה, והובילה אף למסקנות אישיות, לרבות כלפי שר הביטחון דאז אריאל שרון, אבל בעטיה של התקלה החמורה ביותר בתולדות המדינה תקום ״ועדה נכה״?

כל ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה כאן, לרבות המפורסמות שבהן, ועדת החקירה על מלחמת יום הכיפורים״ הלא היא ועדת אגרנט״ [1973] שלמדה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים; ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בבירות, התשמ״ג הידועה ועדת כהן לאחר אירועי סברה ושתילה [1982] ; ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 הידועה כוועדת אור שלמדה את ההתנגשות בין כוחות הביטחון לאזרחים [1998]; ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים ועדת בייסקי שעסקה במשבר מניות הבנקים כעשור לאחר מלחמת יום הכיפורים [1982]

, ועוד, לא נמנעו מהסקת מסקנות אישיות. ביקרות נוקבת נשמעה על ועדת אגרנט בשל העובדה שהיא הסיקה מסקנות אישיות כלפי הדרג הצבאי בלבד, ונמנעה מהסקת מסקנות כלפי הדרג המדיני, לרבות ראש הממשלה דאז, הגברת דולגה מאיר ושר הבטחון דאז, משה דיין. ואשר על כן מסקנותיה היו מעוותות [כך מסקנתה כלפי הרמטכ״ל דאז, רב אלוף דוד אלעזר ז״ל].

ובשל גודלו של האסון, אכן כי כן ״ועדת חקירה ממלכתית״ הינה הועדה הראויה.

צודקים אותם המתנגדים ל״וועדה מוסכמת״. נכון יהיה ששופט עליון אחר ימנה את הועדה על פי שיקול דעתו. והוועדה תקבל כל מסקנה נדרשת, לרבות מסקנות אישיות. ההתנגדות למסקנות אישיות הינה תקלה אסורה.

*

ואף לבקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה לנשיא המדינה אדרש על קוצו של יוד. לו דעתי הייתה נשמעת, היה מר נתניהו חוזר בו מבקשת החנינה. שלו ייפסק המשפט לעת הזאת, לא ייתן איש את הדין על התקלות אצל רשויות החוק, ובמיוחד בפרקליטות, ואשר שמען עולה חדשות לבקרים במהלך המשפט. רק המשפט יאיר את האפלה של עיוות הצדק שאין מסוכן הימנו. רק ההליך המשפטי עצמו יעיד כי הנאמן על החוק אולי מעל הנאמנותו, אולי כשל. לו ייעצר המשפט לעת הזאת, תעטוף האפלה את שאסור היה שייעשה.

במילים אחרות על ״נאמני החוק״ שאולי סרחו בנאמנותם, לקיים אמרתו של החכם מכל אדם ״נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך״. ומשפטו של ראש הממשלה הינה – לצערי – הזדמנות פז לטהר את הטומאה, להכשיר את שאינו כשר, להחזיר נאמנות וניקיון הכפיים למקומם הראוי להם.

מי למניין ומי לא למניין

נמצאנו למדים בבמדבר רבא ״כשם שאין פרצופים דומים זה לזה, אין דעתן שווים זה לזה, אלה כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו״. ואף בשל כך קובעת הגמרא במסכת יבמות כי למרות המחלוקות הנוקבות בין בית הלל ובית שמאי בנושאי עריות ״לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הילל ולא בית הילל מבית שמאי להרבות שלום בישראל״. והגם שאין כבוד הרב יצחק יוסף שליט״א מרכין ראשו בפני ברוך שפינוזה, נציין שאף הוא אמר ״אנשים שונים עשויים להיות מופעלים באופנים שונים על ידי אותו מושא עצמו״.

כבוד הרב הראשי לשעבר כבר גרם למחלוקות קשה מאוד את איים כי היה ויפגעו בתלמידי התורה הם יעזבו את הארץ. טענה חמורה, פוגענית בשעת מלחמה  שאינה מוסיפה שום כבוד לא להקב״ה, לא לדת היהודית ולא למתיימרים להיות נציגתה.  מה ההבדל בין קביעה זו וקביעת אחרים שלא ישרתו כל עוד ביבי ראש ממשלה?  שכח כבוד הרב הראשי לשעבר את קביעתו של מנהיגה של בריטניה במלחמת העולם השנייה.  שכך אמר ווינסטון צ׳רצ׳ל לאחר פנוי הצבא הבריטי ושאריות הצבא הצרפתי מדנקרק ב1940 ״Wars are not won by evacuations״.

השבוע הרחיק כבוד הרב הראשי לשעבר לכת בהתיכו דברים שערורייתיים נגד הרב תמיר גרנות, אביו של רס״ן אמיתי גרנות הי״ד שהינו ראש ישיבת הסדר, תלמיד חכם בממדים אדירים ואשר ממנו ניתן ללמוד ״תלמוד תורה עם דרך ארץ״.  צא ולמד על אישיותו באשר היה זה הוא שקידש את ארוסת בנו המנוח עם בעלה אותו פגשה לאחר שנהרג אמיתי, וציין תחת החופה שדמעות האבל נמזגות לתוך כוס היין שבידו עם דמעות השמחה. אותו לא לצרף למניין? את המאיים לברוח מהארץ בשעת מלחמה, כן לצרף, ואת האב השכול המדהים הזה, לא?  אז אתפלל בבית. 

מותר לבקר.  גם את הרב גרנות, מותר לחלוק עליו. הכל – ואני מדגיש – הכל שוגים בטיפול בשאלת גיוס בני הישיבות. ואולם את שאלתו של כבוד הרב הראשי לשעבר ״אתה לא מפחד מביזוי תלמידי חכמים?״ צריך היה כבוד הרב להפנות אל עצמו. כבוד הרב הראשי לשעבר מציין שאינו מכיר את הרב גרנות. לו הייתה מידה של  דרך ארץ נוהגת במעונו של רב הראשי לשעבר טרם שביזה אב שכול   - שאין קדוש מהמעמד הזה  - שהלא  כבוד הרב הראשי לשעבר אף אינו מכירו - מן הראוי היה שיעמוד בקשר עם הרב גרנות , ייפגש אתו וינסה להציג את השגותיו בדרך ארץ וכבוד כראוי לרב גרנות.  כראוי לאב שכול שבנו נפל על מנת שכבוד הרב הראשי לשעבר יוכל לחיות, פה במדינה שהוא שימש בה רב ראשי, כראוי לכבוד הרב הראשי עצמו שאישיות אחרת אני מכיר בו, אישיות של אהבת האחר. 

הרב הראשי לשעבר  לא פגע ברב גרנות. הרב הראשי  לשעבר פגע באמיתי הי״ד ואשר דמיו זועקים אלינו מן האדמה. הרב הראשי פגע ב״בנים של החברים והחברים של הבנים״, כפי שכתב פעם הנשיא חיים הרצוג בספרו על מלחמת יום הכיפורים - אשר נהרגו ונפגעו, גלו מביתם חודשים רבים כדי להציל את המדינה שהרב הראשי לשעבר מבקש להפגין אפס סולידריות כלפיה.

הרב הראשי משווה בין חיילים במדים וחיילים לומדי תורה    השוואה שאני כיהודי דתי, חושב שראויה היא בחלקה להישמע. לו ייאמר שאני מקבל את השוואה. האם הרב הראשי לשעבר מקבלה? לא ולא. מבקש הוא לפתור מהשירות אף אותם ״חרדים״ אשר אינם לומדים. שמא החשיפה לשירות הצבאי תקלקל את נשמתם. אז אולי טייס, שלא יטוס שמע יתקלקל בדרך. 

ואם בהשוואה עסקינן.  השמע כבוד הרב על ״בין הזמנים״ בצה״ל? למה בישיבות לא בטלו את ״בין הזמנים״ [בישיבות בעלז הייתה חשיבה אחרת].  הכיצד זה שחרדים לא בטלו את טיסותיהם לחו״ל? למה לא בוטלו הטיסות ההמוניות לאומן כשהעם נלחם בחזית? האם ההשוואה היא רק בשעות היום בו לומד האברך? אבל הוא שב הבייתה לביתו, מבלה שבתות וחגים בבית, יוצא לטיולים עם משפחתו בעוד החייל ״האחר״ נלחם בעזה.  זו ההשוואה?

אם מבקש כבוד הרב הראשי להשוות בין תלמידי הישיבות לבין החיילים שתהא ההשוואה עד הסוף. ושלא יבצר מצב שלחייל בצה"ל אין אפשרות לבחור בין להתגייס ולא להתגייס,  לבין בחור חרדי שכן יכול לבחור שלא ללמוד ולא להתגייס כדי לא להיחשף לקלקול נפשו או בשל כל סיבה אחרת. 

וחשוב לא פחות, וזו שיגגתם הקשה של החרדים.  אני יודע שהשנאה כלפי החרדים הינה היסטרית וראויה לכל גינוי אפשרי, גם במסדרונות הפוליטיקה וגם בתקשורת.  העובדה שהחרדים אינם מגיבים, העובדה שהחרדים מדברים רק אל הקהל שלהם [השוואה בין חייל חטוף בעזה לתלמיד ישיבה שהושלך מאחרי  סורג הינה מטופשת ואכזרית] משדרת ״לא איכפת לי״.  והאחר, שאינו חרדי, פשוט אינו מבין. העובדה שאלפי חרדים עושים שעות, ימים ולילות, שבתות וימי חול  במוקדי חירום של מגן דוד אדום, לוחמי האש, הצלה ועוד, אבל אינם מוכנים להתחייב לכך כמו חייל אומרת דרשני אם לדבר בלשון המעטה.

האחר כן מעריץ את החטיבות החרדיות [תסכול של ממש למפלגות כמו ״ישראל ביתינו״ ואשר מחייבים שילוב בנות גם ביחידות החרדיות – רשע לשם רשע].

כבוד הרב הראשי לשעבר הרואה עצמו מנהיג חרדי, טוב יעשה אם יתקשר ויתנצל בפני הרב גרנות. לכבודו של עם ישראל ולכבודו שלו.  שהלא דברי חכמים בנחת נשמעים גם אם הוויכוח נוקב ואינו פשוט.  הוא אינו מכיר את הרב גרנות אז ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״. יפגין כבוד הרב את גדולתו ויתנצל. שהלא ״מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד״. ומי שחושב שהרב גרנות אולי אינו ראוי להיות מצורף למניין אמור לעשות תשובה. אבל על כולנו לצעוד בשביל שהתווה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק״ל, שכך לשונו. ״ אנו צריכים להקדים את האחדות שבין שתי המחנות,  ואנו צריכים להתחשב  עימה    ולהשפיע על רוחה באופן שהמחנה האחת  לא תעשה עדרים עדרים״.

זלי יפה’ 

יפה שתיקה לחכמים

יד הלשון

הפכתי בה והפכתי בה באמרתו של מר יורם כהן, שכיהן בתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי מ2011  ועד 2016. כמעט כעשור לאחר שסיים את כהונתו, ״נזכר״ ראש השב״כ לשעבר להצביע על תקלה מאוד חמורה בהתנהגותו – לעת הזאת – כביכול,  של ראש הממשלה בנימין נתניהו. 

הקביעה שלכאורה ביקש ראש הממשלה, כי מר כהן יפסול את מר נפתלי בנט מלהיות חבר בקבינט, ואף ענה לו ״אני לא אעשה דבר כזה״ הינה טענה חמורה אם לדבר בלשון המעטה. וכך כבר בראיון העיתונאי קבע  מר כהן: ״אני רוצה להסביר משהו בעניין. זה שראש ממשלה פונה לראש שב״כ וביקש ממנו בקשה להשתמש בכח שלו כדי לפסול יריב פוליטי, זה לא מזעזע? זה לא מטריד?״

זה מטריד מאוד. צודק מר נפתלי בנט בהבינו את הדרישה, כביכול,  של מר נתניהו  כניסיון לחיסול פוליטי. תופעה שיש בה על מנת לזעזע את אמות הסיפים של דמוקרטיה. 

אבל כיצד זה לא התריע על כך ראש השב״כ עד הלום? מדוע המתין עד אשר הר הגעש במחלוקת בין השב״כ והממשלה  הגיע לשיא התפרצותו. או אולי, מן הדין ליתן את הדעת, כיצד פסה לאחרונה גישת האימים  היוצאת משני הבכירים בשב״כ לשעבר. זה באיום וזה בהאשמה כל כך חמורה והכל במועד אחד. כך למשל אחד מעמיתיו של מר כהן, מר נדב ארגמן, שאיים על ראש הממשלה במהלך ראיון טלוויזיוני, כי יחשוף מידע באם יחשוב שראש הממשלה פועל בניגוד לחוק. למד מכאן שראש השב״כ לשעבר יודע על נוהג לוקה של ראש הממשלה. והנוהג הלוקה הלזה הינה בניגוד לחוק. וכיצד נהג עד כה? לא מר ארגמן  ולא מר כהן, לא איימו כי יתפטרו. שהלא תיאור האיום או ״מעשה שהיה״ אינו כולל פרט שולי זה. לא זכורה לי תלונה פלילית כנגד ראש הממשלה זה עשור בנושא זה.

נמצאנו למדים שראשי השב״כ, או שפעלו  יד אחד עם ראש הממשלה בניגוד לחוק, כאשר לא עשו דבר למנוע פעילות לא חוקית של ראש הממשלה ולא טרחו לידע כל גורם שהוא על אי החוקיות שבפעילותו, או שהאמת היא מהם והלאה. שהלא נזכרו הם שיש לחשוף את נוהגו הלא חוקי של ראש הממשלה רק עם התפתחותה של המחלוקת בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה הגברת גלי ברהב -מיארה וראש השב״כ העכשווי, מר רונן בר.

זו תקלה חמורה שמעידה על ניסיון להשתמש בצדק או בצדק מזויף ככלי שרת בוויכוח פוליטי שמזמן עבר את גבול הטעם הטוב. מנהיגי השב״כ הינם העומדים בראש הגוף הרגיש ביותר במדינת ישראל ואשר מתפקידו בין השאר להגן על אופייה הדמוקרטי של המדינה. 

חופש הדיבור אינו אנרכית הדיבור. וכל מי שעמד או עומד בראש הגוף האצילי הזה – שירות הביטחון הכללי [או המוסד לתפקידים מיוחדים, שבתבונה אינו מהווה חלק מהוויכוח האימתני נחלת המדינה דהיום]   לעולם מוגבל בזכות הדיבור הציבורית שלו. ובעשותו שימוש בידע שברשותו שנים לאחר מעשה הינו עושה שימוש בדמוקרטיה כנגד הדמוקרטיה. 

השב״כ נדרש היום לאהדת הציבור.  המדינה חייבת לשב״כ חוב שלעולם לא תוכל לשלם לו. כל אזרח במדינה חב חוב של כבוד גם לאותם ראשים לשעבר גם אם לטעמי חטאו לאחרונה.  אבל, אתם השולחים אצבע מאשימה ומאיימת על ראש הממשלה  לא רק שאינכם עוזרים לשיקומו של הגוף הקדוש הזה, אתם הורסים אותו בהבל פה.  וחבל, חבל מאוד.

זלי יפה

ועדת חקירה - מי ומי ההולכים

ועדת חקירה – מי ומי ההולכים

ראשית חכמה, טרם שיחלו בוויכוח, יש להבין מה טיבה של מחלוקת?

הרעה החולה במחלוקת בין הרשויות, באשר הגבולין ביניהן אינן בהירים כל עיקר ובעצם מטושטשים.   אשר על כן, בשנים האחרונות – בניגוד לשנים קודמות – בית המשפט ״עושה דין לעצמו״.  הרחבת עוצמתו אינה מעוגנת בכל חוק שהוא.  שאלת ה״סבירות״  הינה ״ג׳יני שפרצה מהבקבוק״.  מאידך, אין כל גוף ואשר בכוחו לבקר את הרשות השופטת.  המחנה המשותף בין הרשות השופטת ובין זו המבצעת הינו ששניהם מורכבים מבני אדם, על יתרונותיהם, על חולשותיהם, על זכויותיהם, על חטאיהם.  וכבכל רשות, כבכל חברה, יימצאו אלה אף אלה. נמצאנו למדים על פוליטיקאים מדהימים ועל שופטים שהינם גאווה ישראלית של ממש. הנהגות שניהם כשלו בדרך ניהול הוויכוח, בדרך התנהלותם. והתוצאה לא אחרה לבוא. שיטת הפרדת הרשויות הפכה במעוננו לכמעט דיקטטורה של ממש. והרחוב עושה שמות באלה ובאלה.  תרבות הוויכוח פסה מן העולם הפוליטי.

אין ספק שקיים משבר אמון חריף בין הרשות השופטת ובין זו המבצעת .  כמובן, שהרשות המחוקקת חצויה בשל כך.  אחד הנושאים  המגעישים את המחלוקת בימים אלה, הינה מינויו של נשיא בית המשפט העליון. בסוף השבוע שעבר יצא מהיכל בית המשפט העליון צו כנגד שר המשפטים המורה לו להבטיח בחירתו  תוך חודש  נשיא לאותה ערכאה.     תפקיד , שהינו הדמות החשובה ביותר אצל הרשות השופטת. במחילה. מי מינה את ההרכב שדן בצו?  הלא מנוי ההרכב הינו  מסמכויות הנשיא [או  - לעת הזאת - ממלא מקומו].  לכל אחד מהשופטים יש עניין בשאלה זו.  מן הראוי שהם ישקלו האם הצו ראוי או אינו ראוי? האם מן הדין לתתו או לא? האין מדובר  ב״יוסי המחבק את יוסי״?  העובדה שבית המשפט העליון דן בעניינים הקשורים אליו ובעניין שהוא צד לו -  הינה – במחילה – ליקוי מאורות מוחלט.

לא חלילה שאשר על הרשות המחוקקת או המבצעת נעדרי חטאים. חטאיהם רבים, ותרבות הוויכוח הנשמעת מאצל מסדרונות הכנסת  אינה מוסיפה כבוד לא להדרה של הרשות המחוקקת ולא להדרת נציגי העם היושבים שם. אבל על חטאיהם של אלה  ידרוש הוד מעלתו האזרת את כבודו בבוא יום פקודה, באשר אותו אזרח ישליש את פתק הצבעתו.  מאחר ואין שופטי בית המשפט העליון נתונים לביקורת כל שהיא – ממש כל שהיא - נמצא הוא שומר על עצמו.  

אולי נכון להזכיר כאן את עניינה של כבוד השופטת [בדימוס] הילה גרסטל.  זו הייתה והינה אחד מהשופטים המוערכים ביותר בישראל.  הן בשל ידיעותיה, מזגה השיפוטי, אישיותה רוויית הדרך ארץ, והגיונה המשפטי. ואולם עם שמונתה כ״נציבת הביקורת על מערך התביעה״ הורם השרביט על סימפוניית  ״חלום הבלהות״.  החלה נגדה חקירה פלילית על – כביכול  - הבטחה למנוייה כיועצת המשפטית לממשלה בתמורה לסגירת תיק נגד הגברת נתניהו. [איש כמובן לא זכר את מינויו של יועץ משפטי אחר שמונה על פי בקשת ראש ממשלה אחר  למרות ניגוד עניינים מובהק] . כמובן שאנשי הפרקליטות  - ואשר לעת הזאת כבר געשה כנגד השופטת – ״ראו בחומרה״ את העובדה  שהגברת גרסטל  לא דיווחה למשטרה על הפרשיה.  אלא מאי? היא כן דיווחה, ועוד למי שעמדה אז בראש המערכת המשפטית, כבוד הנשיאה אסתר חיות.  השופטת גרסטל התפטרה.  השופטת חיות? הובילה באון את הרשות השופטת לשיאה של מחלוקת.

עיקר הוויכוח היה בין השופטת גרסטל ובין פרקליט המדינה דאז שי ניצן. בשל  אבן אחת מאצל זה הוויכוח הוגשה עתירה לבג״צ.   ואולם  פרקליטות המדינה אסרה על הגברת גרסטל  לשכור שרותיו של עורך דין [וזאת למרות ניגוד האינטרסים המובהק בין כבוד השופטת ובין פרקליטות המדינה].  העוינות כלפי השופטת אצל מערכת אכיפת החוק לא הזמינה אף גורם להתמודד עם התפטרותה.  איש לא דרש את כבודה בבית המשפט העליון.  והדברים שהטיחה הגברת גרסטל  בפרקליט המדינה לא זכו לכל דיון מעמיק. תקשורתי  או משפטי. 

כל התקלות – חמורות יותר וחמורות פחות – נחלת משפטו של ראש הממשלה  זכו לטיפול ב״חדרי חדרים״. החל מאותה שופטת מכובדת בבית משפט השלום  - הגברת רונית פוזננסקי-כץ, בפברואר, 2018 -  שניהלה משאים ומתנים ישירות עם אשר על הפרקליטות מאחרי גבם של עורכי הדין של החשודים בתיק 4000. שהלא כך אמרה לחוקר מטעם הרשות לניירות ערך: -  ״אתה ממשיך לגלות לי הכל ואני אאלץ להראות ממש מופתעת״. ואולם פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, בהופיעו  בפני ועדת החוקה של הכנסת, קבע לעניין זה ״הייתה התנהלות לא ראויה אבל לא נמצא שמץ לפגיעה בזכויות העצירים״.  הבנתם?  שופטת מועלת בתפקידה הינה ״התנהגות לא ראויה״! אבל לא נמצא שמץ של פגיעה בעצירים״ .והלא אם זה קרה פעם אחת, זה אולי קרה פעם שניה.  ואולי שלישית. נבדקו פגיעות בעציר זה או אחר בשל תקלות אלו?  נבדקו?  על ידי גוף אובייקטיבי? חלילה.  משהו הגיש עתירה לבג״צ נגד הסנקציה המינורית יחסית [הדחה]  שהוטלה על השופטת? האם הועמדה לדין פלילי? לא ולא.

״מנהיגת תיק נתניהו״ אצל הפרקליטות,  הגברת ליאת בן-ארי שמונתה לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה  - במכרז  בעייתי שדרש התערבותו   של  נציב שרות המדינה -     לא הייתה בארץ ביום השימוע כי הייתה בחופשה בדרום אפריקה.  התיק החשוב במדינה, מנוהל על ידי המשנה לפרקליט המדינה, וזו לא נמצאת בשימוע כי היא ״תקרא את הפרטיכולים״.  כך מתקבלת החלטה או נקבעת דעה של נאמנו של הציבור?  יש זלזול רב מזה, בציבור? בנאשם? בהוד מעלתו האזרח? עוד לא מובן כי האזרח מרגיש מושפל בשל ״הדיקטטורה השיפוטית״ כפי שרבים קוראים לה [וממש לא תמיד בצדק]?  היא ניחמה את כולנו בהבטחתה כי תקרא את התיק.  והרושם האישי? טוב את זה היא כבר קבעה מזמן.  אולי יכול מאן דהוא להסביר לי כיצד הלוחמים על טוהר המידות, כנגד השחיתות  השלטונית, אותם המבקשים  את אמינות  השילטון והמתריעים על שחיתות זו או אחרת  אצל  מהלך של הממשלה – לא הגישו עתירה לבג״ץ להתריע על זו התקלה שהיא חמורה  במיוחד? לא לנו פתרונין.

מישהו מאצל מערכת המשפט בדק את שאלת ניגוד האינטרסים של כבוד ממלא מקום הנשיא כפי שהופיע במאמרו של קלמן ליבסקין מיום 25 אוגוסט, 2023?  על ניגוד העניינים של כבוד הנשיאה חיות? מתי שמענו לאחרונה על בדק בית בבית המשפט העליון?  מתי – לאחר ״הדחתה״ של השופטת  גרסטל נערך בדק בית בפרקליטות?

עם יד על הלב.   מתי בעבר ביקש לעצמו יועץ משפטי לממשלה עמדת כוח כה עוצמתית כפי שמבקשת הגברת גלי בהרב- מיארה.  אף הפרופסור אהרון ברק לא העז בכשכאלה.  הגם שאף הוא נכשל ואפילו בהודאה בטעות.  צא ולמד באשר נשאל בראיון טלוויזיוני האם ראוי היה ״לחלק״ את בני משפחתם של שופטי בית המשפט העליון המבקשים להתמחות, בין ״המשפחה״, ענה ״היום לא הייתי עושה את זה״. ומה יום מיומיים? לכבוד השופט פתרונים [אם כי נכון לציין כי זה מכבר בחירת שופט שהוא בנו של שופט מכהן מחייבת הצבעה ברוב גדול יותר מאשר בחירת שופט ללא ייחוס משפחתי/משפטי].

יש סתירה מיני וביה בין תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה כיועצת משפטית ובין היותה עומדת בראש מערכת התביעה.  נמצאנו למדים  כי היועצת של ראש הממשלה היא המעמידה אותו לדין. זה  - במחילה -  טירוף משפטי.

את ״חטאי״ אני מזכיר היום.  קראתי את ספרו של משה קצב. נצא מתוך הנחה שעשה את כל שנאמר עליו, שכל מילה בספר אינה אמת [וזו הנחת עבודה שאינה אחראית כל עיקר] ונסתפק במובאות שמביא המחבר מאנשי הפרקליטות ובית המשפט.  המסקנה? ״הספר מפחיד״. ואפילו מפחיד מאוד. ואין פוצה פה ומצפצף. 

יש ויאמרו כי איבוד האימון במערכת המשפטית היא בשל מלחמתו חסרת הפשרות של ראש הממשלה.  ב״מלחמה״ הלזו ישנם כמה דיביזיות.  ישנם כלים משפטיים שרק מערכת אכיפת החוק יכולה להפעיל [כמו חקירות מיותרות, מעצר בהינף יד ועוד]. אצל המפה הפוליטית בישראל, רובה המוחלט של התקשורת – האלקטרונית כמו גם הכתובה – הינה חלק מצבאה של מערכת בתי המשפט ואכיפת החוק [זוכרים את הראיון של המפכ״ל אלשייך אצל אילנה דיין בנובמבר 2018?]  שהלא אצל רוב אולפני הטלוויזיה ומערכות העיתונים  מר נתניהו כבר מזמן אמור היה לתפוס את מקומו מאחרי סורג.

ואף רבים באקדמיה  יעשו הכל להוביל את ראש הממשלה הישר לגרדום המשפטי.  כך לאחרונה, פרופסור דוד אוחנה שידיעותיו בתחום ההיסטוריה המדינית והפילוסופיה הינם נכס אדיר שאין כדוגמתו למדינת ישראל [למרות את שאכתוב להלן עודי חושב שהוא ראוי לפרס ישראל] מניפסט ובו הוא מצביע על  כי ראש הממשלה ״נחשף כשליט מושחת ורקוב מיסודו״.  המשפט עודו בעיצומו, אבל פרופסור אוחנה כנראה עבר על כל המסמכים, שמע את כל העדויות מראש, והסיק את אשר הסיק. לו ייאמר שבדרך זו כתב את ספריו [הנפלאים, עלי לאמר] ייתכן מאוד שבזבזתי את זמני עת קראתים. 

והיכן פרסם את דעתו? ב״הארץ״.  דווקא ב״הארץ״ – מקום משכנו של עמוס שוקן שחטא  למדינה כאשר בהרצאה בלונדון  הזכיר -  אין מה לעשות -  את וילאמס ג׳ויס שנודע בכינויו ״לורד האו האו״ עת שידר, במהלך מלחמת העולם השנייה בתוכנית Germany calling״ ברדיו הגרמני  תעמולה נאצית שכוונה לאזרחי האי הבריטי. בדומה אולי לחבר הכנסת עופר כסיף. מר שוקן  יירשם לזיכרון לדיראון עולם.  אבל זה לא הפריע לפרופסור המאוד מכובד לחרוץ דין בהבל פה במעונו של שוקן. .

כשהעז בית המשפט המחוזי  הדן בעיינו של מר נתניהו לקבל החלטה לטובת ראש הממשלה, או אז, הפך למוקצה  וראוי לכל ביקורת אפשרית.

וזאת יש לשמור מכל משמר. חלילה לנו לנגוע ולו בקצה חופש הדיבור של כלי תקשורת זה או אחר.  גם אם יזייפו, גם אם ברור ששיקול הדעת האובייקטיבי אינו קיים שם, גם אם השנאה מופצת ללא רחם,  כי זה מחירה של דמוקרטיה ואנו גאים בכך.

אבל לא כן מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט.  מערכת אכיפת החוק ומערכת עשיית הצדק לא זוכות לאימון רוב הציבור.  למרות התמיכה האקדמית, למרות ״הבליץ״ התקשורתי. אימון רוב הציבור במערכת עשיית הצדק דועך מדי יום. על כל צעד ושעל.

לבוא ולאמר שכנגד כל אלה; הדיביזיות, התמיכה במערכת המשפטית, יכול ראש הממשלה ללחום ואף לנגח בדעת הקהל זו אמרה שטחית.  איש לא בדק על מה ולמה חוסר האימון.  איש לא בדק במה שגו או סרחו שופטי בית המשפט העליון, איש לא נזדעק לשמה מסקנותיה של השופטת גרסטל.  ואולי לכן  האימון דועך.

 

היועץ המשפטי לממשלה נדרש לשתי אלה.  אמון ה״לקוח״ מחד, וידיים נקיות מאידך.  זאת בניגוד לראש מערכת התביעה הנדרש לידיים נקיות [ושאלו נא  את השופטת גרסטל אם אכן זה המצב].

המערכת הנוגחת בממשלה [ואף זו תופעה קדושה ובריאה] דורשת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.  נזכיר ״ועדת החקירה הממלכתית״ לחקירת נסיבות פריצתה ומהלכה של מלחמת יום הכיפורים [הידועה בשמה ״ועדת אגרנט״] הוקמה ביום 21 נובמבר, 1973. חודש לאחר הפסקת האש.  לא במהלך המלחמה.

אני מסכים שראויה מאוד לקום ועדת חקירה אובייקטיבית לחקירת אירועי מלחמת ״חורבות ברזל״. על שקדם לה ועל הכישלונות כמו גם ההצלחות.

צא ולמד.  לו ״מתקפת הביפרים״ הייתה נכשלת, לו ניסיון ההתנקשות בחיי נסראללה במבצע ״סדר חדש״ היה נכשל עם חלילה קורבנות ישראלים. לו היה מחדל בניסיון להרוג את יחיה סינוואר ב16 אוקטובר, 2024. לו הייתה תקלה נגרמת במתקפות השונות על איראן.  לו היו המתקפות האיראניות על ישראל צולחות.  היו הכל מפנים אצבע מאשימה כנגד ראש הממשלה. ״אתה עומד בראש, נכשלת״ - זוכרים? כי ״אתה עומד בראש המערכת״. ״אדוני ראש הממשלה, נכשלת״. הכל בדברי ימי הכנסת.  אבל מה נעשה ומערכת הביטחון התעשתה מהר, כן הרגנו את נסראללה, כן, קברנו את סינוואר, כן פגענו  - יותר ממה שידוע – באיראן, מי שחושב שאין לישראל יד ורגל בסיום משטר הבעת׳ בדמשק הינו ״ילד חשיבתי״. אבל, חלילה מלהצביע כאן על ראש הממשלה ולאמר ״הוא הצליח״, ״אדוני ראש הממשלה – הצלחת״. לא מאצל ספסלי האופוזיציה וכמעט לא אצל התקשורת]ת ולא אצל  רוב כלי התקשורת האלקטרוניים – שלא לדבר על ״העיתון לאנשים חושבים״. אלה  לא טרחו ולו בעקיפין ״להודות״ שישראל של היום במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני המחדל [הכואב והטראגי והבלתי נסלח] של 7 אוקטובר, 2024. לא העזו לייחס לראש הממשלה ולו מזער מהתרומה להצלחות שנחלו זרועות המודיעין והביטחון.

 מנהיג האופוזיציה, ח״כ יאיר לפיד, שבעבר נגח בבית המשפט העליון -  ירש את מקומו של מנחם בגין ז״ל בתפקיד.  אבל לא את הגינותו והדרו. אין לחבר הכנסת לפיד שמץ של מוסג, מנהיגות של אופוזיציה ממלכתית, מה טיבה. לפיד הוא לא בגין.  לא ביכולת האינטלקטואלית ולא ביושר האישי. זכרו את ״נאום אנטבה״ המפורסם, והמחמאה של ראש האופוזיציה כלפי יצחק רבין ז״ל ראש הממשלה, בכנסת, ממש ערב הבחירות, ״אדוני ראש הממשלה, היום עומדת הגדולה במפלגות האופוזיציה ואומרת לך ׳כל הכבוד׳״.  זהו.  ללא ביקורת.  לא למחצה, לא לשליש ולא לרביע.  לפיד? אפילו עת שנאם במהלך ביקורו לאחרונה של נשיא ארגנטינה בכנסת, לא יכול היה להתאפק? חכם? טוב, נו. זה לפיד

אני מסכים. חייבת לקום ועדת חקירה החשובה בתולדות המדינה.  נטולת ייחוס פוליטי, ניגוד אינטרסים.   היום נכון יהיה להקים ועדת חקירה על שני הנושאים. על מחדל השביעי באוקטובר ועל התקלות במערכת המשפט ועשיית הצדק. כי הא בהא תליה.

אלא מאי״ חוק ועדות חקירה קובע כי נשיא בית המשפט העליון ייקבע את חבריה של ועדת החקירה הממלכתית. באווירה דהיום הדבר בלתי אפשרי. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון מבין היטב את ניגוד העניינים בינו לבין הממשלה, את העויינות. אין הוא יכול להוציא משפט צדק כי מעורבותו הינה ״מעל לראש״.

יש להקים ועדת חקירה שאנשיה אינם נגועים וחשודים בגישה זו או אחרת.  ישנם אישים מדהימים בישראל הראויים לאימונו של כל העם ואשר יש ביכולתם האינטלקטואלית לשמש כחברים  בוועדת חקירה.

אם איכפת להם לאשר על הממשלה ואשר על האופוזיציה טובת העם, ישבו יחדיו ויסכימו על הרכבה של ועדה כזאת.  ויתורו של נשיא בית המשפט העליון על סמכותו על פי חוק ועדות חקירה מחד, הסכמת הממשלה והאופוזיציה מאידך, והקמתה של ועדה כגון זו יהוו – אולי – את הצעד הראשון – להשבת האימון במערכת הפוליטית ובמערכת המשפטית.  נזכיר.  חוק וועידות חקירה קובע כי החלטה על הקמתה של וועדת חקירה ממלכתית הממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון נתונה לממשלת ישראל או לוועדה לביקורת המדינה.  לא לבית המשפט העליון.  חיוב הממשלה להקים ועדת חקירה באמצעות החלטה שיפוטית אינה שונה מניגוד העניינים של בית המשפט לעניין מנוי נשיא בית המשפט העליון. האדרת עוצמת הרשות השופטת על חשבון אימון הציבור.

זלי יפה

 

  

כי תצא לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל

 

כי תצא

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל 

והיה בהניח ה אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה  אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים,  לא תשכח .

בכל הכבוד הראוי נדרש אני ראשית חכמה לבקש סליחה מהקורא על היומרה  הניבטת ממאמר מקיף זה. נסמך אני על דברים שאמר הרב אליהו דסלר זצק״ל, המשגיח הנודע מישיבת פוניבז׳, ואשר הבין  את ירידת הדורות, וכך קבע: - ״כל אחד יכול לחדש בה מבלי שיהיה כבר בקיא בש״ס ובפוסקים, וזהו אשר יצילנו לבלתי תשתכח תורה לגמרי ח״ו״ . אשר על כן ״והשומע ישמע והחדל יחדל״ .

הצגת הנושא

ו״האי קרא אית לאיסתכלה ביה״ . מצווה אחת בתורה בלבד,  נאמרה כציווי של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל מחד,  וכהתחייבות של הקב"ה עצמו מאידך . בספר שמות מצאנו "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" .  ומאצל פרשתנו למדנו "תמחה את זכר עמלק".

על קיומה של מצווה זו או אחרת באופן פרטני  על ידי הקב"ה למדנו מהנאמר במסכת ברכות.  הקב"ה מניח תפילין שנאמר "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" .  ו"מניין שהקב"ה מתפלל?  שנאמר 'והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי'.  בבית תפילתם לא נאמר, אלא בבית תפילתי.  מלמד שהקב"ה מתפלל" . והקב"ה מקיים מצוות תלמוד תורה מדי יום. "אמר רב יהודה אמר רב, שתים עשרה שעות הוי היום, שלוש הראשונות, הקב"ה יושב ועוסק בתורה" .  ואולם התלמוד ירושלמי  מעיד במסכת ראש השנה, כי מקיים הקב"ה כל מצוות שבתורה,  שכך לשון התלמוד.

בנוהג שבעולם. מלך בשר ודם גוזר גזרה, רצה מקיימה, רצה אחרים מקיימים אותה.  אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה. מאי  טעמה? 'ושמרו את משמרתי אני ה'. אני הוא ששמרתי מצוותיה של תורה תחילה . 

 והמדרש רבה, זה לשונו: - 

לפי שאין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמידותיו של בשר ודם. מידת בשר ודם, מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מה שהוא עושה, הוא אומר לישראל לעשות ולשמור 

למדנו, אם כן,  על נוהגו של הקדוש ברוך הוא.  אבל מהיכן מצינו שהוא חייב  בנוהג זה?  שהוא "מצווה ועושה' בכל המצוות?

"רבי ישמעאל אומר  בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת" .  והמידה השמינית כך לשונה. "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד,  לא ללמד  על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא" .

נסביר את הדברים    כ״צחצוח  פשוטו״  בדוגמא קצרה ונשוב לענייננו. 

כל המצוות מתחלקות לקבוצות.  קורבנות,  שבת,  שמיטה,  פלילי, נזיקין, חוזים, שטרות, ועוד . קבוצת מצוות אחת מתייחסת לקורבנות. התורה בהתייחסה להיתר אכילת קורבנות,  אוסרת על אכילת כל הקורבנות במצב של טומאה .  זה הכלל.  אבל מאצל זה הכלל לא שמענו מה העונש על אכילת קורבן בטומאה.   ואולם, בהתייחס לקורבן שלמים שהינו פרט אחד מהכלל של קורבנות, מורה הכתוב  כי האוכל  קורבן שלמים בטומאה, "והנפש האוכלת ממנה עוונה תישא"  - הווי אומר - כרת .  זה הפרט, שלמים,  לא ללמד על עצמו יצא -  קרי, לא ללמד על כך שרק האוכל שלמים בטומאה חייב כרת -   אלא ללמד על הכלל כולו יצא.  הווי אומר, אכילת  כל  קורבן בטומאה גוררת  עונש כרת .  והגיונם של דברים, בלשונו של רבינו בחיי, " מפני שדעת עניין הייחוד כענף מן הדברים שיובנו בדרך השכל, ומה שיתחייב בו, יתחייב בכולם"  . או כתיאורו של  הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק"ל "והווייתם הפרטית אינה אלא ציורית לגבי האמתיות הגדולות של מציאותם בגובה העליון אשר לתוכן הכלל"   .  

ונכון להבהיר. אילו נמצאו שתי מצוות או יותר באותה קבוצה ואשר נמצא  בם אותו ייחוד, לא היה   הייחוד חל אלא על אותן שתי מצוות ולא על הקבוצה ככלל.  על פי הנאמר, "שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים" .

ולענייננו. כל מצוות התורה הינה קבוצה אחת גדולה.  ומצוות מחיית עמלק –  "שהוא ראשית גויים"   הינה אחת מאותן מצוות שנצטוו בה ישראל.  אך יצאה מצווה זו מן הכלל,  שהלא מעידה התורה על זו המצווה – ורק על זו  -  שיש לה ייחוד משל עצמה.  באשר  מצווה זו בלבד, קיבל על עצמו הקב"ה לקיימה -  בשבועה  - מעבר לצווי שציווה את בני ישראל .  כמאמר התפילה; "אל נא בלשון אשר הזכרת לזוכרך זכור, בו בלשון הזכירך, נא אתה תזכור" .  ומסביר האדמו"ר מגור זצ"ל, בעל  ה"אמרי אמת".  "'כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק'. מה עניין לכתוב זיכרון בספר ולשים באזני יהושע מעשה השי"ת כי מחה אמחה? אלא שהמחיה תלויה בישראל, וכפי מה שהם מוחים, כך מתקיים 'אמחה את זכר עמלק״ . וכמאמר הזהר הקדוש ״אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק״  . יצאה - אם כן - מצוות מחיית עמלק מן הכלל, בשל ייחודה הלזה,  שבועתו של  הקב"ה.     ולא ללמד על עצמה בלבד יצאה, אלא ללמד על כל מצוות התורה.  ששבועתו של הקב"ה חלה על כולן.  "חייב"  הקב"ה לקיים את כל מצוות התורה. וחשיבותה של שבועה הינה שהקב"ה מקיימה גם אם חלילה וחס חטאו ישראל "כי להם נתנה בשבועה שלא יגרום החטא" . 

״עמלק״ על שום מה?

״יש לתת לב לתור בעניין״ .  מדוע?  על מה ולמה נבחרה מצוות מחיית עמלק, שהיא קשה,  המהווה אתגר אינטלקטואלי ומוסרי  לא פשוט, להוות את נידבך ההזדהות של הקדוש ברוך הוא עם בני ישראל  בקיום מצוות התורה ? כיצד זה נבחרה מצווה זו "אשר הי[ו]א יתד שהכל תלוי בה[ו] ועמוד שהכל נשען עליו"   על מה ולמה נגרע חלקם של מצוות רבות וחשובות אחרות שחלקם אף הושווה ל"כל התורה כולה" ?

בסיסה של אומה

בארבע שבתות  לפני חג הפסח קורא עם ישראל ארבע פרשיות שכל אחת מהן מהווה מסד לחיותנו כעם ריבוני.   

פרשת שקלים : - אין לך עם אלא במניינו.

פרשת חוקת : - קיום החוק גם אם אינו מובן.  אשר על כן "זאת חוקת הפרה" לא נאמר.  לא מדובר שם באותה מצווה יחידה שאינה מובנת,  אלא "זאת חוקת התורה" ,  חבים אנו בכל המצוות,  אותן שנבין ואותן הנסתרות מבינתנו. רבה הראשי של ירושלים, הגאון רבי חיים זוננפלד  זצק"ל כתב: -  "ולכך נכתב זאת חוקת התורה. הדבר הזה חוקה, ותלמד מזה לכל התורה שתמיד תמצא להם למה שצריך לה, כי לא תשכח כו" .

פרשת החודש : - סמל לחירות הלאומית.  "ראשון הוא לכם" .

פרשת עמלק: - פרשת שנאת חינם.

ריב ושנאת חינם

צא ולמד כי פרשת "כי תצא" פותחת ומסיימת ביחסים בינלאומיים,  במשפט הבינלאומי הפומבי,  ביחסים בין עמים. המלחמה המנויה ברישא לפרשה [פרשת "אשת יפת תואר"  ] "במלחמת רשות הכתוב מדבר" .  מלחמה ואשר מקורה  בחלוקי דעות קשים שהעצימו עד לריב ומדון  והגיעו לכדי עימות צבאי.  אין מדובר במחלוקת נטולת סיבה ,  אלא כדברי הרב שמשון רפאל הירש "מלחמה בשל  עילה" .  והגם שאין עילתו  של האויב מוצדקת,  היא קיימת.  או אז, כבודו של האויב במקומו מונח,  גם לאחר שוך הקרב. שנאמר "לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה" .

סופה של פרשה מלמד על מלחמה אחרת.  'איש צר ואויב'  ואשר כל מאווייו הינם הרס וחורבן שאין אחריהם ולא כלום.  שנאה לשם שנאה, ״טרם יזרח ״  התירוץ, שאינו כי אם תירוץ. איבה לשם איבה. שהלא ״נוח לקנות שונא וקשה לקנות אוהב״ . "השורש של יצר הרע"  את אלה "לא תשכח" .  שכך כתב הרמב"ם  "שאסור לשכוח איבתו ושנאתו" , או בלשונו של בעל ספר החינוך "לא תשליך שנאתו ולא תסירה מנפשך בעניין שתשכח אותה" .  וכל זאת למה? מסביר הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שלכאורה  הזיכרון הינו בראש ולא בלב. "אבל נראה שרצון הבורא שנרגיש בליבנו רשעות עמלק ... להרגיש איך אפשר  להיות רע ויזהר מזה ובהכרח יזכור" . עמלק הינו סמל הרוע. 

הפילוסוף ארנסט קסירר ראה את הדברים מזווית אחרת. הוא  קבע כי האדם הינו תבנית נוף סמליו. שהלא האדם אינו יכול לעמוד בצורה בלתי אמצעית  מול המציאות,  ולכן הוא עוטף עצמו, בין השאר בדמויי אומנות וסמלי מיתוס . יש לשים אל לב כי בתארה את סדום, מתארת התורה את  החברה. ״ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאוד״ . והקב״ה מספר לאברהם אבינו ״זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי רבה מאוד״.   אף את עמלק הבטיח הקב״ה ״מחה אמחה את זכר עמלק״ . הן לעניין סדום והן לעניין עמלק, ההכללה הינה גורפת, ללא יוצא מן הכלל .  הקב״ה לא הצליח למצא צדיקים בעיר . כי האדם הוא ראי של החברה בה הוא חי. את הרעיון הלזה הבינו הגדולים שבאויבי ישראל, וראשונים בהם, צמרת גרמניה הנאצית, שלעניין זה פעלו תחת שרביטו  של יוסף גבלס ימ״ש .   אשר על כן, "כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, אין כאן אחדות השם  בעולם" . אמר הקב"ה "אם יבואו גרים מכל אומות  העולם אני מקבלן, וזרעו של עמלק איני מקבלו לעולם" . 

 השלום והמחלוקת

וכפי ששנאת חינם "לא תשכח", היפוכה של השנאה הינה הביטוח הגדול, ואפילו כנגד אימתו ודינו של הקב"ה.  

אמר רבי אלעזר הקפר.  גדול השלום, שאפילו כל ישראל עובדים עבודה זרה  [אבל ]  ועושין חבורה אחת - אין מידת הדין פוגעת בהן .

הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק״ל כתב  כי ״ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עימנו ייבנה על ידי אהבת חינם״ .

שכך מצאנו  במסכת דרך ארץ זוטא״. חזקיה אמר: גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו" "ויחנו": נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט).אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי. 

וכך נמצאנו למדים מאצל המדרש.

״בטח בה׳ ועשה טוב, שכן ארץ וראה אמונה׳ , ואומר, ׳סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו׳ , ולא הקפידה התורה לרדוף אחר המצוות, אלא השלום ...... אבל השלום, בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר .

הרמב״ם באיגרת המוסר שכתב  לבנו הרב אברהם, בהתייחסו למחלוקת, כך לשונו.

אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון ומה נשאר עוד. ראיתי לבנים השחירו ופחות נפחתו ומשפחות נספחו ושרים הורדו מגדולתם ועיירות גדולות נתערערו וקיבוצים נפרדו וחידים נפסדו ואנשי אמונה אבדו ונכבדים נקלו ונתבזו בסבת המחלקת. נביאים נבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלקת ולא הגיעו לתכליתה. לכן שנאו אותו ונוסו מפניו והתרחקו מכל אוהביו וגואליו ורעיו. וגם אל כל שאר בשרכם אוהב מדינים התנכרו ורחקו קרבתם פן תספו בכל חטאתם .

כמאמר בעל ״החפץ חיים״  ״קשה היא המחלוקת שהיא מביא לידי סכנת נפשות״ .   וכפי הנאמר במדרש רבה: - ״בוא וראה כמה קשה מחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקדוש ברוך הוא מאבד את זכרו״ .  וכדברי. החזון איש, ״שהרי המחלוקת שנואי ביותר לפני המקום״ .  שהלא ״מחלוקת הוא המחריב הגדול שבעולם ״.

ואכן, על הנאמר בתהילים ״ה׳ צילך על יד ימינך״ , כותב הבעל שם טוב: - ״ה׳ צילך, והיינו כמו צילו של האדם, כמו עשיית האדם כן עשיית הצל, כך הקדוש ברוך הוא, באיזה מידה שה׳ מתנהג את עצמו, כך הקב״ה מתנהג את עצמו  עם האדם בזו המידה״ .  

זו הסיבה  שבבוא הקב"ה  לאכוף את מידת הדין על בוני מגדל בבל ,  לא יכול היה להפיץ את בני בבל עד אשר "הבה נרדה ונבלה שם שפתם"  . שהלא בתחילה הייתה האווירה בארץ "שפה אחת ודברים אחדים" . וכדברי הזהר הקדוש, ״הן עם אחד ושפה אחת לכולם, בגין דאינון בליבא חד ורעותא חד וממללי בלשון הקדש, ועתה לא יבצר מהם כל אשר  יזמו לעשות ולית מאן דימנע עובדא דלהון״ . הם,  יושבי הארץ חשבו ודברו ביחד,  ללא מחלוקות.  או אז מנוע היה הקב"ה מלפגוע בהם - לאכוף את מידת הדין .  ועוד כדברי הזהר, ״׳ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה אחת לכולם׳, בגין דכולהו כחדא בייחודא, כולהון יעבדון ויצלחון בעובדייהו, יתבדרון דרגין כל חד לסטריה, ובגין כך יתבדרון כל הני גילתתא״ . על מנת להענישם, 'נדרש' הקב"ה להסיר את חומת האיחוד,  ליצור מחלוקת. שרק דרכה ייענש האדם ותיענש החבורה.  "הבה נרדה ונבלה שם שפתם  אשר לא ישמעו איש שפת רעיהו"   לא היה העונש , אלא יצירת המחלוקת , שזה השער, עונש יבוא בו.  רק אחר כך   ניתן היה לאכוף את גזר הדין, "ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ" .  

אדם כ”ישות”

הנביא מעיד על הקב"ה הרואה בבני ישראל  אדם יחידי, כמאמרו "ואתם  צאן מרעיתי אדם אתם" . אדם  - למה?  יש לה לזו המילה אדם  יחוד משל עצמה. אין היא סובלת לשון רבים. מה משמע? אדם אם הינו אחד, זכאי הוא להיקרא אדם. אך במחלוקתו, בהילחמו זה עם זה, מועל הוא בתואר הנאצל הלזה – אדם. שלא לכך התכוון הבורא אצל הנשבת שביצירותיו. כך עם ישראל בארצו. רק עם ישראל אחד יש בנמצא. רק ארץ ישראל אחת היא. אך בהפרדה, בריבוי מדוניה, אין היא ארץ ישראל אותה הבטיח הבורא .  ואכן, החיד״א מסביר, על מה ולמה נסמכות המילים ״אני ה׳ מייד לאחר המילים ״ואהבת לריעך כמוך״  ״להיות כל איש שלם באהבתו לשארו הקרוב אליו כדי שתשרה שכינה ביניהם״ . וכדברי האלשייך הקדוש : - " וכשמזכיר הביאה אל הארץ אומר לשון יחיד, ‘והיה כי יביאך’ . והוא כי כשישראל כולם צדיקים כולם יקראו אחד, כד"א (יחזקאל לד לא) ואתן צאני כו'. שאתם תמימים כצאן, מתנהגים בתמימות אחר הרועה, וזהו צאן מרעיתי, אז כולכם קרויים אדם אחד. וזהו אדם אתם, כי מתאחדים כולם בשורשם העליון כאיש אחד. כלשונו של בעל  צרור המור: -  

ואמר ׳ראה אנוכי׳  בלשון יחיד. ואחר כך אמר ׳נותן לפניכם׳ , לשון רבים. להודיע לנו עיקר גדול בשורש האמונה ובמעלת ישראל. אף על פי שהם רבים, הם כמו יחיד . לפי שנחצבה נפשם מאל אחד  .

״מה שאין כן בהעוותם, שמתדבקים בעולם הפירוד, וטומאת מעשיהם מפרדת ביניהם" .  שהלא כך הנביא: -  "ועשיתי אותם לגוי אחד, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" . ממלכה אחת היא. ארץ אחת היא . 

הפילוסוף היווני אריסטוטל ראה במדינה התפתחות מהאדם, דרך המשפחה והשבט . עוד לפניו קבע אפלטון  בתארו את שיחתו של סוקרטס עם אדמיאנטוס  וגלאוקון ״נוכל בהגינות להסכים  שאותם עקרונות הקיימים  במדינה קיימים גם אצל האדם״ . סמואל ג׳ונסון אף השווה את היחסים בין  הארצות שנשלטו על ידי בריניה – הוא התכוון במאמרו לארצות הברית – בזו הלשון: - “A colony to the mother-country as a member to the body. … the body may subsist, though less commodiously, without a limb, but the limb must parish if it be parted  from the body״ ., ״באשר ״הידע הנכון על האדם הוא תנאי מוקדם להבנה הנכונה של ידע האדם על העולם״  כפי שבמנותק מהגוף אין לאף איבר זכות קיום ללא הגוף, כך אין למדינה זכות קיום ללא בני האדם. ולכן הסיק כי  מה שטוב למדינה טוב לאדם כי האדם הוא המדינה הקטנה ביותר והמדינה הינה האדם הגדול ביותר . או כדברי הרמב"ם "כמו שידוע  שהאדם  מטבעו" . ואכן הגמרא במסכת ברכות קבעה: ״״מאי כי זה ל האדם? ... רבי אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו״ . כך אף כתב גיאורג וילהלם פרידריך הגל, בקווי יסוד לפילוסופיה של המשפט.  שכך לשונו: - ״המדינה היא אורגניזם, ופירושו של דבר התפתחות של האידיאה לכדי ההבדלים שלה ... לכאן מתאים המשל על הבטן ושאר האברים...״ . הבנה פילוסופית עמוקה זו הייתה אף נחלתם של חז״ל.  על אמרתו של המלך שלמה ״עיר קטנה ואנשים בה  מעט״  ״אמר רבי בר אבא ...... עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט, אלו אברים״ . ואכן,  רבינו בחיי כתב: -  "ובעומדנו על מה שהזכרנו מן האדם יתבאר לך מסוד העולם הזה הרבה, מפני שהוא דומה אליו" . ובמקום אחר כתב, ״... ומפני זה נקרא האדם עולם קטן, לפי שהוא כנגד העולם הגדול״ .  והרי״ף מסכם את השותפות בין האדם והעולם בזו הלשון: - ״מכל מקום, טובים השניים מן האחד העולם והאדם, שהם חברה טובה בעולם״ רבי יהודה הלוי המביא בספרו הכוזרי, את הדיון בין מלך כוזר לחבר מצביע על  הביקורת שהטיח מלך כוזר בחבר באומרו  ״על איש טוב שאלתי לא על מנהיג״ . ותשובת החבר, כך לשונה: - 

 האיש-הטוב הוא מנהיג שחושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים מצייתים לו והוא נוהג אותם הנהגה מדינית, ככתוב ״ומושל ברוחו מלכד עיר. והוא המוכן למנהיגות. כי לו עמד בראש מדינה, היה נוהג בה בצדק כשם שהוא נוהג בצדק כלפי גופו ונפשו .

 שכך כתב אף בעל ״התניא״ על הפסוק ״ולאום מלאום יאמץ״ : 

כי הגוף נקרא עיר קטנה – וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכובשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג את יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם, כך שתי הנפשות האלו-קית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זן עם זן  על הגוף ועל אבריו .

ואכן כפי שאברי האדם חבים הם נאמנות זה לזה על מנת להבטיח שלומות ותפקודו המלא של האדם , כך המדינה.  וכפי שיש חוקים  - שבטבע   - על פיהם פועל האדם לשם שמירה על בריאותו הפיזית והנפשית, כך    המדינה.  באשר ההיסטוריה של הפוליטיקה הוגדרה על ידיS. E. Finner     בזו הלשון: “The structure of government by which groups of men live, and its relationship towards them ״ .  כך גם גוף האדם. קבוצות של אברים החיים יחדיו והיחסים בין אותן קבוצות. ואכן ״כל אומנות היא חיקוי של הטבע״ כפי שציין הפילוסוף הרומאי לוקיוס אנאוס סנקה,   כך המדינה היא חיקוי של האדם.  באשר ״אין חדש תחת השמש״ . והדברים  מעוגנים היטב בטבע האדם, באשר ״היו  שהתרחקו מחיי החברה... וגם מפני שחיתות אנשי המדינה, כאשר סברו שבעקבות המגע איתם וראיית מעשיהם יהיו גם הם מושחתים, ושהחיים בחברתם צפויים להביאם לידי השחתת מידותיהם״ .   אף שיר השירים, המבטא בפשטותו אהבת גבר לאשת חלומותיו, אינו כי אם אהבת הקב״ה לעם ישראל.  הווי אומר, הם כולו משול לאשה אחת . כך ״אני חבצלת השרון״ , ״אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני ההיא שחיבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות״ .

הגמרא במסכת מועד קטן מביאה   את מקורו של ריש לקיש  על השפעת ״השמתא״  . 

 דאמר ריש לקיש. כשם שנכנסת בכל מאתיים וארבעים ושמנה אברים, כך כשהיא יוצאה, יוצאה בכל מאתיים וארבעים ושמנה אברים. כשהיא נכנסת דכתיב, והייתה העיר חרם.  ׳חרם׳  בגימטרייה מאתיים ארבעים ושמנה הוו. כשהיא יוצאה, דכתיב  ׳ברוגז רחם תזכור׳. ׳רחם׳ בגימטרייה הכי הוו .

וכפי שאף הזכרנו לעיל, אף הנביא משווה את העם לאדם היחידי, כמאמרו.  "ואתם  צאן מרעיתי אדם אתם" .למד מכאן.  הלימוד על האדם ילמדנו על המדינה והלימוד על המדינה ילמדנו על האדם. שהאדם והמדינה  - חד הם. הזהר הקדוש מטיב לתאר זאת כך. ״אמר רבי חייא. תא חזי כמה אינון רברבין עובדוי דקודשא בריך הוא, דהא אומנותא וציורא דבר נש איהו כגוונא דעלמא״ .

  

איומה של מחלוקת

תעיד ההיסטוריה,  שעמד לו כוחו של העם היהודי בכל הדורות ללא שידע מניינו,  צלח, אף כאשר לא יכול היה לקיים את מצוות התורה,  אלה שהבין ואלה שלא הבין,  ואף כשנשללה ממנו ה"לכם" -  העצמאות המדינית.  הוא נכשל כשלקה בתסמונת עמלק'.  שנאת חינם.  כששרפו יושבי ירושלים אלה את מחסני המזון של אלה.  "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה" .  ושואלת שם הגמרא "והאמר רב קטינה אפילו בשעת כישלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה" .  פסקו או לא פסקו?  ואם לא פסקו, על מה ולמה חרבה ירושלים?  עונה שם הגמרא.  ביחסים שבין האדם לחברו - פסקו אנשי אמונה.  ביחסים שבין האדם למקום,  לא פסקו .   וחרבה העיר. וכך כתב  הרב יוסף דב סולובצ׳יק:- ״והעניין, דהשנאה הוא כח ההיולי של כל עברות חמורות״ . וכאמרתו ״  , ״דהשנאה מלבד רעת עצמה, עוד היא יסוד לכל הרעות שבעולם הנצמח ממנה״  ואשר על כן, לא היה בעובדה כי   לא פסקו בירושלים אנשי אמונה  ביחסים שבין האדם  למקום להציל את ירושלים מחורבנה.  כי מה לנו מצוות שבין האדם למקום כשנעקדו הימנה מצוות שבין האדם לחברו? וכך מסכם את הדברים  הרב נפתלי צבי ברלין [הנצי״ב]: - 

והעניין דנתבאר בשירת האזינו עה״פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. ע״כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את ז חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים  בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין . 

הקב"ה ביקש להדגיש את הסכנה שבסינדרום עמלק  יתר מאשר כל אמרה אחרת בתורה. מפני שיש בה בשנאה גם ערעור מוחלט על יצירתו של הבורא. כמאמרו של הנביא מלאכי, ״הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבותינו״ .  אשר על כן, בשל אותה מצווה שהפרתה מהווה את האיום הממשי ביותר על קיומנו כעם,  נשבע הקב"ה  באותו מטבע לשון.  כאן הזדהה הקב"ה עם קיום המצוות של עם ישראל.  ללמדך כי מקום  בו תמשול שנאת חינם , אין לנו זכות קיום.  המחלוקת מותרת,  אך עד לגבול. שיהא הוויכוח ענייני וינוהל בכבוד.  הקדוש  ברוך הוא ילחם מלחמת חורמה נגד שנאת חינם.  שאר מצוות תלויות בה  ונלמדות הימנה, ממצווה זו.

סינדרום עמלק ועבודה זרה יש בם מן  המשותף .  שניהם מהווים סכנה קיומית . ולכן  החומרה. צא ולמד על  הייחודיות בהתייחסותו  של הבורא לעבודה זרה. שכך כותב הרמב"ם.  "דע שאם תתבונן בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון, אף לא לשון כעס  ולא לשון קנאה, אלא כלפי עבודה זרה דווקא" .  בהיות עבודה זרה שקר וזיוף,  הינה איום על החיים. שכך קבע.  "נקראו הדעות הנכונות חיים והדעות הפסולות מוות" .

 

הנדרש

בברכתו של משה לבני ישראל טרם מותו,  עד שברך כל שבט לעצמו קווה "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" . וכדברי הילקוט שמעוני,  "כשהן עשויים אגודה אחת ולא אגודות אגודות" .  שכך כתב  הרב קוק זצ"ל שדיבר כאילו לדורנו ולזמננו  באומרו: - 

אנו צריכים להקדים את האחדות שבין שתי המחנות,  ואנו צריכים להתחשב  עימה [עם המחנה האחרת – ש.ז.י.]  ולהשפיע על רוחה באופן שהמחנה האחת  לא תעשה עדרים עדרים .

 שהלא,  "אם החרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם נשוב להיבנות והעולם עימנו ייבנה על ידי אהבת חינם היורדת מראש צורים ... " .  שלשם כך אנו מתפללים. כך אף  ״כנטיעים מחטבים באהבים, האמת והשלום  בצומות חטובים, נצח היותם לשמחה ולששון ולמועדים טובים״ 

אשר על כן, שתהא כל מחלוקת על פי אמות המידה של בית הלל ובית שמאי. ש"אף על פי שנחלקו בית שמאי ובין הלל,  אלה אוסרין ואלה מתירין,  לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי,  ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה,  לקיים מה שנאמר 'האמת והשלום אהבו" . או בדבריו של בעל ״התניא״: - ״הנה ספרי היראה הבנויים על פי שכל אנושי, בוודאי אינן שווין  לכל נפש, כי אין  כל השכלים  והדעות שוות, ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל חברו״.״ . וזאת כדוגמא לתורה עצמה. ״כי התורה נקראת עץ החיים... ואומנם כי אילן יש בו ענפים ועלים וקליפה ושורש וכל אחד מהם נקרא אילן, אין בו פירוד.....  ואף על פי שתמצא בדברי חז״ל זה אוסר וזה מכשיר, זה מכשיר וזה [מטריף?], זה אומר כך וזה אומר כך,  יש לך לדעת  כי הכל אחד״ . שכך נמצאנו למדים מאצל התנא דבי אליהו רבה. 

וכך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל. בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש  מכם, אלא שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראין זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער שלא תבואו לידי פסול לעולם  .

כשהאדם הזה הנקרא עם ישראל יהיה באמת אחד, תבוא  גאולתו ויוכל לשמש אור לגויים. שכך קבע בעל ״בית הלוי״. ״ועל כן באה ההבטחה שקודם הגאולה עתידה יהיה שלום בעולם״ . שהלא, כמאמר המדרש, ״אם תרחיק את הרחוקים, סופך לרחק את הקרובים״ .  כפי שכתב באחד משריו, הרב אברהם יצחק הכהן  קוק זצק"ל: - 

והשואפים למטרתי / ירמו מיום ליום

אז תבוא שאלתי / העמוקה מתהום.

כי אז יחידי הסגולות / יהיו לעדרים 

ובמחשכים,  במצולות / יאירו לעברים .

וכך יחזור עם ישראל לגדולתו, וכך תחזור ארץ ישראל לגדולתה. "ואשרי אנוש ויקרב וישכון בחצרייך, אשרי מחכה ויגיע עד עלות אורך, ויבקעו עליו שחריך, לראות בטובת בחיריך, לעלות בשמחתך, בשובך אלי קדמות נעוריך" .   וכדברי הנביא ״... לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלו-קי ישראל יעריצו״ .