"עטרה
ליושנה"
ארצות הברית הנה
מעצמה זה למעלה ממאה שנים ויותר. עצמתה הכלכלית מקורה הנה הכלכלה הפנימית,
הצריכה הפנימית. שנים רבות נאחזה ארצות הברית ב"דוקטרינת מונרו"
המפורסמת ועל פיה היא אינה מתערבת בנעשה מחוץ ליבשת האמריקאית, ואילו מעצמות
אירופה לא תפעלנה ביבשת האמריקאית.
דוקטרינה זו לא צלחה
ופעילותה של ארצות הברית ברחבי העולם שזורה בכל דפי ההיסטוריה של המאה העשרים. אבל
את האמת יש לומר; גם כשהיו ניצחונות צבאיים, ארצות הברית כשלה במדיניות חוץ [אבחנה
שלא נסתרה מעוזריו של הנשיא וודרו וילסון לאחר כשלונה המדיני של ארצות הברית
להצטרף לחבר הלאומים – תוצאת מלחמת העולם הראשונה]. ואכן, החל משנת 1909 ועד ימנו, ניתן להבחין
בכשלונות מדיניים צורבים במיוחד של ארצות הברית למרות הנצחונות הצבאיים. כך למשל, הגם שברית המועצות הייתה שותפתה של
גרמניה לכיבוש פולין - וזכתה במחצית
המדינה השסועה - בספטמבר 1939 [כיבוש שהיווה את העילה לפתיחתה של מלחמת העולם
השניה], הרי שבסופו של יום זכתה היא לפולין כולה, וזאת בברכת ארצות הברית. בניגוד לדעתו של הגנרל ג'ורג' פטון, נמנעה
ארצות הברית בסוף המלחמה מלמוטט את המשטר הקומוניסטי.
מסך הברזל – כהגדרתו
של ווינסטון צ'רצ'ל – ירד וארצות הברית נחלה כשלון מדיני, האחד אחרי השני. קובה, קוריאה,
וייטנאם, ועד היום, אפגניסטן, עיראק
ואי היכולת להתמודד עם מדינות כמו אירן וונצואלה.
ואולם לתומנו חשבנו
שלפחות עידן המלחמה הקרה תם, שברית המועצות הפכה לרוסיה ומדינות אחרות, שהעימות שליווה את רובה של המאה העשרים דעך. ולא
היא. ולדימיר פוטין הינו תוצר של השירות החשאי הסובייטי [הוא שימש כנציג הק.ג.ב.
בגרמניה המזרחית]. לאט ובבטחה סימן את
אוייביו מבית וחיסלם בדרך הסובייטית המקובלת. עיתונאים שאיימו על שמו הטוב חוסלו
בסמוך לביתם, החשובה שבהם הייתה אנה פולקובסקיה. אוליגרכים נשלחו לרצות שנים רבות
בסיביר, אויבים פוליטיים נמלטו ואף זכו
למקלט מדיני באנגליה.
פוטין כבר החל במלחמה
לא קונבנציונאלית במערב. בניסיונו לחסל את סוכן הFSB [הגוף שהחליף את הק.ג.ב] אלכסנדר ליטויננקו שנמלט לאנגליה שלח
נשיא רוסיה שליחים עם נשק רדיואקטיוי והם חסלו את הסוכן לשעבר תוך חשיפת עשרות
תמימים שישבו ללגום משקה בבר של מלון מילניום בלונדון. הייתה זו הפעם הראשונה מאז
מלחמת העולם השניה שנשק רדיואקטיוי נוצל על ידי מדינה אחת אצל מדינה אחרת למטרה
קטלנית. ולאחרונה איים הנשיא פוטין על חידושו של מירוץ החימוש בהתנגדותו למערכת
ההגנה אותה מבקש הממשל האמריקאי לבנות
באירופה.
פוטין אמור לפרוש
מתפקידו בחודש מרץ, באשר על פי החוקה הרוסית הוא מנוע מלרוץ לתקופה נוספת. אבל
לפוטין רעיון מקורי. "בובה" תרוץ מטעמו למשרת הנשיא ותנצח – כי כך
"יסדר" האיש הנחשב באמת. אותה
בובה תשמש כנשיא תקופה קצרה ואז תתפטר מתפקידה.
פוטין אז יוכל לרוץ לנשיאות פעם נוספת. כל זאת בתקופה בעייתית מאוד במדינות
שהיו פעם מזרח אירופה. ללטביה נבחר נשיא
שאולי הינו רופא טוב, ואולם לואלדיס זטלר אין כל נסיון פוליטי. תופעה זו חוזרת על עצמה בכל האזור הקרוב לרוסיה. החל מסלובקיה וכלה בפולין. [ולמעט, לעת הזאת
נשיאה של אסטוניה תומס הנדריק אילווס]. כך
למשל אנשי שם כוואצלאב האוואל הוחלף על ידי וואצלאב האוס {"היודע לדבר אך לא
לשמוע"] מדינות אחרות השכנות לרוסיה
מצויות בתהליך פוליטי פנימי מאיים [אוקראינה, או מלחמתו של נשיא רומניה טריאן
בסקרו בשיירי "הדור הישן"] והתאומים השולטים בפולין, מייצגים חשיבה
פרימיטיוית, אם לדבר בלשון המעטה.
הקרמלין ידוע בשטיתו
של הפרד ומשול. והיושבים שם במבצר המוסקבאי הזה יודעים היטב לעשות זאת כשמדובר
בשכנים חסרי ניסיון ואשר על כן מפגינים חולשה. פוטין גם יודע שארצות הברית אינה
מסוגלת לפתוח חזית – ולו מדינית – נוספת מעבר לבעיותיה בעולם המוסלמי ובצפון
קוריאה.
איומו של פוטין לפני "ועידת
השמונה" שנערכה לאחרונה הינו איום רציני. פוטין גדל על תפארת עוצמתה של ברית
המועצות. פוטין מבקש לראות את חזרתה של זו התפארת. ואין פוצה פה ומצפצף.
הרמזים עבים, ואפילו
עבים מאוד, הן מבית והן מחוץ. קר מאוד ביחסים עם רוסיה. מסוכן מאוד העומד בראשה והמבקש להחזיק ב"קרנות
המזבח" גם בעתיד. והשאלה היא האם ארצות הברית תצלח במשבר מדיני זה כפי שצלחה
במשברים קודמים. שאז, נשיב את השעון אחרונית לימי ברז'נייב העליזים.
פוטין מאוד רוצה
בכך. והמערב?
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה