חלוקת הכותל? על שום מה - יוני 2017

 חלוקת הכותל? על שום מה

מאוד הייתי מבקש להיות יהודי ירא שמיים, ולא תמיד ההצלחה בידי. ואולי, כמעט תמיד אני נכשל. יש שכישלונותיי במעשי ויש שכישלונותיי במחשבתי. ייתכן שאת אשר אכתוב להלן יהיו שיראו ככישלון ואף ככישלון גדול. ואף על פי כן כתוב אכתוב, לקיים ״עשה אמת מפני שהיא אמת וסוף הטובה לבוא״.

יש נתונים מאצל התנועה הרפורמית שהנם – לא פחות ולא יותר – איום של ממש על שורשה של היהדות. קבלת תעודת גיור מאצל רב רפורמי [ולעתים אף קונסרבטיבי] דורשת ״מאמץ״ של תשלום של 150 דולרים, ובכך תם ונשלם. תעודת הגיור נשלחת, ליהודי החדש, שאין לו ולו צל של ספק, לידע יהדות מה היא.

אבל, הגם שגיורים אלה קשים הם כספחת, יש לזכור - למעט אלו ״הגרים״ - היהודי הרפורמי, היהודי הקונסרבטיבי הוא יהודי. כן, כמוך וכמוני. והם בני זכויות כיהודים. לא כיהודי רפורמי ולא כיהודי קונסרבטיבי, אלא כיהודי. כפי שאני איני בר זכויות כיהודי אורתודוקסי, אלא כיהודי.

והשאלה הנה, מה צופן העתיד ליחסי היהודי עם היהודי? האם ניצחון פוליטי זה או אחר לעת הזאת, הנה השקעה נבונה לטווח ארוך? או האם יש בה על מנת להעמיק את הקרע, לגדוע את הקשר בין יהודי ויהודי? והקרע יעמיק בין מדינת ישראל והגלות, והקרע הזה אין בו על מנת לאחד בין רבדיה השונים של מדינת ישראל. יש בו ניצחון פוליטי המעיד על ראייה קצרת מועד, מאוד קצרת מועד.

לא הייתי מחלק את הכותל על פי הגדרות דתיות. חלוקה כזו יש בה הכרה בפילוג. אני מחפש את הגשר. אני מבקש שהיהדות האורתודוקסית ״תכבוש״ את אותם המתייחסים לתנועות אחרות, לא באמצעות מעשי חקיקה שנויים במחלוקת, אלא בשפע של אהבה והוד.

הכותל המערבי 1934

העדתי במעונכם בעבר, כי כל ציווי דתי ואשר לא ״זכה״ לחקיקה בכנסת, לא היה שנוי במחלוקת. בעבר כמעט הכל הביאו את בניהם בבריתו של אברהם אבינו, כמעט כל כניסה לבית זכתה למזוזה. עד אשר בשל ״מלחמת הדת״ בקשו אלה ואחרים ״להפגין״ סלידתם, ועקרו את המזוזה מהדלת ומהלב.

מאידך כל נושא דתי ואשר זכה לחקיקה בכנסת, האדיר פלגנות, האדיר כוחם של מפלגות או תנועות פוליטיות המבקשות הן לעשות את הדת ״קרדום לחפור בה״ בנוגחם כל נושא דתי - וחוק נישואין וגירושין הנה דוגמה אחת.

והשאלה הנה האם ההתנגחות הדתית, והניצחון החקיקתי, הוא הנו הפתרון? צא ולמד. חוק נישואין וגירושין הנו חוק דתי.  מספר המתחתנים בישראל על פי דת משה וישראל לא היה כל כך נמוך. יתר על כן, ישראל כמדינה ״מתירנית״ יודעת בגידות היא. וצאצאיהם של אותם בגידות? מה יהא עליהם?

נשאיר את מרביתו של הכותל המערבי כבית כנסת אורתודוקסי, [אגב אורחה, האם כל  המתרפסים היום על אבני הכותל עושים זאת על פי הגישה ״האורתודוקסית״? ודאי שלא. מי לידנו יתקע שהאגודות המצטופפות היום ברחבה עושות זאת כדת משה וישראל?]. תהא חלקה אחת על יד הכותל ללא כל הגדרה, כל דכפין ֿייתא ויבוא. כמובן שאף אצל  מקום זה נידרש לכללים. לא יונפו שם דגלי מסרים השנויים במחלוקת או המהווים אתגר אינטלקטואלי [לא יונפו שם דגלי ״הגאווה״ או במופגן דגלי אידאולוגיה אלה או אחרים].

ואנו האורתודוקסים, נשכון בקירוב, בהוד בהדר, באהבה ואחווה. הסיכוי לקרוב גדול יותר מהניצחון הפוליטי. ״אמר רבי אלעזר הקפר. אפילו  כל ישראל עובדים עבודה זרה [אבל] ועושים חבורה אחת, אין מידת הדין שולטת בהם״. אם כך ננהג, אנחנו נוביל, אנחנו נחבק, אנחנו נקרב. שאם לא כן ההתבוללות בקרב התנועות האחרות תעשה שמות בכולנו. רובו של עם יאבד בין הגויים. והלא כל ישראל ערבין זה לזה.

אני מעיד שלבית הכנסת הגדול בירושלים מגיעים סטודנטים  מכל העולם – גם אותם הלומדים בהיברו יוניון קולג׳ – מרכז התנועה הרפורמית בישראל.  לא, הם אינם עושים שבתם במרכזם, הם באים לשמוע אל הרינה ואל התפילה בבית כנסת אורתודוקסי.  קירוב מאהבה זו השקעה לטווח ארוך. ניצחון פוליטי מהווה הצלחה רגעית  וכישלון לאורך ימים.

זלי יפה.

ירושלים