שגיאות העבר - פברואר 2016

שגיאות העבר

שתיים הן הדרכים להתמודד עם בעיות פוליטיות. יש שיאמרו כי  לעולם "אין חדש תחת השמש" ויש למצוא לעולם פתרונות חדשים. ויש שיאמרו, ראשית חכמה, "נעשה סדר בחשיבה". שנית "נלמד מהעבר"  שלישית, באם נכיר ב"שגיאות העבר" נדע אל נכון להתמודד עם העתיד, שהרי בסופו של דבר "אין חדש תחת השמש".

הזכרנו בעבר במעונכם את ספרה האחרון של ההיסטוריונית האמריקאית המהוללת ברברה טוכמן. ספר זה "ההצדעה הראשונה" מתייחס - בין השאר - למשבר הפוליטי באנגליה שנילווה לה למלחמת העצמאות של ארצות הברית. לא הכל באנגליה הסכימו עם עמדת הממלכה שביקשה לשמור על שלטונה ביבשת החדשה. אבל המחלוקות היו קשות. אלו המחלוקות, הריחוק הגאוגרפי, אך יותר מכל, הדבקות של תושבי היבשת החדשה עשו את שלהם.  כל מי שיקרא את התאוריה של אותה היסטוריונית [שקבלה לאחרונה גבוי מהיסטוריון אחר - פיירס ברנדון] - יעצום את עיניו ויבקש להחליף את אנגליה בישראל ואת אמריקה בפלסטינים, יימצא שלא מעט השוואות קיימות בין שני המאורעות. ואולם החשובה שבהם הנה ההיסוס מחד והדבקות מאידך. ההיסוס שהיה מנת חלקה של בריטניה הגדולה לעומת הדבקות במטרה של "הקולוניה". ההיסוס והמחלוקות במדינת ישראל מחד, הדבקות הדתית והלאומית, והגדרת המטרה הקיימת אצל הפלסטינים.

לפני מספר חודשים פרסם היסטוריון נוסף דוד פייבר שמו, את ספרו מינכן 1938 – פיוס ומלחמת העולם השנייה. מעיד הוא, כי אף לא מנהיג מערבי אחד – אף לא הנשיא פרנקלין רוזוולט, לא למדו את הלקח ממלחמת העצמאות של ארצות הברית. בעוד אדולף היטלר דבוק היה בעמדתו [למעט ויתור יחיד לעניין מועד הפלישה לחבל הסודאטים, פלישה אותה הסכים לדחות ב24 שעות על מנת לאפשר לראש ממשלת בריטניה, לראש ממשלת צרפת  ולדוצ'ה לבוא לפגישת פסגה במינכן - פגישה שנערכה בגרמניה, לאחר שכבר בקר שם צ'מברלין פעמיים] הרי שהבריטים והצרפתים התקפלו ללא לאות. יתר על כן. בשלב מסוים – לאחר שהבין כי הערבויות שהעניקה צרפת נתנה לצ'כוסלובקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה לא שוות כקליפת השום - זימן נשיא צ'כוסלובקיה אדוורד בנס את נציגי המפלגה הנאצית בחבל הסודאטים ושטח בפניהם משאלה. תכתבו כל מה שאתם רוצים ותקבלו. זה לא עזר. לאחר שקיבל צ'מברליין את דרישותיו של היטלר ושב לברכטסגאדן לבשר לו לפיהרר על ההצלחה, השיב הפיהרר כי זה מאוחר מדי והדרישות שונו. הפיהרר ניצח כי ההססנות והפחד משלו בכיפה. אבל צ'מברליין חזר ללונדון והתקבל על ידי רבים באהדה. החשוב בעיתוני בריטניה – הטיימס – שפח קיתונות של הלל ושבח. ועיתונים אחרים רק החרו החזיקו אחריו. המלך חזר במיוחד מחופשתו על מנת לארח את ראש הממשלה הזוהר. ונשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט שלח מכתב הלל לרחוב דאונינג. ההיסוס הפך לסמל הניצחון. ורק יחדי סגולה סירבו לקום כשחברי הפרלמנט הריעו לאחר נאומו של צ'מברליין בבית התחתון. ניצחונו לא היה בתכנית שרקם. ניצחונו היה בהיסוס. בהתקפלות. בכך שלעולם לא נדרש הרייך השלישי ליתן תמורה כל שהיא לוויתורים של צ'כוסלובקיה.

פיונגיאנג, צפון קוריאה

איש אינו יודע איזו מדיניות מבקשת ישראל ליישם בכל הקשור לפלסטינים. ממשלות אלו ואחרות לעולם נגררו אחר דרישות וגחמות של אחרים. העולם הערבי מצליח לשכנע את מדינות אחרות שישראל פוגעת במקומות הקדושים לאסלאם ואין מי המשלם אצל ערביי ישראל – הגדולים במתסיסים – את המחיר. אין תכנית ארוכת טווח בכל הקשור לשלום עם הפלסטינים. אנו יודעים היום שגם ממשלת נתניהו מוכנה לוויתורים גדולים. יותר מכך ,לא נדע. ומה אנו מבקשים בדיוק מהפלסטינים? אני כן יודע מה הפלסטינים מבקשים. ראשית חכמה, הקפאת ההתנחלויות – לפני משא ומתן. הנשיא האמריקאי החדש שאין לו כל ניסיון במדיניות חוץ והנו סמל לפיוס נוסח המאה העשרים ואחת תמך בדרישה ללא מתורה זו. [שימו לב לחודשים הבאים, הם ילמדו אותנו על ירידת המתח בין ארצות הברית וונצואלה, ארצות הברית מתכוונת לשלוח שגריר לצפון קוראה – זאת לאחר סטירת הלחי המצלצלת שהעניקה האחרונה לנשיא האמריקאי עת שילחה טיל מעל יפן מיד לאחר נאום ההתפייסות שלו בשטרסבורג], וכפי שצ'מברליין לא ידע כיצד לנהוג בהיטלר, אין לאובמה מושג כיצד לנהוג באחמדיניג'אן.

אם ישראל לא תציג מדינות חוץ ברורה, אם הממשלה הישראלית לא תתווה תכנית שלום מפורטת עם קוים אדומים, יעשו הפלסטינים לישראל מה שעשו הגרמנים לצ'כוסלובקיה. כי לגרמנים הייתה תכנית. הנשיא פשוט ביקש מהסודאטים לכתוב מה הם מבקשים.

תכנית אוסלו הייתה תכנית גרועה. אבל היא הניבה שורשים כי הייתה מפורטת, העולם לפחות הבין. וכשאין תכנית מפורטת יש היסוס, היסוס יכול להביא רק להתקפלות. ועל התקפלות כדאי ללמוד מההיסטוריה. שהלא  "מי שאינו זוכר את העבר, אמון לחזור עליו".

זלי יפה.