יום שני, 4 בפברואר 2019

שברי בצדק

סיפר לי שר משפטים לשעבר שעל יושרו אין חלוקי דיעות, בין ימין ושמאל, בין שתמכו בממשלה ובין החולקים עליה. כשהיה הוא סטודנט למשפטים, זכה ללמוד אצל השופט שמעון אגרנט ז״ל, לימים נשיא בית המשפט העליון ומי שעמד בראש ועדת החקירה החשובה שבתולדות מדינת ישראל. באחת מהרצאותיו, שאל השופט אגרנט את ציבור הסטודנטים, האם לדעתם העיתונות משפיעה על שיקול דעתו של השופט. הסטודנטים הרימו ידיהם בהצבעה שלילית. באשר השופט הינו מורם מיכולת בעתונות להשפיע על עשיית הצדק. ענה להם השופט אגרנט, ״עלי העתונות משפיעה״.

את דינו של ראש הממשלה חרצה העתונות זה מכבר. מערכת שמנה מאוד של יחסי ציבור והדלפות לכלי התקשורת רמסו ביד רמה את יכולת עשיית הצדק אצל היכל הצדק. איני מדבר רק על כתבות שהזמינו את ראש הממשלה להתרגל לחיי הכלא, איני מדבר על הפגנות ״שוחרי הצדק״ שדרשו כי היועץ המשפטי לממשלה יחליט כי יש להעמיד את ראש הממשלה לדין, ואיני מדבר על בזיונו של ההליך המשפטי עצמו (כמו ״תקלת״ המסרונים בין שופטת לנציג פרקליטות המדינה, וכאילו מדובר במעידה אחת, קביעה שאין מי המאמין לה). אבל גם ההשתלחות חסרת הרסן של נאמני החוק בדרך עשיית הצדק.

טול למשל את מפכ״ל המשטרה לשעבר. מר אלשיך בהיותו מפכ״ל ערך את הרעיון המוזר עם ד״ר אילנה דיין. לא הייתה לו שום סמכות לדבר על החקירה אצל אותו ראיון (שלא לדבר על טענתו כי ״חוקרים״ עוקבים אחר אנשי המשטרה או הפרקליטות העושים בתיק, טענה שדעכה). ראיון כזה הינו שימוש בכלי ממלכתי - הידע שנצבר בחקירה - לצרכי תעמולה. חמורה יותר הינה הערתו לאחרונה כי לדעתו היועץ המשפטי יגיש נגד ראש הממשלה כתבי אישום. כאן כבר עשה מר אלשיך האזרח, שימוש בידע שיש לו מתוקף תפקידו. זה שימוש חמור ואינו שונה מכל טובת הנאה אחרת שעושה איש שלטון לשעבר במנעמי השלטון לאחר פרישתו. כיצד זה הפך מר אלשיך מאישיות מושמצת ולו אצל עתונאי בכיר אחד, ליקירו?

אף היועץ המשפט שגה כששוחח על החקירה ברייש גלי. ומי גילה לעתונות כי בכוונתו לקבל את ההחלטה לפני הבחירות עוד טרם שהתקבלה החלטתו הרשמית? היש מאמין כי מאן דהוא מסביבת ראש הממשלה הדליף את הדבר? ומי ידע?לאלה יש להוסיף את הרעות החולות שעולות ומבצבצות מאצל הליך בחירת השופטים בישראל, על דעותיהם של שופטי בית המשפט בנושאים פוליטיים, על קשריהם של אנשי הפרקליטות עם אנשי תקשורת.

אף הפרשנים אצל כלי התקשורת האלקטרוניים כבר מזמן מצאו את ראש הממשלה ואשתו אשמים. אזי למה נדרשים אנו לבתי משפט? מדוע נזקקים אנו לשופטים? ״הצדק״ כבר נעשה. יש מאותם מגישי חדשות אצל תחנות הטלוויזיה ששכחו שעליהם להגיש חדשות באופן אובייקטיוי, לא מתנשא וללא משוא פנים כנגד ראש הממשלה.

הצדק עבר לרחוב. אין שופט בישראל שיהין למצא את ראש הממשלה זכאי מבלי שיחשוש לעתידו הציבורי, כפי שקבע השופט אגרנט. אין פרקליט בפרקליטות המדינה -ואשר השבוע פרטי פרוטוקול מהדיונים המשפטיים בה דלפו החוצה, כמובן מאצל אותם שראש הממשלה יקר בעיניהם, לא חלילה מהפרקליטות עצמה שלא יחשוש לעתידו באם לא יישר קו.

אם הצדק עדיין מונח היכן כל שהוא, ״יצא מייד״. יציאתו היא עצירת הכל. שתקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את נהלי האמונים על שמירת החוק. על נהלים שבכתב ועל נוהגים שבעל פה. אצל המשטרה, הפרקליטות, ואצל בתי המשפט

לא. המערכת המשפטית אינה מתוקנת. היא אינה המבצר האחרון של הדמוקרטיה. היא הפכה באמצעות כלי התקשורת והיחסים בין זו ושומרי החוק לחוד החנית של האנרכיה המשפטית. הצדק יצא לרחוב ובתי המשפט הפכו ללא רלוונטיים.

דמוקרטיה המבקשת לשמור על עצמה, חייבת לשמור על עצמה מפני אימת הדמוקרטיה. הפלת ראש הממשלה שלא בדרך דמוקרטית אלא באמצעות שיתוף הפעולה בין אשר על שמירת החוק ובין התקשורת הינה דיקטטורה של הרחוב. 

ואם למרות כל אלה יבוא הציבור ויבחר במר נתניהו פעם נוספת, ידע כל מי המתיימר לעשיית הצדק שהעם אינו מאמין בו. גם אני לא. אל תהפכו את ביבי לדרייפוס.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה