התמזל מזלי והקשבתי היום לראיון שהעניקה שרת הפנים, חברת הכנסת איילת שקד לאחד מערוצי הרדיו. ראיון מרשים נעדר התלהמות, אבל עם מסר שאין מי החפץ ליישמו. הגברת שקד חזרה והסבירה, כפי שעשו רבים וטובים, הן מהתחום הפוליטי, הן אנשי מדע ורפואה והן אנשי מקצוע בצמרת משרד הבריאות, כי אימת התקלות הינה העובדה שלמעלה ממיליון וחצי איש לא התחסנו.
תומס הובס בספרו המפורסם Leviathan The Matter, Form and Power of a Commonwealth, Ecclesiastical and Civil תיאר את ברי אנוש מוותרים על חלק מזכויותיהם על מנת שהלוויתן יגן עליהם. ככל שהלוויתן כופה מרותו פחות, האדם חופשי יותר. אך ללא הלוויתן, נדרדר למצב הטבעי של ״אדם לאדם זאב״. אבל היה זה ווינסטון צ׳רצ׳ל שכתב בנובמבר 1947, וכך לשונו.
Many forms of government have been tried and will be tried in this world of sin and woe. No one pretends that democracy is perfect or all-wise. Indeed it has been said that democracy is the worst form of Government except for all those other forms that have been tried from time to time.
דמוקרטיה יעילה הינה דמוקרטיה היודעת את גבולותיה, היודעת ש״עת לפרוץ ועת לבנות .... עת לשמור ועת להשליך... עת לקרוע ועת לתפור״ עת לכבד את החופש ועת להגבילו.
אכן כי כן, אנו חיים במדינה דמוקרטית, ואשר חופש בחירתו של כל אחד מאתנו, לפעול או לא לפעול, לעשות או לא לעשות, הינה חלק מהותי מצורת המשטר כאן. כמובן, ישנם מגבלות לחופשתו של האדם במדינה דמוקרטית, שלא תהא זו הדמוקרטיה מבוא לאנרכיה. כך על כולנו לשלם מיסים, לא נעבור באור אדום, אל לנו לעבור במסלול הירוק עם מוצרים החייבים במכס, לא ננפנף בתואר אקדמי שאין לנו, יש מקצועות שלא נוכל לאמץ לעצמנו כי אם בדקך הקבועה בחוק, ועוד אלפי מגבלות,
אחד האתגרים היותר מובנים מאליהם אצל כל דמוקרטיה, אך אינה שנוי המחלוקת, הינו החובה לשרת שרות צבאי. שרות שיש בו על מנת לשלול זכויות דמוקרטיות רבות. יתר על כן, במהלך שירותו הצבאי אמור החייל לשמוע לפקודות, לסכן את חייו, וחלילה אף למות למען המדינה.
אבל אלו המגבלות, מובנות הן. העם היושב בציון מוקף אויבים, ועלינו להגן על זו הדמוקרטיה מהמבקשים את נפשה. המחיר? כספי? בוודאי. אבל יותר מכך, שלילת זכויות האזרח כאזרח. הווי אומר, אנו מתירים לעצמנו להגן על הדמוקרטיה על ידי שנצמצם את הדמוקרטיה.
אף היום נמצאת האנושות במלחמת עולם. לאויב צבא מורכב. הנגיף, שורש המגפה [עם כל הספקולציות האופפות שורשיות זו], והחייל המסוכן ביותר, שאינו מתכוון לשרת את האויב אבל עושה זאת. אותו המסרב להתחסן.
למעלה ממיליון וחצי אזרחי המדינה בישראל לא התחסנו. כל אחד ואחד מהם יכול להדביק גם את אותו שהתחסן. כל אחד ואחד מהם ״תורם״ לעוצמתו של האויב , תורם לצעידה הבטוחה אלי סגר, תורם לנזק כלכלי אדיר למדינה ולכל אזרחיה [לרבות הוא עצמו].
הנהג הישראלי הוא אחד מאתנו. אבל אם הוא נוהג תוך סיכון האחר, גם ללא כוונה להזיק, הרשות יודעת כיצד לטפל בו. לעתים תוך שלילת חירותו, שלא לדבר על קנסות ושלילת זכותו ליישב על יד ההגא .
אותו המסרב להתחסן אינו שונה מהנהג המסוכן שהאחר ״אינו מזיז לו״. אז אם הוא מאיים על האחר, הוא חוטא לעקרונות הדמוקרטיה שגם לאחר מותר לחיות. הוא חוטא ל״ליוויתן״ כמו גם לערבות ההדדית. וכמו שמטילים סנקציות על נהג פרוע, יש להטיל סנקציות על המסרב להתחסן.
זה לא דמוקרטי? לעתים יש להגן על הדמוקרטיה מפני אימת הדמוקרטיה. חלקתי על הדעה המשפטית שראתה ״בהפגנות בלפור״ ״פרה קדושה״ ואשר סכנת הקורונה נדחתה מפניה. בדיוק כפי שהתנגדתי לחתונות ההמוניות. כי ״פיקוח נפש דוחה שבת״. ו – כן. פיקוח נפש דוחה זכויות דמוקרטיות, כמו הזכות להפגין, כמו הזכות לערוך אירועי ענק, וכמו שלא להתחסן. אז החילונו בצעדים מדודים. ללא תו ירוק לט יכול הסורר להיכנס למקומות אלו או אחרים. אין די בכך.
אני מציע שאדם שלא יתחסן לא יוכל לנהוג [שכל נהג יישא אתו את התו הירוק]. אני מציע להגביל את יכולת הסורר לפעול בחשבונות הבנק שלו, ואני מציע שמי שאינו מתחסן יקבל קנס כספי, בדיוק בדומה לאותם שסרבול העוף פניהם במסכה אצל ״ההקפה הראשונה״ של הקורונה.
במלחמה, כמו במלחמה, מן הצורך לצמצם את חטיבות האויב. נהג מסוכן מורחק מהכביש. המסרב להתחסן מורחק מיכולתו לפעול. יש לו ברירה. להתחסן.
שאינם מתחסנים גורמים נזק אדיר למדינה. שישלמו הם את המחיר. לא את, לא אתה ולא אני.
