מצעד הגאווה הקורונה והזיוף

 

מאצל פרץ חדשותי הבקר נמצאתי ״למד[?]״ כי אתמול בנאומו במליאת הכנסת,

״קבע״ חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, כי מגפת הקורונה ניחתה עלינו כעונש בשל מצעד הגאווה. דברים כדורבנות. אך ״על אלה אני בוכיה״.

הדברים פשוט אינם נכונים. לו ייאמר כי כך נהג - ולדאבון הלב, היו שכן ״ידעו״ ליחס את מגפת הקורונה כעונש משמיים על חריגה זו או אחרת מהמותר והאסור - הייתה זו תקלה חמורה. חבר הכנסת סמוטריץ הינו אדם חכם, ואפילו חכם מאוד. גם המתנגדים לו נחרצות – ויש אף כאלה – אינם יכולים להתכחש ליושרו האינטלקטואלי, ועל יכולותיו כפי שבאו לידי ביטוי כשכיהן כשר התחבורה. ואולם, ככל שהאדם חכם יותר, ככל שקולו נשמע ברמה יותר, ככל שמבקש הוא להנהיג יותר, שגגתו קשה יותר, השפעתה הרסנית יותר, ולעיתים חילול השם הנשפע ממנה, עוצמתי יותר. 

גם מר סמוטריץ יודע שאין הוא שליחו של הקב״ה. יש ששכחו זאת. חבר הכנסת סמוטריץ לא עושה דברו של הקדוש ברוך הוא, ואינו מדבר בשמו. לקבוע באיצטלה דתית על ״החטא ועונשו״, זו קביעה יומרנית, אינה הגונה, ובעצם ממש אינה נכונה. צא ולמד, שאף במדינות ואשר מזירות עצמן ממצעד הגאווה, אף באזורים ואשר השמרנות הינה לחם חוקם, מכה מגיפת הקורונה. אכן, בודאי יטען מי שיטען ״אוי לרשע ואוי לשכנו״. אין זה מתפקידו של מנהיג פוליטי [ואני מתייחס לאותם מנהיגים שכן קבעו קביעות אלו ואחרות לעניין זה, ומר סמוטריץ לא היה ביניהם] המבקש להנהיג מפלגה דתית. תפקידו של כל יהודי, כל יהודי - בודאי יהודי דתי – הינה ללמד זכות על עם ישראל בכלל, לא לקבוע עבורו כללים של ייחוס עונש בידי שמיים לעברה כל שהיא. בין אם נלמד על מטרת העונש מכתביו של ז׳אן ז׳ק רוסו, בין מהגדרותיו של השופט המנוח משה זילבר ז״ל, ואף אם נעיין במסורת שלנו, לא לנו להבין את העונש מדי שמיים וסיבתו. אנו יכולים להתפלל, אנו יכולים להתחנן, אנו – המאמינים באלוקי ישראל – יכולים לעשות תשובה, אין אנו יכולים ״ללמד״ את אזרחי מדינת ישראל עונש זה, מה מטרתו? היו מנהיגים ש״ידעו״ לייחס את מגפת הקורונה למצעד הגאווה. הם עשו זאת, בודאי בבקשם למסור מסר. להשיג מטרה. באשר הקישו את מגפת הקורונה למצעד הגאווה, האומנם הושגה מטרתם? כאמרתו של השופט זילבר ז״ל, ״הן כל תכלית העונש היא למנוע את עשיית העברה״. האם נבואת הזעם של המבקשים לייצג את ריבונו של עולם שכנעה אחד מהמשתתפים להמנע מלהגיע למצעד? או דירבנה רבים יותר לבוא, פוליטיקאים אחרים ״להפגין נוכחות״ כנגד מה שהם מכנים ״מצעד החושך״.

האמצעי לא השיג את המטרה. אמרות כגון אלו, יש בהם רק להעמיק את הקרע, להרוס את שארית הגשר, לרבות שנאה במקום אהבה, להאדיר מחלוקת במקום קרבה ״אמר רבי אלעזר הקפר. אפילו כל ישראל עובדים עבודה זרה [אבל] ועושים חבורה אחת, אין מידת הדין שולטת בהם״.

אני יודע שיש בין חברי הכנסת שאיבתם לכל נושא דתי מבהילה. אני יודע שיש מי היושב על יד שולחן הממשלה, ששום תנועה אנטישמית לא הייתה מתביישת בו. אנחנו לא ניגרר לשיטות האלה. במקום שנאה נרבה אהבה. נאמר את דברינו בנחת ולא בכעס. לא נשמש שופרו של אלוקים. לא נחלל את שמו אלא נקדשו.

לא. גם מה שכן אמר חבר הכנסת סמוטריץ אינו נכון. המגפה לא ׳נחנכה׳ במצעד הגאווה. הקורונה לא החלה במצעד גאווה זה או אחר. האם מצעד הגאווה ״תרם״ להפצתה? בהחלט.   האם כבוד שר הבריאות לא הטיח, כחבר כנסת, רעל על אירועים דתיים בתקופת הקורונה בטענה שאסיפותְ המונים הינה מקור להפצת המגפה? לא על הפגנות בלפור חלילה,  ולא המבקשים את גאוותם במצעדם, רק אספות ציבור החרדי או הערבי.   אז כשחבר כנסת דתי עושה זאת   בהתייחס לקהילה הקרובה לליבו של כבוד השר, הוא, אותו חבר כנסת, הינו חשוך אל? יש הבדל בין חתונת המונים של חסיד גור בכיכר העיר במודיעין עלית ובין מצעד הגאווה בתל אביב? או הפגנות בלפור או קסריה? אין הבדל.  כל הארועים הינם סכנה לציבור. הארוע כארוע הינו מסוכן, ואין כל הבדל בין זה הקרוב לחרדים ובין זה המיוחס לקהילה הגאה. העובדה שידע כבוד שר הבריאות [ואחר היושב על יד שולחן הממשלה שיש מאמרותיו המתאימים ל-Der Stürmer – ואי אפשר לאמר דברים דומים על שר הבריאות] לנגח את הציבור החרדי בשל אספותיו אך דוחה ביקורת דומה המתייחסת לקהילה הגאה מעידה על אתגר קשה בתחום היושר האינטלקטואלי. כפי שאספות החרדים וחתונות המוניות שנערכות במעונם הינם איום להפצת המגפה, כך גם מצעד הגאווה, וכל אספה אחרת. אז במהות, צדק חבר הכנסת סמוטריץ, גם אם יש כאן אמירת אמת שלא נעימה לאוזן

face

ולמען ההגינות עלי לציין. אני מתנגד נחרץ למצעד הגאווה, ואף לו הייתי גאה – ואני לא – הייתי מתנגד לו. לא, איני מאלה הדורש ״לרפאות״ את הגאים, איני מאלה החושב שחיי אישות והבדל בין משיכה לבן הזוג מהמין השני או לבן זוג מאותו מין, הינה בחירה חופשית. וכפי שאני אשב ואתחבר עם מחללי שבת מבלי שאבדוק בציציותיהם, אבלה ואזמין לביתי שאינם שומרי מסורת מבלי שאבדוק את פיהם שמא לעסו בשר חזיר מצופה בשמנת טרם שבאו בצל קורתי, כך לא אכנס לחייו הפרטיים של אותו החושב אחרת ממני בשאלת הזהות המינית. וכפי שיחסו של מחלל השבת, הינו יחס בינו ובין קונו, וכמו מי שאינו מקפיד כל כשרות ילמד אחרת בהגיעו בשערי גן העדן לאחר אורך ימים ושנים, כך גם החד מיני. נוהגו, תאוותו, הרגשתו הינם בינו לבין בוראו בלבד.

אלא מאי? מצעד הגאווה, לא מעביר מסר שהינו אתגר אינטלקטואלי, כי אם מסר של זנות ופורנוגרפיה. לו ייאמר כי בעלות המקצוע העתיק בעולם יבקשו לערוך ״ועידה שנתית בישראל״, אני אתנגד נחרצות, כי יש בכך השפלת האדם באשר הוא אדם. מצעד הגאווה אינו מקור לגאווה כי אם להשפלת האדם. גם ״הגאה״ אמור להצניע את חדר המיטות כפי שנוהג אדם שאינו מיוחס לזו הקהילה. על האדם, על היותו ״מותר מן הבהמה״ צריך לשמור בין אם הוא גאה ובין אם לאו. אנחנו לא רוצים להיות יון טרם שקיעתה או רומי. הפקרות פורנוגרפית בטבורה של עיר אינה קדמה, כי אם החושך שבקדמה. במקום להיות חושך לגויים, נוכל להיות אור. בין אם אנחנו גאים בין אם לאו.