הכאב והמלל

כאבה של משפחה על אובדנו של יקיר, אין לה תרופה.  משפחתו של מי שקידש את הארץ בדמו הינה ״מורמת מעם״ ואנו כולנו חייבים לה חוב שלעולם לא נוכל לשלמו. אנו בוכים איתם, ליבנו שותת עם ליבם ועלינו לעשות הכל על מנת שהמשפחה השכולה תדע שכמעט ״הכל מותרין לך״ כי היא שילמה את המחיר היקר מכל. אבל.  כן, אבל.  מי ששילם את המחיר הכל כך יקר, חייב להבטיח ש״המוצר״ אותו הוא רכש יפרח כשושנה, שלא יהיה במחיר כל מנת לקלקל במקום לשבח.

מדינת ישראל הינה תופעה קדושה.  עליה חייבים לשמור מכל משמר.  יש לנו מדינה אחת, יש לנו נשיא אחד, יש לנו ממשלה אחת, ויש לנו ראש ממשלה אחד. אלה הם  כללי  ה״משחק הפוליטי״.  מותר וצריך לבקר את ראש הממשלה, מותר אף לנסות בכל דרך דמוקרטית לבקש להחליפו באחר.  משכן הכנסת – לא המקום המתורבת ביותר בימים אלו – הופך לעתים קרובות כשק החבטות כנגד  הממשלה שרבים המבקשים  להלקותה.  מה נעשה באשר תרבות הדיון נעלמה מאיתנו?  שכחנו את התרבות של משה שרת, אפילו את לשונו של דוד בן גוריון, ההדר ה״בגינאי״ דעך כלא היה, לשונו של אבא אבן נשארה נחלת דף צנוע בהיסטוריה הפרלמנטרית של מדינת ישראל, ואפילו הגיגיו של משה סנה  - שאין לדעותיו כל שייכות אלי, במישרין אם בעקיפין – היו ״תרבות של פעם״. הדיון בכנסת הפך אלים יותר, רדוד יותר, פרימיטיבי יותר.  אבל יש לנו כנסת אחת, ואם לא נשמור על הכנסת, לא נוכל לשמור על המדינה.

רבים חולקים על ראש הממשלה.  מבחר – ואולי אפילו רוב -  מאותם שנתנו בו את אמונם, התאכזבו ורואים בפעילותו כראש הממשלה מעילה באמונם. זו דעה לגיטימית. יש שיתמכו בה, יש אשר יתנגדו לה. אבל על מנת להבטיח את יציבותה של המדינה אי אפשר לשלול את הלגיטימיות של ראש ממשלה.  היה זה יצחק רבין ז״ל שאמר שבנושאי פיחות המטבע [כן, פעם פיחות המטבע נעשה באמצעות החלטת ממשלה] מותר לשקר. ולא הייתה אף  מפלגה שיישמה את מצעה הפוליטי או הכלכלי אותו הפיצה ערב בחירות,  בין בהיותה שותפה להסכם קואליציוני זה או אחר ובין אם לא נדרשה לכך . תופעה זו נכונה בישראל כמו גם בכל מדינה מערבית אחרת.

תהייה אשר תהייה הסיטואציה, יהיה הכאב חד ושובר לב כאשר יהיה.  להטיח בראש הממשלה שהוא הינו כמו המחבל שהרג את אבי המשפחה, זה מתכון לאסון. זה פרץ שאחריתו יכולה להיות מכת הרס ואובדן.  החיים והמוות ביד הלשון.  דיבור הינו עוצמתי ולעיתים בלתי הפיך.  הוא מחייב אדם לעשיה או להימנע מעשייה.  הוא מגבש נישואין, הוא מהווה פניה לאלוהי. הוא הינו המפתח לאיחוד או לפירוד.  אין עשייה שאין אחריה או לפניה ״דיבור״.  לא לחינם קבעו חכמנו כי ״אדם ניכר ..... בכעסו״.  אמרה המשווה בין ראש הממשלה למחבל שרצח את אבי המשפחה וישר בפניו של  ראש הממשלה הבא לנחם אבלים הינה שגגה מצמררת, מזיקה אומנם לראש הממשלה, אבל פוגעת בזכרו של גיבור שנפל, ובמשפחה שכולנו כל כך רוצים רק לחבק. היא פוגעת בעם ישרל, היא פוגעת במדינת ישראל.  היא מעבירה מסר לאויב ש״היה כדאי״.  שהלא, כדברי החכם מכל אדם  ״לכל זמן ועת לכל חפץ......... עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים. עת לחבוק ועת לרחק מחבק״.

ראש הממשלה ידע להיכן הוא בא.  ראש הממשלה נחשף לביקורות, במועדם ושלא במועדם, ברגעים הרגישים ביותר בשנה העברית.   לא. איני מסכים עם כל אשר עשה ראש הממשלה, איני מסכים לכל אמרותיו.  אבל גישתו לביקורות שמטיחות בו המשפחות השכולות ראויה להערצה.   אין הוא מפגין כי אם יראת כבוד. לקיים ״עת לחבוק״.  אני מיצר שאיש ממנהיגי האופוזיציה לא מצא לנכון להעיר על כך. זו מראה עצובה לדרדור תרבות הדיבור במדינת ישראל.