מנשה בן ישראל, משה מנדלסון ואנחנו

מנשה בן ישראל, משה מנדלסון ואנחנו

יש מבינותינו ״חכמים ונבונים״ ואשר רואים את החרדים כ״פרזיטים״. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, ואשר חשיבתו הפוליטית הינה אתגר קשה מדי בעיני, יודע לקבוע ״אין זכויות ללא חובות״.   לא, הוא לא הפגין נגד אותם עשרות אלפים שאינם חרדים ואשר לא משרתים בצבא.  טוב  הם לא חרדים. הם  יכולים אולי  מחר להצביע עבורו. הוא נמנע  מלהזכיר את עשרות אלפי החרדים שעושים למען הכל יותר מאשר מר ליברמן וכל אנשי מפלגתו יצליחו אי פעם לעשות, ולו יפעלו בצוותא. כך, המתנדבים במגן דוד אדום, אלפי פעילי הצלה וזק״ה, פעיליו של הרב פירר או הרב בני פישר בירושלים, יד שרה, יד אליעזר, ועוד מאות ואולי אלפי גופים חרדיים ואשר המתנדבים בם עושים למען הכלל בכל יום, בכל עת ובכל שעה. 

אבל כוחה של השנאה רב הוא. וכוח השקר, אם חוזרים עליו,  אין עוצמתי ממנו.  תשאלו את ליברמן, שאלו את לפיד. 

כבוד שר האוצר לשעבר (לא מר לפיד שאינו מבין בכלכלה או אולי כן – תלוי ביום ובשעה) כי אם מר ליברמן, יודע כי הצרכנות החרדית הינה כלי כלכלי אדיר למדינה. המטבע הזר שמגייסות הישיבות בחו״ל, תלמידי ישיבות מחו״ל שלומדים  כאן בישראל, משפחותיהם הבאים לכאן חדשות לבקרים, מהווים צינור אדיר למטבע זר המגיע למדינה.

אבל מה יהיה על ״ההון הפוליטי״ שמבקש מר ליברמן לעצמו?  על ההדר של שנאת החרדי בו מתעטף מר לפיד?  אותם עיתונאים ה״מעידים״ על ״מציצת הדם״ של כל אזרחי המדינה. לא על ידי נהגים פורעי חוק המזיקים למדינה במיליארדים, לא מעשני הסמים,   או ההרוגים ללא רחם, לא השיכורים. לא ולא.  החרדים!  זה כמובן מעשה שקר המעיד על עיתונאות עלובה  שמתאימה ל״פרבדה״ או לעיתונים חשוכים יותר. אבל כנראה גם לאותם המתיימרים לייצג את ה״נאורות״ בישראל ובעצם מייצגים את החושך שבנאורות. את הפרימיטיביות שבחשיבה, בזעקות שבר שהינן הבל והסתרת האמת. 

צא ולמד. מנשה בן ישראל רבה של הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם במאה החמש עשרה הינה אישיות חשובה בהיסטוריה של העם היהודי.  הוא אף היה מייסד הדפוס העברי הראשון. לדאבון הלב, לא זכתה אישיות זו להדר המגיע לה. אולי נזכיר כאן כי היה זה בן ישראל ששכנע את אוליבר קרומוול )אותו מצביא שהדיח והוציא להורג את המלך צ׳ארלס הראשון, ולאחר השבת המלוכה, ״זכה״ לכבוד המפוקפק של חילול  גופתו) לבטל את צו הגירוש כנגד יהודי אנגליה  בשנת 1656. (צו שהוצא על ידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה בשנת 1290). 

בין שאר כתביו (הוא דיבר בעשר שפות) כתב הרב בן ישראל מאמר בשם תשועת ישראל.   כמה עשרות שנים לאחר מכן, כתב הפילוסוף היהודי משה מנדלסון הקדמה לזה המאמר.  וכך כתב משה מנדלסון בהקדמתו [הדברים לקוחים מתרגום חדש של הספר ״ירושלים״ שכתב משה מנדלסון – כדאי לקרא]:  -

“ככלל, לומר שאנשים אינם מועילים למדינה, שלמדינה אין מה לעשות איתם, זו שפה שלטעמי אינה ראויה למדינאים. האנשים יכולים להיות מועילים יותר  או פחות, יכולים לעבוד כך או אחרת, לקדם האושר של זולתם ושל עצמם יותר או פחות. אולם שום מדינה אינה יכולה לוותר על אף אחד מתושביה, ולו זה הנראה  לכאורה כפחות וחסר התועלת ביותר, בלי לסבול מכך פגיעה.  עבור שלטון נבון, שום קבצן אינו יותר מדי, שום נכה אינו חסר תועלת לגמרי״ [ההדגשים שלי – ש.ז.י]. 

נכון, ולכן אני מטפל בשיכור, במעשן הסמים, מממן את מאסרו של הפושע, נלחם על חשבוני כאזרח בנזקי הטריליונים של תאונות הדרכים, כי זו דרכה של דמוקרטיה.  זו דרכה של מדינה ראויה. אני קורא לאביגדור ליברמן ויאיר לפיד  לאזור  אומץ ולהודות, כי אולי החרדים לא שרתו ככתבים צבאיים בגלי צה״ל אבל תרומתם למדינה הינה מדהימה.   זה אולי לא נוח, אבל זה ממש נכון.  הרבה פחות נוח זה לשמוע מנהיג פוליטי מדרבן שנאה תוך אמירת שקרים. הנזק למדינה רב יותר מעיתונאים ה״מתלוננים״ על ״מציצת הדם״ חשרת השחר. 

אבל בניגוד ללפיד וליברמן, אני אקבל את כולם גם אותם המצביעים עבור לפיד או ליברמן שלא שרתו בצבא ותרומתם למדינה מסתפקת בהצבעה עבור דמגוגיה.