Christian Support Israel? Why?

A number of years ago, I was asked the following question: Why do dedicated Christians are obligated to support Israel?

Both Christians and Jews believe in the Torah, also known as the Five Books of Moses. Both believe in the holiness of Abraham, our shared patriarch, who introduced the world to monotheism. And both believe that when G-d sends a message, it is our responsibility to seek its meaning and make every effort to understand it properly.

Jewish and Christian philosophers alike have long been challenged by the question of Abraham’s greatest test—the binding of Isaac. After all, G-d knew the outcome in advance. Why, then, was such a test necessary?

I am of the opinion that the test was neither for G-d nor even for Abraham himself, but for the world.

Abraham had separated himself from the society around him. He rejected its norms and began worshipping a “new” G-d. His contemporaries ridiculed him, saying: We are more devoted than you—we even sacrifice our children to our gods, such as Molech.

G-d therefore instructed Abraham to speak to them in their own language. Go and sacrifice your son, G-d commanded—thereby demonstrating that Abraham’s dedication to G-d was no less absolute than theirs to their idols. But once the world witnessed Abraham’s total devotion, the point had been made. There was no need to proceed further, and the angel stopped him.

As a Jew, I do not believe in Jesus. However, I do believe that the unique historical phenomenon represented by Jesus was ‘an act of G-d’, for nothing in this world happens unless G-d wills it.

G-d offered the Christian world a remarkable message.  Christians are obligated to understand it.

Christians measure history along two parallel lines: from the creation of the world [as do Jews], and from the birth of Jesus. If we search for a point of convergence between these two timelines, we discover the reason why Christians need to support Israel.

 1,948 years elapsed between the creation of the world and the birth of Abraham, who is holy to all monotheistic religions. Exactly 1,948 years elapsed between the birth of Jesus and the establishment of the State of Israel in 1948.

This parallel is not coincidental. It is a message—one that calls upon Christians to recognise the rebirth of Israel as part of a divine historical continuum and to stand with the Jewish people in their return to their ancestral homeland.

Happy Holidays

המסגד ואני

איני יודע מי הוא זה ואי זה הוא ששרף את המסגד בכפר חארס הסמוך לשכם. אכן כי כן, האלימות כלפי הצומח וכלפי המסגד הונצחו במצלמות, ואולם, אני תפילה שלא ידנו הייתה במעל.

דע עקא מתאתגר אני בשל אלה. יכולים היו רשויות המודיעין בישראל להגיע לחסאן נסראללה, להרוג אף את יחיא סינוואר לתפוס מאות מחבלים ביהודה ושומרון, ואפילו בבית צפפא. כיצד זה כשלו רשויות החוק מלמצא את אותם המוציאים דיבת ישראל. אותם שהורידו את אמת המוסר שלנו לרמת המוסר של אוייבינו.

לא צריך לדמיין כיצד היו מנהיגיה הדתיים של האומה או נציגי הציבור הדתי לאומי בכנסת מגיבים על שריפת בית כנסת במרלבורו , פגיעה בבית ספר יהודי במרסל, או חילול בית קברות יהודי בגלסגו.

אני יהודי דתי. אני רואה בחרדה את שריפת המסגד. אם ידם של אוייבינו הייתה במעל על מנת להכפיש את שמינו - נוחמתי. אבל אם יד יהודים הייתה בדבר, אסור לנו לוותר. ביריונים בשם הצינונות, חוליגנים בשם הקב״ה, מכעיסים את הבורא, מכעיסים את העולם ומכעיסים אותנו. אני בז לאלה, ומצפה שהרשויות יניחו את ידם עליהם. אלה ייענשו ״למען יראו וייראו״.

נוקשת באמרי פיך

״נוקשת באמרי פיך״

בואו נכיר באמת. השאלה אינה האם להקים ועדת חקירה ממלכתית. אלא מי ימנה אותה? לו ייאמר שנשיא בית המשפט העליון, מר יצחק עמית, היודע שאמון חלק מהציבור בו הינו אתגרי, אם לדבר בלשון המעטה, היה מצהיר שעל מנת לפתור את המחלוקת יקבל על עצמו שופט אחר, או אישיות ציבורית אחרת להקים את ועדת החקירה היה חששו של חלק ניכר של הציבור דועך. מאידך הממשלה תחדל ממסע ההפכפכים שלה למנות ועדה זו או אחרת שסמכויותיה יוגבלו. ועדה שאינה כי אם תעודת עניות.

הוא שאמרנו. ההבדל בין כל נשיאי בית המשפט העליון לשעבר לבין הנשיא עמית הינו חוסר האימון שיש לרבים בעם כלפי הנשיא העכשווי. השופט כהן, השופט אגרנט, השופט בייסקי או השופט אור לא היו ״נשיאים שבמחלוקת״. השופט עמית בהחלט כן. ואם את שלומו של העם יבקש, אזי ש״לא ייקוב הדין את ההר״. ימחול הנשיא על כבודו ויאפשר לאחר למנות את הועדה. כך יאפשר הוא למנות ועדת חקירה ממלכתית שאיש לא יהרהר אחריה, או אחר ״הנימוקים״ למנוי זה או אחר.

בית המשפט העליון. אף אותם הנלחמים היום על כבודו של המוסד המשפטי הבכיר במדינה, חשבו בעבר שהוא סרח. כך כבוד יושב ראש האופוזיציה, ח״כ יאיר לפיד שכך הצהיר בשנת 2014 - ״שני הגופים הם בית המשפט העליון של אהרן ברק וממשיכיו, מייסדי אסכולת האקטיביזם השיפוטי, ואגף התקציבים באוצר. יש עשרות, אם לא מאות, דוגמאות לתהליך ההשתלטות - יש כאלה שיגידו ההשתלטות העוינת - של שני הגופים האלה, תחילה על השיח הפוליטי ואחריו על עולם קבלת ההחלטות". והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט שקבע, למשל, בהתייחס לממלא מקום פרקליט המדינה: - ״.אלדד “לקוי מבחינה ערכית, ניהולית ומקצועית” וגורם “לפגיעה בתקינות עבודתה של פרקליטות המדינה”

יהא שם הוועדה אשר יהיה. ברור לכל, גם למבקשים ״להתחמק״ כי וועדה ואשר מנועה מהסיק מסקנות אישיות הינה ברכה לבטלה. ואשר על כן - הוא שאמרנו - הוועדה ודרכי בחירתה אמורים להיות מקובלים על הציבור. אל לה לממשלה למנות את הוועדה, בדיוק כפי שלא נכון היה לאפשר ליועצת המשפטית לממשלה לחקור את ״פרשיית הפצ״רית״ ולו בשל העובדה שהיא נדרשת להעיד. ברור ששרי ממשלה ופקידיה יידרשו – ולו לתת עדות. לעניין זה, אין הבדל בין היועצת המשפטית לממשלה בעניינה של האלופה יפעת תומר ירושלמי, ובין כל שר או פקיד בכיר בהתייחס לוועדת החקירה. וכפי שאין היועצת המשפטית או הכפופים לה יכולים לחקור את עניינה של הפצ״רית [בניגוד לדעתה של היועצת המשפטית] אין איש מחברי הממשלה אינו יכול להיות מעורב במנוייה של הועדה הממלכתית.

ועוד, נבצר מבינתי כיצד זה קמה ועדת חקירה ממלכתית לאחר אירועי סברה ושתילה, והובילה אף למסקנות אישיות, לרבות כלפי שר הביטחון דאז אריאל שרון, אבל בעטיה של התקלה החמורה ביותר בתולדות המדינה תקום ״ועדה נכה״?

כל ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה כאן, לרבות המפורסמות שבהן, ועדת החקירה על מלחמת יום הכיפורים״ הלא היא ועדת אגרנט״ [1973] שלמדה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים; ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בבירות, התשמ״ג הידועה ועדת כהן לאחר אירועי סברה ושתילה [1982] ; ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 הידועה כוועדת אור שלמדה את ההתנגשות בין כוחות הביטחון לאזרחים [1998]; ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים ועדת בייסקי שעסקה במשבר מניות הבנקים כעשור לאחר מלחמת יום הכיפורים [1982]

, ועוד, לא נמנעו מהסקת מסקנות אישיות. ביקרות נוקבת נשמעה על ועדת אגרנט בשל העובדה שהיא הסיקה מסקנות אישיות כלפי הדרג הצבאי בלבד, ונמנעה מהסקת מסקנות כלפי הדרג המדיני, לרבות ראש הממשלה דאז, הגברת דולגה מאיר ושר הבטחון דאז, משה דיין. ואשר על כן מסקנותיה היו מעוותות [כך מסקנתה כלפי הרמטכ״ל דאז, רב אלוף דוד אלעזר ז״ל].

ובשל גודלו של האסון, אכן כי כן ״ועדת חקירה ממלכתית״ הינה הועדה הראויה.

צודקים אותם המתנגדים ל״וועדה מוסכמת״. נכון יהיה ששופט עליון אחר ימנה את הועדה על פי שיקול דעתו. והוועדה תקבל כל מסקנה נדרשת, לרבות מסקנות אישיות. ההתנגדות למסקנות אישיות הינה תקלה אסורה.

*

ואף לבקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה לנשיא המדינה אדרש על קוצו של יוד. לו דעתי הייתה נשמעת, היה מר נתניהו חוזר בו מבקשת החנינה. שלו ייפסק המשפט לעת הזאת, לא ייתן איש את הדין על התקלות אצל רשויות החוק, ובמיוחד בפרקליטות, ואשר שמען עולה חדשות לבקרים במהלך המשפט. רק המשפט יאיר את האפלה של עיוות הצדק שאין מסוכן הימנו. רק ההליך המשפטי עצמו יעיד כי הנאמן על החוק אולי מעל הנאמנותו, אולי כשל. לו ייעצר המשפט לעת הזאת, תעטוף האפלה את שאסור היה שייעשה.

במילים אחרות על ״נאמני החוק״ שאולי סרחו בנאמנותם, לקיים אמרתו של החכם מכל אדם ״נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך״. ומשפטו של ראש הממשלה הינה – לצערי – הזדמנות פז לטהר את הטומאה, להכשיר את שאינו כשר, להחזיר נאמנות וניקיון הכפיים למקומם הראוי להם.

מי למניין ומי לא למניין

נמצאנו למדים בבמדבר רבא ״כשם שאין פרצופים דומים זה לזה, אין דעתן שווים זה לזה, אלה כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו״. ואף בשל כך קובעת הגמרא במסכת יבמות כי למרות המחלוקות הנוקבות בין בית הלל ובית שמאי בנושאי עריות ״לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הילל ולא בית הילל מבית שמאי להרבות שלום בישראל״. והגם שאין כבוד הרב יצחק יוסף שליט״א מרכין ראשו בפני ברוך שפינוזה, נציין שאף הוא אמר ״אנשים שונים עשויים להיות מופעלים באופנים שונים על ידי אותו מושא עצמו״.

כבוד הרב הראשי לשעבר כבר גרם למחלוקות קשה מאוד את איים כי היה ויפגעו בתלמידי התורה הם יעזבו את הארץ. טענה חמורה, פוגענית בשעת מלחמה  שאינה מוסיפה שום כבוד לא להקב״ה, לא לדת היהודית ולא למתיימרים להיות נציגתה.  מה ההבדל בין קביעה זו וקביעת אחרים שלא ישרתו כל עוד ביבי ראש ממשלה?  שכח כבוד הרב הראשי לשעבר את קביעתו של מנהיגה של בריטניה במלחמת העולם השנייה.  שכך אמר ווינסטון צ׳רצ׳ל לאחר פנוי הצבא הבריטי ושאריות הצבא הצרפתי מדנקרק ב1940 ״Wars are not won by evacuations״.

השבוע הרחיק כבוד הרב הראשי לשעבר לכת בהתיכו דברים שערורייתיים נגד הרב תמיר גרנות, אביו של רס״ן אמיתי גרנות הי״ד שהינו ראש ישיבת הסדר, תלמיד חכם בממדים אדירים ואשר ממנו ניתן ללמוד ״תלמוד תורה עם דרך ארץ״.  צא ולמד על אישיותו באשר היה זה הוא שקידש את ארוסת בנו המנוח עם בעלה אותו פגשה לאחר שנהרג אמיתי, וציין תחת החופה שדמעות האבל נמזגות לתוך כוס היין שבידו עם דמעות השמחה. אותו לא לצרף למניין? את המאיים לברוח מהארץ בשעת מלחמה, כן לצרף, ואת האב השכול המדהים הזה, לא?  אז אתפלל בבית. 

מותר לבקר.  גם את הרב גרנות, מותר לחלוק עליו. הכל – ואני מדגיש – הכל שוגים בטיפול בשאלת גיוס בני הישיבות. ואולם את שאלתו של כבוד הרב הראשי לשעבר ״אתה לא מפחד מביזוי תלמידי חכמים?״ צריך היה כבוד הרב להפנות אל עצמו. כבוד הרב הראשי לשעבר מציין שאינו מכיר את הרב גרנות. לו הייתה מידה של  דרך ארץ נוהגת במעונו של רב הראשי לשעבר טרם שביזה אב שכול   - שאין קדוש מהמעמד הזה  - שהלא  כבוד הרב הראשי לשעבר אף אינו מכירו - מן הראוי היה שיעמוד בקשר עם הרב גרנות , ייפגש אתו וינסה להציג את השגותיו בדרך ארץ וכבוד כראוי לרב גרנות.  כראוי לאב שכול שבנו נפל על מנת שכבוד הרב הראשי לשעבר יוכל לחיות, פה במדינה שהוא שימש בה רב ראשי, כראוי לכבוד הרב הראשי עצמו שאישיות אחרת אני מכיר בו, אישיות של אהבת האחר. 

הרב הראשי לשעבר  לא פגע ברב גרנות. הרב הראשי  לשעבר פגע באמיתי הי״ד ואשר דמיו זועקים אלינו מן האדמה. הרב הראשי פגע ב״בנים של החברים והחברים של הבנים״, כפי שכתב פעם הנשיא חיים הרצוג בספרו על מלחמת יום הכיפורים - אשר נהרגו ונפגעו, גלו מביתם חודשים רבים כדי להציל את המדינה שהרב הראשי לשעבר מבקש להפגין אפס סולידריות כלפיה.

הרב הראשי משווה בין חיילים במדים וחיילים לומדי תורה    השוואה שאני כיהודי דתי, חושב שראויה היא בחלקה להישמע. לו ייאמר שאני מקבל את השוואה. האם הרב הראשי לשעבר מקבלה? לא ולא. מבקש הוא לפתור מהשירות אף אותם ״חרדים״ אשר אינם לומדים. שמא החשיפה לשירות הצבאי תקלקל את נשמתם. אז אולי טייס, שלא יטוס שמע יתקלקל בדרך. 

ואם בהשוואה עסקינן.  השמע כבוד הרב על ״בין הזמנים״ בצה״ל? למה בישיבות לא בטלו את ״בין הזמנים״ [בישיבות בעלז הייתה חשיבה אחרת].  הכיצד זה שחרדים לא בטלו את טיסותיהם לחו״ל? למה לא בוטלו הטיסות ההמוניות לאומן כשהעם נלחם בחזית? האם ההשוואה היא רק בשעות היום בו לומד האברך? אבל הוא שב הבייתה לביתו, מבלה שבתות וחגים בבית, יוצא לטיולים עם משפחתו בעוד החייל ״האחר״ נלחם בעזה.  זו ההשוואה?

אם מבקש כבוד הרב הראשי להשוות בין תלמידי הישיבות לבין החיילים שתהא ההשוואה עד הסוף. ושלא יבצר מצב שלחייל בצה"ל אין אפשרות לבחור בין להתגייס ולא להתגייס,  לבין בחור חרדי שכן יכול לבחור שלא ללמוד ולא להתגייס כדי לא להיחשף לקלקול נפשו או בשל כל סיבה אחרת. 

וחשוב לא פחות, וזו שיגגתם הקשה של החרדים.  אני יודע שהשנאה כלפי החרדים הינה היסטרית וראויה לכל גינוי אפשרי, גם במסדרונות הפוליטיקה וגם בתקשורת.  העובדה שהחרדים אינם מגיבים, העובדה שהחרדים מדברים רק אל הקהל שלהם [השוואה בין חייל חטוף בעזה לתלמיד ישיבה שהושלך מאחרי  סורג הינה מטופשת ואכזרית] משדרת ״לא איכפת לי״.  והאחר, שאינו חרדי, פשוט אינו מבין. העובדה שאלפי חרדים עושים שעות, ימים ולילות, שבתות וימי חול  במוקדי חירום של מגן דוד אדום, לוחמי האש, הצלה ועוד, אבל אינם מוכנים להתחייב לכך כמו חייל אומרת דרשני אם לדבר בלשון המעטה.

האחר כן מעריץ את החטיבות החרדיות [תסכול של ממש למפלגות כמו ״ישראל ביתינו״ ואשר מחייבים שילוב בנות גם ביחידות החרדיות – רשע לשם רשע].

כבוד הרב הראשי לשעבר הרואה עצמו מנהיג חרדי, טוב יעשה אם יתקשר ויתנצל בפני הרב גרנות. לכבודו של עם ישראל ולכבודו שלו.  שהלא דברי חכמים בנחת נשמעים גם אם הוויכוח נוקב ואינו פשוט.  הוא אינו מכיר את הרב גרנות אז ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״. יפגין כבוד הרב את גדולתו ויתנצל. שהלא ״מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד״. ומי שחושב שהרב גרנות אולי אינו ראוי להיות מצורף למניין אמור לעשות תשובה. אבל על כולנו לצעוד בשביל שהתווה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק״ל, שכך לשונו. ״ אנו צריכים להקדים את האחדות שבין שתי המחנות,  ואנו צריכים להתחשב  עימה    ולהשפיע על רוחה באופן שהמחנה האחת  לא תעשה עדרים עדרים״.

זלי יפה’ 

יפה שתיקה לחכמים

יד הלשון

הפכתי בה והפכתי בה באמרתו של מר יורם כהן, שכיהן בתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי מ2011  ועד 2016. כמעט כעשור לאחר שסיים את כהונתו, ״נזכר״ ראש השב״כ לשעבר להצביע על תקלה מאוד חמורה בהתנהגותו – לעת הזאת – כביכול,  של ראש הממשלה בנימין נתניהו. 

הקביעה שלכאורה ביקש ראש הממשלה, כי מר כהן יפסול את מר נפתלי בנט מלהיות חבר בקבינט, ואף ענה לו ״אני לא אעשה דבר כזה״ הינה טענה חמורה אם לדבר בלשון המעטה. וכך כבר בראיון העיתונאי קבע  מר כהן: ״אני רוצה להסביר משהו בעניין. זה שראש ממשלה פונה לראש שב״כ וביקש ממנו בקשה להשתמש בכח שלו כדי לפסול יריב פוליטי, זה לא מזעזע? זה לא מטריד?״

זה מטריד מאוד. צודק מר נפתלי בנט בהבינו את הדרישה, כביכול,  של מר נתניהו  כניסיון לחיסול פוליטי. תופעה שיש בה על מנת לזעזע את אמות הסיפים של דמוקרטיה. 

אבל כיצד זה לא התריע על כך ראש השב״כ עד הלום? מדוע המתין עד אשר הר הגעש במחלוקת בין השב״כ והממשלה  הגיע לשיא התפרצותו. או אולי, מן הדין ליתן את הדעת, כיצד פסה לאחרונה גישת האימים  היוצאת משני הבכירים בשב״כ לשעבר. זה באיום וזה בהאשמה כל כך חמורה והכל במועד אחד. כך למשל אחד מעמיתיו של מר כהן, מר נדב ארגמן, שאיים על ראש הממשלה במהלך ראיון טלוויזיוני, כי יחשוף מידע באם יחשוב שראש הממשלה פועל בניגוד לחוק. למד מכאן שראש השב״כ לשעבר יודע על נוהג לוקה של ראש הממשלה. והנוהג הלוקה הלזה הינה בניגוד לחוק. וכיצד נהג עד כה? לא מר ארגמן  ולא מר כהן, לא איימו כי יתפטרו. שהלא תיאור האיום או ״מעשה שהיה״ אינו כולל פרט שולי זה. לא זכורה לי תלונה פלילית כנגד ראש הממשלה זה עשור בנושא זה.

נמצאנו למדים שראשי השב״כ, או שפעלו  יד אחד עם ראש הממשלה בניגוד לחוק, כאשר לא עשו דבר למנוע פעילות לא חוקית של ראש הממשלה ולא טרחו לידע כל גורם שהוא על אי החוקיות שבפעילותו, או שהאמת היא מהם והלאה. שהלא נזכרו הם שיש לחשוף את נוהגו הלא חוקי של ראש הממשלה רק עם התפתחותה של המחלוקת בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה הגברת גלי ברהב -מיארה וראש השב״כ העכשווי, מר רונן בר.

זו תקלה חמורה שמעידה על ניסיון להשתמש בצדק או בצדק מזויף ככלי שרת בוויכוח פוליטי שמזמן עבר את גבול הטעם הטוב. מנהיגי השב״כ הינם העומדים בראש הגוף הרגיש ביותר במדינת ישראל ואשר מתפקידו בין השאר להגן על אופייה הדמוקרטי של המדינה. 

חופש הדיבור אינו אנרכית הדיבור. וכל מי שעמד או עומד בראש הגוף האצילי הזה – שירות הביטחון הכללי [או המוסד לתפקידים מיוחדים, שבתבונה אינו מהווה חלק מהוויכוח האימתני נחלת המדינה דהיום]   לעולם מוגבל בזכות הדיבור הציבורית שלו. ובעשותו שימוש בידע שברשותו שנים לאחר מעשה הינו עושה שימוש בדמוקרטיה כנגד הדמוקרטיה. 

השב״כ נדרש היום לאהדת הציבור.  המדינה חייבת לשב״כ חוב שלעולם לא תוכל לשלם לו. כל אזרח במדינה חב חוב של כבוד גם לאותם ראשים לשעבר גם אם לטעמי חטאו לאחרונה.  אבל, אתם השולחים אצבע מאשימה ומאיימת על ראש הממשלה  לא רק שאינכם עוזרים לשיקומו של הגוף הקדוש הזה, אתם הורסים אותו בהבל פה.  וחבל, חבל מאוד.

זלי יפה