מי למניין ומי לא למניין

נמצאנו למדים בבמדבר רבא ״כשם שאין פרצופים דומים זה לזה, אין דעתן שווים זה לזה, אלה כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו״. ואף בשל כך קובעת הגמרא במסכת יבמות כי למרות המחלוקות הנוקבות בין בית הלל ובית שמאי בנושאי עריות ״לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הילל ולא בית הילל מבית שמאי להרבות שלום בישראל״. והגם שאין כבוד הרב יצחק יוסף שליט״א מרכין ראשו בפני ברוך שפינוזה, נציין שאף הוא אמר ״אנשים שונים עשויים להיות מופעלים באופנים שונים על ידי אותו מושא עצמו״.

כבוד הרב הראשי לשעבר כבר גרם למחלוקות קשה מאוד את איים כי היה ויפגעו בתלמידי התורה הם יעזבו את הארץ. טענה חמורה, פוגענית בשעת מלחמה  שאינה מוסיפה שום כבוד לא להקב״ה, לא לדת היהודית ולא למתיימרים להיות נציגתה.  מה ההבדל בין קביעה זו וקביעת אחרים שלא ישרתו כל עוד ביבי ראש ממשלה?  שכח כבוד הרב הראשי לשעבר את קביעתו של מנהיגה של בריטניה במלחמת העולם השנייה.  שכך אמר ווינסטון צ׳רצ׳ל לאחר פנוי הצבא הבריטי ושאריות הצבא הצרפתי מדנקרק ב1940 ״Wars are not won by evacuations״.

השבוע הרחיק כבוד הרב הראשי לשעבר לכת בהתיכו דברים שערורייתיים נגד הרב תמיר גרנות, אביו של רס״ן אמיתי גרנות הי״ד שהינו ראש ישיבת הסדר, תלמיד חכם בממדים אדירים ואשר ממנו ניתן ללמוד ״תלמוד תורה עם דרך ארץ״.  צא ולמד על אישיותו באשר היה זה הוא שקידש את ארוסת בנו המנוח עם בעלה אותו פגשה לאחר שנהרג אמיתי, וציין תחת החופה שדמעות האבל נמזגות לתוך כוס היין שבידו עם דמעות השמחה. אותו לא לצרף למניין? את המאיים לברוח מהארץ בשעת מלחמה, כן לצרף, ואת האב השכול המדהים הזה, לא?  אז אתפלל בבית. 

מותר לבקר.  גם את הרב גרנות, מותר לחלוק עליו. הכל – ואני מדגיש – הכל שוגים בטיפול בשאלת גיוס בני הישיבות. ואולם את שאלתו של כבוד הרב הראשי לשעבר ״אתה לא מפחד מביזוי תלמידי חכמים?״ צריך היה כבוד הרב להפנות אל עצמו. כבוד הרב הראשי לשעבר מציין שאינו מכיר את הרב גרנות. לו הייתה מידה של  דרך ארץ נוהגת במעונו של רב הראשי לשעבר טרם שביזה אב שכול   - שאין קדוש מהמעמד הזה  - שהלא  כבוד הרב הראשי לשעבר אף אינו מכירו - מן הראוי היה שיעמוד בקשר עם הרב גרנות , ייפגש אתו וינסה להציג את השגותיו בדרך ארץ וכבוד כראוי לרב גרנות.  כראוי לאב שכול שבנו נפל על מנת שכבוד הרב הראשי לשעבר יוכל לחיות, פה במדינה שהוא שימש בה רב ראשי, כראוי לכבוד הרב הראשי עצמו שאישיות אחרת אני מכיר בו, אישיות של אהבת האחר. 

הרב הראשי לשעבר  לא פגע ברב גרנות. הרב הראשי  לשעבר פגע באמיתי הי״ד ואשר דמיו זועקים אלינו מן האדמה. הרב הראשי פגע ב״בנים של החברים והחברים של הבנים״, כפי שכתב פעם הנשיא חיים הרצוג בספרו על מלחמת יום הכיפורים - אשר נהרגו ונפגעו, גלו מביתם חודשים רבים כדי להציל את המדינה שהרב הראשי לשעבר מבקש להפגין אפס סולידריות כלפיה.

הרב הראשי משווה בין חיילים במדים וחיילים לומדי תורה    השוואה שאני כיהודי דתי, חושב שראויה היא בחלקה להישמע. לו ייאמר שאני מקבל את השוואה. האם הרב הראשי לשעבר מקבלה? לא ולא. מבקש הוא לפתור מהשירות אף אותם ״חרדים״ אשר אינם לומדים. שמא החשיפה לשירות הצבאי תקלקל את נשמתם. אז אולי טייס, שלא יטוס שמע יתקלקל בדרך. 

ואם בהשוואה עסקינן.  השמע כבוד הרב על ״בין הזמנים״ בצה״ל? למה בישיבות לא בטלו את ״בין הזמנים״ [בישיבות בעלז הייתה חשיבה אחרת].  הכיצד זה שחרדים לא בטלו את טיסותיהם לחו״ל? למה לא בוטלו הטיסות ההמוניות לאומן כשהעם נלחם בחזית? האם ההשוואה היא רק בשעות היום בו לומד האברך? אבל הוא שב הבייתה לביתו, מבלה שבתות וחגים בבית, יוצא לטיולים עם משפחתו בעוד החייל ״האחר״ נלחם בעזה.  זו ההשוואה?

אם מבקש כבוד הרב הראשי להשוות בין תלמידי הישיבות לבין החיילים שתהא ההשוואה עד הסוף. ושלא יבצר מצב שלחייל בצה"ל אין אפשרות לבחור בין להתגייס ולא להתגייס,  לבין בחור חרדי שכן יכול לבחור שלא ללמוד ולא להתגייס כדי לא להיחשף לקלקול נפשו או בשל כל סיבה אחרת. 

וחשוב לא פחות, וזו שיגגתם הקשה של החרדים.  אני יודע שהשנאה כלפי החרדים הינה היסטרית וראויה לכל גינוי אפשרי, גם במסדרונות הפוליטיקה וגם בתקשורת.  העובדה שהחרדים אינם מגיבים, העובדה שהחרדים מדברים רק אל הקהל שלהם [השוואה בין חייל חטוף בעזה לתלמיד ישיבה שהושלך מאחרי  סורג הינה מטופשת ואכזרית] משדרת ״לא איכפת לי״.  והאחר, שאינו חרדי, פשוט אינו מבין. העובדה שאלפי חרדים עושים שעות, ימים ולילות, שבתות וימי חול  במוקדי חירום של מגן דוד אדום, לוחמי האש, הצלה ועוד, אבל אינם מוכנים להתחייב לכך כמו חייל אומרת דרשני אם לדבר בלשון המעטה.

האחר כן מעריץ את החטיבות החרדיות [תסכול של ממש למפלגות כמו ״ישראל ביתינו״ ואשר מחייבים שילוב בנות גם ביחידות החרדיות – רשע לשם רשע].

כבוד הרב הראשי לשעבר הרואה עצמו מנהיג חרדי, טוב יעשה אם יתקשר ויתנצל בפני הרב גרנות. לכבודו של עם ישראל ולכבודו שלו.  שהלא דברי חכמים בנחת נשמעים גם אם הוויכוח נוקב ואינו פשוט.  הוא אינו מכיר את הרב גרנות אז ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״. יפגין כבוד הרב את גדולתו ויתנצל. שהלא ״מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד״. ומי שחושב שהרב גרנות אולי אינו ראוי להיות מצורף למניין אמור לעשות תשובה. אבל על כולנו לצעוד בשביל שהתווה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק״ל, שכך לשונו. ״ אנו צריכים להקדים את האחדות שבין שתי המחנות,  ואנו צריכים להתחשב  עימה    ולהשפיע על רוחה באופן שהמחנה האחת  לא תעשה עדרים עדרים״.

זלי יפה’ 

יפה שתיקה לחכמים

יד הלשון

הפכתי בה והפכתי בה באמרתו של מר יורם כהן, שכיהן בתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי מ2011  ועד 2016. כמעט כעשור לאחר שסיים את כהונתו, ״נזכר״ ראש השב״כ לשעבר להצביע על תקלה מאוד חמורה בהתנהגותו – לעת הזאת – כביכול,  של ראש הממשלה בנימין נתניהו. 

הקביעה שלכאורה ביקש ראש הממשלה, כי מר כהן יפסול את מר נפתלי בנט מלהיות חבר בקבינט, ואף ענה לו ״אני לא אעשה דבר כזה״ הינה טענה חמורה אם לדבר בלשון המעטה. וכך כבר בראיון העיתונאי קבע  מר כהן: ״אני רוצה להסביר משהו בעניין. זה שראש ממשלה פונה לראש שב״כ וביקש ממנו בקשה להשתמש בכח שלו כדי לפסול יריב פוליטי, זה לא מזעזע? זה לא מטריד?״

זה מטריד מאוד. צודק מר נפתלי בנט בהבינו את הדרישה, כביכול,  של מר נתניהו  כניסיון לחיסול פוליטי. תופעה שיש בה על מנת לזעזע את אמות הסיפים של דמוקרטיה. 

אבל כיצד זה לא התריע על כך ראש השב״כ עד הלום? מדוע המתין עד אשר הר הגעש במחלוקת בין השב״כ והממשלה  הגיע לשיא התפרצותו. או אולי, מן הדין ליתן את הדעת, כיצד פסה לאחרונה גישת האימים  היוצאת משני הבכירים בשב״כ לשעבר. זה באיום וזה בהאשמה כל כך חמורה והכל במועד אחד. כך למשל אחד מעמיתיו של מר כהן, מר נדב ארגמן, שאיים על ראש הממשלה במהלך ראיון טלוויזיוני, כי יחשוף מידע באם יחשוב שראש הממשלה פועל בניגוד לחוק. למד מכאן שראש השב״כ לשעבר יודע על נוהג לוקה של ראש הממשלה. והנוהג הלוקה הלזה הינה בניגוד לחוק. וכיצד נהג עד כה? לא מר ארגמן  ולא מר כהן, לא איימו כי יתפטרו. שהלא תיאור האיום או ״מעשה שהיה״ אינו כולל פרט שולי זה. לא זכורה לי תלונה פלילית כנגד ראש הממשלה זה עשור בנושא זה.

נמצאנו למדים שראשי השב״כ, או שפעלו  יד אחד עם ראש הממשלה בניגוד לחוק, כאשר לא עשו דבר למנוע פעילות לא חוקית של ראש הממשלה ולא טרחו לידע כל גורם שהוא על אי החוקיות שבפעילותו, או שהאמת היא מהם והלאה. שהלא נזכרו הם שיש לחשוף את נוהגו הלא חוקי של ראש הממשלה רק עם התפתחותה של המחלוקת בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה הגברת גלי ברהב -מיארה וראש השב״כ העכשווי, מר רונן בר.

זו תקלה חמורה שמעידה על ניסיון להשתמש בצדק או בצדק מזויף ככלי שרת בוויכוח פוליטי שמזמן עבר את גבול הטעם הטוב. מנהיגי השב״כ הינם העומדים בראש הגוף הרגיש ביותר במדינת ישראל ואשר מתפקידו בין השאר להגן על אופייה הדמוקרטי של המדינה. 

חופש הדיבור אינו אנרכית הדיבור. וכל מי שעמד או עומד בראש הגוף האצילי הזה – שירות הביטחון הכללי [או המוסד לתפקידים מיוחדים, שבתבונה אינו מהווה חלק מהוויכוח האימתני נחלת המדינה דהיום]   לעולם מוגבל בזכות הדיבור הציבורית שלו. ובעשותו שימוש בידע שברשותו שנים לאחר מעשה הינו עושה שימוש בדמוקרטיה כנגד הדמוקרטיה. 

השב״כ נדרש היום לאהדת הציבור.  המדינה חייבת לשב״כ חוב שלעולם לא תוכל לשלם לו. כל אזרח במדינה חב חוב של כבוד גם לאותם ראשים לשעבר גם אם לטעמי חטאו לאחרונה.  אבל, אתם השולחים אצבע מאשימה ומאיימת על ראש הממשלה  לא רק שאינכם עוזרים לשיקומו של הגוף הקדוש הזה, אתם הורסים אותו בהבל פה.  וחבל, חבל מאוד.

זלי יפה