The "Chief" and I - September 2002

The "Chief" and I - September 2002

The more important a man is, the higher position he holds, the greater the respect people have for his thinking, the more painful his errors are, the more devastating his mistakes, the more damaging are his faults.

Rabbi Jonathan Sacks is certainly a man to be heard. He is definitely one of the leading thinkers in English Jewry, a man heard by Jews and non-Jews alike, whose books deserve the fullest attention.  He is also the Chief Rabbi of The United Kingdom. His responsibility is therefore three fold. He must be accurate about the facts; he should know where to say what and he must not put himself in a position where he unjustly - although unintentionally - harms Israel.

Let us begin with what I consider the most devastating example in the interview given by the Chief Rabbi to The Guardian.

Rabbi Sacks was "profoundly shocked by reports of smiling Israeli solders posing for a photograph with the corpse of a slain Palestinian". Shocking indeed. But I do not understand. "reports"? Surely the Chief Rabbi could have verified the accuracy or inaccuracy of these "reports". Rabbi Sacks did not say that he saw the pictures. He only read reports. Do these picture actually exist? Are they authentic? Are they similar to the pictures taken of funerals of "dead" Palestinians who fell from the starches and jumped back once, then refused to do so the third time?     

In the past, there were reports analyzing the "murder" of Aldora – the Palestinian child assumed" killed" by Israeli solders. Indeed, the English press  elaborated on it more than once. A leading  German television station conducted a deep research and concluded that Aldora was killed by a Palestinian bullet. Could it be that the reports about the smiling solders were as "accurate" as the story about Aldora?  However The Chief Rabbi made a general statement. Doesn't Israel deserve an expression of doubt as to the accuracy of these reports? The Chief Rabbi should have – and could have verified the accuracy of the story. But he satisfied himself with the reports which made him 'profoundly shocked". He condemned Israel unjustly and unfairly. And if the Chief Rabbi of The United Kingdom does so, what do we have against The British Media? [and we have].

Rabbi Jonathan Sacks

Is the Chief Rabbi less "shocked" of the fact that in order not to cause bloodshed with Palestinians surrounding the Tomb of Joseph an Israeli solder was left to die of his wounds? Does he know of another country having to fight barbarians who lynch their prisoners as did the Palestinians to four Israeli solders in Rammallah? He will not talk to suicide bombers says the "Chief". What about those who kill their own in the center of town and then carry their bodies to be hang on a telephone poll?

I am an Israeli. I admit to mistakes. In every war there are mistakes [how many innocent people were killed by US and UK forces in Afghanistan; in Iraq or in Yugoslavia]? Did Israel not consider the lives of the Palestinians? We could have ended this conflict long ago with a lot more Palestinian dead and a lot less Israelis. We did not. Because, not like other nations, we try not to make mistakes. We simply try to protect our children. 

Last but not least. Yes. England is a Democracy. So is Israel. Everybody can express themselves in both countries. Some people have more responsibilities for their words then others. If The Chief Rabbi wishes to criticize Israel, he does so, so we can amend. If so, his criticism should be expressed in Israel.  In England? In The Guardian? Why?

Shneor Z. [Zalli] Jaffe, Adv. Jaffe,

Jaffe, Fund, Grofman & Co.

Jerusalem

Obama's Policy

Obama's Policy

The history books will teach us that political science is like riding bicycles.  A country that does not go forward falls.  No, such falls do not always result in collapse, alas; such a country will always find  itself in a worst position in relation to its expectations. The twentieth century – as do other previous centuries – is inflated with examples that substantiate the above conclusion. A country considered – justly or wrongly - a burden on other nations, its ability to survive is always questionable and challenged.

The story of  Pre-World War 2 Czechoslovakia, does not need elaboration. Adolf Hitler - in contradistinction to the leaders of the Sudetenland - refused even to negotiate directly with the Czech leadership. All “negotiations” were conducted via the “European powers” – England,  France and Italy.  Édouard Daladier, Benito Mussolini and – of course – Navil Chamberlin managed to appease The Third Reich on account of  Czechoslovakia. Prague failed to offer an alternate plan, nor did it manage to convince the French to abide by the agreement signed between the two countries – following World War 1- according to which France was supposed to protect the independence and security of Czechoslovakia. When the leaders of the Sudeten arrived for their last meeting with President Edvard Beneš, the latter presented them with a white paper carrying only his signature at the bottom of the page. He told them to add whatever they wished, he will agree. The leaders refused and withdrew for instructions from Berlin.

The United States’ credibility in keeping its international undertakings is not the nicest of pages in the “book of America”. Its undertakings are always conditioned – even if they are not so stated. Israel experienced threats of the implementations of these “unmentioned” conditions. Gerald Ford threatened Israel with “reconsideration” of US policies and undertakings towards Israel. So did   George Bush the father, not to mention the hostility of Jimmy Carter.

Alas,  Israel “is not alone”. The list of foreign affairs failures from the end of World War 1 has one element in common. “the turning of the back”.  In October 1956, the US had a diplomatic war with England, France and Israel for invading Egypt. While president Eisenhower was bullying the three democracies thus supporting Egypt’s Nasser – who by then was USSR’s man in The Middle East – The Warsaw Pact forces invaded Hungary. Although American agencies – inclusive of CIA - encouraged the rebellion and promised financial and military support, The USA turned its back and watched the rebellion be crushed by Russian tanks in silence. The USA bullied its friends but did not challenge its enemy. The contradiction between US foreign policy in Egypt and the one in Hungary is stunning. But The USA expressed the same attitude when Cubans exiles invaded Cuba under the umbrella of the CIA.While the invaders were fighting Castro’s forces, and turned its back on CIA’s promise to support the exiled Cuban, many of them were left to die on the beaches.

What would have been the results of the 1973 Yom Kippur War between Israel and Egypt, if Richard Nixon and Henry Kissinger did not prevent Israel from encircling both the 2^nd and 3^rd Egyptian Armies? It was the US that prevented Israel from gaining a clear cut victory, notwithstanding the fact that it was Egypt and Syria who started the war on the holiest day of the Jewish colander.

Henry Kissinger

The US can “fight” or bully its friends, making its enemies “feel” victorious. It cannot press their enemies. For 444 days The US Embassy in Teheran was under “students’ control”. The USA could not release the hostages. The US cannot fight al-Qaida, the anarchy in Iraq, or in Afghanistan, or the deteriorating situation in Pakistan. The peace negotiations between North Vietnam and Henry Kissinger in Paris in 1973 was just another example.

There is no truth in president Obama’s statement that he is pressing the Palestinians. We did not see anywhere how he humiliated Chairman Abu Abbas. He dares not because The president knows he might lose The Palestinians.

Obama demands that Israel does not built in Jerusalem so as not to have facts determine the solution before negotiations are conducted. That is a core of the conflict between the USA and Israel. Why is the same demand not imposed on the Palestinians? How come the Palestinian can built thousands of houses without waiting for negotiations [or for building licenses], how come the US is silent about the Muslim attitude to Jewish Archaeological findings on Temple Mount which they treat like The Taliban? Why, before negotiations commence, should Israel allow Palestinian offices to be opened in Jerusalem? The president will bow to Palestinian dictates and will force Israel. As when the US is facing a diplomatic conflict between its enemies and its allies, many a time it acts against its friend.

Just recently, Hamid Karzai – the Afghani president – was asked by the US ambassador in Kabul to release his brother Ahamad Walli Karzai from all political influence. According to the ambassador, the brother – a corrupted drug dealer who controls the south of the country – compromised even the war against al-Qaida. The president refused. The USA withdrew its demand.

Obama’s attitude to Israel encourage its enemies. Some of them might think that US support will be lacking in any future violent conflict, which will encourage Israel’s enemies to escalate tension.

The president is playing with fire.  He just does not know he is.

Zalli Jaffe

האומץ הנדרש - 25 בפברואר 2003

האומץ הנדרש

האמת היא שהוויכוח הנו אמיתי. ויש אף מבין הציונות הדתית שרואים בשיתופה של המפד"ל בקואליציה עם שנוי מעשה שלא ייעשה. שלא לדבר על הביקורת המושמעת הן מטעם אגודת ישראל, ויתר על כך, מש"ס. בחינה מדוקדקת של הדברים מביאה למסקנה שהביקורת אינה במקומה.

לפני הבחירות ולאחריהן, שמענו את אנשי שנוי אומרים כי לא ישבו עם ש"ס. מעולם לא שמענו את אנשי ש"ס אומרים כי לא יישבו עם שנוי. ההפך הוא הנכון. אנשי ש"ס - ובצדק - פסלו כל גישה של פסילה שאינה על רקע ענייני. למד מכאן, שלו יכלו, היו אנשי ש"ס יושבים בממשלה אחת עם שנוי, כפי שאף עשו עם הגברת שולמית אלוני [ואני איני בטוח שגישתה שלה לש"ס מכובדת יותר מגישתו של מר לפיד]. הכיצד זה לא שמענו כי בשל גישתה האנטי דתית של שנוי, לא תשב ש"ס במחיצתה? והלא אנשי ש"ס פוליטיקאים נבונים הם, אנשי עשייה וחשיבה.  ושתיקתם הייתה "שתיקה רועמת". כאומרים, ייתכן ונשב גם נשב. ומדוע לש"ס מותר ולמפד"ל אסור?

צא וחשוב, מה היה קורה ללא ההסדר שהוסג בין המפד"ל לשנוי. השבת הייתה נעלמת לחלוטין. בעוד היום קיימת הסכמה להעביר את הפעילות השבתית לימי ראשון. החינוך הדתי על כל גווניו היה חשוף לעוינות ללא הגנה כל שהיא. והתחבורה הציבורית בשבת הייתה "עניין של יום יום". ובעניינם של נישואין וגירושין, הגיע הזמן להתמודד עם השאלה הלזו באומץ. 

ציינתי פעם במעונכם, כי לקיטונות של רותחים זוכה כל מחשבה הלכתית  ואשר מצאה עיגונה אצל ספר החוקים של מדינת ישראל.  כך נלחם על חייו חוק שעות עבודה ומנוחה, ומחרה מחזיק אחריו חוק נישואין וגירושין. עיני המתנכרים צרה בראותם אוכל כשר, שביתתה של התחבורה הציבורית בשבתות אף היא נושא למחלוקת. הוויכוח הנוקב בשאלת מי הוא יהודי מלווה אותנו  לאורך ימים ושנים, ופולמוס מכאיב אף מאיים ונוגש ביחסי יהודים ויהודים, דתיים ושאינם דתיים, המאמינים כך והמאמינים אחרת.

אך צא ולמד, שתיים מצוות שחשיבותן ההיסטורית אינה מוטלת בספק, לא נדונו בוועדות הכנסת, לא "חוקקו" במסגרת "הסטטוס קוו" בענייני דת, ועד לאחרונה כמעט הכל כיבדום וקיימום, ללא ויכוח ללא ש"קול ברמה נשמע". מזוזה וברית המילה. ועל כל אלה, אין חקיקה האוסרת נסיעת כלי רכב ביום כיפור בירושלים, אך אלה, "קולם לא ישמע" ברחובות הבירה מעת פתיחת שער ועד "נעילת שער".

האם לא הגיע הזמן להסיק מתופעה זו כי האכיפה הפוליטית אינה מועילה כי אם הורסת? כי ללא החקיקה יבקשו יותר לשמור על הקיים, בעוד אשר הבאתו של נושא דתי לכנסת מהווה מתכון בטוח להריסתו בשל מחלוקות בין אלה ואלה? וזו המחלוקת הנה לחם חוקם של תנועות אלו ואחרות. שנוי צלחה בשל החקיקה הדתית כי לשנוי אין סדר יום אחר.

ויתר על כן. המציאות היא כי למעלה ממחצית אזרחיה היהודים של מדינת ישראל מנותקים לחלוטין מכל נושא דתי. אין הם שומרים על מצווה זו או אחרת, הגם שחלקם "יעמוד בקשר" עם המסורת היהודית עת ישבו על יד שולחן ליל הסדר או ידליקו נרות חנוכה.

הקשר בין אותם אזרחים ובין "דת משה וישראל" מסתכם עת ירשמו לנישואין. הווי אומר הגם שאין הם שומרים על שולחן ערוך הם נישאים "כדת משה וישראל". דא עקא, שמדינתנו, מתירנית היא, ומאותם שנישאו כאמור  יימצאו לא אחת "זו שנתנה עינה באחר" וזה שערג לאחרת. לא פעם ימצא כי אישה שבגדה בבעלה תינשא למאהבה ואין פוצה פה ומצפצף. והילוד מה יהא עליו? ואף אצל מקרים רבים אחרים אנו מגדלים פה בישראל דור של  ולו ספק ממזרים. אומנם כן ההלכה אוסרת לחקור בדבר, אך הספק בעינו עומד.

לו ימצא כי אותם שאינם מעוניינים בכך יינשאו בנישואין אזרחיים אך אותם שיינשאו כדת משה וישראל יחויבו להתגרש בבית הדין הרבני, נמנע את ההכשלה הלזו ואת ריבויים של "ולו ספק ממזרים". לזאת אציין את שני אלה. ההנחה ההלכתית כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" [גטין דף פא עמוד ב] אינה בהכרח בתוקף. הערה זו שמעתי מדיין בבית הדין הרבני הגדול.

אצל הקיבוצים בצפון הארץ נמצאנו למדים על רבנים העורכים חופות וקידושין ו"מכבדים" את אחי החתן לשמש כעד תחת החופה. אין בו בכיבוד זה כי אם על מנת להפקיע תקפם של קידושין [בהיות אחי החתן פסול לעדות], שלא תימצא היא נואפת "תחת בעלה". וחוק נישואין וגירושין, מה יהא עליו?

צא ולמד מה היה גורלו של אותו זוג - או צאצאיו - לו היה זה "מתחתן" בנישואין אזרחיים. כאמור, מאצל החשובים בדייני ישראל נמצאתי למד כי ההנחה כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" אינה קיימת היום. אשר על כן, הזוג אינו נשוי על פי ההלכה. אין צאצא בני הזוג פגום מבחינת ההלכה [אין הוא ממזר, ואין בהלכה מעמד משפטי של "ילד לא חוקי"]. וחודה של בעיית ספק הממזרים שהיא תולדת אכיפת הנישואין על פי ההלכה תקהה.

הגיע הזמן להתמודד עם הבעיות הללו ולא לקדש את "הסטטוס קוו". זה הסטטוס קוו הביא למשבר ביחסי דתיים וחילוניים, ולבעיות הלכתיות קשות מנשוא.

זה מכבר צפינו מהמפד"ל אומץ לב דתי ואינטלקטואלי. היא מפגינה אותו עכשיו. זו תהיה המפד"ל שתביא לשמירה על מדינת ישראל בייחודה היהודי ובהסכמה רחבה.

כדאי לנו לשנן את אמרתו של הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברה יצחק הכהן קוק זצ"ל שכתב "אנו צריכים להקדים את האחדות שביון שתי המחנות ואנו צריכים להתחשב איתה [על המחנה האחרת – ז.י.] ולהשפיע על רוחה באופן שהמחנה האחת לא תיעשה עדרים עדרים."

ואתם שרי המפד"ל החדשים תעידו על ממלכתיותכם בכך שתדאגו גם למבקרים.

זלי יפה.

מדד השוחד - 10 ביולי 2013 - מקור ראשון

מדד השוחד

כל המבקש ללמוד על תרי"ג מצוות נמצא למד כי בדרך כלל אין הגיונם של מצוות מפורש בתורה. מעולם לא שמענו למה "לא תרצח" או "לא תגנוב", אשר על כן החריג דורש הסבר. אחד החריגים הבולטים הנה מצוות לא תעשה של לקיחת שוחד "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". על מה ולמה זכתה מצווה זו שהגיונה נמנה בתורה עצמה? שוחד הנו שער על פיו "יותרו" כל העברות כולן. השוחד מהווה "חסיון". אם זה שוחד לשופט, לשוטר לפוליטיקאי, או לכל רשות אחרת.

אצל בדיקה שפורסמה אתמול, נמצאנו למדים כי 12 אחוזים מהפונים לרשות זו או אחרת במדינת ישראל שלמו שוחד.  אין מדובר בבועה בתוך סימפוניה פסטורלית. רובו המוחלט של הציבור בישראל חושב כי המדינה מנוהלת על ידי קומץ בעלי עניין המודרכים על ידי גופים זרים. אף תקלה זו אינה "הפתעה". כמו בכל מדינה מערבית בעולם, המדינה, האידאולוגיה, ההקרבה למען האחר, 'היופי שבפשטות והפשטות שביופי'  דועכות. האדם הפך לחשוב ביותר. אמרתו - או אולי קלישאתו - של הנשיא קנדי בנאום הכתרתו כנשיא בינואר 1961  "ask not what your country can do for you—ask what you can do for your country. " רחוקה מלייצג את המציאות. פעם המילה "יורד" היוותה עלבון. "עבודה עברית" זה מכבר הפכה ל"עבודה ערבית". אם כי מדינת ישראל בהחלט יכולה להתברך ביחס של עזרה לזולת יותר מאשר כל מדינה אחרת.

הפילוסוף האיטלקי בן המאה השש עשרה ניקולו מקיאוולי מצביע בספרו Discorsi, כבר אז כי ערכים דועכים, הערגה לחיי נוחות זוחלת לנפש האדם, אומות שוכרות שכירי חרב על מנת להגן על עצמם במקום אזרחי הרפובליקה או הנסיכות. העשירים – כך מחברו של "הנסיך" -  חושבים כיצד להפוך את הונם לכוח פוליטי ולערער תחת יסודות הרפובליקה. "האדם הפשוט" יישאר נקי משחיתות תקופה ארוכה יותר מאלה שצלחה דרכם אבל גם את אותו 'אחד העם' ניתן לשכנע באמצעות "חלק מהשלל", לתמוך באותו עשיר המבקש להפוך את עושרו קרדום לחפור בו. אך תופעה זו – מזהיר אותו פילוסוף – הנה הדרך למפלתה של הרפובליקה כפי שאכן ארע את רומא.

ניקולו מקיאוולי

אז מי שאינו זוכר את העבר אמון לחזור עליו. המידע שפורסם אתמול אינו חדש במיוחד, אבל זה תמרור אזהרה שאל לנו להתעלם ממנו. התמונה שמצייר ניקולו מקיאוולי בDiscorsi הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם. למזלנו הרב אותן אומות הסובבות אותנו סובלות כרונית מתופעה זו. בואו נשאיר אותה בידם. 

*

למדנו על הסערה שבסערה ולמדנו על הסערה שבשקט. אמש הותקף חייל חרדי בשל "חטאו" על  - שרות בצ.ה.ל. לצערנו למדנו זה מכבר על "בריונות בשמו של הקב"ה". "משמרות הצניעות" אינן אלא סימפטום.  בכל הכבוד לעיתונות החרדית, למנהיגי היהדות החרדית היודעים להקים כל זעקה על בית חולים שנבנה אולי בית קברות, על כל פגיעה ביהדות החרדית [וחלק גדול ממחאתם יש בם יותר מאשר ממש], קולם לא ישמע בגלוי זועק לשמים על חילול השם כה גדול? הרמב"ם מסביר כי "חילול השם" הנו אופן התנהגות. הגמרא, מספרת על  רב שאמר שאם הוא לוקח בשר בהקפה ולא משלם מיד הוא מחלל את השם, כי חילול השם  בין השאר היא המקור למה שאומר מי שאינו מאמין על הקב"ה בשל התנהגותו של הירא שמיים. לו האזינו מנהיגי הציבור החרדי מה אומר האדם הפשוט ברחוב על "היהדות" כפי שבאה לידי ביטוי על ידי אותם חוליגנים, היו עושים קריעה על חילול השם שאין כדוגמתו. היכן הכותרות הראשיות? דפדפתי אצל המובילים בעיתונות החרדית הבקר. "המודיע" "יתד נאמן" ו"המבשר", נאלמו הם דום. היכן זעקת השבר של מנהיגי הציבור החרדי?  זו הסערה שבשקט. וזו סערה שאחרים עלולים לפרשה כהיתר. חודש מנחם אב מלמד על אלול בא. אז על כולנו לעשות תשובה. כן, גם מנהיגי הדור ועיתוניו שדממתם הנה סערה גדולה.

זלי יפה.

העבר והעתיד

העבר והעתיד

ולדימיר פוטין איננו יוסף סטאלין ורספ טייפ ארדוגן בוודאי איננו היטלר. אבל לא כל איום על יציבות פוליטית זו או אחרת, צריכה להגיע לממדים של הסכם מולוטוב ריבנטרופ על מנת להוות סכנה של ממש, ונקודות הדמיון ביחסים המתפתחים בין אנקרה למוסקווה היום ובין אלה שהתפתחו בין ברלין ומוסקווה באוגוסט, 1939, אמורים להדליק נורה אדומה. אמורים? אז אמורים. 

מה לעשות? שני המנהיגים הללו מזכירים תקופות אפלות. מספר העיתונאים היושבים בבתי סהר ברוסיה הנו הגדול ביותר בעולם, למעט אלה שחירותם נשללה מהם בתורכיה. מספר המשפטים הפליליים ברוסיה בם נמצאו הנאשמים חייבים בדין הנו רב יותר היום תחת פוטין מאשר בזמנו של ברז׳נייב ומתחרה – איך לא - במערכת המשפטית בתורכיה. אומנם כן, המערכת המשפטית ברוסיה ״ממושמעת״ לקרמלין. ארדוגן היה צריך ״לכבוש" את המערכת המשפטית על מנת שלא ייפגעו הוא, בניו וקרוביו בשל מעשי שחיתות אסטרונומיים. אז פוטרו שוטרים, תובעים ושופטים. והיום ״ברוך השם״ העוסקים בעשיית הצדק בתורכיה דומים לעמיתיהם ברוסיה. הדמיון בין ריכוז סמכויות השלטון ברוסיה ובתורכיה ושלילת זכויות הפרט וחירויות פוליטיות מטריד ואף מטריד מאוד. והמאמץ להשבת גדולה פוליטית ו"להשבת עטרה ליושנה" - זה במזרח וזה בעולם המוסלמי, מזכירה את כוונתם של גרמניה ורוסיה של תחילת המאה שעברה ועד לנפילת חומת ברלין. 

ואולם אמור להיות פער אידאולוגי אמיתי בין הנשיא הרוסי לעמיתו התורכי. הראשון אתאיסט מושבע תוצר המפלגה הקומוניסטית ושליח הקגב בגרמניה המזרחית. מנהיגה של תורכיה אמור להיות מוסלמי אדוק (אשתו מכסה את ראשה בהקפדה) והוא מנהיג את ארצו מטעמה של מפלגה מוסלמית. פער היה קיים בין רוסיה של שנות השלושים תחת שרביטו של סטלין ובין הרייך השלישי. תורת הגזע של גרמניה הנאצית ראתה ברוסים ״אונטרמנשן״ - תת אדם. ובספרו ״מיין קאמפ״ (״מלחמתי״) הבטיח אדולף היטלר כי אלה תתי האדם ישמשו כעבדים לרייך השלישי ותו לא. 

ולמרות הפער האידאולוגי נחתם הסכם ריבנטרופ מולוטוב. ולמרות הפער האידאולוגי מתפתחת מערכת יחסים מסוכנת בין רוסיה במזרח ותורכיה במערב. 

ארדוגן ופוטין

רוסיה ואשר המטבע שלה קורס בשל הסנקציות המערביות מחד ומחיר הנפט הצונח מאידך מוצאת ישועה באנקרה. בביקור שערך השבוע ולדימיר פוטין בדובד אק סאראי, ארמונו המגומולאני החדש של ארדוגן באנקרה (שהיוזמה לבנותו מזכירה את שיגעון הגדלות של ניקולא צ׳אוססקו- נשיא רומניה שהוצא להורג יחד עם אשתו הלנה – בדצמבר, 1989) הוכיח האחרון כי הסנקציות המערביות על רוסיה בשל נוהגה כלפי אוקראינה אין בה כי אם  על מנת להטיב עם תורכיה אם זו תנהג נכון. רוסיה נתונה לסנקציות על ידי מדינות המערב. אזי התכנית להקמת קו צינור נפט באדמתה של בולגריה על מנת להזרים נפט רוסי לדרום אירופה בטלה - כך פוטין בביקורו באנקרה - ואת מקומה של בולגריה תתפוס תורכיה. אותה תורכיה שבעבר רצתה כל כך להיות חלק מהשוק האירופאי המשותף הפכה למנהיגת הקיצונים של האומה המוסלמית מחד ובת בריתו של הבריון ממזרח המבקש  להקים מחדש את האימפריה הסובייטית (כך פלישתו לגאורגיה בעבר לאחר ״מהפכת השושנים״The Rose Revolution שם וכך תוקפנותו כלפי אוקראינה דהיום לאחר המהפכה הזהובה Orange Revolution).

שני מנהיגים השולטים במדינתם ביד רמה תוך רמיסת זכויות אדם. שני מנהיגים הנוגחים בעולם החופשי בכל דרך אפשרית. שני מנהיגים התומכים באושיות מסוכנות (מוסקווה בסוריה ואנקרה בחמאס ובגופי טרור אחרים), שתי מדינות ואשר ״זכותו של השליט הכל יכול״ חשובה שם יותר מחירות האזרח. שחיתות שלטונו של נשיא תורכיה כבר זכתה לכותרות וגרמה פיטורים המוניים בתחום המשפט והמשטרה במדינה זו. ורוסיה מככבת במקום מאוד לא מכובד כמדינה מושחתת בדו״חות שנתיים המתפרסמים על ידי הבנק העולמי במסגרת World Governance Indicators. שני ״אידאולוגיים הפוכים״ שכרתו ברית. לא. ממש לא מדובר לא בסטלין ולא בהיטלר. אבל כמה נקודות השוואה קיימות גם קיימות. והם מפחידות. הבעיה היא שהמערב עסוק במרפסת שנבנתה במעלה אדומים. אז למי יש זמן לאוקראינה או לזכויות אדם בתורכיה? 

זלי יפה.