האומץ הנדרש - 25 בפברואר 2003

האומץ הנדרש

האמת היא שהוויכוח הנו אמיתי. ויש אף מבין הציונות הדתית שרואים בשיתופה של המפד"ל בקואליציה עם שנוי מעשה שלא ייעשה. שלא לדבר על הביקורת המושמעת הן מטעם אגודת ישראל, ויתר על כך, מש"ס. בחינה מדוקדקת של הדברים מביאה למסקנה שהביקורת אינה במקומה.

לפני הבחירות ולאחריהן, שמענו את אנשי שנוי אומרים כי לא ישבו עם ש"ס. מעולם לא שמענו את אנשי ש"ס אומרים כי לא יישבו עם שנוי. ההפך הוא הנכון. אנשי ש"ס - ובצדק - פסלו כל גישה של פסילה שאינה על רקע ענייני. למד מכאן, שלו יכלו, היו אנשי ש"ס יושבים בממשלה אחת עם שנוי, כפי שאף עשו עם הגברת שולמית אלוני [ואני איני בטוח שגישתה שלה לש"ס מכובדת יותר מגישתו של מר לפיד]. הכיצד זה לא שמענו כי בשל גישתה האנטי דתית של שנוי, לא תשב ש"ס במחיצתה? והלא אנשי ש"ס פוליטיקאים נבונים הם, אנשי עשייה וחשיבה.  ושתיקתם הייתה "שתיקה רועמת". כאומרים, ייתכן ונשב גם נשב. ומדוע לש"ס מותר ולמפד"ל אסור?

צא וחשוב, מה היה קורה ללא ההסדר שהוסג בין המפד"ל לשנוי. השבת הייתה נעלמת לחלוטין. בעוד היום קיימת הסכמה להעביר את הפעילות השבתית לימי ראשון. החינוך הדתי על כל גווניו היה חשוף לעוינות ללא הגנה כל שהיא. והתחבורה הציבורית בשבת הייתה "עניין של יום יום". ובעניינם של נישואין וגירושין, הגיע הזמן להתמודד עם השאלה הלזו באומץ. 

ציינתי פעם במעונכם, כי לקיטונות של רותחים זוכה כל מחשבה הלכתית  ואשר מצאה עיגונה אצל ספר החוקים של מדינת ישראל.  כך נלחם על חייו חוק שעות עבודה ומנוחה, ומחרה מחזיק אחריו חוק נישואין וגירושין. עיני המתנכרים צרה בראותם אוכל כשר, שביתתה של התחבורה הציבורית בשבתות אף היא נושא למחלוקת. הוויכוח הנוקב בשאלת מי הוא יהודי מלווה אותנו  לאורך ימים ושנים, ופולמוס מכאיב אף מאיים ונוגש ביחסי יהודים ויהודים, דתיים ושאינם דתיים, המאמינים כך והמאמינים אחרת.

אך צא ולמד, שתיים מצוות שחשיבותן ההיסטורית אינה מוטלת בספק, לא נדונו בוועדות הכנסת, לא "חוקקו" במסגרת "הסטטוס קוו" בענייני דת, ועד לאחרונה כמעט הכל כיבדום וקיימום, ללא ויכוח ללא ש"קול ברמה נשמע". מזוזה וברית המילה. ועל כל אלה, אין חקיקה האוסרת נסיעת כלי רכב ביום כיפור בירושלים, אך אלה, "קולם לא ישמע" ברחובות הבירה מעת פתיחת שער ועד "נעילת שער".

האם לא הגיע הזמן להסיק מתופעה זו כי האכיפה הפוליטית אינה מועילה כי אם הורסת? כי ללא החקיקה יבקשו יותר לשמור על הקיים, בעוד אשר הבאתו של נושא דתי לכנסת מהווה מתכון בטוח להריסתו בשל מחלוקות בין אלה ואלה? וזו המחלוקת הנה לחם חוקם של תנועות אלו ואחרות. שנוי צלחה בשל החקיקה הדתית כי לשנוי אין סדר יום אחר.

ויתר על כן. המציאות היא כי למעלה ממחצית אזרחיה היהודים של מדינת ישראל מנותקים לחלוטין מכל נושא דתי. אין הם שומרים על מצווה זו או אחרת, הגם שחלקם "יעמוד בקשר" עם המסורת היהודית עת ישבו על יד שולחן ליל הסדר או ידליקו נרות חנוכה.

הקשר בין אותם אזרחים ובין "דת משה וישראל" מסתכם עת ירשמו לנישואין. הווי אומר הגם שאין הם שומרים על שולחן ערוך הם נישאים "כדת משה וישראל". דא עקא, שמדינתנו, מתירנית היא, ומאותם שנישאו כאמור  יימצאו לא אחת "זו שנתנה עינה באחר" וזה שערג לאחרת. לא פעם ימצא כי אישה שבגדה בבעלה תינשא למאהבה ואין פוצה פה ומצפצף. והילוד מה יהא עליו? ואף אצל מקרים רבים אחרים אנו מגדלים פה בישראל דור של  ולו ספק ממזרים. אומנם כן ההלכה אוסרת לחקור בדבר, אך הספק בעינו עומד.

לו ימצא כי אותם שאינם מעוניינים בכך יינשאו בנישואין אזרחיים אך אותם שיינשאו כדת משה וישראל יחויבו להתגרש בבית הדין הרבני, נמנע את ההכשלה הלזו ואת ריבויים של "ולו ספק ממזרים". לזאת אציין את שני אלה. ההנחה ההלכתית כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" [גטין דף פא עמוד ב] אינה בהכרח בתוקף. הערה זו שמעתי מדיין בבית הדין הרבני הגדול.

אצל הקיבוצים בצפון הארץ נמצאנו למדים על רבנים העורכים חופות וקידושין ו"מכבדים" את אחי החתן לשמש כעד תחת החופה. אין בו בכיבוד זה כי אם על מנת להפקיע תקפם של קידושין [בהיות אחי החתן פסול לעדות], שלא תימצא היא נואפת "תחת בעלה". וחוק נישואין וגירושין, מה יהא עליו?

צא ולמד מה היה גורלו של אותו זוג - או צאצאיו - לו היה זה "מתחתן" בנישואין אזרחיים. כאמור, מאצל החשובים בדייני ישראל נמצאתי למד כי ההנחה כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" אינה קיימת היום. אשר על כן, הזוג אינו נשוי על פי ההלכה. אין צאצא בני הזוג פגום מבחינת ההלכה [אין הוא ממזר, ואין בהלכה מעמד משפטי של "ילד לא חוקי"]. וחודה של בעיית ספק הממזרים שהיא תולדת אכיפת הנישואין על פי ההלכה תקהה.

הגיע הזמן להתמודד עם הבעיות הללו ולא לקדש את "הסטטוס קוו". זה הסטטוס קוו הביא למשבר ביחסי דתיים וחילוניים, ולבעיות הלכתיות קשות מנשוא.

זה מכבר צפינו מהמפד"ל אומץ לב דתי ואינטלקטואלי. היא מפגינה אותו עכשיו. זו תהיה המפד"ל שתביא לשמירה על מדינת ישראל בייחודה היהודי ובהסכמה רחבה.

כדאי לנו לשנן את אמרתו של הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברה יצחק הכהן קוק זצ"ל שכתב "אנו צריכים להקדים את האחדות שביון שתי המחנות ואנו צריכים להתחשב איתה [על המחנה האחרת – ז.י.] ולהשפיע על רוחה באופן שהמחנה האחת לא תיעשה עדרים עדרים."

ואתם שרי המפד"ל החדשים תעידו על ממלכתיותכם בכך שתדאגו גם למבקרים.

זלי יפה.