אומן על שום מה?

 

 

                                                              

 

 

״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״ [דברים, פרק ב, פסוק ד]. מצווה זו יש בה על מנת לעקור כמעט כל מצווה אחרת בתורה.  כמעט כל צווי אחר נדחה מפניה, וקיום מצווה אחרת ״על חשבון״ מצווה זו, אין בה כי אם עברה דאורייתא.  

 

באמרה זו אין חדש, והיא מקובלת על הכל.  אבל בשל נסיבות שאינן מובנות לי נראה שחשיבה לחוד ומעשה לחוד. כאילו  שלא לקיים ״סוף מעשה במחשבה תחילה״.  מצווה יהושע את בני ישראל: -  ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, לאהבה את ה׳ אלוקיכם״. ואם יורשה לי לפרש את הפסוק על פי הממרה התלמודית המפרשת את המצווה ״ואהבת את ה אלוקיך״  - ״שיהא שם שמיים מתאהב על ידך״ [מסכת יומא דף פו עמוד א]. ואהבת הקב״ה אליבא דרמב״ם הינה, בין השאר ״שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו״ [ספר המצוות, עשה, ג].

 

אומן.  אלפים רוצים להגיע לשם לראש השנה כפי שהיה נהוג  במשך שנים רבות. להשטתח על קברו של הצדיק, להתפלל תפילות המקיימות את הנפש, עבור הנשמה ולכבודו של הקדוש ברוך הוא. אבל מה נעשה? נסיעה לאומן השנה בודאי הינה חשיפה לסיכון גבוהה יותר מאשר ההשארות בבית.  טיסה הינה אתגר, התפילות ההמוניות הינן אתגר קשה ומסוכן ממש. ואני איני מבין כיצד זה יש המבקשים לנסוע לאומן בכל מחיר. עלולים היוצאים מבקשים לקדש שם שמיים ויימצאו חלילה מחללים.

 

 

כולנו רוצים להתפלל השנה, כבכל  שנה ״ברוב עם״ לקיים ״הדרת מלך״. דע עקא,  אני שומע על הויכוחים בתוך משרדי הממשלה. על מה ולמה האיפה ואיפה? מדוע מוסדות תרבות כן ובתי כנסת לא? מדוע ארועי ספורט כן וישיבות לא. מדוע ארועים אלו כן ואחרים לא?

 

נכון. פוליטיקאים מחליטים עבורנו החלטות  גורליות.  הצבא לא מחליט לצאת למלחמה. הצבא ממליץ. את ההחלטה מקבל הדרג המדיני, שכל כולו – פוליטיקאים.

 

משרד האוצר ממליץ על תוכנית כלכלית. הממשלה – כן, כן, הפוליטיקאים,  מאמצים אותה.  תקציב המדינה מאושר על ידי הכנסת. כן, כן פוליטיקאים. כל חוק אולי מנוסח על ידי אנשי מקצוע במשרדי הממשלה השונים. אימוצו נעשה על ידי חברי הכנסת – ניחשתם נכון, פוליטיקאים.

 

אבל יש נושאים שפוליטיקאים לא יכולים לנהל. ורק לאנשי מקצוע   - אולי -  יכולת לכך. כך למשל, במדינה מתוקנת שרים לא יפעלו בניגוד לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה.  כאשר שר זה או אחר דורש כי יתירו לחמש מאות או אלף, או חמישים איש ואשה  להתכנס יחדיו, הוא מבין את הסיכון של הדבקה המונית? האם השאלה למה הם כן ואני לא הינה שאלה רלוונטית? יש משהו החושש ש״סתם״ מחליט דרג זה או אחר כי יש לסגור את בתי הכנסת או המקוואות בשל חשבון פוליטי? ואם לא מדובר בחשבון פוליטי אלא בחשיבה  לגופו של עניין, האם באמת חשובה השאלה למה הוא כן ואני לא?

 

אני חסיד גדול של מוסיקה קלאסית.  לא אבקר בהיכל התרבות בימים אלה ולא בהבימה, לא במוזיאון  - לא בארץ ולא בחו״ל. וכן. עבורי בית הכנסת חשוב יותר מכל היכל אחר, מכל אולם, מכל כינוס אחר. אבל  אם תפילה בציבור יש בה תרומה לסכנה, הינה אסורה, כי היא נוגדת את העקרון עליו הצבענו בפתיח לדברינו.

 

יש הבדל בין אותו המקיים מצוות ובין שאינו. האחרון, בבקשו להתמודד עם אתגר מסויים בינו לבין עצמו, עליו  להתייחד  עם מצפונו. שער המצפון הינה תחילת הדרך ועל פיו ״יישק כל דבר״. ואל תהא התייחדות זו קלה בעינך, יסודות  החברה תלויות בו במצפון.    חברו המבקש לקיים קלה כחמורה, נדרש לשני שערים. גם אם צלח את השער המצפוני, עדיין עליו לעבור את ״שער המצוות״.   ההיתר המצפוני הינה תחילתה של דרך, ושער המצוות – שהינו ייחודי לשומרי מצוות – הינו שער נוסף.    כאשר חובבי התיאטרון או המוסיקה מבקשים להתכנס באולם זה או אחר, הם יבקשו את שאלת מצפונם. המבקש להתפלל באומן, יבקש את שיקולי המצפון אך ובנוסף, פסק ההלכה. וגם אם מצפונו יחשוב כי אין הבדל בין בנייני האומה ובין קברו של רבי נחמן, עלולה ההלכה לנעול בפניו את אשר התיר מצפונו על מנת לקיים ״ונשמרתם מאוד״, על מנת שחלילה לא תבוא עברה על ״ונשמרתם מאוד״ בעטיו של יום הדין.

 

מעבר לשאלת פיקוח הנפש יש גם שאלה אדירה של חילול השם של ממש. וחילול השם שעלול להתלוות לנסיעה לאומן השנה  הינו במבחר רבדים.

 

ראשית, כלפי יושבי המקום.  אומנם כן, היום זכתה אוקראינה לנשיא יהודי, וולודימיר זלנסקי,  ובני אומן נהנים הנאה כלכלית אדירה בשל ביקור היהודים בראש השנה. אך אם חלילה לאחר הביקור תפרוץ באומן מגפת הקורונה.  האם יש למשהו ספק איזה גל אנטישמי יבוא בעקבותיו? זכרתם את ״ עלילות הדם״? תזכרו שוב. מגפת הקורונה לאחר ראש השנה  תאדיר    את השנאה נגד יהודים ויהדות במיוחד במדינה שהאנטישמיות אינה חדשה עבורה. תפגע ביהודים ותפגע בישראל.   כדאי? אם יהודים ״יתרמו״ לאנטישמיות, ״יזכו״ הם לחלל שם שמיים.

 

אבל, מה האוקראינים מבינים.  נכון? אז בואו נשוב  הבייתה, ונראה מה יהיה כאן לאחר ראש השנה. אם ישובו המבקרים  מאומן ולאחר בואם תפרוץ פה המגפה. איזו תרומה תהא לתפילות באומן לאהבת הבורא? וכמה מהנוסעים לאומן יסכימו להתבודד שבועיים לאחר שובם? ביום  הכיפורים או סוכות?   לא. מדובר ב״גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה״.  והמגפה שתפרוץ תאדיר את המתח בין דתיים ולא דתיים, תולדת תחילת מתקפת הקורונה שרק החלה לדעוך.

 

בראש השנה אנחנו מבקשים לשם שמיים, להרבות אחווה בישראל, להאדיר ״שבת אחים גם יחד״, לא ללבן שנאה, לא להעמיק המחלוקות. לגשר, לא להרוס. לקדש שם שמיים, לא חלילה לחללו. לקיים אנחנו, ולא האני הבודד.  דמו בנפשיכם מה היה קורה לו היו המבקשים לנסוע מודיעים בריש גלי. למען אחינו בישראל השנה לא ניסע.

 

ראש הממשלה אינו אמור להסס  לבקש  מנשיא אוקראינה לנעול את שדה התעופה של קייב לטיסות מישראל.  לא צריך להתבייש. צריך לאמר את האמת.  הנסיעה לאומן הינה סכנת נפשות מחד, וסכנה לחילול השם בממדים אדירים בין אצל שאינם יהודים ובין אצל יהודים.

 

כמו שהיהודי הדתי מבקש להתפלל באומן, אני רוצה להתפלל בבית הכנסת שלי. השנה, בלב כבד, אני וחברי לא נעשה את זה. זה עצוב. זה אתגרי. ״אני מאמין באמונה שלמה שאין שום כוח בעולם שיכול להרע לי או להיטיב לי מבלעדי הבורא יתברך שמו. כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה״.  המבקשים לטוס לאומן, מבקשים לעשות למען נפשם. זה לא מספיק.  שמרו על עצמכם מפני עצמכם.  שמרו על עצמכם שלא יצא שכרכם בהפסדם. שלא יהא שם שמיים מתחלל. פשוט אל תסעו.

 

 

 

Dear

האתמול – המחר ואילת

 

 

 

הפושע של היום הוא הנביא של מחר.  כך למדנו מההיסטוריה.  ספק רב אם אוסקר וויילד היה יושב מאחורי סורג ובריח היום בשל העברות שעבר בזמנו [Love that dares not speaks its name”״ ].  משפט הדיבה כנגד המרקיז מקויינסברי [שעם בנו קיים הסופר המפורסם את מערכת היחסים האסורה] שאחריתו ההליכים הפליליים כנגד  מחבר ״תמונתו של דוריאן גריי [סיפור  ששימש כמקור להתנגחויות במשפט].   בעבר, בגידה של אישה  בבעלה– כמעט בכל חברה – הייתה בלתי נסלחת וחשפה את הבוגדת לסנקציה פלילית [כמובן, לא את הבוגד, שהלא בעבר, במלחמה בין המינים זכתה האישה לניצחונות מועטים במיוחד].  היה זה היועץ המשפטי  לממשלה עוד בשנות השבעים, שקבע – למרות הוראות החוק דאז -  שעל מערכת יחסים גופנית בין בני אותו גיל בבית הספר אין להעמיד לדין.

 

קיימים שני סוגי ״קידמה״.  יש קדמה שמקורה באי היכולת להתמודד עם תופעה.  משטרה שאינה יכולה להילחם כנגד שימוש בסם מסוים ממריצה את המחוקק או מחוקק המשנה לשנות את החוק או התקנות על מנת להתיר שימוש באותו סם. [כך נכנע הממשל בארצות הברית ושינה את החקיקה המפורסמת שידועה הייתה כProhibition שאסרה שימוש והפצה של אלכוהול].  אבל את האמת יש לאמר.  לא תמיד מדובר בקדמה. לא תמיד מדובר ב״המצאה״ שיש  בה על מנת לתרום לטובת היחיד או החברה.  יש פה לעיתים אך ורק השתלטות  ליצר וכניעת החברה לאותו יצר.

 

ויש קדמה אחרת, אמיתית יותר.  תופעה שיש בה על מנת להטיב עם היחיד ולהטיב עם הציבור. פרלמנטים שונים בעולם התקדמו עם הזמן ושינו הן חקיקה פלילית  או חקיקה כלכלית, חקיקה לטובת חירות האדם, שוויון ללא הבדל  צבע, דת ומין, ומגבלותיה של דמוקרטיה.

 

עבירה, ככל שהיא שגורה יותר, החרדה הימנה נפשטת, התדהמה הימנה דועכת, כי זה דרכו של עולם. השגרה הינה אם כל הסכנות.  יש ״המבינים״ את העולם בעטיה של ועל פי אותה שגרה. אבל תמיד, יהיה אותו שיצעד צעד אחד מעבר לשגרה.  הוא העבריין של היום, ואולי, הנביא של מחר.

 

 

טול לדוגמא את יחס הציבור  להרוגי פעולת טרור מחד ותאונות דרכים מאידך.   האחרונים מספרם גבוהה יותר, אבל הראשונים זוכים לתהודה, לכעס ולפעולות נקם.  האחרונים זוכים להכרה מעורפלת בתקשורת.  כי תאונות הדרכים הינם חלק מהשגרה.  ואנחנו ״השגרנו״ אותם.  

 

אין חמורה מפשיעה מינית. אין לה תירוץ, אין לה סליחה.  השפלת האישה בכל דרך שהיא אין לה כפרה.  אך טרם שנגיע למעשיה של אילת. בואו נבחן. עד היכן הפכו עברות המין דבר שבשגרה? ומדוע?.

 

בחודש יולי 2019 נעצרו 12 צעירים ישראלים, ששהו בקפריסין, בחשש  לביצוע אונס קבוצתי בתיירת בריטית בת 19. כעבור עשרה ימים, התיירת חזרה בה מהודאתה, התיק נגד החשודים נסגר והתיירת הואשמה בתלונת שווא.  הצעירים חזרו הביתה ״שכורי ניצחון״ והודו לריבונו של עולם על השחרור.  יופי! אונס לא היה שם.  אבל בואו נבדוק.  ראיתם פעם מספר קופים זכרים שוכבים יחד עם קופה אחת יחדיו? לא.  יש משמעת. יש סדר בטבע.  הבחורים הללו, שקיימו – אפילו בהסכמה – בבת אחת כשהאחד רואה את השני – יחסי מין עם אותה בחורה, אפילו למדרגה של חיה לא הגיעו. ביב השופכין של האנושיות.  כך חשבתי, עד השבוע.

 

האונס הקבוצתי באילת אינו כי אם ״עליית מדרגה״.  השגרה של מעשי האונס [והעונשים הבעייתיים בגינם] הם תחילת הדרך.  האונס באילת היא רק שיא חדש.

 

משהו מאתנו יכול להבין לנפשה של הבחורה האומללה שנבעלה [אולי] על ידי ״מצעד בועלים״ בכפיה?  האמת היא שבאונס יש חומרה על רצח.    רצח יש והינו פעולה של שניה. ״זבנג וגמרנו״.  כעס ואחריתו שליפה.  אונס הינו מעשה ארוך, שוועת הנפגעת תחינות ושאגות הנאנסת נופלות על אוזן ערלה.  יש פה הרבה יותר מרשע.

 

לא אכחד שלא פעם חשבתי שעונש המוות הינו עונש מרתיע.  לא לכל עברה.  אבל בנסיבות מסוימות אונס יותר גרוע מרצח, ואם ידע אותו האנס שמעשהו יקרב אותו לגיהינום [לא לגן עדן, אין חשש כזה] הרבה יותר מהר  ממה שהוא חושב, באמצעות בית משפט שתהא לו הזכות לדון למוות מעשה  כמו ״אונס קבוצתי״, אני חושב שהוא היה נרתע ואפילו נרתע מאוד .

 

אבל הענישה היא שלב הרבה יותר מאוחר.  מה קרה לנו שהגענו לתופעות כאלה?  שתיים תשובות לי אליכם. 

 

מערכת חינוך כושלת שלא הצליחה ללמד  את צלם הערכיות וקדושת האדם. מערכת החינוך מריצה את התלמיד לבחינות הבגרות, מבקשת ממנו לשנן ללא רגש,  מזעיר מביאליק, חיים הזז א.ב. יהושע ועוד, רבד משייקספיר או או הנרי,  [בעברית, לא בשפת המקור חלילה], מדעים ומוסיקה, אבל  גם דוכנים לקונדומים בפרוזדורים, מסיבות מופרעות באמתלה של מסיבות סיום [הגימנסיה העברית ב״מסיבת הקורונה״ היא דוגמא אחת], כי הכל מותר.  לא. עיני אינה צרה בדרך הלבוש של הבאות בשערי בית הספר בשל ״׳שיקולים דתיים״, אלא מפני שיקול כבודה של הנערה שמשהו הסביר לה שככל שתחשוף יותר ייטב [אולי שיקראו יותר את סוקרטס, הוא חשב אחרת] .   אנחנו אולי מלמדים אבל לא מחנכים. וכשאין חינוך, הבהמיות קופצת עלינו.  תקנו אותי.  באיזה בית ספר נלמדים נימוסים והליכות?

 

ו – כן. כלי התקשורת.  הביטו וחזו בסרטים ובסדרות הטלוויזיה המוצגות בפנינו.  האלימות תופסת שיא.  וזאת יש לזכור, הטלוויזיה משפיעה.  זו הסיבה שכל מי המבקש למכור מרכולתו או להפיץ מוצר חדש ידאג ל״פרסומת בטלוויזיה״, כי  המסך הקטן משפיע.  אבל כפי שהוא משפיע על האזרח לרכוש מוצר, להצביע עבור מפלגה זו או אחרת, הוא משפיע על התנהגותו גם בדרך אחרת. כן, גם באלימות שאינה יודעת גבולין.  אין השפעה לחצאין.  המכשיר הלזה משפיע בכל אשר ישדר.  הוא מעצב דעת קהל פוליטית, הוא מושך לרכישת מוצר זה או אחר, יש בו על מנת לבנות או להרוס תדמיתו של אדם, והוא משפיע על יצרנו. כי זו עוצמתה של ״הממלכה השביעית״.

 

אנחנו כולנו חייבים פסק זמן.  לא על פי חוק, על פי צו המוסר.  אשר על רשתות הטלוויזיה. חישבו.  חודש אחד תכניות ללא אלימות. כן – ״שביתת נשק״. סרטים המבטאים את החיוב ולא את השלילה , קומדיות. לא רצח, לא אונס, לא שוד,  חודש ימים.  תפרסמו את הטוב ולא את הרע, את היפה ולא את המכוער.

 

כפי שרשתות הטלוויזיה מכירות בכוח הפרסומת להשפיע על האזרח הקטן בהתנהגות צרכנית, הם יכולים להשפיע עליו בהתנהגות ללא אלימות.  אנחנו כולנו מושפעים מהמסך הקטן.  העובדה היא ששפע האלימות בטלוויזיה משפיע. והגענו עד ל״אונס באילת״.  קבלו עליכם ראשי הערוצים, חודש של מסר אחר.  מסר של אהבה ואחווה, מסר של ״סליחה״. מסר של ויתור, מסר של לצחוק ולא לכעוס, מסר של בעד האחר.  מסר של הורדת המתח היצרי.  אני לא בטוח שאתם תפסידו.  אני כן בטוח שכולנו נרוויח, כי אנחנו מושפעים מהפרסומת.  צעד התנדבותי כזה יפורסם בכל העולם, ושוב תצא ישראל מורווחת.

 

הייתי מציע לנשיא המדינה שכתב השבוע לנערי ונערות ישראל, שיקרא למעונו את אשר על עיצוב דעת הקהל בישראל, ראשי ערוצי הטלוויזיה.  להתחנן על עמו, על עמם,  עלינו ועליהם.  על הילדים שלנו ועל הילדים שלהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

רק חזק

 

שלא כמנהגי, מבקש אני להעלות כאן רעיון הלקוח במקורו מפרשת השבוע [פרשת ראה]. מנהיגה הדתי הבולט והאישיות הרוחנית החשובה ביותר בבלגיה היום שאל שאלה מעניינת הקשורה לפרשת השבוע.

 

נקדים ונאמר את אלה. התורה, כמובן, יש בה שפע של מצוות מכל מגוון ומכל קבוצה אפשרית. מצווה אחת מפרשת השבוע יש בה תמריץ ״מוזר״.  לא שכר [כמו השכר הנלווה למצוות כיבוד אב ואם - ״למען יאריכון ימך״, או מצווה שהגיונה בצידה  ״לא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״.  הפסוק המתייחס לאיסור לשתות דם  כך לשונו. ״רק חזק לבלתי אכול את הדם״.

 

שואלת אותה אישיות מדהימה בעומק רב. וכי זקוקים אנו לתמריץ  על מנת שלא לאכול את הדם? יש מי מאיתנו המסוגל לאכול דם? דווקא במצווה זו שהיא כל כך קלה לכיבוד,  נדרשים אנו לתמריץ של ״רק חזק״? יש מצוות ״מפתות יותר״ הנדרשות לעוצמת הנפש.  אבל אכילת הדם?

 

כבוד הרב ענה מה שענה.  ואני הקטן מבקש מתוך שאלתו להצביע על תופעה נפלאה.  כמה חזון יש בתורה עצמה.  אסביר את דברי.

 

האנטישמיות מלווה את ההיסטוריה העולמית ואת ההיסטוריה היהודית מראשית דרכה.   מאורעות אנטישמיים גדולים וקטנים היו מנת חלקו של העם היהודי מראשית דרכו, והשואה הייתה השיא.

 

כמה צמתים אחרים מוכרים לנו ב״היסטוריה של האנטישמיות״.  האינקוויזיציה היא אחת.   הפרט יכלים של זקני ציון,  שזויפו על ידי האוכרנה [המשטרה החשאית שפעלה תחת הצר הרוסי], שפורסמו בעיתון זנאמיה וזכה לתרגומים רבים [לרבות בשפה הערבית בשנת 1976] הינה צומת נוסף.

 

ופרשיה שחזרה על עצמה,  שהינה  פרק  ״מוביל״  ״בהיסטוריה של האנטישמיות״  - עלילות הדם. עלילות הדם  מצאו איזכור עוד בספרו של יוסף בן מתתיהו ״נגד אפיון״, והם המשיכו בעיקר לאירופה. בתי הדין של האינקוויזיציה הוציאו יהודים להורג בשרפה כעונש על  שימוש בדם נוצרי  גם בווריאציה  אחרת, אבל על עלילות קלאסיות נמצאנו  למדים בין השאר   בנוריץ׳ אנגליה [1144]  [ויותר מאוחר בשנת 1255  בלינקולן], או בבלואה בצרפת כשלושים שנה לאחר מכן, בפולדה בגרמניה, ועוד.   והעלילות חזרו על עצמם.  בתקופה יותר מאוחרת נמצאו אלה במרכז אירופה ובמזרחה, עד עלילת דמשק המפורסמת [1840] שזכתה לתהודה עולמית, וכמובן עלילת הדם הידועה כ״משפט בייליס״ משנת 1911. אפילו ארצות הברית זכתה למנה של עלילות דם ודווקא בניו יורק ב1932.  אין ספק שעלילות הדם היוו תמריץ אדיר לכל אנטישמי בכל תקופה כהצדקה לרצח יהודים

 

אשר צבי גינצברג  – הידוע בכינויו ״אחד העם״, כתב על עלילות הדם מאמר נפלא-  ״חצי נחמה״  אותו פרסם ביום 5 אוקטובר, 1892 בעיתון ״המליץ״.

 

כך כתב  בין השאר אחד העם. ״סופר רוסי  שאל בימים אלו בתמימות ״אחר שכל העולם שונאים את היהודים, וכי אפשר לאמור שכל העולם חייבים והיהודים זכאים? ....

 

והוא עונה. ״אפשר ואפשר. ועלית הדם תוכיח.  פה הרי היהודים זכאים וטהורים כמלאכי השרת״. יהודי ודם! היש שני הפכים גדולים מאלה?  ואף על פי כן ....״.

 

בדיוק כך,  למרות העובדה שאנו סולדים  מהרעיון של שתיית דם של בהמה, למרות , שאנו יודעים שעלילת הדם הינה שקר, העולם ברובו האמין.  למד מכאן, אומר אחד העם, שהעולם כולו יכול לטעות, ואם אתמצת את משנת במילותיי שלי, אומר כך: והעובדה שהעולם חושב, אינו מחייב שהעולם חושב על  עובדה.

 

נזכור זאת, כותב אחד העם, שהעולם כולו יכול לטעות, ואנחנו יכולים להיות הצודקים גם כשכל העולם נגדנו. זיכרון זה יהיה לנו ״חצי נחמה״.

 

התורה צפתה את הפרק הזה בהיסטוריה של העם היהודי.  כשהתורה בהתייחסה לאיסור אכילת הדם פותחת במילים ״רק חזק״,  אין הכוונה לדרישה להתגבר על התאווה לדם, הכוונה היא להתגבר על ההאשמה שאנו אוכלים דם, כי האשמה בוא תבוא. אז ״רק חזק״. ותהא זו לנו ״חצי נחמה.

 

 

 

  

ביד הלשון

 

בהיותי יהודי מאמין איני רואה בצירופם של אירועים יד המקרה, ללא השגחה.  ומעשה שהיה כך היה.

 

לא פעם ולא פעמיים, עד הייתי – ואולם רק באמצעות המסך הקטן [שכבר לא כל כך קטן]  - להפגנות אלו או אחרות.  לא פעם צפיתי בהפגנות המיוחסות למה שאנו מכנים ״החרדים״.  לא פעם ולא פעמיים שמעתי את הצעקה ״נאצי״ המופנית כלפי שוטר זה אחר או כלפי איש משמר הגבול אחר,  או כלפי אחרים העוסקים בצרכי ציבור באמונה.  מזער נחמה קיוויתי למצא ב״תירוץ״, עני ככל שיהיה, שמדובר בעידנא דריתחא, וקיוויתי לקיים מאמר התלמוד ש״אין אדם נתפס על צערו״.

 

השבוע נאלצתי להתעורר מאשליותיי.  לאחר שנים בם לא זכיתי לבקר בשכונת ״מאה שערים״, בקשתי לחלוק כבוד אחרון  לאדמו״ר חשוב שהיה גם ידיד אישי, שנערכה בשכונה. בשל אימת מגפת הקורונה נשארתי במכונית וצפיתי במסע ההלוויה.   במקום עמדו שוטרים  להבטיח את הסדר הציבורי.  ללא כל הודעה מראש,  לפתע פתאום, נשמעו קולות ילדים ממרפסות ומרחובות צדדיים. ״נאצים״ ״נאצים״.  לידי עמדה אחת האבלות, תפסה את אחד הזאטוטים ושאלה אותו למה הוא מכנה כך את השוטרים?  הזאטוט נבהל ובבכי רק מלמל שאין לו מוסג מה משמעות המילה. ואולם, למרות הצעקות – מלוות לעתים במחיאות כפיים – לא נמצא שם מבוגר אחד שהעיר.  לא ראיתי אם או אב הנחפזים למרפסת להשתיק את הספק זאטוט ספק ילד

 

למחרת זכיתי לעיין בספר חדש המתמצת את הביוגרפיות של התנאים והאמוראים.  עיינתי בביוגרפיה של אביי. מובאת שם מובאה  מדף נה עמוד ב [העמוד האחרון] במסכת סוכה,  שכך לשונה. ״שותה דינוקא או דאבוה או דאימיה״ [מלל של תינוק (מבטא את הדעת) או של אביו או של אמו]. כדברי רש״י שם,  ״מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע״.

 

למד מכאן את ההיתר לשאוג ״נאצי״ כלפי שוטר ישראלי ינק הזאטוט בבית אבא או ב׳חידר׳.  והגיע הזמן לעקור את התופעה המבהילה הזאת בקרבנו. אני יודע שהאדמו״ר אותו בקשתי לכבד היה נחרד לשמע הזעקות.   כאדם דתי אני חושב שמדובר פה בחילול השם בממדים אדירים.  הרב סבא  של אבי הזאטוט, ראשי החסידות שלו בשנות המלחמה, הושפלו ונשלחו על ידי הקלגס הנאצי למחנות ריכוז. אבל הזאטוט לומד להשוות שוטר ישראלי לאותו קלגס, ואין שם פוצה פה ומצפצף.

 

והשקט של המנהיגות אינו מהווה דממה.  הוא שקט רועש מאוד.  אין הוא מוסיף כבוד למנהיגות הדתית או הפוליטית של הציבור הזה שברובו הינו ציבור אדיר עם עשייה למען הזולת [כל זולת, יהודי, ערבי, דרוזי או צ'רקסי, דתי ושאינו דתי, אשכנזי או ספרדי] שאין בלתה. לא איני חושב שיש מי מהמנהיגות החרדית [למעט אותם קיצונים כמו הפלג הירושלמי] שמוכן לקבל את ההשמצה הלזו על משרתי הציבור.  אבל השקט מעיד על פחד. על מנהיג שאינו מנהיג, על אבדן הדרך. על חילול השם שנשאר, כי אין מי שידרוש את כבודו של הקדוש ברוך הוא.

 

זלי יפה

Covid19

 

Covid-19 has conquered the headlines. Almost nothing else matters. Indeed, the most devastating natural attack on humanity since the Spanish Plague is challenging us in every possible way.

While still fighting the unknown enemy, that knows no boundaries, subject to no law and does not discriminate, we still must address a number of challenging issues.

First.  Previous wars - at the outset – enhanced unity. Indeed, such unities “evaporated” over time due to escalating disputes. But “just wars” narrowed disputes. Winston Churchill wrote during the Second World War, “United we stand, divided we fall. Divided we bring back the dark ages. United we keep and guard the world”. And so, the Allies managed to unite through War World II [but not for long after the termination of hostilities]. Even the most disputed war that ever challenged the USA, the Vietnam War was first welcomed by most Americans favorably. So was the Six Day War in Israel, and even - surprising as it may sound - the war in the Falkland Islands. COVID-19 did not bring one day of unity. Not in the USA, not in Europe [where in recent demonstrations in Berlin the obligation to cover the faces was compared to the obligation to wear the infamous Yellow Star of David budges] , not in Israel, not in the Philippines, not to mention countries like Brazil or Argentina. Indeed, a life-threatening crisis failed to unite us for the first time and even  for  one day.

Second.  Even if you are a brilliant, knowledgeable thinker, and writing books which becomes internationally a best seller, in so many languages, you can be wrong and mislead your readers.

Professor Yuval Noah Harari in his book Homo Deus -A Brief History of Tomorrow, substantiates ‘the fact’ that there is no God [almost like the Communist dictum “thank God there is no God”] on the “scientific” inability to prove its existence for so many generations. COVID-19, that nobody anticipated, should encourage Professor Harari to revisit his thinking. We might not have yet “scientifically” “found God”. It does not mean there is no God. We did not find Covid-19. It found us.

Third.  A consideration, which I find most important, is that concentration on Covid-19 has shrunk the attention on other alarming challenges, some of them irreversible, but are not being attended to.

The most important of these other crises is political extremism. Let me start with the USA. The Democratic Party, “the party of the Jews” has seen an escalating and alarming number of anti-Semites reaching leadership on all levels. The racial tension in the USA is not just “bubbling”. Alexandria Ocsio Cordes [AOC] is from New York. She was voted in by New Yorkers. And although in the past she worked for Senator Ted Kennedy, and even Bernie Sanders, presently, she will not meet any formal Jewish organization in the USA [not even the Conference of Presidents]. Ms. Ocsio led the campaign that recently brought devastating losses to many New York politicians who supported Israel. In a state where to be anti-Israel or anti-Semite, was unthinkable and politically suicidal, today it becomes a ticket for success. Indeed the `New York Times named OAC as one of the most influential women in the USA. Joe Biden, in his efforts to reach the White House in November 2020, now concentrates his campaign on Muslims; promising to add a Muslim to his team if he is elected.

The last demonstrations following the death of George Floyd in Minnesota did not deviate from Anti-Semitic slogans and attacks on synagogues. However, attacks on Jewish life in the USA is not restricted to extreme groups of African Americans or Muslims, but to racists on the other side of the political map as well, as the massacre in Pittsburgh’s “Tree of Life Congregation” or the Chabad synagogue in Poway California demonstrated.

Every decent American of all gender, color and religion [and there are many] should worry. If they fail, the USA will deteriorate to a place where OAC might be a dangerous leader, where tolerance will evaporate, and the riots following the tragic death of George Floyd might be just an appetizer.

 

Jeremy Corbin might have fallen. “Corbinism”did not [although the new leader of the Labour Party, Sir Kier Starmer, is making every effort to re-attract Jewish voters]. Extremism, now being led by Muslim groups on one side of a political map, and racists on the other side, can be found all over Europe: from Sweden in the north, to Poland and Hungary, Germany, Austria, France and Belgium, and even South Africa.

Each and every one  must look at such crises in two ways. As a caring citizen and as an individual. In the former capacity, to care. To make sure every politician knows that extremism will not survive, that anti-Semitism will not be tolerated. As an individual, protect your assets. Yes, unfortunately, diversify your  investments, to a number of  geographical locations. Let not a crisis in one country affect everything you possess.

The most important of them all. “To thou own self be true. The rest will follow like night the day”. Be yourself because you determine who you are, not because someone else does so.