ביד הלשון

 

בהיותי יהודי מאמין איני רואה בצירופם של אירועים יד המקרה, ללא השגחה.  ומעשה שהיה כך היה.

 

לא פעם ולא פעמיים, עד הייתי – ואולם רק באמצעות המסך הקטן [שכבר לא כל כך קטן]  - להפגנות אלו או אחרות.  לא פעם צפיתי בהפגנות המיוחסות למה שאנו מכנים ״החרדים״.  לא פעם ולא פעמיים שמעתי את הצעקה ״נאצי״ המופנית כלפי שוטר זה אחר או כלפי איש משמר הגבול אחר,  או כלפי אחרים העוסקים בצרכי ציבור באמונה.  מזער נחמה קיוויתי למצא ב״תירוץ״, עני ככל שיהיה, שמדובר בעידנא דריתחא, וקיוויתי לקיים מאמר התלמוד ש״אין אדם נתפס על צערו״.

 

השבוע נאלצתי להתעורר מאשליותיי.  לאחר שנים בם לא זכיתי לבקר בשכונת ״מאה שערים״, בקשתי לחלוק כבוד אחרון  לאדמו״ר חשוב שהיה גם ידיד אישי, שנערכה בשכונה. בשל אימת מגפת הקורונה נשארתי במכונית וצפיתי במסע ההלוויה.   במקום עמדו שוטרים  להבטיח את הסדר הציבורי.  ללא כל הודעה מראש,  לפתע פתאום, נשמעו קולות ילדים ממרפסות ומרחובות צדדיים. ״נאצים״ ״נאצים״.  לידי עמדה אחת האבלות, תפסה את אחד הזאטוטים ושאלה אותו למה הוא מכנה כך את השוטרים?  הזאטוט נבהל ובבכי רק מלמל שאין לו מוסג מה משמעות המילה. ואולם, למרות הצעקות – מלוות לעתים במחיאות כפיים – לא נמצא שם מבוגר אחד שהעיר.  לא ראיתי אם או אב הנחפזים למרפסת להשתיק את הספק זאטוט ספק ילד

 

למחרת זכיתי לעיין בספר חדש המתמצת את הביוגרפיות של התנאים והאמוראים.  עיינתי בביוגרפיה של אביי. מובאת שם מובאה  מדף נה עמוד ב [העמוד האחרון] במסכת סוכה,  שכך לשונה. ״שותה דינוקא או דאבוה או דאימיה״ [מלל של תינוק (מבטא את הדעת) או של אביו או של אמו]. כדברי רש״י שם,  ״מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע״.

 

למד מכאן את ההיתר לשאוג ״נאצי״ כלפי שוטר ישראלי ינק הזאטוט בבית אבא או ב׳חידר׳.  והגיע הזמן לעקור את התופעה המבהילה הזאת בקרבנו. אני יודע שהאדמו״ר אותו בקשתי לכבד היה נחרד לשמע הזעקות.   כאדם דתי אני חושב שמדובר פה בחילול השם בממדים אדירים.  הרב סבא  של אבי הזאטוט, ראשי החסידות שלו בשנות המלחמה, הושפלו ונשלחו על ידי הקלגס הנאצי למחנות ריכוז. אבל הזאטוט לומד להשוות שוטר ישראלי לאותו קלגס, ואין שם פוצה פה ומצפצף.

 

והשקט של המנהיגות אינו מהווה דממה.  הוא שקט רועש מאוד.  אין הוא מוסיף כבוד למנהיגות הדתית או הפוליטית של הציבור הזה שברובו הינו ציבור אדיר עם עשייה למען הזולת [כל זולת, יהודי, ערבי, דרוזי או צ'רקסי, דתי ושאינו דתי, אשכנזי או ספרדי] שאין בלתה. לא איני חושב שיש מי מהמנהיגות החרדית [למעט אותם קיצונים כמו הפלג הירושלמי] שמוכן לקבל את ההשמצה הלזו על משרתי הציבור.  אבל השקט מעיד על פחד. על מנהיג שאינו מנהיג, על אבדן הדרך. על חילול השם שנשאר, כי אין מי שידרוש את כבודו של הקדוש ברוך הוא.

 

זלי יפה