לא הכרתי את החייל שהובא למנחות בשבוע שעבר. אף איני מכיר את סא״ל מג׳די מזאריב שארגן את מסע ההלוויה.
אומנם כן אין אדם נתפס בשעת צערו, וליבי ליבי יוצא למשפחה שאיבדה את היקר לה מכל. אבל התקלה שיצתה במהלך מסע ההלוויה הינה חמורה וקשה. דמו בנפשכם כי יהודי לא יכול היה להשתתף בטכס הלווייתה של המלכה האם בבריטניה. העולם היהודי היה רועש. אותו חייל שהובא למנוחות בשבוע שעבר חשוב לי הרבה יותר מכל אישיות מלכותית בכל מקום בעולם. הלווייתו קדושה יותרֿ ואשר על כן כל אשר קורה בהלוויה כזו, עוצמתי יותר, מעביר מסר עם תהודה רבה יותר.
בצה״ל משרתים יהודים ושאינם יהודים. דרוזים, צ׳רקסים בדואים. במהלך הקרבות , הדם שנשפך אל מול פני אויב אינו מסווג על פי זהות דתית או צבע. כשיוצא חייל שאינו יהודי עם חייל יהודי לקרב, הם אחים לדם. לשניהם מטרה משותפת, לשמור על המדינה.
הלווייתו של חייל הינה פסגה של קדושה. העובדה שקצין בדווי מנהל את מסע ההלוויה הינה חלק מאותו מסר שמדינת היהודים אינה מפרידה בין דם לדם. ואם חלילה הקצין הבדווי אינו יכול להשתתף בהלווייתו של חייל יהודי שנפל, עלול לבוא מאן דהוא מחר ולהציע שאותו קצין לא ישרת ביחידה שיש בה יהודים, שלא יילחם שכם אל שכם עם חייל יהודי, שלא יוביל לקרב את החייל היהודי.
סליחה, אבל זה כישלון ערכי קשה. והוא קשה שבעתיים בשל העובדה שמדובר באירוע הקדוש ביותר בצה״ל, אירוע שבו אנו – והודים ושאינם יהודים מרכינים ראש בפני אדם שנתן לנו הכל. והמסר שלו, המסר שלנו, אמור להיות מסר אחר. מסר שיש בו על מנת לכבד את קדושתו של חייל שנפל.
אובדנו של החייל הוא אובדן לכולנו. כן, גם של סגן אלוף מג׳די מזאריב.
את המשפח של החייל שנפל נחבק בעוצמה. ומסגן אלוף מזאריב - אני כישראלי, כיהודי דתי - מבקש סליחה מעומק הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה