האחד - באשר קיים ניגוד אינטרסים בין הממשלה ובין אותם המפגינים לה, אל לה לממשלה לקבוע ״הלכות״ או מדיניות לעניינם של אלו ההפגנות, או כפי מילותיה של הפרופסור גלי בהרב-מיארה, שכך, בין השאר קבעה: - ״ מערכת אכיפת החוק מחויבת להפעיל את הסמכויות שנמסרו לה בדין, באופן מקצועי ועצמאי. עצמאות זו מהווה ערובה מרכזית לשמירת זכויות האדם. דווקא בעת מחאה נגד מדיניות הממשלה ושריה, על הממשלה להקפיד הקפדה יתרה להימנע מפעולות שיש בהן כדי להתפרש כניסיון להשפיע באופן לא לגיטימי על שיקול הדעת המקצועי של גורמי אכיפת החוק״. ובאשר – כך כבוד היועצת – ההפגנות הינן נגד הממשלה, ״התערבות הממשלה״ או קביעת מדיניות על ידי הממשלה, הינה פעולה על פי ניגוד אינטרסים. למד מכאן, אל לה לממשלה להתערב בדרך זו או אחרת בקביעת מדיניות כלפי ההפגנות.
לא, כבוד היועצת המשפטית לממשלה לא ציינה בהנחייתה המשפטית כי הפכה את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז, ששימש בתפקיד בזמן ההתנתקות. ביום 27 מרץ, 2005 השתתף מר מזוז בישיבת ממשלה שדנה בהיערכות הממשלה להפגנות כנגד ההתנתקות. לא רק שהיועמ"ש, דאז לא התנגד, אלא אף התייצב בעצמו עם פרקליט המדינה ובכירים נוספים ממערכת האכיפה אצל ישיבת הממשלה ודן בממשלה בדרכי אכיפת המחאות כולל הקמת יחידה חדשה ייעודית לכך במשרד המשפטים בתקצוב מיוחד של הממשלה. [זה היה מזוז. כבר אמרתי? שאיש לא יודע למה הסיר מעל עצמו את גלימת השופט טרם שיצא לגמלאות כבר הזכרתי? שקיפות בבית המשפט העליון מצאנו. נכון]?
ניגוד האינטרסים. אז באם הממשלה מבקשת לצמצם את הגירעון התקציבי ומחליטה על הטלת מיסים. זה טוב לממשלה ורע למשלם המיסים. אסור לממשלה לדון בכך? היועצת המשפטית עלולה לחשוב כי פעילות צבאית זו או אחרת יש בה על מנת להאדיר את שמה של הממשלה ו״להכות״ באופוזיציה״. אסור לה לממשלה לדון בכך כי מדובר בניגוד עניינים. אולי נהרהר קמעה על מקרה קיצוני מהעבר. מבצע יונתן – מבצע מרהיב לשחרור נוסעי מטוס חברת התעופה איירפראנס ב4 יולי, 1976 מנמל התעופה הבינלאומי של אנטבה. אותה עת, מעמדה הציבורי של ממשלת רבין לא הרקיע שחקים, אם לדבר בלשון המעטה [בבחירות שנערכו כשנה לאחר מיכן עלה הליכוד לשלטון בפעם הראשונה]. האם היה אסור על מר רבין ז״ל לקבל החלטה על המבצע כי היה בכך על מנת להאדיר את יוקרתה של הממשלה והשיקול היוקרתי ״מנוגד״ לשיקול המקצועי הטהור? ברור שלא. היכן הגבול? איזו ממשלה במדינה דמוקרטית אינה ״מטיבה״ עם העם לפני בחירות?
ואולי, ואולי כבוד היועצת תיישם ״קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים״? הממשלה לא יכולה לדון בנושאי ההפגנות בשל ניגוד אינטרסים. והיועצת המשפטית? שאלת הסבירות ומעמד היועץ המשפטי נוגע לה באופן אישי. היא לא נגועה בניגוד אינטרסים? לה מותר ולשרי הממשלה אסור?
ועוד, הביע היועצת המשפטית חששה בזו הלשון: - ״אני מקווה שהממשלה לא מצפה שמערכת אכיפת החוק תעמוד ב'מכסות' של מעצרים או כתבי אישום נגד המוחים״. חשש אומלל. טוב היה לה לכבוד היועצת שלא להעלות טיעון מוזר זה מאשר להעלותו. מותר היה לעצור בנות 13 בתקופת ההתנתקות ללא זכות להיפגש עם ערכי דין. על כך לא שמענו מילה. אבל הגברת בהרב ״חוששת״ על ״מכסות״ בהפגנות כנגד הממשלה. מילה שאיש לא רמז עליה, איש לא התייחס לכך, למעט היועצת, על מנת להשחיר פני אותם אליהם היא אמונה.
ועוד, קבעה כבוד היועצת המשפטית לממשלה כי ״אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר״. אז לכבוד הזכות ל״הפרעה אפקטיבית״ של האחד״ אמור האחר לסבול? לא שמענו את קולה של כבוד היועצת במהלך הפגנות של החרדים עת שעטו סוסי המשטרה כלפי המפגינים.
לא. הגברת בהרב, אלו דברי הבל. אין בנמצא זכות דמוקרטית ללא מגבלות. הזכות להפגין -קדושה ככל שתהייה - היא זכות שעל מנת ליישמה יש לשמור על תנאים אותם קבע המחוקק. זה הורה כי על משטרת ישראל לקבוע [אה כן, לא הממשלה, המשטרה] תנאים לקיומה. שום הפגנה אינה יכולה לשתק מדינה. הזכות להפגין נדחית בפני סכנת חיים. המפגינים שחסמו גישות לבתי חולים או את הגישה לנמל התעופה הבינלאומי היחידי של ישראל, או מחר את צירי הרכבת, עשו בניגוד לחוק ושללו ממני את זכותי כאזרח. על מה ולמה שומרת היועצת הנכבדה על כבודו של המפגין ולא על זכותי כאזרח שומר חוק? על מה ולמה מבקשת היועצת את כבודו של המפר חוק ברגל גסה? על מה ולמה קובעת היועצת המשפטית כי ייצא חוטא נשכר.
על מנת לשמור על זכותו – הקדושה ללא ספק – של המפגין, יש להבטיח כי את זכותו זו כמו כל זכות אזרחית אחרת – יישם הוד מעלתו האזרח על פי ובגבלות החוק. הערתה האומללה של היועצת הינה איום על אושיות החוק הנרמס ברגל גסה.
לאחר שנבין מדוע בשל אותה שאלה, יועץ משפטי אחד התיר התערבות ממשלתית נגד הפגנות ואף שלילת זכויות אזרח, והאחר סירב, נוכל להבין האם במשפט עסקינן או בפוליטיקה. יבוא מזוז ויוכיח.
אני מסכים. אל לה לממשלה לנהוג בייעוץ המשפטי ״ברצותו אוחז וברצותו שילח״. מינוי יועץ משפטי כyes man הינו אסון חוקתי. מאידך, הממשלה אינה יכולה לקבל ייעוץ משפטי ממי שאין לה אימון בו. והיה ואיבד יועץ משפטי את אמונו של שולחו, יהא השולח רשאי להפסיק כהונתו. ואולם לא השולח יהא רשאי לקבוע את מחליפו. תקום וועדה ציבורית נעדרת פוליטיקאים או שופטים שייקבעו מי יהא רשאי ומי הוא זה שיכנס בנעלי היועץ שאיבד אמונו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה