האמת האבודה

מיכאל בן יאיר הינו תוצאתה של המערכת המשפטית. הוא טיפס במעלה העליה המשפטית, שימש בתפקיד הבכיר ביותר במערכת אכיפת החוק, היועץ המשפטי לממשלה, ולאחריה כפי שקורה מעת לעת, שימש כשופט בפועל בבית המשפט העליון.

יהיה קשה לקבל את העמדה התאורטית שכל ימיו היה מר בן יאיר אישיות אובייקטיוית, שהפוליטיקה, חלילה, לא הייתה נר לרגליו, וכי את אשר קרה לו לחשיבתו הפוליטית, היה לאחר מעשה, לאחר שפרש מכס השיפוט.

בהיותו יועץ משפטי לממשלה ושופט, שמעתי על הכרזתו על כל אירגון כהניסטי כארגון טרור (לא, איני כהניסט ואני רחוק מכהנה כפי שהנני רחוק מבן יאיר, אני מתבייש בכהנא כפי שהנני מתבייש ממכאל בן יאיר, למעט העובדה שמאיר כהנא לא שיקר, בן יאיר כן, כפי שנראה להלן). מרכוס קלינגברג שנמצא אשם בריגול חמור שוחרר לביתו להמשך מאסרו. איך לא? על ידי מיכאל בן יאיר. היה זה מר בן יאיר שקבע את כללי המעצרים המנהליים כלפי יהודים באיו״ש או בלשונו, השטחים הכבושים. היה זה הוא שגיבש את צוות המעקב אחר המתנחלים בפרקליטות המדינה. במילים אחרות היה זה הוא שניהל מלחמת חורמה נגד ציבור שלם שבניו משרתים בצה״ל שרבים מהם תרמו את יקיריהם למען העם והמדינה.

אכן מר בן יאיר טען כי את שישראל עושה בשטחים יותר גרוע מאשר עשה פול פוט בקמבודיה, סטלין בברית המועצות ועוד. הזוי? אולי. אבל הינה המשך דבריו. הוא הסביר כי ההבדל הוא [ש]״מפעל ההתנחלות הוא מעשה מדיני של מדינה כלפי עם אחר, וככזה הוא המעשה המרושע והבלתי מוסרי ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה״. מילים כדורבנות המעידות על בורות מושלמת וחוסר יושר אינטלקטואלי שלא מצאתי רבים כמותו במערכת המשפט. סטלין לא היה ״המדינה״? פול פוט לא עמד בראש קמבודיה? הרגנו מליונים? כמה פולנים זכו לטיפול בבית חולים ברוסיה? כמה קמבודים מתנגדי המשטר זכו ליחס מינימאלי אצל פוט פוט. ישראל השמידה עמים? צריך להיות מטורף ברמות על, על מנת לטעון כך. הלא כבוד היועץ המשפטי לשעבר יודע כמה ערבים משטחי יו״ש (כן, איו״ש, מר בן יאיר) זוכים לטיפול בבתי חולים בישראל. אתה מר בן יאיר יודע, אבל מחריש. כי האמת הינה מאיתך והלאה. כמה פלסטינאים יאבדו את מקור עבודתם באם העסקים הישראלים יעזבו את איו״ש? כמה סטודנטים פלסטינאים לומדים באוניברסיטת אריאל? יותר גרוע מסטלין או מפול פוט? ובן יאיר היה שופט עליון?

וכמובן עם שפשט את גלימת השופט יצא המרצע מן השק. בן יאיר תומך בארגונים המבקשים להטיל חרם על ישראל והצטרף לארגון ״שוברים שתיקה״.

״ועדת השתיים״ בבית המשפט העליון לא פרסמה דבר על דעתו הפוליטית של מר בן יאיר טרם שאושר מינויו (מועמדת אחרת ״זכתה״ ל״וטו״ מנשיא לשעבר כי ״יש לה אג׳נדה״). אל יהין מאן דהוא לטעון שלדעתו הפוליטית של מר בן יאיר לא הייתה השפעה על פסקי הדין שלו. הדבר מטיל צל של ספק על המערכת שכבר בלאו הכי סובלת ממשבר אימון עמוק מאוד ולמעט אחד, אין מבין אלו אצל המערכת המבקשים לעשות גם חשבון נפש פנימי ולחשוב אולי, רק אולי,גם בית המשפט העליון אשם?

בן יאיר היה שופט. לבן יאיר הייתה חשיבה פוליטית קיצונית. מי שיאמר לי שבן יאיר היה אובייקטיוי בחשיבתו המשפטית לא יאמר אמת.

מי שחושב שאמינותו של בית המשפט העליון עלתה לאחר שפורסמה התמונה של בן יאיר מפגין נגד חיילי צה״ל, שיחשוב פעם שניה. מי מתוך המערכת שאינו תולש שערותיו על אמרתו של בן יאיר כי ישראל גרועה מסטלין, מהווה בעצמו סכנה לאושיות הדמוקרטיה.

אפשר אולי לבקר את שרת המשפטים על דעותיה, על מעשיה. אי אפשר שלא להעריץ את יושרה. ״המהפכה״ שרבים במערכת המשפט חרדים ממנה, אותה לכאורה מנהלת השרה, היא תיקון עמוק, טיפול שרש בשן מאוד רקובה. ומי שאינו מבין, שיקרא את ציוציו של בן יאיר - בכיר במערכת.

אבל על מנת להלחם שלא בדרך דמוקרטית, הכל מותר. כך למשל מותר לאדם שזה מכבר אני ממש מסתפק ביציבות אישיותו, כי ראש הממשלה הינו ״צ׳אושסקו״. כן, כן. אהוד ברח, סליחה אהוד ברק, שאכן ברח מלבנון בבושת פנים, שתעלומת העמותות שלו עוד לוטה בערפל, שלא הסביר מהיכן ההון העתק של אדם ששימש כעובד מדינה עשרות שנים והפך בין לילה למיליונר, אדם שמכר כמעט את כל המדינה ורק טפשותו של בן שיחו הצילה אותנו, אדם שהיה ראש הממשלה הגרוע בישראל וחושב שרק הוא מסוגל, אדם שיודע שהוא לא נחמד אבל ממש לא יודע שהוא גם מאוד לא חכם, משווה את ביבי לצ׳אוססקו. טוב. ניקולא צ׳אושסקו הרג מבני עמו, השליכם לבתי כלא, הרעיב את אזרחי רומניה. ביבי העלה את כלכלת ישראל לממדים חסרי תקדים. בישראל יכול אדם טיפש להשוות את ראש הממשלה לציאושסקו או לטעון שישראל יותר גרועה מהנאצים וחירותו מובטחת. אבל אהוד ברק יודע שביבי דומה לציאושסקו.

יש לבן בן יאיר ואהוד ברק מכנה משותף. בויכוח, כל הבל מותר, כל שקר אמת ושהדמוקרטיה והאמינות ילכו לעזאזל.

מדינת ישראל ועם ישראל יעברו גם את הביוב הזה.

זלי יפה

אין חדש תחת השמש

אין חדש תחת השמש

מעשה שהיה כך היה. ריאן ועודאי אבו ג׳אמל, פרצו ביום 18 נובמבר, 2014 לבית הכנסת קהילת בני תורה בהר נוף, רצחו ארבעה מתפללים ופצעו אחרים.  זידאן זיף הי״ד, שוטר דרוזי שהיה בסביבה, חירף נפשו למות. פרץ לבית הכנסת ונהרג שם בהצילו מתפללים נוספים.  לולי תושייתו היה מספר הנפגעים רב יותר.

לפני כשנתיים, בשבת לפני יום הזיכרון למותו של זידאן,  נערכה בבית הכנסת הגדול בירושלים שבת מיוחדת. עשרות מבני משפחתו וכפר הולדתו של זידאן , לרבות הוריו, אלמנתו וביתו היו אורחי בית הכנסת בתפילת שבת מיוחדת.  כששאל כותב שורות אלו את רבו כיצד יכול הוא לכבד את האב השכול במהלך התפילה, והציע שבמעמד אמירת תפילת האזכרה  לזידאן יעמוד האב על יד ארון הקדש הפתוח, ענה הרב, תלמיד חכם  שמעולם לא דרש ולו רבב של כיבוד בבית הכנסת, במשפט אחד. ״רק אני עומד לידו״.  מי שראה את הרב עם מעיל ארוך, זקנו על פי מידותיו, עטוף בטלית עד מעל לראשו עומד בסמיכות לאב השכול הלבוש במיטב המסורת הדרוזית   על יד ארון הקדש הפתוח ושמע את תפילת האזכרה מפי החזן והמקהלה יכול היה לקבל שיעור נוסף על הקשר  בין העדה הדרוזית  לעם היהודי. אני רואה בדמיוני את הלוויותיהם של חיילים וקצינים דרוזיים.  אדמת ישראל רוויות דם יהודי, דרוזי, צ׳רקסי ומוסלמי.  ואנחנו, בני העם היהודי לא שוכחים זאת.

חובו של העם היהודי לעדה הדרוזית אינו ניתן להגדרה.  יש אף חובות לבני  עדות אחרות, הגששים הבדואים, הצ׳רקסים.  לא, לא כל אזרחיה הערביים של מדינת ישראל נאמנים לה.  יש מיעוט רעשני ומסוכן גם למדינה וגם לאזרחיה הערביים, חלקם אף יושב בכנסת, אבל אנחנו יודעים להבדיל בין ״אחד העם״ לבין אותו בן מיעוט ערבי המסוכן לכולנו.

את חוק הלאום צריך באמת לקחת בפרופורציה.  לא הייתי מציע להיגרר לוויכוח שכל כולו חוסר יושר אינטלקטואלי. חוסר כזה המופגן על ידי אישה שזה  מזמן איבדה את חוט השדרה שלה וחשיבתה הפוליטית הינה כעלה נידף – חברת הכנסת ציפי לבני.  צר לי מאוד אף על התערבותו של כבוד הנשיא במעשי החקיקה והודעתו הפומבית שיחתם על החוק בערבית. כפי ששגריר אינו יכול  לבקר את מדיניות ממשלתו בעודו בשליחות, כך גם הנשיא. אינו רשאי להתערב בוויכוח הפוליטי בהתייחס לחוק כל שהוא. את בקורתו שיפנה בצנעה לראש הממשלה, למי משריה.  השתתפותו ״החגיגית״ בפולמוס. אינה ראויה והיא התערבות מסוכנת בהפרדת הרשויות.

על מרכזה של היהדות במדינת ישראל לא דובר עת נסחו לראשונה את הצעת חוק הלאום.  מגילת  העצמאות פותחת במילים ״בארץ ישראל קם העם היהודי״.  ההמנון הלאומי מדבר על ״נפש יהודי הומיה״, חוק השבות מעניק תושבות ליהודי שלא על פי חוק האזרחות. הווי אומר, ליהודי קל יותר להפוך לתושב או אזרח מאשר למי שאינו יהודי.   דגל המדינה הינו סימן יהודי מובהק, סמל המדינה  - המנורה מקורה  יהודי בלבד. זו ההיסטוריה של העם הזה. הצהרת בלפור, נשוא מכתבו של הוד לורדיותו לפרופסור חיים וייצמן מיום 2 נובמבר 1917 מדברת אף היא על Jewish Zionist Aspirations  . ואכן בהמשך מכתבו, כותב שר החוץ הבריטיHis Majesty’s Government view with favour the establishment in Palestine  of a national home for the Jewish People. החלטה 181  של העצרת הכללית  של  האו״ם מיום 29 נובמבר, 1947, מתייחסת אף היא להקמתה של מדינה יהודית. 

עם היד על הלב, לולי המאבק היהודי, לולי הציונות, לא הייתה קמה מדינת ישראל. לא יהודים היו בטוחים פה, לא דרוזים, לא ערבים. אז האמת ההיסטרית הלזו לא נקבעה בחוק הלאום [למרות התלהמותו של חבר כנסת זה או חברת כנסת אחרת,  או  עמדתו – הזרה לי – של כבוד הנשיא].  ואם יקירי בני העדה הדרוזית יקראו את נוסחו של החוק יימצאו למדים ש״אין חדש תחת השמש״.

אבל, לו דעתי הייתה נשמעת, הייתי בכל זאת מציע לשנות את החוק.  להוסיף בו סעיף המכיר בתרומה הכל כך מיוחדת לאותם שהקריבו חייהם למען המדינה, ושהם אינם בני העם היהודי.  סעיף המפאר את תרומת העדה הדרוזית יש בו על מנת להעיד נכונה על ההיסטוריה.

שאדי זידאן וחברו שבקשו לפרוש מצה״ל, שגו.  ייקראו נא את החוק, יקראו היטב את ליבו של היהודי ואת החוב שהעם הזה חב לכל חייל קצין ושוטר  דרוזי.

אנחנו לא הולכים לשנות את ההמנון, הדגל, או סמל המדינה.  כי ההמנון מעיד על העבר [שננו נא את המנונה של גרמניה או זה של הולנד].

חוק הלאום מלמד על ההיסטוריה. לו יתוקן, תהא עדותו שלמה.  אני בעד התיקון.  שהוד מעלתו המחוקק יכיר אף הוא תודה  לעדה הנפלאה הזו.

זלי יפה,

נכות הצדק - 26 בפרואר 2018

אודה לכם באם אלו השורות יפורסמו במעונכם.

היה זה השופט משה זילבר ז״ל שכך כתב: ״שגגת מחוקק עולה זדון״. ואנו שלא ברשות המחוקקת עסקינן אלא בזו המבצעת, ואנו שלא בשוגג עסקינן כי אם בשוגג ובזדון יחדיו, אמורים ליישם הלכה זו, ויהא הכאב אשר יהיה.

אסביר את דברי. השופטת רונית פוזננסקי כ״ץ ומסריה שהובאו לאור היום באמצעות ערוץ 10 - לא ״באה תקלה על ידה״. מעשיה במזיד היו. החלטתה לעניין מעצרם של אלה ואחרים התקבלה עוד בטרם נערך בפניה הדיון, בתאום עם צד להליך המשפטי, עו״ד שחם - שביט, הלא הנו איש הרשות החוקרת. אין צורך להרבות במילים על מנת להסביר כי כל דיון באולם המשפטים של השופטת פוזננסקי כ״ץ שנערך אחר כך היה הצגה מושלמת ומעשה רמיה בממדים חסרי תקדים. עיוות הצדק בהיכל הצדק.

טענתו של אותו עורך דין שחם כי כל פעילותו ״הייתה עניינית״ מעוררת זעם יותר מאשר חמלה ומאדירה את הפגנת הריקבון שפשתה במערכת אכיפת החוק. שהלא המערכת המשפטית איבדה בעבר מעת לעת את אמונו של הציבור - ואשראי רב לכך יש לזקוף לאחד מנשיאי העבר של בית המשפט העליון. והתקלה שהתגלתה היום, התקלה בדברים שנאמרו בראיון עם הד״ר אילנה דיין. שאלת האיפה ואיפה בין החקירות כנגד ראש הממשלה המכהן ובין אחרים  שמעשיהם לא אותגרו על ידי רשויות החוק, כל אלה זועקים בדמע ובדם ״דרשני״, ומגבים את חוסר האמון של הציבור. ברור שהמסרים הללו של אותה שופטת לא היו ״יש מאיין״. עד כמה נפוצה השיטה הלזו ששופטים ונציגי רשויות אכיפת החוק מתאמים עמדות מאחרי גבם של הסנגורים? תופעה חמורה של איפה ואיפה המערערת את עשיית הצדק.

על מה ולמה נדרשה השופטת [ואני מקווה שעד מחר - השופטת לשעבר] פוזננסקי כ״ץ למסרונים הללו? מה היא טובת ההנאה שקבלה? המלצה לקידום? טובת הנאה מקצועית אחרת? [אני בטוח שלא מדובר בשוחד כספי], או האם יש מחנה משותף בין מר שביט ובין כבוד השופטת? האם שניהם קבלו אותם מסרים מגוף שלישי? אולי חשיפה עיתונאית אדיבה בעתיד?

במילים אחרות מה הנו המסר שמסרו היום שני נאמניו של הציבור לאמורים לבטוח בו? אני כן רוצה לדעת כיצד צדדים שלישיים משפיעים על עשיית הצדק במדינת ישראל? התקשורת [ויש בה צדדים מדהימים של טוב, אך הכיעור אף הוא בנמצא שם] ואולי אף גופים שטובתה של מדינת ישראל הנה לצנינים בעיניהם. כך למשל נבצר מבינתי כיצד יכלה בעבר חברת הכנסת ציפי ליבני שתעתועיה הפוליטיים הנם שם דבר לזכרות לתמיכה כספית לאחד ממנהיגיה של הקרן החדשה לישראל? האם הקרן החדשה לישראל מעורבת בעשייה המשפטית? האם יש לצד שלישי כל שהוא מעורבות שסופה הנן המסרונים? האם השופטת פוזננסקי כ״ץ ועורך הדין שחם שביט הם עשבים שוטים בודדים בשדה של שושנים, או שיטה זו עובדת גם במקרים אחרים? מה הם מערכות היחסים בין הרשות החוקרת והרשות השופטת? מה הם מערכות היחסים בין הרשות החוקרת או השופטת לתקשורת?

השופטת רונית פוזננסקי כ"ץ

התקשורת כבר שפטה את ראש הממשלה, שהלא הוא מרכז כל הפרשיות, החל מאלף וכלה בבלתי נודע. אבל היום למדנו מה שכבר חששנו זמן רב. שיש אמת וצדק בחוסר האימון של הוד מעלתו האזרח ברשויות אכיפת החוק. העובדה שהסקרים מעידים על נסיקה בתמיכת הציבור בליכוד מעידה שהציבור אינו מאמין לרשויות החקירה ולפרקליטות.

זה משבר מסוכן עד למאוד. הנאמן האמון לשמור על הוד מעלתו האזרח נכשל היום ואיש אינו יודע אם זו מעידתו הראשונה. שהלא ״תיראי מופתעת״ כך החוקר ׳הבמאי׳ לשופטת ׳השחקנית׳. אנו כולנו לא צריכים להראות מופתעים. אנו אכן מופתעים ומזועזעים.

פתרונו של משבר חייב להיות דרמטי. התקלה הנה כה חמורה, ואין היא שונה מתיאום העמדות בין הרשות החוקרת לזו השופטת במשטרים כמו רוסיה של ולדמיר פוטין או טורקיה של ראספ טאייפ ארדוגן. והטיפול חייב להיות דרמטי שיעיד כי המשבר זעזע את הרשויות.

על שלושה אלה הייתי מציע.

להשיב את הוראת הסוביודיצה לכוחה האמתי. התקשורת אינה יכולה לשפוט ולא לפרש. בניגוד לדעתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר הפרופסור אהרון ברק, אסור ליתן למפגינים להפגין מול ביתו של העושה במלאכת השפיטה. המפגין מבקש ליצור דעת קהל. זה כוחה של דמוקרטיה. הוא יפגין נגד שליחו בכנסת או בממשלה. השפיטה אינה אמורה להיות נגועה ב״רוחו של הרחוב״. היא אמורה להיות נטולת השפעות. אבל הרחוב משפיע, כי פרופסור ברק הורה שמותר להפגין מול בתיהם של שופטים, והרחוב משפיע כי אין שופט או חוקר או איש פרקליטות המדינה שאינו קורא עיתונים וצופה בטלוויזיה או מאזין לרדיו, והוא מושפע ואולי נלחץ, ואולי מבקש לישר קו. שאם לא כן, ״יבוא יומו הציבורי״.

לצערי - ואני יודע שזו דרישה דרמטית -יש להפסיק את כל החקירות וההליכים בפרשיות עד אשר ייבדק כל עניין החקירה על ידי ועדת חקירה ציבורית ואשר לאיש או אישה מחבריה אין כל קשר לאלו הרשויות, ואשר יושרו אינו מוטל בספק. רק לאחר שייבדקו נושאי החקירה הלזו ויתוקן הדרוש תיקון [והתיקון הנדרש הנו אדיר], ניתן יהיה להמשיך בחקירה ללא משוא פנים. הוא שפתחנו ״שגגת מחוקק עולה זדון״, שגגת הנאמן על אחת כמה וכמה וזדונו של הנאמן לא כל שכן.

כאן עלי להזכיר. רוב ועדות החקירה שקמו בישראל בעבר קמו בשל מחדלים או עשייה שהיו שגגה שיצאה. ועדת אגרנט, ועדת וינוגרד. אמנם כן, היו ועדות שקמו בשל מחדל שראשיתו מזיד [ועדת קאהן שדנה במשבר מניות הבנקים, ועוד]. כאן מדובר בעשייה במזיד שיש בה על מנת להרוס את מערכת עשיית הצדק. להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי. כאן דרושה ועדת חקירה על אחת כמה וכמה שתבדוק ותבטיח את טוהר המידות של הנאמן עלי כאזרח, של הנאמן על אושיות הדמוקרטיה, על אותו האמור להבטיח את חוסנה של הדמוקרטיה מפני אימת הדמוקרטיה.

בין השאר הגוף הלזה אמור גם לבדוק את שאלת האיפה ואיפה בחקירות אנשי ציבור. על הועדה לבדוק את כל פעילויות רשויות אכיפת החוק בישראל. ללמוד על מה ולמה מאבד הציבור את האמון במערכת המשפט, את פעילויות הגופים הזרים בישראל - מימין ומשמאל - כן. לרבות הקרן הישראלית החדשה [שאף מממנת את ההפגנות של הסודנים והאריתראים בישראל] והשפעתם של גופים אלה - אם בכלל - על מערכת אכיפת החוק. על הקשר בין התקשורת למערכת אכיפת החוק. על הציבור לדעת אם המערכת הנה אובייקטיבית או שמא השופטת כ״ץ הנה באמת חלון הראווה של המערכת.

הנזק של אימון הציבור במערכת אכיפת החוק הנו אמתני. התגובות המינוריות שיצאו מאצל רשויות האכיפה אינן מעידות על הבנת אלו הגופים כיצד רואה אחד העם את אשר ארע, וכיצד ירא הציבור מקריסת אמונו שלו במערכת. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הורו על פתיחת חקירה. אין די בחקירה ממוקדת ב״מעשה שהיה״ והתגלה. יש לבדוק על מעשה שהיה ולא נתגלה.

תעצרו הכל ותנקו את האורווה. זה הרבה יותר חשוב מלהפליל את ביבי. מעז עוד עלול לצאת מתוק.

זלי יפה.

צדק לא נראה צדק גם לא נעשה - 08 בפברואר 2018

צדק לא נראה צדק גם לא נעשה

האמרה ״על הצדק להראות, לא רק להיעשות״ הנה אמרה השגורה כמעט בפי כל העוסק במלאכת ״עשיית הצדק״.  אך לא פעם מתחבטים אנו בשאלה, האם ׳הדורש׳ הנו ״נאה דורש ונאה מקיים״, או שמא מקיים הוא אותה אמרה שהתפרסמה עוד בשנת 1911 בשבועון הבריטי Spectator שכך לשונה "Do as I say, not as I do״.

חדשות לבקרים התפרסמו ״איפה ואיפה״ של תחנות הצדק במדינת ישראל. הנשיא המנוח שמעון פרס ז״ל זכה לעולם למנה רוויה – ואף רוויה מדי – של צנעה עיתונאית בשל הליכותיו. איש לא נתן את הדין על מסכת ייסורי הגיהינום שעבר השר יעקב נאמן ז״ל  בשל החלטה מפוקפקת אצל מאן שהוא במשרד המשפטים.

אבל כל אלה הינן ״זוטות״.

המערכה המשפטית כבר אינה מתקיימת בינות להיכל הצדק של בית המשפט. היא מתנהלת ברחוב.

דוגמא צעקנית במיוחד הייתה קשורה למשפטו של משה קצב. לא הכרתיו, ואיני יודע מה עשה ומה לא עשה. אבל העיתונות ״שחטה״ אותו עוד לפני שאף הסתיימה החקירה בעניינו. הייתה זו חברת הכנסת שלי יחימוביץ שקבעה מעל כל במה – עוד לפני תום חקירתו של מר קצב כי היא יודעת שהוא אשם. חברת הכנסת הנכבדה שכחה ״הפרדת רשויות מה היא״. והעיתונות שפכה את דמו בריש גלי. האם באמת יש החושבים ששופטים הנם מכונות ואין הסערה הציבורית נוקשת על חלונם?

התנהגותם של קבוצות לחץ ועיתונאים בעניינו של ראש הממשלה הינה יותר מאשר זולות בית המשפט. פעם בעבר הרחוק, נושא שנדון בבית המשפט היה זוכה לחסיון. ״סוביודיצה״ כך היה שמו של החיסיון. היום, יש קבוצות לחץ שכבר החליטו שביבי מושחת והם יודעים שעליו ללכת לכלא. ביטחונם כה רב, הם יודעים כל כך הרבה, עד אשר אפילו היועץ המשפטי לממשלה אמור לכוף ראשו בפני הבריונות ״המשפטית״ הלזו, שאם לא כן, לא יוכל לאמר קדיש על אמו.

מה היה קורה אם כשנשפט חבר הכנסת אריה דרעי אצל משפטו הראשון, היו מפגינים צובאים על ביתם של שופטי בית המשפט וצורחים מלא גרונם. מה היה קורה באם שנתם של אותם ששפטו את משה קצב הייתה נידרת בשל שאגות מחאה שפסק הדין לא ניתן בזמן. הייתה כל האסכולה התקשורתית זועקת לשמיים. היועץ המשפטי לממשלה הוא ערכאה שיפוטית. הממשלה חייבת להישמע להוראותיו, ועליו - כן, עליו, לא על בריוני הרחובות המתיימרים לייצג את הצדק – להחליט האם להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן על כל המשמעויות האדירות בתחום הציבורי, המשפטי, יחסי החוץ של ישראל, ביטחונם של זרים בחוסנה של המדינה, ולא פחות מכך התוצאות האישיות כלפי ראש הממשלה, אשתו ומשפחתו.

רשויות אכיפת החוק אמורות לפעול בצנעה ללא השפעה. כן. ללא יחסי ציבור. צא ולמד, כיצד תתקוף התקשורת את אותו פרקליט שיחליט שאין מקום להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי. הלא הוא יועמד ללינץ ציבורי. האם באמת ישנו אדם שאמור להחליט היום על אשמתו לכאורה של ראש הממשלה, שאימת ההשתוללות התקשורתית אינה משפיעה עליו? אולי מפחידה אותו?

הד״ר אילנה דיין הנה עיתונאית מנוסה וותיקה. מה היא חושבת שהייתה תרומתה לעשיית הצדק בעניינו של ראש הממשלה כשהחליטה לראיין את מפכ״ל המשטרה ימים לפני שעליו לפרסם את מסקנותיו. כיצד חשבו אותם הטוענים הבקר ש״ראש הממשלה מתנהג כמו אחרון הפושעים״ כאשר מפכ״ל המשטרה טוען בראיון עם הד״ר דיין כי עוקבים אחר חוקרי המשטרה? אולי עיתונאים שלחו את העוקבים? אולי לא היה זה ראש הממשלה? והאם על ראש הממשלה לשמוע אשמה כה חמורה ולא להגיב? האם אשמה כזו אמורה לצאת לתקשורת או לידיעת היועץ המשפטי לממשלה? תשובתו של המפכ״ל, מדוע לא נפתחה חקירה בנושא זה אינה במקומה. האדם הממונה על אכיפת החוק בישראל אינו יכול להסתפק בשליחת אמרה כזו לתקשורת. ואין צל של ספק שראש הממשלה זכאי היה להגיב.

מפכ"ל משטרת ישראל רוני אלשיך

והגברת דיין שאלה מה יהיה אם תחליט המשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום, האם הוא מודע לרעידת האדמה שתהא כאן? כך שאלה. ובכל הכבוד הראוי למפכ״ל. היה זה נכון שיסכים לראיון כה חושפני ימים לפני מתן החלטתו? כך מנהלים חקירה אובייקטיבית? האם אותו חוקר אינו מבין מה התקשורת מצפה ממנו? הוא אינו חושש? הפרקליט שאמור לקבל את ההחלטה אינו ירא?

הוא שכתבתי, שפיכת הדם בראש חוצות כ״הכנה״ להליך משפטי הנה ריקבון עשיית הצדק. הצדק אינו נראה, והאמת היא, הוא גם לא יכול להיעשות. הממלכה השביעית הרסה אותו.

זלי יפה,

ירושלים

    

Balfour vs Trump - December 7th 2017

Balfour vs Trump

Zalli Jaffe

We are commemorating the 70th anniversary of the Balfour Declaration, and so, reflecting on this anniversary, a number of books were recently published. Some of them express different views about the Declaration, its contribution to the Middle East, to The State of Israel, to international relations, and of course, to the integrity of White Hall [as did another famous agreement of the time, The Sykes Picot Agreement]. Many believe that The Balfour Declaration marks the beginning of the Palestinian – Israeli conflict, [Jonathan Schne believes the Balfour Declaration to be “The Origin of the Arab Israeli Conflict”, a title he gave his book; or Ian Black in his Enemies and Neighbors, Arab and Jews in Palestine and Israel, 1917-2017]. Such theories I believe, somehow to be the rewriting of history in more ways than one [yes, inclusive of ‘the “origin” of The ‘Palestinian Nation’].

The politics associated with the developments that brought about the signing of the letter to Lord Walter Rothschild, are indeed disputed. Most researchers accused the British of “double-dealings”. The conflicting promises made to the Arabs on one side and to the Jews on the other side, certainly contributed to the conflicts in the Middle East. Indeed, England had vacated quite a number of areas associated with The British Empire following both World Wars, without any orchestration; thus, leaving behind chaos [Ireland, India and Pakistan, many places in Africa, etc].  

Many drafts were prepared; a famous one was by the Office of The War Cabinet, and addressed to Rabbi Sir Philip Magnus. However, the wording of the letter sent to Lord Rothschild 2 November 2017, is undisputed.  

Two drafts that were exchanged and reworded should be considered. One of the major changes between the draft known - and defined by Bernard Regan, in his newly published book The Balfour Declaration, Empire, The Mandate and Resistance in Palestine – is ‘The Zionist Draft’; and the final letter signed by Lord Arthur James Balfour, relates to the intention of “His Majesty’s Government”.

All drafts originated from article 11 of The League of Nations Mandate. The signed latter did not read “[the] principle that Palestine should be reconstituted as the National Home of The Jewish people” as some had hoped, and as worded in the ‘Zionist Draft’, but ”establishing in Palestine a national home for the Jewish people”. We do not have to elaborate on the discrepancy. The signed letter does not guarantee the whole of Palestine as a homeland of the Jewish people [as per the ‘Zionist Draft’], but only a portion of it. The confusion as to the boundaries and the caveats inserted to the letter, only complicated his Majesty's Government position. But who are better than the British to be used to ‘fogs’.

Arthur James Balfour

70 years later, President Donald Trump recognized Jerusalem as the capital city of Israel. However, there was a caveat in his recognition - similar to a caveat mirrored in The Balfour Deceleration - when he stated that the boundaries of Jerusalem – the capital city of Israel – must be determined by the parties to the conflict; i.e. Israel and the Palestinians. In other words, Donald Trump left open the possibility of certain parts of Jerusalem to be an integral territory of a Palestinian state, as part of the two states solution.

British Prime Minister Theresa May still expresses an opinion - as she did on 6^th December in Westminster - that Jerusalem should be the capital city of both Palestine. No. Mrs. May did not learn from history that the British Empire never succeeded in trying to bridge over the conflicts between two groups fighting for the same land. A joint capital is a guaranteed formula for violent conflicts. Every aspect of life in Jerusalem [police, electricity, water, visiting dignitaries, religion, and most of all,  security] will only enhance and escalate conflicts and violence between two groups who do not have any trust and confidence in one another. This is a primitive way of thinking. I am somehow amazed that Mrs. May does not remember the past, thus she is condemned to repeat it.

Mr. Trump's statement is an important development. It is true that nobody acted in the past, as Mr.  Trump does today. He is not following the rules according to ‘the old school’, and might be considered a Machiavelli. But he does not waive what he promised to do, which is also a change from all previous presidents of the United States.

It is important to decrease the tensions that will escalate as a result of the “Trump Declaration”. But the negative comments by friends and foes alike should not deter us. President Harry S. Truman recognized the State of Israel in variance to the recommendations of the Department of State not to issue such recognition. Indeed as of the end of World War I, United States foreign policy is not a proud chapter in US history. The professionals in “State”, past and present, have a lot to answer for.

People objected to the Balfour Declaration, professionals objected to the recognition of the State of Israel. Many - inclusive of Charles de Gaulle - anticipated the realization of President Nasser's ‘prophesy’ prior to The Six Days War that the Jews in Israel will be thrown to sea. Why, even David Ben Gurion, shared with the then Chief of Staff of the Israel Defense Forces, Yitzhak Rabin, his fears, that the upcoming war in June 1967, might bring the end of the Jewish state.

All were wrong. Notwithstanding lack of confidence, notwithstanding ‘experts’ opinions, notwithstanding dark prophecies, Israel is a front runner, stable and healthy democracy, with equal rights to people from all genders, religions and societies. No other country in the Middle East is sharing these Western values. It is tragic that European countries – fighting Islamic terror - support viewpoints of entities whose sole purpose is to annihilate Israel in the name of “Islam”. This is true of Hamas; this is true of the education system of the Palestinian Authority, whose schools in the West Bank teach The Protocols of the Elders of Zion; it is true of  Iran or its proxy  - Hizbollah. What the world fails to understand is that the only core of stability in the Middle East, influencing its surrounding, is Israel . If not for the State of Israel - as can be concluded by reading Dennis Ross book, The Missing Peace, The Inside Story of The fight for Middle East Peace - the Middle East and Africa would have been a massive bonfire.  

So, the Czech Republic following President Trump’s Declaration, also recognized West Jerusalem as the capital city of Israel. So did The Philippines. Europe's inability to support Israel, the encouraging of the Palestinian’s side, is phony and tragic. Notwithstanding the fact that many elements in the Palestinian authority are still hooked to terror –  as was once defined by two historians who wrote the biography of Yasser Arafat, “to talk about world terrorism and not to mention the PLO, is like talking about the blood circulation and not not to mention the heart”; notwithstanding the fact that Abu Abbas supported Iraq when the latter invaded Kuwait, and never even apologized for it; notwithstanding the fact that same Abu Abbas dissertation for his “PhD” in Moscow was about the denial of the Holocaust, Europe supports him. The support of the European Community to the Palestinian’s position did not help England or France or Sweden fighting terror. Yes. Islamic Terror. Because when democracies are divided, when democracies deny history for the purpose of political convenience or ”political correctness”, the bad ones are encouraged to continue. As Winston Churchill once remarked “United we stand divided we fall. Divided  the dark ages return, United we can save and guide the world”.

Western democracies uniting with Israel will keep and guard the world.

Zalli Jaffe

Christianity and Israel - December 6th 2017

Christianity and Israel

Zalli Jaffe

Why do Christians who believe in God have to support Israel according to the Christian religion?

Jews and Christians dispute on a number of major religious issues. However there are some important elements both Jews and Christians believe in.

A . We both believe in God.

B. We both believe in the sanctity and uniqueness of Abraham.

C. We both believe that we are to understand every message God delivers to us.

One of the more complicated questions in the story of the sacrifice of Isaac, was,  why did God need to test Abraham. Surely, God knew that Abraham will successfully meet the challenge. So what is the logic of testing him?

As we said, we, humans, should understand every message God sends us. As a matter of fact, God is speaking to us in a language we understand. If we fail in our understanding, this is a failure of us -  humans.

When Abraham “left” society to believe in a “new God”, his comrades were not impressed. They said that he is not as loyal to his new God as they are to the gods. they – assumed the comrades – are ready to sacrifice their children to Molek. what other demonstration of dedication could there be? God decided to speak to humanity in a language they understand. He instructed Abraham to demonstrate that even according to his old comrades understanding, he is more dedicated to his God then they to their gods. And how did he do it? By ordering Abraham to sacrifice his son. Once the dedication was demonstrated, and Abraham nearly knifed his son, the comrades realized – according to the understanding of their religion – that Abraham is no less dedicated to his God than they are to theirs. Once the message was delivered, God did not need the actual sacrifice, so he stopped Abraham from acting.

God also gave Christians a message they need to read carefully. Christianity counts history twice. Once from the beginning of the world – as Jews do. The second time, is – more or less – from the birth of Christ. All Christians need to do is to look at the parallels. How many years elapsed from the date of creation to the year in which Abraham was born? The answer is 1948 years. Whoever  has a slight familiarity with the history of the State of Israel also knows that 1948 years from the second counting – by Christianity - of world history, the state of Israel was established.

The exact Parallel between the birth of Abraham and the creation of the state of Israel, should be a message that every Christian should take note of. 



Zalli Jaffe, 
Jerusalem

האזרחים מהדרגה השנייה

האזרחים מהדרגה השנייה

רבים מהאנשים החשובים – כן, אפילו במעוננו – מבכים את מר גורלם של "האזרחים מהדרגה השנייה". לא, איני מתכוון לערביי ישראל, אני מדבר על חוסר השוויון המוחלט ביכולתם של הפלסטינים לעבוד בישראל. כמובן שחברי הכנסת העקביים זועקים מרה על כך שבשל נוהגה של ישראל אין הפלסטיני יכול לחיות, אלא – אולי כחוטב עצים ושואב מים.

מפני שכאשר מדובר בישראל, אז היחס לפלסטינים הוא ממש לא בסדר. אנחנו משפילים אותם ואנחנו מצירים את חייהם.

אולי משהו יפנה את תשומת ליבי לביקורת שהטיחו אותם חברי כנסת ערביים כלפי מדינה אחרת למשל ועל יחסה של זו לפלסטינים? אל תחפשו כי לא תמצאו. כי כשערבי הורג ערבי זה לא חשוב לחברי הכנסת הערביים, קל וחומר באם מדינה ערבית מתייחסת לפלסטינים הרבה יותר גרוע מאשר מדינת ישראל.

לא לא איני מדבר על מדינת פרימיטיביות כמו סוריה למשל. ו –כן, הגם שהנשיא בשאר אל-אסד הנו רופא עיניים שלמד בלונדון והוזעק לשלטון לאחר שאחיו נהרג בתאונת דרכים, הנו עדיין איש מערות בחשיבתו. ולו הסיבה שהוא לא ייתן לפלסטיניםיושבי מחנות הפליטים בסוריה לעקור ממקומם.

באשר אל-אסד

 אבל הפלסטינים חיים בלבנון מאז שנת 1948. ולמעלה משישים ושתיים שנה לא היו רשאים הפלסטינים תושבי מחנות הפליטים בלבנון לעבוד בעבודה מסודרת אלא רק בעבודות ניידות. רק השבוע תקנן הפרלמנט הלבנוני את החוק המאפשר לפלסטיני לעבוד בכל עבודה שירצו. ששים ושתיים שנה הושפלו אחיהם של חברי הכנסת הערביים בלבנון ולא היה פוצה פה ומצפצף. הם עדיין מושפלים בסוריה, אבל חברי הכנסת הערביים השייכים כזכור לאומה הפלסטינית הגאה שכחו אותם. 

טלו למשל את אבירת החופש. חברת הכנסת חנין זועבי שמייצגת כזכור מפלגה ששמה ברית לאומית דמוקרטית. מילים כדרבנות. כערביה פלסטינית במדינת ישראל, היא למדה באוניברסיטת חיפה ואף באוניברסיטה העברית, היא חברת כנסת, וכמובן אין לה מילה טובה להגיד על המדינה. היא השתתפה והייתה עדה לאלימות כנגד חיילי צ.ה.ל. על הפלוטילה [לו הייתה נוהגת כך במהלך שוד הייתה היום יושבת בכלא].אבל חרפתם שלאחיה בעזה חשובה הייתה לה. ומדוע לא נלחמה על זכותם של אחיה בלבנון לעבוד בכבוד? מדוע אין היא מתעמתת עם הנשיא אסד על זכויות אחיה ואחיותיה בסוריה?

אני מבין מדוע אחמד טיבי אינו עושה כן. הוא אינו יכול לירוק לבור מנו הוא שתה בעבר. אבל הגברת זועבי?

זלי יפה,

ירושלים