1.
מבוא
1.1
אומרים, כי בטחונה של מדינה, בדין הוא,
שיעמוד בראש מעינה. ובטחון מהוא? צא ולמד אצל הפרשנים צרי העין, ויאמרו לך, צבא
חזק, פתוח כלי נשק ועזרים צבאיים, שליטה על אכלוסיה עוינת. ובעצם, כל אותם נושאים
שהנם נחלתו של משרד ההגנה במדינה מתוקנת. אשרי המאמין, אך לא היא. שכן, מדינה
נעדרת חינוך, מכוח מה תצעד קדימה? מדינה ללא תקשורת, אינה יכולה להתקיים ולו יום
אחד. מדינה ש"תחבורתה ירדה מהפסים", תשעט בדרכי תחבורתה. ואומנם כן,
מדינה מוקפת אויבים, ללא צבא חזק, נתונה בסכנת השמד. אך זאת יש לזכור. אי יכולת
ליישם, ולו אחד מהנושאים שהוזכרו לעיל, ימיט חורבן על המדינה.
1.2
צא ולמד, כי לכל מחנה משותף אחד.
חינוך יעיל, תקשורת אמינה, תחבורה מסודרת ובטחון, נשענים יחדיו על המטבע.
במילים אחרות, מדינה שהמערכת המוניטרית שלה אינה מתפקדת, לא תחנך, לא תתקשר, לא
תנוע ולא תתגונן.
1.3
ההיסטוריה גדושה מאורעות עגומים מאד
שמקורם בכלכלה כושלת. הזוג המלכותי הצרפתי, תרם ראשו לטובת הגיליוטינה, מפני שלא
היה לחם, ואף עוגות לא. הצאר הרוסי הפסיד למהפכנים מכל הצבעים מפני שקיבתו של העם
הייתה ריקה. היטלר עלה לגדולה על חורבותיה של הכלכלה הגרמנית, והחריב עולם ומלואו.
צא ולמד כי כלכלה רעועה, הנה איום על אושיות המשטר הדמוקרטי, צל כבד
על הסדר החברתי, ובעצם, תרופה די יעילה, המבטיחה אנרכיה או דיקטטורה. והעובדה
שמדינת ישראל עומדת בראש סולם הפערים בין העניים והעשירים בעולם המערבי אמורה
לזעזע את אמות הספים.
1.4 אצל כל שלטון, נבחר, כפוי או ממונה, קיימת מידה מסוימת של
אמון האזרח באושיות השלטון. אמון זה ויתכן ומקורו ב"אין ברירה" – מתבטא בהשקעה שמשקיע האזרח, ואשר פרותיה מיטיבים עם המדינה. חוסר
אמון, מתבטא בניסיון האזרח ל"החצין" פרות אל מעבר לגבולות המדינה,
בהזרמה מוניטרית למקום אחר ובמוסר עבודה ירוד. כשמחריף המצב, יוצא העם לרחובות. או
אז, המהפכה הצרפתית, או חלילה, הרייך השלישי.
1.5 מכאן אתה נמצא למד, כי הקרבה ארעית של
אינטרסים, פרטיים, קבוצתיים ואפילו לאומיים, הנה הרע במיעוטו שיש ליישמו, על מנת
להבטיח כלכלה נכונה, או לרפא מערכת מוניטרית חולה. שכן "פקוח נפש דוחה
שבת", ואם צריך, אזי פקוח נפש דוחה את ארץ ישראל השלמה. שכן גם החפצים בישראל
שלמה, לא יבקשוה על חשבון ישראל המחולקת. ו"פיקוח נפש" דוחה הטבות
לסקטורים אלה או אחרים.
2.
אמוץ מדיניות כלכלית על ידי האזרח
2.1
ראשון המפגעים ממדיניות כלכלית מרסנת,
הנו האזרח. הוא זה שלא יקבל שרותים שעל השלטון לספק, והוא זה הנדרש לשלם עוד ועוד,
לכיסו – הפרוץ משני צדדיו – של השלטון. ואולם, הקרבה הבאה בכפיה ללא הבנה והזדהות, יעילותה
מוטלת בספק. לעולם ימצא הפרץ בגזרה, וחקיקה פיזיקלית הנעולה מכל עבר, עדיין לא
נמצאה. אשר על כן, ראשית חכמה, יש לרכז מערכת הסברה חסרת תקדים שתלווה כל צעד
כלכלי. שכן, תרומה מכרעת לכישלונה של כל תכנית כלכלית, הנה אם העם אינו צועד
לפיה, אלא נגרר אחריה. והעם אינו צועד אם אינו מבין. ועוד, גזרות
כלכליות שהעם אינו מזדהה עם נחיצותו, עלולות להזיק יותר משתועלנה. רבים יותר
ישלמו מס, באם יכירו בו כמס צודק ולא כעושק, ובאם ידעו כי הנטל מתחלק שווה בשורה.
2.2
אזרחי מדינת ישראל, עושים כל שלאל ידם,
על מנת להתחמק מתשלומי מסים. והא –
ראיה; גביית מס הכנסה הפכה זה מכבר לגויה. וחמור מכל, יש המעלימים
הכנסותיהם, מתחמקים מתשלום מס, ללא שינסו "לעגן" התחמקות זו בחוק. ואכן,
על מדיניות מוניטרית להציג בפני האזרח ברירה שבין סיכוי וסיכון. טול דוגמה,
מס הכנסה. מדינה בה נדרש אזרח לשלם כששים אחוז מהכנסתו כמס, יהא שעור הקנס על אי
תשלומו של המס, אשר יהא, ההעלמה תקרוץ לאזרח. שכן, לאחר הכל, " לי זה לא
יקרה" אינה נחלת נהגים בלבד, והסיכוי "להציל" כששים אחוזים
מההכנסה, מצדיקיה את הסיכון. במילים אחרות העלמת ההכנסה הנה כדאית, ובישראל, היא
אף הוכיחה את עצמו. שכן, המדינה –
כאמור – אינה מסוגלת לגבות את מסיה מאזרחיה. מאידך,
לו היה שעור מס ההכנסה נמוך, בעוד שעור הקנס על אי תשלום המס גבוה, ואף גבוה מאד,
היה המסתכן נדרש למחשבה שנייה, האם הסיכון הנו כדאי. במילים אחרות, ככל שמדרגות
המס נמוכות יותר, ו"מדרגות" הקנס גבוהות יותר, הסיכון רציני יותר,
והנהירה להעלמה לא חוקית של ההכנסה מצומצמת יותר.
2.3
בקנדה נחקק לאחרונה חוק ועל פיו כל מי
שיצהיר כל הונו "שנשכח" מחוץ לגבולות המדינה ויוכיח את פרטי הונו ישלם מס בגובה 25% מההון המצוי
ו"נסלח לו". והיה כי יימצא אינו
דובר אמת ולו בעטיו של דולר 'קנדי יחיד, יחויב בתשלום של 125%. נכון יהא להכריז על מורטוריום דומה
בישראל, על מנת להגדיל – לעת הזאת –
את העוגה הציבורית.
3.
הידיים הע[א]ובדות
3.1
הכל דנים בצמצום יציאות הממשלה. שאיפה
חיובית ללא צל של ספק. מאידך, אין טעם בהכחשה, כי קיימת אבטלה סמויה – בהיקף לא מצומצם –
בשרות הציבורי. ידוע תדע, כי די בקיומו של מובטל אחד, על מנת לנגח יעילותה של מערכת
שלמה. שכן, מי שאין לו מה לעשות, אינו עושה את זה לבד. זאת ועוד. על מנת
להוכיח חיוניותו, יכשיל, יענה בשלילה לפונים למערכת. שכן, לעזר אין הוא נצרך, ואם
להקשות לא יקשה, לא יוותר ממנו ולא כלום.
3.2
אשר על כן, ייעול המערכת פירושו, ייעול,
מערך העובדים. על העובד לעבוד בשעות העבודה. ואכן, כשהמלאכה לפניו, אזי,
לאחר יום עבודה גדוש, ירגיש העובד ספוק, בעוד אשר, לאחר יום "עמוס"
בהפסקות תה, יעזוב העובד את מקום עבודתו, ריק מתוכן ועניין. נופך נוסף לו לייעול זה. ככל שמצומצם יותר מספר העובדים, כך המאמץ הנדרש בעבודה רב יותר, הפרות
מעולים יותר, הניסיון שנרכש עשיר יותר, ההוצאות נמוכות יותר, והעובד יכול לקבל
הכנסה גבוהה יותר.
3.3
יש
בה בהצעה זו, איום של ממש באבטלה. אך לכך עלי להעיר לשלוש אלה:
3.3.1
עדיפה בעיני אבטלה גלויה על פני
אבטלה סמויה שאין אנו יודעים מה טיבה והיקפה, איננו נלחמים בה, ויש בה יותר
מאשר קורטוב של תרמית עצמית.
3.3.2
פתרונו של משבר כלכלי, לא יהא יעיל ללא
אבטלה לתקופת מה.
3.3.3
הגיע הזמן לעבור לשבוע עבודה של חמישה
ימים במקום שהדבר אפשרי. יש המזהירים מפני ההשפעה שתהא ליום הפנוי על האינפלציה. ואולם,
על כך ניתן וצריך להתגבר. יתרונו של שבוע העבודה המקוצר הנו ביכולת לצרף ידיים
עובדות נוספות למערכת, שבשל קצור שבוע העבודה בה תזקק להם. זאת ועוד, יום המנוחה
הנוסף יתרום רבות ל"תרבות" החיים במדינה.
3.3.4
למשך אותה תקופה בה צפויה לנו אבטלה, יש
ל"פתות" מעבידים הזקוקים לידיים עובדות להעסיק מובטלים. זאת ניתן לעשות
על –ידי פטור מהחובה לשלם מס
מעסיקים או תשלומי בטוח לאומי עבור העובד. שכן עדיף לה למדינת ישראל להפסיד את
תשלומי המעביד לבטוח הלאומי, ו"להפסיד" אף את החובה לשלם תשלומי אבטלה.
3.4
מערכת היחסים בין הסוכנות היהודית ומשרד
הקליטה, הנה דוגמה קלסית לבזבוז של מיליארדים. זוהי כפילות של מערכות, והיא בהחלט
מזיקה. לא פעם שמענו מעולה ממורמר, כי שליח הסוכנות הבטיח אך משרד הקליטה נעשים
בחו"ל, ואין מקום לפעילותה של מדינה ריבונית אחת אצל אזרחיה של מדינה ריבונית
אחרת – שעל הסוכנות להחל במלאכה ואף לסיימה. היא
שתיזום את המפגש הראשוני עם העולה המיועד, היא שתביאו ארצה, והיא שתדאג ליישום
זכויותיו בישראל. נחסוך בדרך זו משרד שלם. אך זו הדוגמה, אחת היא מני רבות. הגיע
הזמן לתת עליהם את הדעת, וכך לחסוך למדינה מיליארדים של דולרים, שאנו כה זקוקים
להם.
4.
מיסוי
4.1
מערכת המיסוי בישראל פשטה זה מזמן את
הרגל. היא מעוללת למדינה והיא מעוולת לאזרח. יישום פקודת מס ההכנסה ומסים ישירים
אחרים הנו מסובך. זו מדיניות הדורשת מערכות כפולות ומסובכות של ביורוקרטיה.
הנישום אינו מסוגל להתמודד עם סעיפי החוקים. זו המערכת הנה תמריץ שלילי מבטיח,
שתוצאתו, אי – רצון לעבוד, ליצור ולהרוויח.
4.2
צא ולמד, שביקש המחוקק הישראלי לשכלל את
פקודת מס ההכנסה וחוקק לצידה את חוק מס הכנסה [מיסוי בתנאי אינפלציה], תשמ"ב
1982. זה החוק אינו מובן, לא לרשות וודאי שלא לנשום. עוד טרם יבשה הדיו מעל דפי
הרשומות, בם פורסם החוק, ניתך עליו מבול של תיקונים. והחשוב מכל, נמצאה אותה פרצה
"מיוחלת" מחכה, הפסידה הרשות "כדין" כרבע מהכנסתה ממיסוי חברות
גדולות. לאחר כל זאת יד המחוקק עודה נטויה, להפוך בו ולהפוך בו, בחוק המסוכך ביותר
במדינה.
4.3
אף המקדמות אותך משלם הנישום, אינן מס
אמת אלו הנם כספים המשתלמים בעטיה של הכנסה ואשר בגינה כבר שלום המס. בסופה של
שנת הכספים "יתגוששו" הנישום והרשות. זה יאמר יתר שילמתי, וזו תאמר הב
עוד.
4.4
קיים בישראל מס אחד שהנו פשטני, יעיל,
ויישומו כמס בלעדי יעודד את הנישום ליצור ולעבוד מחר, ולחסוך מאידך. בשווייץ, אשר
כלכלתה איתנו מזו של ישראל, מדרגות מס ההכנסה הנו נמוכות, בעוד אשר מדרגות מס
ההוצאה גבוהות הן. נוסחה זו –
כאמור הנה מוטיבציה לעבודה ולחסכון, באשר העובד מקבל תמורה אמתית לעבודתו, בעוד
הבזבוז – יקר הוא. מס ערך מוסף גבוה, יביא לצמצום
ההוצאה, לירידה בצריכה, לנסיגה ברמת החיים, מתון ביבוא, צמצום הפער במאזן התשלומים
ועידוד החיסכון לגווניו השונים.
4.5
התמקדות במס הוצאה, תחסוך בכפילויות של
מערכות. כיום, כמעט בגין כל חוק מיסוי קיימת ביורוקרטיה עצמאית. טול לדוגמה את
ירושלים. אשר על מס הכנסה יושבים בבית כלל, אשר על מס ערך מוסף – ברחוב קרן היסוד, אשר על מס שבח – ברחוב כורש, אשר על ביטוח לאומי – ברחוב בן שטח, והאזרח נדרש לחטט רגליו מהון להון. מס יחיד
ופשטני, ייעל את מערכת הגביה, יצמצם את הרשויות, וכך את הכפילויות בביורוקרטיה,
וידעך את העימותים בין האזרח לרשות.
4.6
המבקרים את ההתמקדות במס הוצאה [או במס
ערך מוסף, כלשון החוק אצלנו], מבקשים להסב את תשומת הלב, לצורכיהם של משפחות
נצרכות. זו ללא ספק בעיה כאובה, ואולם, פתרונה בצידה. יש לראות בתשלומי מס
ההוצאה שמשלמת משפחה נצרכת עד לגבול מסוים [וזו הגבול יכול להיות מדורג], כמס
תשומות, ואשר הרשות תחזיר לאזרח. כל הפעילות האדמינסטרטיבית בנושא זה, יכולה
להיעשות באמצעות הבנקים.
4.7
לכך יש להוסיף את ההערה הבאה.
4.7.1
שני
סוגים של תשלומי חובה קיימים במדינה. מסים וקנסות. האחרונים, מקורים בהתנהגות שלא
כדין, החל בנהיגה מופרזת, או חניה במקום
אסור, וחלה באי ביצוע תשלומי חובה, או עברות על חוקי הפקוח למיניהם. קנסת הנן
הכנסות שמן הדין להתייחס אליהם, בחשוב הכנסתה של מדינה.
4.7.2
לדעתנו, יש ליקר את הקנסות ולהעמידם
על בסיס יקר במיוחד. לכך שתי סבות.
4.7.2.1 בעטיו
של אותו נהג המבקש להחנות את רכבו במקום אסור אנו זקוקים לשוטר. פעילותו של השוטר
עולה ממון רב. מן הדין שעלות זו תיפול על שכם העבריין, ולא רק על שכם הציבור.
4.7.2.2 תשלום הקנס אינו הכרח. לאזרח שמורה הברירה שלא לחטוא, ואם החליט
לפעול שלא כדין, עליו לשלם את המחיר.
5.
שכר
5.1
משכורת הנה "הרע במיעוטו".
העובד חסר דאגות, ביודעו שהנו זכאי למשכורת קבועה, ללא כל קשר לרווחיו של המפעל.
לא שחלילה באתי להוסיף על דאגותיו של העובד העברי [?], ואולם יש בהסדר הקים, משום
"נטרולה" של יוזמה. לו הייתה הכנסתו של הפועל, תלויה – בחלקה –
בהכנסתו של המפעל, היה מרצו של הפועל לעבוד רב יותר.
5.2
יש להעניק לפועל סוג מיוחד של מניה אשר
אינה ניתנת להעברה או ירושה, ואשר הזכויות לפיה פוקעות עם הפסקת זכאותו למשכורת, או
זכאותו [זכאות שאריו] לפנסיה.
על מניה זו להחליף את התוספות למיניהן, העומדות לרועץ לכל מפעל. במפעל מרוויח – הכל ייהנו וכשהמפעל בקשיים – הכל יטו שכם.
5.3
אמת. נלחמת ההסתדרות למענו של
העובד. אני עוד לא שמעתי במדינה מערבית אחרת תרתי דסתרי כפי הקים במשק הישראלי.
ההסתדרות, מגינתו של העובר, הנה המעסיק השני בגדלו במדינה. יש יותר מאשר טעם לפגם
כאשר סנגור וקטגור משמשים בערבוביה. לא העובד נהנה מכך, אף לא המעסיק.
6.
סבסוד
6.1
הבה ונבחן את מערכת הסבסוד שמנהלת מדינה
ישראל. הכל יודו, כי הסבסוד במקורו בא לתמוך באלו שאין להם. אשר על כן,
הלחם המסובסד מקל מעולו של תושב שכונת התקווה, שכונת הקטמונים, ועיירות פיתוח. אך אתו
סבסוד מקל גם מעולו של תושב סביון, תושב רחביה והאורח הממלא כריסו במלון המלך דוד
בירושלים.
6.2
ככל שהאדם הנו בעל אמצעים רבים יותר,
בדרך כלל, מכוניתו גדולה יותר. אשר על כן הוא נצרך לכמות רבה יותר של דלק. אך מה
יעשה והמדינה סבסדה את הזהב השחור? במלים אחרות, ככל שהנך עשיר גדול יותר, מעניקה
לך המדינה מתת רחבה יותר.
6.3
דוגמאות אלו ואחרות הנן – במחילה –
עדות למעילה בכספי צבור. הססמה, סבסוד הנצרך, ולא המצרך, אינה ססמה
גרידא, אלא ביטוי למדיניות של יושר. הסבסוד במתקונתו דהאידנה, העזרה לעשיר, הנה
גזלה ממי שאין לו.
6.4
המסקנה המתבקשת הנה, שיש לבטל
לחלוטין את מדיניות הסבסוד הנוכחית, להבטיח שהקונה ישלם מחיר אמת, ולסבסד את אלו
שאין ידם מספקת. זה הוגן, זה נכון, וכמדומני שזה זול.
7.
כלכלה ודמוקרטיה
7.1
בזמן מלחמת העולם השנייה, נערך – עבור המנצ'סטר גארדיין דיון בשאלה האם ניתן להלחם כנגד
דיקטטורה באמצעים דמוקרטיים. לא קשה
היה להגיע לתשובה שלילית. ואכן, אף מדינות חופשיות, מכירות בחובות שיש בהן משום
צמצומה של דמוקרטיה ושלילת חירות הפרט, אך זו שלילה שהנה הרע במיעוטו. [כך שווייץ,
מדינה שאינה זוכרת מלחמה מה היא –
מחיבת את אזרחיה בשרות סדיר ובשרות מלואים פעיל]. ישראל שהנה דמוקרטיה איתנה,
מחיבת את אזרחיה בשרות צבאי, אזרח אינו רשאי לצאת את גבולות המדינה ללא אשור
רשויות הצבא, קימת צנזורה צבאית על כלי התקשות ועוד.
7.2
הנחה מוטעית היא, כי סכנה ביטחונית,
חמורה יותר מזו הכלכלית.
סכנה כלכלית הנה סכנה ביטחונית, המאיימת על שלמות המדינה. אכן כן, מדינות בעלות בסיס
כלכלי מוצק אוסרות על שביתות במפעלים חיוניים [ואם נחזור שוב לשווייץ, נלמד כי הגם
שגבולותיה היבשתיים פתוחים לארבע כנפות, נאסרה השביתה על עובדי חברת התעופה
הלאומית סוויסאייר].
7.3
אנו
חבים במשמעת החסרה לנו. לא תיפגם הדמוקרטיה, באם בעטיו של המשבר הכלכלי תאסרנה שביתות,
ואת מקומם יתפוס המוסד לבוררות חובה. נשק השביתה הנו הרסני, ואנו, אין בכוינו ובכיסנו
על מנת להרשות לעצמנו את "המותרה" הזו. אין זה מוסרי לאבד מליוני דולרים
מפני שמאן דהוא לא זיהה את מלך אשדוד בשערי הנמל.
7.4
שלילת חופש השביתה הנה פגיעה
בחרות. אך פגיעה לא פחות חמורה הנה החובה
לשרת בצבא שלוש שנים ולשרת במלואים עשרות בשנים. איש אינו מטיל ספק בחיוניות החובה
השנייה. אף השלילה הראשונה, חשובה לא פחות.
8.
סכום
9.1.1
יש ליישם מערכת הסברה כחלק חיוני
ממדיניות כלכלית מקפת. שכן, רבים יותר ישלמו מס באם יכירו בו כמס צודק.
9.1.2
גם אם ימשיכו בישום מדיניות של גבית מס
הכנסה, יש להנמיך את מדרגות המס ולהחמיר ב"מדרגות" הקנס. כך יהא הסיכון
רב יותר והנהירה להעלמת הכנסות מצומצמת יותר.
9.1.3
יש "להבלין" את האבטלה הסמויה
שנה מסוכנת מזו הגלויה לעין כל.
9.1.4
מן הדין לעבור לשבוע עבודה של חמישה
ימים. בין השאר יהא בכל על מנת לצמצם את האבטלה.
9.1.5
על מנת לעודד העסקת מובטלים, יש לתת את
הדעת לפטור מהחובה לשלם מס מעסיקים ותשלומים לבטוח לאומי במקרים מסוימים.
9.1.6
מדיניות כלכלית צלחה היא זו שתצליח
להתמודד עם הכפילויות ברשויות השלטון. זאת ניתן יהא לעשות אם הטיפול בכלכלה יהא
לעשות כלכלי בלבד, ללא שישורבבו לטפול זה שקולים פוליטיים זרים וסותרים.
9.1.7
יש לפשט את מערכת המיסוי, ולהתמקד במס
הוצאה.
9.1.8
את מס ההוצאה שתשלם משפחה נצרכת – עד לתקרה מסוימת, שנתן לשנותה מעת לעת – יש לראות כמס תשומות שיוחזר על ידי הרשות לאזרח.
9.1.9
את התוספות השונות למיניהם נחלת כל
משכורת יש להחליף בסוג מסוים של מניה שתעניק לעובד רווחים במקביל לרווחיו של
המפעל.
9.1.10
אנו ממליצים על יישום התכנית המכונה
"דולריזציה"
9.1.11
אין הבדל בין סכנה ביטחונית לזו הכלכלית.
כל איום כלכלי הנו איום בטחוני.
9.1.12
יש להחליף את נשק השביתה במוסד לבוררות
חובה.
9.2
קשה. ואולם, לפני מספר חודשים, פגש כותב
שורות אלו במספר בנקאים בחו"ל, ביניהם ראשי מוסדות בנקאיים חשובים באירופה.
אחד מהם, ניתח את מצבה של ישראל אז ואף ניבא במדויק את מצבה של המדינה היום.
הוא סיים את דבריו בהערה מעניינת. "אמנם כן, כלכלתה של ישראל במצב חיוור.
אך ישראל אינה מרכז אפריקה וישראל אינה דרום אמריקה. ישראל יכולה לצאת מזה."
9.3
אז בואו נעשה את זה כל עוד זה אפשרי.
וחשוב לזכור שזה אפשרי. קשה? אולי. אך בתבונה והבנה ניתן לעקור הרים. והגיע הזמן
שהעם היהודי, אשר במשך כל הדורות הוכיח אומנות פיננסית, ידע לנהל אל נכונה את
כלכלת מדינתו. ונעשה את זה מפני שאנחנו "לא מרכז אפריקה ולא דרום אמריקה. אז בהצלחה.
זלי יפה.
