צ'רצ'ל שלנו
לא קשה להבין על מה ולמה רבים, ואפילו רבים מאוד היו רואים בווינסטון
צ'רצ'ל כמדינאי הגדול ביותר בתולדות המאה העשרים. יש שיראו בו כאישיות
הכבירה ביותר באותה מאה. גם מבקריו החריפים ביותר ידעו להודות בגדולתו, והגם
שהעם הבריטי הדיחו מראשות הממשלה בבחירות הכלליות שנערכו מיד לאחר מלחמת העולם
השנייה, ידע העם הבריטי דורות של הערצה למנהיג.
לא מעט מנהיגים בעולם זכו להערכה מטעם עמם, והייתה הצדקה לזו ההערצה.
מנהיגה השחור הראשון של דרום אפריקה, נלסון מנדלה ידע למחול על עשרים שנה של עבודת
פרך באי נידח על יד קייפטאון ולדאוג שהעברת השלטון מהמיעוט הלבן לרוב השחור ייעשה
באווירה של מחילה, ובניית גשר של אחווה. לא היה הניצוץ זקוק ליותר מאשר מזערה של
אש על מנת להצית את דרום אפריקה כולה. אבל המנהיג ידע למחול והפגין את
גדולתו. חגיגות יום ההולדת שלו היו חג לאומי של אחווה.
שמעון פרס הנו המנהיג היחיד בהיסטוריה של המאה העשרים שזכה – לעולם
ובאופן קבוע – להצבעות אי אימון. מעולם לא זכה לאימון של הבוחר כמקובל במדינה
דמוקרטית, ובעצם מהווה הוא ראייה לנקודת החולשה הבעייתית ביותר של דמוקרטיה. אדם
שלא נהנה מתמיכת הציבור, אדם שלעולם זכה להפסיד כשעמד לבחירה, עדיין עמד בראש
ממשלה בישראל בשל סיבוך זה או אחר.
שמעון פרס אף עסק בנושאים שנויים במחלוקת. משה שרת הזהיר -
בזיכרונותיו - כי אם אי פעם יהיה שמעון פרס ראש ממשלה, יש לקרוע קריעה [כך!]. חברו
לדרך, ואשר לאחרונה מבקש שמעון פרס להאדיר את חברותם – קרא לו בזיכרונותיו
"חתרן בלתי נלאה". הוא זכה בפרס נובל לשלום עם יאסר ערפאת ואשר מספר
המלומדים בתקופה האחרונה הרואה בו מקור למלחמת הטרור המתרגשת על העולם עולה
בהתמדה, כפי שמעידים עשרות הספרים שהתפרסמו בנושא ולו בחודשים
האחרונים. תכנית אוסלו הנה אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת
בישראל, ואף הוא יסכים שהתכנית לא הגיע לחוף מבטחים.
 |
| צ'רצ'ל שלנו |
שלום הנה מילה נפלאה, ומכון לשלום הנו מוסד מושך מאוד. יחסי הצבור של
מר פרס אין להם אח ורע. אבל, כבמדינה דמוקרטית, ולא כבמדינות העולם השלישי,
אני מציע שלא נשכתב את ההיסטוריה. שמעון פרס, באמת, אינו מנהיג בעל שעור קומה
בינלאומי. הוא אינו מנהיג, מפני שהעם לא רק שלא הצביע בו אימון, אלא הצביע בו אי
אימון, פעם אחר פעם.
בואם של מנהיגים ומנהיגים לשעבר לחגוג אתו אם יום הולדתו הנה
מרנינה, אבל אינה יכולה לשנות את העובדות. לא היו לו הישגים כמו אלה של
צ'רצ'ל, הוא לא ידע לאחד את העם כמו מנדלה. הוא ידע לחתור תחת דעת הרוב הדמוקרטי
במדינה. הוא הצליח לקבל פרס נובל עם יאסר ערפאת. האם משהו חושב שהיום
יהיה גו'רג' בוש מוכן לשתף עצמו עם הראיס בפרס נובל? אולי בלייר? בשביל פרס
זה בסדר.
שתהא החגיגה סוגה בשושנים. אנחנו כולנו מצטרפים באיחולים כנים שיזכה
מר פרס לבריאות טובה לאורך ימים ושנים. אבל שלא יהא בה בחגיגה על מנת לשחזר
את ההיסטוריה. לאחר הכול, פרס הוא פרס, פרס אינו צ'רצ'ל.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה