סוכות ירושלים

סוכות ירושלים

סוכה הנה סמל לארעיות. הנה חלון הראווה לבית הזמני. אומנם כן סוכה, נקבעה ארעיותה לשבעה ימים, דע עקא שרבים הפכו את ירושלים ל"סוכה". רוכשים הם את היפות שבדירות העיר אך ישיבתם בה ארעית. באים הם לאלו הדירות לחג חג זה או מועד אחר. האורות ינצנצו מאלה דירות היוקרה בימי חג ומועד. ראש וראשון להם – חג הסוכות.

יש שיביטו על זו התופעה בשלילה, אמור יאמרו, כי בשל היות אלו הדירות ריקות רוב השנה, לכאורה יש בכך על מנת לפגוע בפרנסתם של נותני שרותי היומיום. בעל המכולת השכונתי, הסנדלר או בעל המכבסה, נהגי המוניות ועוד.

ואני מציע שנביט על זו התופעה בברכה. ירושלים מתפתחת. בניית דירות היוקרה מזרימה מטבע זר למדינה בהיקפים לא מבוטלים ואלה בעלי הדירות משלמים ארנונה בהיקפים המתאימים לדירות יוקרה. יתר על כן, צא ולמד, כל עיר בעולם מבקשת כי זרים ירכשו בטבורה נכסי דלא ניידי. רכישה כגון זו הנה הבעת אימון ביציבות הכלכלית והפוליטית של המדינה [גם אם – כאשר מדובר בדירות יוקרה - השיקול העסקי אינו שיקול של ממש אצל הרוכש]. הנכס מקשר בין הרוכש ובין המדינה ולעתים קרובות מאוד אחריתו של קשר כגון זה הנה השקעה נוספת, עסקית, רחבה הרבה יותר במדינה או במגזר עסקי כל שהוא בה. על אלה יש להוסיף כי כדרכו של עולם, אלו רוכשי הדירות תורמים לקהילה בדרך זו או אחרת כאות של הזדהות. כך יימצאו רובם המוחלט של רוכשי דירות היוקרה בירושלים תורמים למבחרם של צרכי ציבור. בתי חולים, מוסדות דת, חינוך ותרבות, לנצרכים, אם ישירות או בעקיפין. 

עוד לא נמצאה תופעה שהיא כולה טוב ללא מחיר. אזי המחיר שמשלמת העיר בשל היותה של דירה "סוכה" קטן הוא בשל תרומתה של אותה סוכה הן לירושלים עצמה כפרט והן למדינת ישראל ככלל. על אלה יש להוסיף כי ירושלים מפותחת הנה תמריץ לא רק למשקיע אלא אף לתייר, וזה הלא כן ישתמש בנהג המונית ובמכולת.

ירושלים מפותחת אף אמורה לקרוץ להגירה אליה בעוד אשר לעת הזאת קיימת הגירה מאצל זו העיר. מכירתם של דירות היוקרה לישראלים ושאינם ישראלים, לאותם המזדהים עם העיר ועם המדינה הנה כלי מחזיק ברכה לפתוח העיר, ליצירת מקומות עבודה, להעשרת הקופה הציבורית, וזו הקופה הלא היא כלי המחזיק ברכה לעיר.

פרויקט יוקרה בירושלים

שנה טובה וגמר חתימה טובה,

זלי יפה, עו"ד.

בלעם

בלעם


כל מילה בסיפור המקראי יש לה חשיבות. מילים מקבילות אינן תפארת המליצה בלבד ואין גם על מנת להצביע על עושר לשוני הגם שמעת לעת מצביעה הגמרא על ההנחה ״דברה תורה כלשון בני אדם״ [כך ברכות לא, יבמות נא. כתובות פז. ועוד]. אלא יש לעובדה שהתורה ״מעשירה״ את המלל על מנת להצביע על נדבך בסיפור המקראי שאינו ניבט על פניו. מנקודת מבט זאת הייתי מזמין את הקורא לקרוא [שוב] את סיפור של בלעם.

כידוע, ״אלוקים״ מייצג את מידת הדין בעוד ״א-ד-ו-נ-י [״השם״] מייצג את מידת הרחמים. אצל סיפורו של בלעם, מופיע הקב״ה אליו בחלומו. בלעם יודע מי הדובר אליו ״ויאמר אלוקים אל בלעם לא תאור את העם כי ברוך הוא״. מדת הדין קבעה כי העם ברוך. ברור שאם מידת הדין זו קביעתה, לא תבוא מידת הרחמים ותשנה קביעה זו, שהלא תפקידה של מידת הרחמים הנה לשנות רוע גזרתה חלילה של מידת הדין. ואולם, בלעם, כאשר מספר הוא למשלחתו של בלק על חלומו, זו לשונו ״לכו אל ארצכם, כי מאין השם לתתי להלוך עימכם״. מדוע לא השתמש בלעם בתיאור הנכון? הלא אלוקים - מידת הדין - פנה אליו, מדוע תיאר הוא את ״המפגש״ עם ״השם - מידת הרחמים? רמז להם במילים. נסו שוב, זו מידת הרחמים, אותה ניתן להחליף במידת הדין [שאף בתחילת הביקור, אמר בלעם למלאכי בלק ״לינו פה הלילה וחשיבותו אתכם דבר כאשר ידבר השם אלי״ הווי אומר, שום דבר אינו בלתי הפיך ולי הכוח להחליף]. לאחר שהגיע המשלחת המכובדת יותר, שוב היה זה אלוקים שדיבר אל בלעם. בלעם אף לא סיפר למשלחת על תוכן החלום. הוא פשוט יצא לדרך.

כשדרש בלק מבלים מדוע לא נענה לדרישתו לבוא בתחילה כבר התגונן בלעם ״היכול אוכל דבר מאומה? הדבר אשר ישים אלוקים בפי אותו אדבר", כבר אין בלעם יכול לשנות ממידת הדין. הוא כבר מצפה לכישלונו כפי שהודיעו המלאך. 

קיימת אבחנה נוספת לעניינו של בלעם. בכל מקום הוא מופיע כ״בלעם״ עם האות ב' דגושה, למעט בארבע מקומות שם מופיע שמו בלעם עם ב רפויה. מדוע?

לשם כך נביט על אישיות המורשעת ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית בכלל ותולדות העם היהודי בפרט. אדולף היטלר.ְ בספר שנחשב עד היום כספר הקלאסי על מלחת העולם השנייה The Rise And Fall of the Third Reich ההיסטוריון והעיתונאי האמריקני ווילאים שירר מנסה לשחזר את שמו האמיתי של היטלר. בהערת מקור [עמוד 8 לספרו]ְ מאשר המחבר כי היטלר התוודה בפני חבר כמ השם "היידלר״ היה רך מידי ואילו השם ״היטלר״ היה נאה. אכן כי בן, ניתן לצעוק בהתלהבות ״היטלר״ בעוד שאגה דומה של השם ״בידור״ נעצרת עם האות ׳.

כך גם בלעם. הוא היה בלעם, בוטה, ״יודע דעת עליון״. אבל כשידע שנכשל, או שעשה דבר ממש בכפיה, עשה זאת בשפתיים רפות ״בלעם״ עם ב רפויה. הנה כשלמד שהאתון שמה לב למלך והוא לא ״ויגל ה׳ את עיני בלעם״ עם ב' רפה. לא היה זה בלעם עם ה״ב״ הדגושה״ אלא אדם שאף לבהמה לא דמה. 

בלק ידע כי בלעם אינו ביטחון גדול, ואכן ״וישמע בלק כי בא בלעם״ ב״ב״ רפויה״. וכשנדרש בלעם לאחר את אשר שם השם בפיו , הלא נאמר שם ״דבר בפי בלעם״ עם ב רפויה. כי בלעם ממש לא רצה לאחר את אשר שם השם בפיו. שהלא הוא בא לקלל ונמצא מברך. וכשראה את ״ישראל שוכן לשבטיו" נאמר שם ״וישא את עיניו״. מדוע עיניו״ והלא עיין אחת הייתה לו? אלא את עיניו הרוחניות נשא והבין את שראה, את קדושתו של בלעם. נפלה רוחו, ולכן ויישא בלעם. - ב;,ב״ רפויה - את עיניו וירא את העם שוכן לשבטיו.

כלכלה ויום ראשון – 18 בנובמבר 2001 – עיתון הצפה

כלכלה ויום ראשון

המדינה כמרקחה. יחסי החוץ של ישראל עומדים על בלימה. האנטישמיות חוגגת אף אצל "הנאורים" בעמי ערב – לעתים מהאפלים בפובליציסטים כפי שתעיד אבו דאבי, שהטלוויזיה במעונה אינה כי אם "רשות היחיד".

ואף במעוננו הצלחנו להגיע לשפלה של מדרגה מחשבתית. כמובן שאותו "פרופסור להיסטוריה" בהגדירו את הדתיים והחרדים "פרימיטיביים" [וזו העדינה שבמחמאות שהוא העניק להם] לא ההין לומר ולו רבד של מילה רעה על המאמינים באסלאם או בנצרות, אבל להיות "אנטישמי" מתוצרת עצמית, אין לך הילה גדולה הימנה.  ושוחרי הסובלנות כשולמית אלוני ויוסי שריד, כנראה עסוקים מדי מכדי לפצות פה ולצפצף. תחי הכנות האינטלקטואלית. אני מבטיח לקורא כי לו היה פרופסור הרסגור כותב את מאמרו בבטאונה של אוניברסיטת אוקספורד או הארווארד, הוא היה נמנה שם כ"מרצה לשעבר". אבל חופש הביטוי במעוננו מעיד "הכל מותרים לך".

המשבר הכלכלי אף הוא קשה הגם שאוירת המשבר אינה מורגשת. הנה כי כן התל"ג הנו שלילי – לראשונה מאז שנות החמישים - וזה אך בקושי הצליחו מנהיגי המשק להגיע להסכמה מזערית, כאשר ברקע השביתות במגזרי המשק השונים.

עודי זוכר את הערתו של יושב ראש ועדת הכספים של הכנסת כי הוא נציגו של ציבור מוגדר ועליו לדאוג לאותו הציבור, כאילו לשם כך הפקידו בידיו את החשובה בוועדות הכנסת.

עדיין איני יכול לרדת לעומק הגיונה של האבטלה הגואה מחד ומספר העובדים הזרים המועסקים פה מאידך.

כמדומני שניתן ומהר לערוך מהפכה מחשבתית שיהא בה אלמנט כלכלי מחד וזריקה נפשית מעודדת מאידך.

בואו נתחיל מזה שאנו אמורים להיות מדינה מערבית. נחזור לעבוד מחצית היום ביום שישי ונשבות אף ביום ראשון. העולם המערבי כולו שובת ביום ראשון, וסוף השבוע הארוך ירגיע את הלחץ על היחיד. שעות העבודה החסרות יושלמו בשתי דרכים הארכת שעות העבודה היומית, והכנסת עובדים נוספים למערכת.

ישראל הפכה חלק מהכפר הקטן הקרוי "עולם" והעובדה ששובתים במעוננו ביום שישי, בעוד העולם עובד, אינה סבירה.

הגיע הזמן שנשקיע פחות במאבק לחיים ויותר באיכות החיים. בימי ראשון ישדרו כל תחנות הטלוויזיה תכניות מיוחדות לטובת המשפחה. הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה השונים ייזמו תכניות מיוחדות לטובת המשפחה. התרבות, ותרבות החיים יקבלו יום המוקדש להם. קצב החיים המסחרר יואט קמעה, והאזרח יוכל לנשום.

זאת ועוד. משרד פתוח עולה כסף. מאות אלפי עובדי השירותים ועובדי משרדי הממשלה נדרשים לחשמל ומים,  שיחות טלפון בתפקדי ושלא בתפקיד, תחזוקה ואחזקה. כל אלה ייחסכו ביום ראשון.



 זלי יפה. 

הצלה

ערב טוב.

כבוד רבם של ישראל, הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א,

Your excellencies members of the diplomatic corps,  גבירותיי ורבותי,

לא באתי להרחיב במילים, באשר שמעה של המוזיקה תחת שרביטו של אלי, עדיפה היא עשרת מונים על אשר יש  לי לאמור. 

אך הכול בלא כלום אי אפשר ואי אפשי.

מעת לעת באים אנו ומצטופפים זה בחברתו של זה לטובת מטרה כל שהיא. כל מטרה וקדושתה שלה. כל מטרה ותרומתה שלה לחברה והתפתחותה.

אנו חבים בשלמי תודה. לדורון גלעזר שארגן את זה הערב והתכניות הבאות אחריו בשבוע הקרוב.

הערב, אנו בחברתם של הטובים בחבורה. החזנים חיים אדלר, איצ'י מאיר הלפגוט, ישראל ראנד וישראל יוסף שטארק. המפוארת מכולן, פארו של עם, השגרירה החשובה ביותר של ישראל בעולם כולו, התזמורת הפילהרמונית הישראלית. על כל אלה אח יקר ואהוב, אותו מנצח שכתב וערך ועיבד, אלי. 

בל נשכח להכיר שלמי תודה.

לאיש מיוחד המנצח על כל מערכתה של "הצלה" הרב דוד גרינוולד, שכולנו מכירים אותו כ"דוקי".

הגברת דברה אשכנזי, עו"ד שלמה נס, מר אברהם פלוג, פרופסור יוחנן שטסמן, ו - ואיך לא - לז'קלין שעשתה ימים כלילות והעמידה את כולנו בשלשות לכבודו של זה הערב.

וכל אלה לטובת מטרה קדושה וקשה. "הצלה".

זרועה השנייה של מגן דוד אדום. עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, שלוש מאות ששים וחמישה  יום בשנה, ניצבים מתנדבי "הצלה" להעמיד את המטים ליפול, להחיות את אלה שמלאך המוות מאיים עליהם, להשיב חיוך ובטחון לאם הדוהרת בעקבות בנה בן השלוש שנפגע קשות באירוע החבלני בעירה.

בצנעה, בשקט, ללא יחסי צבור, מצויים אנשי "הצלה" בכל מקום. בכל פינה. אדם כי ייפול בשל התקף לב בביתו,  תאונת דרכים ובה פצועים, נפגעי פעולות טרור, רבים וטובים מהם חייבים את חייהם ל"הצלה" שותפתה האמיצה של מגן דוד אדום.

נכון הוא כי "מרובים צרכי עמך". אנחנו היושבים כאן אצל זה האולם באנו לשמוע מוזיקה קדושה.  ועתה, בשאר הרוח,  תולדתה של אותה מנגינה, יעצמו עיניכם והיזכרו נא בתמונות הקשות,  במראה אותו הילד שנשלף מאותו אוטובוס בוער בדרכו חזרה מתפילת מערבי על יד הכותל,  או אותם שתי בנות שנפגעו קשה כאשר אותו נהג צעיר אך שיכור כלוט עלה על המדרכה ופגע בם לעיני אימם שהתמוטטה על אתר. ואלה התמונות חוזרות על עצמם והופכות דבר שבשגרה. צא ולמד כמה מאתנו נחשפים בעיתון הבקר  לתמונה מזוויעה המעידה על תאונת דרכים  וממהרים  להפוך את דפו של העיתון?

"הצלה" נדרה שלא ליתן לשגרה לשלוט. "הצלה" נשבעה כי חייו של היחיד תמיד יהיו מיוחדים, "הצלה" קבלה על עצמה לעמוד בחוד החנית של כל משבר, כל תאונה, כל פגוע, לנסות ולהציל חיי אדם.

הערב אנו אומרים להם תודה. בשמנו, בשם אותם שנפגעו אך לא יכלו להביע את רחשי הלב, בשם העם בישראל.  דע עקה שאין די באמירת "תודה"  ולא די בשמיעתה של מוזיקה.

הביטו אחורה וזכרו, התפללו קדימה שלא ניזקק להם. אבל אם חלילה יידרש מאן דהו מישראל להצלתה של "הצלה" שתמיד יהיה מי שיבוא, על אותו הקטנוע המיוחד, באמבולנס הלבן אדום צהוב. על כולנו יחד ועל כל אחד מאיתנו לחוד לקיים "כל ישראל ערביו זה לזה". להבטיח כי תמיד יהא מי שיבוא.

לא, אז אל תבואו במקום המתנדבים. פה היום, על מקומותיכם תמצאו גלויות חברות בוועד הנאמנים של "הצלה".  מלאו אותם והביאו אל שליחי הצלה המפוזרים באולם מיד לאחר הקונצרט.

ברוך השם התברכתם. עזרו מברכתכם לזה הארגון שכל כולו אינו אלא הצלת חיי אדם, תינוקות של בית רבם, נשים, גברים, זקנים. מלאו אתם את ידה של "הצלה" להיות שליח מטעמכם  לקיים "כל המציל נפש אחת". עשו זאת עם אותו כרטיס אשראי, עם אותה פיסת נייר מלבנית הקרויה בפי עמך ישראל "המחאה", ועשו זאת עם חיוך בלב. "הצלה" תאמר לכם תודה, אלה שנפגעו יאמרו לכם תודה, אנחנו נאמר לכם תודה. ואני בטוח שאתם תגידו לעצמכם תודה. וכך נאמר אנו כולנו ל"הצלה" תודה. 

זלי יפה.