בלעם

בלעם


כל מילה בסיפור המקראי יש לה חשיבות. מילים מקבילות אינן תפארת המליצה בלבד ואין גם על מנת להצביע על עושר לשוני הגם שמעת לעת מצביעה הגמרא על ההנחה ״דברה תורה כלשון בני אדם״ [כך ברכות לא, יבמות נא. כתובות פז. ועוד]. אלא יש לעובדה שהתורה ״מעשירה״ את המלל על מנת להצביע על נדבך בסיפור המקראי שאינו ניבט על פניו. מנקודת מבט זאת הייתי מזמין את הקורא לקרוא [שוב] את סיפור של בלעם.

כידוע, ״אלוקים״ מייצג את מידת הדין בעוד ״א-ד-ו-נ-י [״השם״] מייצג את מידת הרחמים. אצל סיפורו של בלעם, מופיע הקב״ה אליו בחלומו. בלעם יודע מי הדובר אליו ״ויאמר אלוקים אל בלעם לא תאור את העם כי ברוך הוא״. מדת הדין קבעה כי העם ברוך. ברור שאם מידת הדין זו קביעתה, לא תבוא מידת הרחמים ותשנה קביעה זו, שהלא תפקידה של מידת הרחמים הנה לשנות רוע גזרתה חלילה של מידת הדין. ואולם, בלעם, כאשר מספר הוא למשלחתו של בלק על חלומו, זו לשונו ״לכו אל ארצכם, כי מאין השם לתתי להלוך עימכם״. מדוע לא השתמש בלעם בתיאור הנכון? הלא אלוקים - מידת הדין - פנה אליו, מדוע תיאר הוא את ״המפגש״ עם ״השם - מידת הרחמים? רמז להם במילים. נסו שוב, זו מידת הרחמים, אותה ניתן להחליף במידת הדין [שאף בתחילת הביקור, אמר בלעם למלאכי בלק ״לינו פה הלילה וחשיבותו אתכם דבר כאשר ידבר השם אלי״ הווי אומר, שום דבר אינו בלתי הפיך ולי הכוח להחליף]. לאחר שהגיע המשלחת המכובדת יותר, שוב היה זה אלוקים שדיבר אל בלעם. בלעם אף לא סיפר למשלחת על תוכן החלום. הוא פשוט יצא לדרך.

כשדרש בלק מבלים מדוע לא נענה לדרישתו לבוא בתחילה כבר התגונן בלעם ״היכול אוכל דבר מאומה? הדבר אשר ישים אלוקים בפי אותו אדבר", כבר אין בלעם יכול לשנות ממידת הדין. הוא כבר מצפה לכישלונו כפי שהודיעו המלאך. 

קיימת אבחנה נוספת לעניינו של בלעם. בכל מקום הוא מופיע כ״בלעם״ עם האות ב' דגושה, למעט בארבע מקומות שם מופיע שמו בלעם עם ב רפויה. מדוע?

לשם כך נביט על אישיות המורשעת ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית בכלל ותולדות העם היהודי בפרט. אדולף היטלר.ְ בספר שנחשב עד היום כספר הקלאסי על מלחת העולם השנייה The Rise And Fall of the Third Reich ההיסטוריון והעיתונאי האמריקני ווילאים שירר מנסה לשחזר את שמו האמיתי של היטלר. בהערת מקור [עמוד 8 לספרו]ְ מאשר המחבר כי היטלר התוודה בפני חבר כמ השם "היידלר״ היה רך מידי ואילו השם ״היטלר״ היה נאה. אכן כי בן, ניתן לצעוק בהתלהבות ״היטלר״ בעוד שאגה דומה של השם ״בידור״ נעצרת עם האות ׳.

כך גם בלעם. הוא היה בלעם, בוטה, ״יודע דעת עליון״. אבל כשידע שנכשל, או שעשה דבר ממש בכפיה, עשה זאת בשפתיים רפות ״בלעם״ עם ב רפויה. הנה כשלמד שהאתון שמה לב למלך והוא לא ״ויגל ה׳ את עיני בלעם״ עם ב' רפה. לא היה זה בלעם עם ה״ב״ הדגושה״ אלא אדם שאף לבהמה לא דמה. 

בלק ידע כי בלעם אינו ביטחון גדול, ואכן ״וישמע בלק כי בא בלעם״ ב״ב״ רפויה״. וכשנדרש בלעם לאחר את אשר שם השם בפיו , הלא נאמר שם ״דבר בפי בלעם״ עם ב רפויה. כי בלעם ממש לא רצה לאחר את אשר שם השם בפיו. שהלא הוא בא לקלל ונמצא מברך. וכשראה את ״ישראל שוכן לשבטיו" נאמר שם ״וישא את עיניו״. מדוע עיניו״ והלא עיין אחת הייתה לו? אלא את עיניו הרוחניות נשא והבין את שראה, את קדושתו של בלעם. נפלה רוחו, ולכן ויישא בלעם. - ב;,ב״ רפויה - את עיניו וירא את העם שוכן לשבטיו.