גלגל חוזר
לורד קרינגטון שימש כשר בחוץ של בריטניה תחת שרביטה של ״אשת הברזל״ מרגרט תאצ׳ר בן השנים 1979 עד 1982. הוא התפטר מתפקידו באפריל 1982 בעקבות המלחמה על איי פולקלנד - או איי מלווינס – אליבא דארגנטינה. הוא נטל אחריות אישית על המחדל הדיפלומטי במשרד החוץ שהביא למלחמה. קרינגטון ראה את עצמו ואת משרד החוץ אשם על שכשלו לחזות את תעוזתה של ארגנטינה ׳וההשפלה המדינית׳ של בריטניה. כפי שקבעו מבחרם של חוקרים, היה לורד קרינגטון ״הקורבן הראשון של המלחמה״. כאשר פלשה ארגנטינה לאיים ביום 2 אפריל, 1982, היה הוד לורדיותו בביקור דיפלומטי בישראל. הוא שב לWhite Hall ולאחר זמן קצר התפטר. בספרו האוטוביוגרפי - Reflects on Things Pastקבע כי לבריטניה לא הייתה ברירה בשל מתקפת הצבא הארגנטינאי שגם כבש את האי וגם השפיל את אנגליה.
לורד קרינגטון אינו זכור כאחד מאוהדי ישראל. כך למשל, בביקורו הראשון של מנחם בגין כראש ממשלת ישראל באנגליה אצל מרגארט תאצ׳ר בדצמבר 1977, ישבה המשלחת הישראלית ברחוב דאונינג ומולה ישבה המשלחת הבריטית. לצידה של ראש הממשלה ישב שר החוץ שנכנס לדבריו של מנחם בגין מבחרם של פעמים [לורד קרינגטון לא סבל את מנחם בגין, וההרגשה הייתה מאוד הדדית]. . בגין ביקש - בציניות - את עזרתה של תאצ׳ר להפסיק את התערבות הוד לורדיותו [ובעצם, ביקש ממנו לשתוק] כשהוא – ראש ממשלת ישראל – מדבר]. קרינגטון תמך בשיחות ישירות עם אש״פ, היה שותף להחלטת מנהגות השוק האירופאי המשותף להכרה בזכות להגרה עצמית של הפלסטינאים עוד ב1980.
אך חשוב מכל, חשב שמבצע שלום הגליל שפרצה ביום 6 יוני, 1982, אינה ראויה. שתי דעות הפוכות ובשל אירועים שאירעו ממש בחפיפה. אפריל 1982 אנגליה הושפלה ולכן פלישתה ראויה, יוני 1982 - ישראל שתתה דם אבל פלישתה אינה ראויה. דו פרצופיות?? אכן כי כן. ואין חדש תחת השמש אצל ההמלכה המאוחדת.
שלא מזמן חקקה ישראל חוק עונש מוות למחבלים, התשפ״ו – 2026. בהצהרה משותפת עם שרי החוץ של גרמניה, צרפת ואיטליה מיום 28 מרץ, 2026 גינה שר החוץ הבריטי Yvette Cooper את הצעת החוק, והביע יחד עם חבריו דעתו באשר הצעת החוק ״מנוגדת לערכי היסוד של מדינות אירופה״. וכי הצעת החוק הינה ״בעייתית מבחינת דמוקרטיה, זכויות אדם והמשפט״. כלי התקשורת בבריטניה ראו אף הם בשלילה – אם לדבר בלשון המעטה – את חקיקת החוק.
אלא מאי, מקיימם הבריטים את האמרה ״נאה דורש אבל אינו נאה מקיים״.
ומעשה שהיה כך היה. פליט סודני שמצא מקלטו בבלפסט שהתפרסמה שנים רבות כחלון הראווה של מלחמות האזרחים באירופה, ניסה לרצוח ביום 8 יוני, אזרח אירי לבן בדקירות סכין. הוא אמנם כשל במזימתו אך הקורבן נפצע ואף איבד אחת מעיניו. סימפוניית הכעס החלה בהצהרה של מפלגת Restore, מפלגה ימנית קיצונית שצוברת תאוצה באירלנד. זו הצהירה ״ממשלה בראשות Restore תדון למוות בריונים מהעולם השלישי״. והגם שלעת הזאת Restore הינה מפלגה קטנה, מעיד הEconomist שהינו החשוב בשבועוני בריטניה כי יושבי החלק הימני במפלגה השמרנית נוטים לגישה דומה. וכפי שציין בעל הטור בעיתון, הנושא שהיה פעם ״טאבו״ הפך ל”Major national debate” . הגישות ״הקיצוניות״ הללו זכו לאחרונה לתהודה נוספת ברדיו 4 וב-BBC . יש המביעים בציבור את הדרישה לעונש סביבתי. ״הגלו את כולם״ - כך GB News. ודרישת Restore ש״מליונים חייבים ללכת״ נשמעת חדשות לבקרים. בעוד אשר בעבר, כלי התקשורת באנגליה לא העזו להשמיע רעיונות דומים, הגיח אותו סודני ושבר את כללי המשחק.
אז מבחר שבועות לאחר גינוייה של ישראל בשל חקיקת עונש מוות למחבלים, באה ״שומרת שערי משכן ההגינות הדיפלומטית״ נסערת ומשמיעה קולות מגונים לא פחות. מדניות אחת כלפי ישראל ובאותה עת מדיניות הפוכה כלפי בריטניה. כך ב1982, כך ב2026. וההיפוקריטיות? מה יהא עליה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה