דמוקרטיה בסכנה

 דמוקרטיה בסכנה   

כלל גדול למדנו אצל הפילוסופיה של המשפט. Bad case makes a bad law.  וישראל נכשלת ביישמה כלל זה.  יתר על כן, כששלהבת הבחירות מתעצמת כך כשלון הפוליטיקאים בשאלה זו מסוכן יותר ויושרם של הפוליטיקאים אתגרי יותר [משני צידי המתרס].

הבה ונשאל.  מערכת אכיפת החוק בישראל זה מכבר פשטה את הרגל.  היועצת המשפטית לממשלה הינה סמל של חוסר יושרה משפטית וציבורית, בית המשפט העליון נגרר על ידי אווירת הרחוב ומתחת ידו יוצאים גם פסקי דין אתגריים אם לדבר בלשון המעטה. והפוליטיקאים? מימין ומשמאל אלה מזמרים את ״סימפוניית השנאה״.

נכון, מערכת אכיפת החוק קורסת.  הפשיעה בחברה הערבית מחרידה, אבל איש אינו לוקח את העניין ברצינות, שהלא אפשר היה להכריז מלחמה כוללת כנגד  אסופות הנשק בחברה הערבית.  שאם לא נעשה כן, נשמע את הכדורים שורקים בכל מקום בישראל.

אבל היום בקשתי להצביע על ריקבון אחר.  ריקבון של ממש.

האם בדואי שחטא, או ערבי ש״חיסל חשבונות״ או רצח את אחותו בשל כבוד המשפחה גורם לכך שהזכויות הכספיות של משפחתו – ביטוח לאומי, חינוך ועוד – נשללות?  ודאי שלא.  כותל המזרח של הפשע הישראלי יכול לשבת בבתי הסהר.  הזכויות החוקיות של ילדיו לא נפגמים.

כלפי החרדים – ורק כלפי החרדים – קיימת מדיניות אחרת.  ״עונש סביבתי״.

ואבקש להבהיר. אני בעד גיוס הכל.  והאוכלוסייה החרדית מפגינה ״אי איכפתיות״.  אין מי המבקש ולו להסביר לציבור הרחב את היגיון הסירוב לשרת בצבא [ואני מסכים, ההיגיון הינו בלתי אפשרי]. אין אדמו״ר או מנהיג  פוליטי הקשור למפלגות החרדיות המגנה את הפלג הירושלמי או את אותם ״חרדים לדבר השם״ הפורצים למעונותיהם הפרטיים של שליחי הציבור האמיתיים שלנו – ראשי מערכת המשטרה הצבאית.  אין מבין הציבור  החרדי הזועק על חילול השם שיוצא מבית מדרשם.  ואשר על כן לא שמענו כי אם קול ענות חלושה על תקיפתה של נזירה על ידי חרדי – [למעט שני הרבנים הראשיים]  וכפי שאין השר לביטחון פנים מנהיג את משרדו כנגד הטרור היהודי ביו״ש [ואין מה לעשות, פעילותם של קיצונים יהודים ביהודה ושומרון כבר מצדיקה את זו ההגדרה], ואין הוא יכול לה לפשיעה הערבית, הוא אינו פועל כנגד הפשיעה החרדית. כנגד הפלג הירושלמי, כנגד אלה החייבים בגיוס ועורקים וכנגד אלה המאיימים על שלומם של קציני צ.ה.ל.

כנגד העריקים, כנגד מפירי החוק יש לפעול בעצמה.  אבל עונש סביבתי? זה לקוח ממקומות אפלים. לשלול מילד את יכולת הלימוד ב״חידר״ כי אביו לא הולך לצבא הינה פעילות שערורייתית שראויה אולי לתורכיה [או תורכייה בשמה החדש] של ארדוגן, או לרוסיה של פוטין.  לא למדינה דמוקרטית.

כאשר מר בנט  מבקש ״לשלהב״ את אותם שהוא מבקש את תמיכתם ומודיע  שתחת ממשלתו  מי  שלא יתגייס לא יקבל שקל, למה כוונתו? שר הוא את הזמירות מבית מדרשם של לפיד וליברמן.  מאמץ את  חשיבתה של היועצת הלוקה.  מדוע דברי שנאה נשמעים מפיו של האדם – הללא ספק חכם – הלזה.  לאחרונה נמצאתי למד כי הקול קול בנט והחשיבה הינה ליברמן ולפיד.  זה מה שיש לבנט להציע?  בנט מבטיח – שלא ברצון – העמקת הקרע בעם. לא גשר. ועל בנט להבין.  הביוגרפיה שלו מלאה בכישלונות פוליטיים.  את המפד״ל קבר, את הבית היהודי שילח לעומקי ההיסטוריה,   ״הימין החדש״ הוכיחה חוסר אמינות [את הבטחתו של בנט שלא ישב עם לפיד לא שכחנו]. ומה מסקנתו?  הלא הוא באמת יכול להיות פוליטיקאי מזן אחר.  יש לו את זה. ולכן אצל  בנט זו ממש טרגדיה כי הוא באמת אדם חכם.  הופעותיו בחו״ל מרשימות וממלכתיות.  על מה ולמה יקדות השנאה? להראות שהוא ״יותר טוב״ מלפיד וליברמן? מדוע שילח דרור לביקורתו באופן כל כך לא אחראי.

ואכן השנאה הינה כלי  פוליטי עוצמתי. אבל מסוכן. ושנאתו של בנט באה לידי ביטוי  בשלילת כל תמיכה כספית ממשפחתו של החרדי שאינו הולך לצבא. הגם שהוא קורה לחרדים ״אחי״.

ואני מציע שנרגע. החרד שאינו יוצא לצבא שייענש. לפגוע במשפחתו  בשל חטאו של הבעל הינה מעשה אסור.  והא ראיה, ישראל אינה נוהגת כך כלפי ״חוטאים״ אחרים.

פעילותה של היועצת המשפטית לממשלה בנושא זה הינה מבישה ומעידה על ריקבון משפט חמור.  פוליטיקאי ממלכתי חייב להפגין יושר  והגינות. ״להכות״ היכן שצריך ולא ״לנקום״ אצל החלש הנסמך לחוטא.  זו אינה דמוקרטיה, זו אנרכיה משפטית. מבנט אני מצפה לצלילים אחרים, כי יש לו את זה. הוא לא צריך להיות לפיד, הוא לא צריך להיות ליברמן, הוא צריך להיות בנט.  להבהיר בציבור.  החוטא ייענש, לא משפחתו.  העריק ייכנס לכלא, אבל הביטוח הלאומי, מעונות היום, סבסוד בתי הספר, לא ייפסק.