הדיקטטור ממזרח וזה ממערב - דצמבר 2016

הדיקטטור ממזרח וזה ממערב 1939-2015

אחת ההחמצות המאכזבות ביותר שכותב שורות אלו מצא ב״תולדות כתיבת הביוגרפיה במאה העשרים״ היה ספר זיכרונותיו של אנדרי גרומיקו, שנכתב לאחר שפרש מתפקידו כנשיא ברית המועצות. גרומיקו שהיה  - כמעט ואמרתי - שר החוץ הנצחי של ברית המועצות, יכול היה לכתוב את ספר תולדות המאה העשרים החשוב ביותר. ״Mr. Nyet״ [״מר לא״] כפי שנהגו לקרוא לו במערב בשנות הארבעים - שרת אצל צמרת השלטון בתפקיד זה או אחר, החל מימי סטאלין [את תפקידיו הבכירים בצמרת משרד החוץ הסובייטי החל בשנת 1939] ובתפקיד הקומיסר לענייני חוץ, משנת 1957 ועד 1985, שאז נבעט למעלת תפקיד נשיא ברית המועצות לתקופה של שלוש שנים.

למרות ברכתו של הנרי קיסינג׳ר שכתב מבוא לספר הזיכרונות הלזה, אין הספר כי אם ״פרבדה״ במיטבו, כאשר ההסכם בין גרמניה וברית המועצות שנחתם ביום 22 יוני, 1941, ושהיווה את ״מסמך הפתיחה״ של מלחמת העולם השנייה מככב בספר באופן מביך, ואפילו מביך מאוד.

ההסכם שחתמו יואכים פון ריבנטרופ שר החוץ הגרמני [שהיה לפני כן, דווקא שגריר ארצו בלונדון], וויאצ׳לאב מולוטוב, שר החוץ הסובייטי, שזכה לשם ״הסכם ריבנטרופ מולוטוב״, נחתם במוסקבה תחת עינו הפקוחה של יוסף סטאלין. ההסכם ״הפגיש״ רצונות של שני אישים, לכאורה, הרחוקים זה מזה כמזרח ממערב. אדולף היטלר כינה את סטאלין - כמו את כל הסלבים - ״תת אדם״. אך משום מה, ״החשדן מכל אדם״ שהשמיד אף את צמרת הצבא האדום עוד לפני המלחמה, על מנת שאיש בל ירים ראש, האמין בו ברודן ממערב ולא שעה לאזהרות אנשי המודיעין על ההתקפה שנתרגשה על רוסיה ערב ״מבצע ברברוסה״.

אנדרי גרומיקו

מה היה המחנה המשותף להיטלר וסטלין שהביא לחתימת ההסכם? מחד, שנאת האחר. הפולנים, כמובן, אבל סטלין סמך על היטלר יותר מאשר על רוזוולט, או צ׳מברליין, ובודאי צ׳רצ׳ל [שהליידי אסטור וברנארד שאו, הבטיחו לו - לסטלין -  שהוא ״גמור״ עוד בשנת 1933, כפי שמעיד ההיסטוריון ווילייאם מנצ׳סטר]. ושיגעון העצמה לשלוט על כמה שיותר. ההסכם לזה הביא לאסון שממדיו בלתי נתפסים.

וההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואין פוצה פה ומצפצף. ואמנם כן, לא הרי סטלין כהרי ולדימיר פוטין. אבל כליהם של השניים הם אותם כלים, והמטרות של שניהם הן אותן מטרות. פוטין ״בוגר״ שרות הביון החשאי KGB [הוא שימש כראש נציגות הארגון במזרח ברלין] מבקש ״להחזיר עטרה ליושנה״. האמריקאים אינם מבינים את זה [הם באמת לא מבינים הרבה במדיניות חוץ], אבל רוסיה תחת פוטין כבר מזמן החלה במלחמה הקרה. את מקומה של וייטנאם תופסת היום סוריה, אבל זה רק עניין של ״סמנטיקה״. האלימות הצבאית באוקראינה ובגרוזיה, הקדמת טילים לכיוון גבול פולין, כל אלה מעלים זיכרונות אפלים.  

מהצד השני ניצב לו ״היפוכו״ של פוטין. בעוד פוטין הנו אתאיסט, רג׳פ טאיפ ארדואן אמור לייצג חלק קיצוני באסלאם. שניהם דיקטטורים, שניהם תוקפים באלימות אנשי תקשורת [הם מחזיקים ב״שיא״ מספר העיתונאים היושבים במאסר או חוסלו פיזית]. אבל מצאו מחנה משותף. שנאת המערב [ובמיוחד ארצות הברית] והרצון ״להחזיר עטרה ליושנה״. זה, את האימפריה הסובייטית, וזה את ההשפעה העותמאנית. שניהם אחוזי שיגעון גדלות ושניהם סותרים האחד את השני.

ביקורו השבוע של נשיא תורכיה אצל נשיא רוסיה. הביקור הראשון לאחר ניסיון ההפיכה בתורכיה - אומר הרבה. ארדואן לא ביקר באף אחת מדינות נט״ו [תורכיה חברה בארגון], לא באחת ממדינות השוק האירופאי המשותף [בעבר תורכיה התחננה לחברות בארגון ולא זכתה] או בגרמניה בעלת המיעוט התורכי הרחב]. רוסיה! האם אנו בדרך להסכם חדש כדוגמת ההסכם שקדם למלחמת העולם השנייה? לא, איני חושב שרוסיה ותורכיה יסבכו את העולם במלחמת עולם שלישית [הטרור האסלאמי עושה את זה היטב] אבל המטרות שהביאו להסכם ההוא אינן שונות ממערכת היחסים המתגבשת בהווה. ארדואן ופוטין מבקשות לחלק אזורי השפעה ושליטה.

והמערב רק צריך להיזכר, או לחזור על אותן טעויות.

זלי יפה.