הכאב והמלל

כאבה של משפחה על אובדנו של יקיר, אין לה תרופה.  משפחתו של מי שקידש את הארץ בדמו הינה ״מורמת מעם״ ואנו כולנו חייבים לה חוב שלעולם לא נוכל לשלמו. אנו בוכים איתם, ליבנו שותת עם ליבם ועלינו לעשות הכל על מנת שהמשפחה השכולה תדע שכמעט ״הכל מותרין לך״ כי היא שילמה את המחיר היקר מכל. אבל.  כן, אבל.  מי ששילם את המחיר הכל כך יקר, חייב להבטיח ש״המוצר״ אותו הוא רכש יפרח כשושנה, שלא יהיה במחיר כל מנת לקלקל במקום לשבח.

מדינת ישראל הינה תופעה קדושה.  עליה חייבים לשמור מכל משמר.  יש לנו מדינה אחת, יש לנו נשיא אחד, יש לנו ממשלה אחת, ויש לנו ראש ממשלה אחד. אלה הם  כללי  ה״משחק הפוליטי״.  מותר וצריך לבקר את ראש הממשלה, מותר אף לנסות בכל דרך דמוקרטית לבקש להחליפו באחר.  משכן הכנסת – לא המקום המתורבת ביותר בימים אלו – הופך לעתים קרובות כשק החבטות כנגד  הממשלה שרבים המבקשים  להלקותה.  מה נעשה באשר תרבות הדיון נעלמה מאיתנו?  שכחנו את התרבות של משה שרת, אפילו את לשונו של דוד בן גוריון, ההדר ה״בגינאי״ דעך כלא היה, לשונו של אבא אבן נשארה נחלת דף צנוע בהיסטוריה הפרלמנטרית של מדינת ישראל, ואפילו הגיגיו של משה סנה  - שאין לדעותיו כל שייכות אלי, במישרין אם בעקיפין – היו ״תרבות של פעם״. הדיון בכנסת הפך אלים יותר, רדוד יותר, פרימיטיבי יותר.  אבל יש לנו כנסת אחת, ואם לא נשמור על הכנסת, לא נוכל לשמור על המדינה.

רבים חולקים על ראש הממשלה.  מבחר – ואולי אפילו רוב -  מאותם שנתנו בו את אמונם, התאכזבו ורואים בפעילותו כראש הממשלה מעילה באמונם. זו דעה לגיטימית. יש שיתמכו בה, יש אשר יתנגדו לה. אבל על מנת להבטיח את יציבותה של המדינה אי אפשר לשלול את הלגיטימיות של ראש ממשלה.  היה זה יצחק רבין ז״ל שאמר שבנושאי פיחות המטבע [כן, פעם פיחות המטבע נעשה באמצעות החלטת ממשלה] מותר לשקר. ולא הייתה אף  מפלגה שיישמה את מצעה הפוליטי או הכלכלי אותו הפיצה ערב בחירות,  בין בהיותה שותפה להסכם קואליציוני זה או אחר ובין אם לא נדרשה לכך . תופעה זו נכונה בישראל כמו גם בכל מדינה מערבית אחרת.

תהייה אשר תהייה הסיטואציה, יהיה הכאב חד ושובר לב כאשר יהיה.  להטיח בראש הממשלה שהוא הינו כמו המחבל שהרג את אבי המשפחה, זה מתכון לאסון. זה פרץ שאחריתו יכולה להיות מכת הרס ואובדן.  החיים והמוות ביד הלשון.  דיבור הינו עוצמתי ולעיתים בלתי הפיך.  הוא מחייב אדם לעשיה או להימנע מעשייה.  הוא מגבש נישואין, הוא מהווה פניה לאלוהי. הוא הינו המפתח לאיחוד או לפירוד.  אין עשייה שאין אחריה או לפניה ״דיבור״.  לא לחינם קבעו חכמנו כי ״אדם ניכר ..... בכעסו״.  אמרה המשווה בין ראש הממשלה למחבל שרצח את אבי המשפחה וישר בפניו של  ראש הממשלה הבא לנחם אבלים הינה שגגה מצמררת, מזיקה אומנם לראש הממשלה, אבל פוגעת בזכרו של גיבור שנפל, ובמשפחה שכולנו כל כך רוצים רק לחבק. היא פוגעת בעם ישרל, היא פוגעת במדינת ישראל.  היא מעבירה מסר לאויב ש״היה כדאי״.  שהלא, כדברי החכם מכל אדם  ״לכל זמן ועת לכל חפץ......... עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים. עת לחבוק ועת לרחק מחבק״.

ראש הממשלה ידע להיכן הוא בא.  ראש הממשלה נחשף לביקורות, במועדם ושלא במועדם, ברגעים הרגישים ביותר בשנה העברית.   לא. איני מסכים עם כל אשר עשה ראש הממשלה, איני מסכים לכל אמרותיו.  אבל גישתו לביקורות שמטיחות בו המשפחות השכולות ראויה להערצה.   אין הוא מפגין כי אם יראת כבוד. לקיים ״עת לחבוק״.  אני מיצר שאיש ממנהיגי האופוזיציה לא מצא לנכון להעיר על כך. זו מראה עצובה לדרדור תרבות הדיבור במדינת ישראל.

יפה שתיקה לחכמים ולטיפשים על אחת כמה וכמה

No one pretends that democracy is perfect or all-wise. Indeed, it has been said that democracy is the worst form of government except for all those other forms that have been tried from time to time

 חשיבה זו של גדול המדינאים במאה העשרים – וינסטון צ׳רצ׳ל - מעידה של שברירותה של השיטה. היא שברירה כלפי פנים, כפי שהעיד ניצולו של אדלוף היטלר את שברירי הדמוקרטיה שניסתה כוחה בגרמניה, והיא שברירית כלפי חוץ, באשר כאשר נדרש מדינאי המנהיג מדינה להוביל מהלך מדיני או פוליטי כל שהוא, דעת הקהל, או לעתים ״הממלכה השביעית״ יעמדו אף הם לנגד עיניו. דיקטטור אינו חושש ל״דעת הקהל״ יתר על המידה כל עוד הינו בטוח בתמיכת אנשי שלומו [אוליגרכים ברוסיה, צבא במצריים, שרות ביטחון מטורף בהסתאבותו בצפון קוריאה, ועוד]. 

 לא פעם הרהרתי בקול כי ״דמוקרטיה אמורה להגן על עצמה מפני אימת הדמוקרטיה״. שאם לא תאמר כן, הדמוקרטיה, אל נקל, עלולה למצוא עצמה ככלי שרת המוביל לאנרכיה [ולא אנרכיה שקטה, כדרכו של לייב טולסטוי, אלאלח אלימה,לחיסולה,  ואף אלימה מאוד [האנרכיזם בספרד שתרם תרומה לניצחונו של פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים בספרד הינה דוגמא אחת מני רבות[ . ויש ש״הכלי עושה הברכה״ הלזה יעצים כוחו של המבקש להחליף את השילטון הדמוקרטי דמוקרטיה אינה ״מובנית מאליה״. אחת הסיבות לכישלונה של דמוקרטיה ברוסיה, להבדיל ממדינות אחרות בארופה המזרחית שבעבר ״בילו״ מאחרי – את שכינה אותו מנהיג בריטי ״מסך הברזל״, [הכישלון הצורב ביותר של ״אבות הדמוקרטיה במאה העשרים״ – כלפי אחיו התאום של הרודן הנאצי – יוסף סטלין] [אגב, מקורו של המונח אינו אצל אותו מנהיג בריטי כי אם מאצל ספרו של וסילי רוזאנוב בספרו משנת 1918, ואף ג׳ורג׳ אורוול השתמש בביטוי בספרו המפורסם ״חוות החיות״, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה. ואולם המונח זכה לתהודה לאחר נאומו של וינסטון צ׳רצ׳ל במיזורי, ב5 מרץ, 1946] ראו צוהר ״לדמוקרטיה, מה היא?״ בין שתי מלחמות העולם. טעם זה לא סר, ולכן יכלו מדינות כמו צ׳כיה – במיוחד תחת איש הספר ואצלב האוול] הונגריה, ומדינות אחרות [שחלקם החלו לסור לסורן לאחרונה, פולין, הונגריה] ליישם שיטה דמוקרטית. רוסיה מעולם לא ניסתה טעמה של דמוקרטיה. עוד לפני עלייתו לשלטן של הצאר הראשון איוואן הרביעי [ האיום] [1547] ובעצם עת הגיע שבט רוס מסקנדינוויה לקייב, הרוסים היו נשלטים ולעיתים ללא רחמים. ולאחר נפילת הצאר ניקולאי השני התמודדו הרוסים עם מלחמת אזרחים עקובה מדם שלאחריתה שילטון בולשביקי. לאחר נפילת ברית המועצות, לא יכולה הייתה רוסיה ״להיפך״ דמוקרטית״ כי המשחק הדמוקרטי היה זר לה לחלוטין. העולם לא הבין את זה ודרש מהרוסים ״לדבר בשפה״ הבלתי מובנת להם. התוצאה הינה - ולדימיר פוטין. לכל תופעה יש ״לשים גבולין״. כך, מחקר מדעי לו יפרןץ גבולין עד אין סוף, תוצאתו הינה אובדן. רובן של סימפוניות הינן בעלות ארבעה פרקים [כמובן, שישנם יוצאים מן הכלל, הסימפוניה הבלתי גמורה של פראנץ שוברט - 2 פרקים, הסימפוניה השנייה של גוסטב מאהלר, המכונה התחייה - חמישה פרקים – ועוד]. כמו לכל ספר, כך כל יצירה מוזיקאלית, יש לה סוף. גם דמוקרטיה אמורה להכיל גבולין. את המותר ואת האסור, את סמכותו של השילטון או – אם תרצו ״Levoathan: Or the Matter, Forme and Power of Commonwealth, Ecceliastical and Civil״ – כשם ספרו של תומס הובס, הן בעיתות שלום והן עת מלחמה. ואכן, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, נערך דיון תחת חסותו של ה-Manchester Guardian על יכולתה של דמוקרטיה להילחם כנגד דיקטטורות. תוצאת הדיון הייתה כמעט מובנת מאליה. הדמוקרטיה מוותרת על חלק מאושויותיה על מנת להגן על המדינה. חיילים נדרשים ולו להקריב את עצמם בקרב, אזרחים נאלצו לוותר על חירות הכתיבה כי הצנזורה פתחה מכתבים. מגפת הקורונה חייבה ממשלות בכל העולם [איני מדבר על סין שזכויות האזרח בה היא נושא אחר] לאסור על התקהלויות, דרישה להישאר בבתים, ועוד מגבלות אלו או אחרות] ואפילו החובה למסכה. צרפת החוששת מאוד מאלימות פוליטית חוקקה לאחרונה חוקים שהחשיבה הדמוקרטית הינה מהן והלאה. כך למשל החוק המכונה ״חוק הבורקה משנת 2010 בצרפת]. זזה דרכו של עולם. להגן על החופש מהחופש. אמש, כשלה התקשורת כישלון מכפיר ויכולה הייתה לתרום תרומה מסוכנת של ממש לאויביה של ישראל. לא, אף לא אחד מערוצי התקשורת ביקש את רעתה של המדינה או רעתם של אזרחיה. וכן – חופש הדיבור והמידע – ״אדמת קודש הם״. אבל חופש המידע של אמש יכול היה לעלות בדמם של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון. בתחילה, לא ידע איש מי ומי הם ההולכים. כמה מחבלים מעורבים באירוע ולהיכן נמלטו. כל מה שלא היה ידוע לרשויות הביטחון, כל העלם דבר, היה ידוע לכל מי שצפה בחדשות הטלוויזיה בכל ערוץ שהוא. צפינו מתי ״רדפו״ שרותי הביטחון צפונה ומתי דרומה. לאיזה בניין נכנסו, ואיך נכנסו. כל מהלכי הקרב היו נחלת כל הציבור. אבל לא רק נחלת הציבור, גם נחלתם של המחבלים. כל מה שהיו צריכים לעשות זה לעקוב אחר שידורי הטלוויזיה, ולקבוע מהלכיהם על פי מהלכי כוחות הביטחון. שאלה כאמור, היו ידועים לכל המבקש. כי דמוקרטיה זה דבר מאוד חשוב וחופש המידע, חופש הציבור לדעת, וחופש ערוצי הטלוויזיה לקשקש ללא הפסקה חשובים הרבה יותר מהסיכון שמחבל זה או אחר יראה ש״סוגרים עליו״, ייכנס לדירה ויפוצץ עצמו על דייריה. מלחמה – כל מלחמה – מחייבת ״צניעות העשייה״. לא. רשתות השידור לא פעלו ״במזיד״ ברשות האויב. הם כן תרמו לו. ולו היה מדובר ביותר ממחבל אחד ואלה היו נפוצים לכל רוח, כל מידע שהובא אצל רשתות השידור היה מגיע אל חבריו של המחבל. הדמוקרטיה כמעט ושמשה כלי להרג חיי אדם. תחומי הדמוקרטיה אינם רק שאלה של חוק. היא גם הבנה של השכל הישר. על כל אחד מאזרחיה של דמוקרטיה להבין בכוחות הבנתו שלו, שעליו - כפי שכתב תומס הובס – לוותר על חלק מזכויותיו למען הלוויתן, על מנת שהלוויתן ישמור עליו. חשיפת פעילות כוחות הביטחון אמש במרכז תל אביב, רשימת הכוחות שהשתתפו, הצצה על כל מהלך וכל מרדף, היה גילוי אומלל של מערכת מלחמתית. היה בה על מנת לסכן חיי אדם, והכל ״למען הרייטינג״. מי יביא ראשון את ההודעה הסנסציונית הבאה. בעימות המוראלי בין חיי אדם ובין ״הרייטינג״ ידה של האחרונה הייתה על העליונה. וזה, חברות וחברים, כישלון גדול של הדמוקרטיה, ובעצם, כישלון ענק של סמל הדמוקרטיה – עיתונות חופשית. חופשית מדי.

וההרתעה, מה תהא עליה?

אנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אנחנו מדינה דמוקרטית ואשר רשויותיה אמורות לשמור על הדמוקרטיה מפני אימת הדמוקרטיה. במדינת ישראל ״אין מחוקק מבלעדי מחוקק ולו לבדו נתקנו עלילות חקיקה״. אין ענישה ללא חוק וללא משפט. אין משפטי שדה, כי אם הליכים משפטיים הינם מסודרים ולעיתים מייגעים ואף מייגעים מאוד. לא . אין מטרתם של הדברים הבאים להצביע על תקלה זו או סירחון אחר, ואלה קיימים. כי אם לשוב לויכוח על שנוי החוק לעניין עונש מוות למחבלים. ובמיוחד, למחבלים מבית. ארצות הברית המתיימרת לשמש דוגמא למערכת משפטית מפוארת, [והיא לא, ממש לא], אינה ממהרת בבצועם של גזרי דין מוות. אין ״חיפזון״. יש נידונים למוות [אצל אותן מדינות בארצות הברית ואשר מיישמות את עונש המוות] הממתינים בתאי הנידונים למוות שנים, ואף שנים רבות לבצועו של גזר הדין. כל ״תרגיל משפטי״ יש בכוחו לגרום לstay בביצוע גזר הדין . כמובן שיש פה עיוות דין כלפי המערכת, כלפי הקורבנות ובני משפחותיהם ולעיתים גם כלפי הפושע עצמו . בדונו במטרתו של העונש, הביא שופט העליון משה זילבר בפסק דין ע"פ 125/50, יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ו, 514] מדברי הרמב״ם והרחיב. שכך כתב: ״הן כל עיקר תכלית העונש היא למנוע את עשיית העבירה... "ייתמו חטָאים", ולא "חוטאים", (ברכות י ע"א); משמע כי ביטול החטא הוא מטרה יותר נשגבה מהענשת החוטא. דומני כי אין מי שירצה לחלוק על השקפה זו״ מדינה שומרת חוק חייבת לשאול את עצמה כיצד עליה לפעול כנגד מפירי החוק. יש הפרות חמורות יותר ויש כאלה החמורות פחות . פשעי מין ורצח חפים מפשע הינם פשעים שחברה בריאה אינה יכולה להסכים לה. אז מדינת ישראל נלחמת בכך ונוחלת כישלון חרוץ . הפשיעה בחברה הערבית שטופת נהרות הדם רק גואה, ״צחצוחי החרבות״ אצל הקבינט המדיני בטחוני והצהרות נחרצות מפי אלה ואחרים, ואשר אמורים לקבוע את אשר ייעשה, לא הרשימו את אותו שאמור לבחור בין הצהרתו של שר זה או אחר, או לאשר יפורסם ברשת חברתית זו או אחרת . אף נהרות הדם אצל מה שמכונה ״העולם התחתון״ לא יבשו. אך החמור מכל הינה הפשיעה הלאומנית. הכל חשופים לה, הכל מאויימים על ידה, וממשלת ישראל רק מגיבה. אין היא יוזמת, ואף תגובתה נכה היא. והטרור הלאומני הופך טירור דתי, באשר הוא מתגבר לקראת חודש הרמדאן. המחבל יודע שאם רק יצא חי מהארוע עצמו, כבר יהא מי שידאג לו. ואם ייהרג יהא מי שידאג למשפחתו. אז נכון, שיש המאבחנים בין פשע לאומני שמקורו ביו״ש או בעזה לבין פשע לאומני שמקורו ב״תחום הקו הירוק״. לתומי חשבתי ההפך. פשע לאומני לטובת האוייב המבוצע על יד אזרח ותושב המדינה אמור להחשב כ״בגידה״. כן. אין הגדרה אחרת לכך, והגיע הזמן להתנער מ״מה יפית״. צא ולמד. במהלכו של משפט כנגד פשע לאומי נקבע על ידי בית הדין הצבאי לערעורים כי ״לעובדת היות הנאשם אזרח ישראלי יש משקל משמעותי, ויש בכוחה להצדיק החמרה בעונשו לעומת עונשם של מחבלים שאינם אזרחי ישראל, משום שאזרח ישראלי אוכל את לחמה, שותה מימיה, נהנה מחסותה ומהגנתה של המדינה, ובשל כך ניתן לצפות ממנו ל"מידה של נאמנות 176 שאיננה מתחייבת כמובן מנכרים״. הלשכה המשפטית של הכנסת חיברה מחקר על עונש המוות. שיקול מרכזי כנגד הטלת עונש המוות היה הבנתו של הרוצח כי בין כה וכה הוא ימות ולכן ימשיך לרצוח. זה שיקול שאינו נכון. הכל מפחדים למות למעט השהיד או המתאבד. והא ראיה מחבלים מבקשים לנוס על נפשם לאחר ביצוע בפשע. ועוד, יש והמחבל המבצע את הפשע אינו כי אם שליח. גם שולחו אמור לדעת שעננת פסק דין המוות מרחפת מעל ראשו. גם אדולף אייכמן טען שהוא בעצם - בידיו - לא הרג איש. ועם שייהרג הנטול נפשות חפים מפשע בטבורה של עיר, לא להעביר את גופתו לקבורה אצל בני משפחתו, אלא על יד הכלא, מקום סגור וסודי. כך שבני משפחתו לא יוכלו לבקרו. לא . לא כל אזרח ערבי הינו בוגד. אלו ממש דברי הבל . יש מאזרחיה הערביים של מדינת ישראל שהינם שומרי חוק, וגם אם דעתם המדינית צורמת לאוזני, זה אינו הופך אותם לבוגדים חלילה. אבל אותם המסיתים לפורענות במסגדים, אותם המפיצים עידוד לביצועו של פשע לאומני הגובה קורבנות, הם ומשפחתם חייבים להבין כי המחיר יהיה כבד מנשוא. עונש מוות למחבל, שלילת זכויות אזרחיות ממשפחתו. שלילת יכולת לפעול כלכלית. ידע כל מחבל, וכל מסית, במיוחד אם הוא אזרח או תושב ישראל, מה אחריתה של בגידה. יתר על כן, אם מעורב המחבל ״ביבוא אישי״ של בני משפחה או בני זוג, יוגלו אלה חזרה למדינת המקור שלהם. ימיט המחבל או המסית, השולח או משתף הפעולה , היודע ושקט, כי הם ממיטים חורבן על בני משפחתם. כמובן שישנם עונשים חילופיים. אף אלה לא מיושמים. כך למשל בידוד מהעולם ומחבריו לכלא. ניתוק מוחלט מהמשפחה, לאחר מתן פסק הדין, ניתוק קשר אף עם עורכי דינו, ״לחם צר ומים לחץ״. ו״בדד״ אבל ממש ״בדד״ ישב. יש שישאלו, ומה על יהודים הרוצחים ערבים? [טענת האפליה הועלתה במחקרה של המחלקה המשפטית של הכנבת שהוזכר לעיל]. שאלה במקומה. תשובתי הינה . אם חלילה תגיע ״מגפת״ הטרור היהודי לעשירית בהיקף ממגפת הטרור הערבי יש לנהוג בו ביהודי באותה דרך. יהודי ההורג הערבי כי הינו ערבי, פוגע בי כיהודי, פוגע במוסר היהודי, ו״תורם״ לאווירה של - חלילה - מלחמת אזרחים. המציאות היום הינה שבין אזרחיה הערביים של מדינת ישראל יש שהכריזו מלחמה על בני עמם, ויש שהכריזו מלחמה כנגד המדינה. בואו נשנה את כללי המשחק. לא מאסרים עם לימודים, לא טלפונים סלולריים , לא קשר עם העולם מחוץ לחצר הכלא, לא ביקורי קרובים, גזר דין מוות. הרס בתים. שלילת זכויות מהמשפחה. שהפחד יחזור, שההלם יבלבל. יש לוודא שהכל ידעו שמדבר בחקיקת שעה שתשונה אם וכאשר ירגעו הרוחות. הענישה באה להפחיד. כי הפחד נעלם וההקרבה העצמית תפסה את מקומה מתוך הבנה שמשרתי החוק בישראל פועלים עם יד הקשורה מאחור או עם ההבנה שכלי נשק של אזרח שהרג מחבל נשלל ממנו. מאידך על המדינה להטיב עם האזרח הערבי ההגון. להוכיח שכדאי להיות אזרח שומר חוק. לא רק מאימת העונש כי אם בשל כדאיות השכר. להבטיח במרץ את פיתוח הערים הערביות, לעזור לאותם המבקשים לחיות פה בשלום ולקרוע מכאן את הבוגדים. וכמובן, כל אלה אמורים להיות מגובשים באמצעות הסברה. על הטוב והרע, על מה שיש ומה שיכול להיות, על ״כיצד ייראה הכלוא הבודד״ לעשר השנים הבאות. להפחיד ולעודד, להרתיע את הרשע, ולעודד את המבקש את נפשו. ישראל לא אמורה להיגרר לתגובות. ישראל אמורה להוביל את המלחמה הלזו במבקשי נפשה מבית.

מה שרואים מכאן

ניו יורק היה זה פרופסור אריה אלדד שזכה אף לשמש כחבר כנסת, שהוציא מתחת ידו בשנת 2016 את ספרו ״דברים שרואים מכאן״ – [תחילתו של משפט, פרי יצירתו של הפיזמונאי יעקב רוטבליט מתוך שירו ״לקחת את ידי בידך״]. בספרו של פרופסור אלדד, ביקש הוא להסביר את שינויי העמדות אצל העומדים בצמתים פוליטיים חשובים. עיקר ניתוחו היה מופנה כלפי עמדתו של ראשה הממשלה המנוח אריאל שרון ז״ל. ואכן העומדים בראש מערכות אדירות, ובמיוחד ראשי מדינות, נאלצו חדשות לבקרים לשנות מעמדתם, עת התיישבו אצל צידו הקובע של שולחן הממשלה, בשל נסיבות אלו או אחרות. מבין מאות ואולי אלפי הדוגמאות שמספקות לנו המאה העשרים והמאה העשרים ואחת, ניתן למצא את הנשיא רוזוולט שנאלץ לשנות מעמדתו שלא לחבור למדינות הברית במלחמת העולם השנייה, מדיניות ששונתה בשנת 1942, ריקוד המריונטה של נשיא צרפת שארל דה גול שבפברואר 1966 הורה על פרישת צרפת מהפיקוד הצבאי המשותף של נטו [הוא גם התנגד לתוכנית השיקום הכלכלי של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, הידועה כ״תוכנית מרשל״ המפורסמת, וכמובן, מבחינתנו, המהפך המפורסם שלו ביחס לישראל ערב מלחמת ששת הימים, עליה הודיע בשיחה שניהל עם שר החוץ דאז אבא אבן במהלך ביקורו של האחרון בארמון האליזה במאי 1967]. בריטניה הפכה עורה ופרשה מהאיחוד האירופאי בשנת 2020 ועוד. יש מנהיגים שעשו זאת מתוך יושר אישי ויש שעשו זאת תוך מעשי רמיה, כך מסטאלין והיטלר ועד פוטין. אף ישראל זכתה למנהיגים ששינו מעמדתם. מנחם בגין במהלך ביקור הנשיא סאדאת, אריאל שרון בהתייחס לפנוי מעזה, וכמובן ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, שמעון פרס מנהיג ״התרגיל המסריח״ מטבע לשון שקבע ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל שכונה ״אחי הבכור״ על ידי שמעון פרס ז״ל. היה זה כאשר אחיו הצעיר של מר רבין ניסה להקים ממשלה צרה עם חברי הכנסת החרדים, בשנת 1990, שתחליף את ממשלת האיחוד הלאומי בראשותו של מר רבין. אנשים המזוהים עם ציונות דתית כועסים היום. על אדם שהוביל את המפד״ל הישר לתהום, והרס מפלגה עם היסטוריה של עשייה בישוב ובמדינה, הקים מפלגה חדשה ואף איתה לא הצליח לעבור את אחוז החסימה, ניסה בשלישית ועומד היום בראש ממשלה כשהוא מייצג את אחת המפלגות היותר קטנות בכנסת. כבר כתבתי ששלושה אשמים לכך ש׳הימין הפיל את הימין׳ . בנימין נתניהו שהשנאה העבירה אותו על מידותיו, בצלאל סמוטריץ שהאידיאולוגיה ערפלה את חושיו הפוליטיים וההבנה שביתרון שביצירת מחלוקת בתוך המפה הפוליטית אצל נציגי המיעוט הערבי בישראל, ויש המביטים בכעס רב על ראש הממשלה, ש״מכר״ את עקרונותיו על מנת לישב על כורסת ראש הממשלה. ואני רוצה היום להתייחס לא לראש הממשלה, לא למחליפו [שמעמדו מדיר שינה מעיני] ולא לאותם ששנאתם לאחר משפיעה מאוד על העשייה הפוליטית שלהם והם יושבים על ידי שולחן הממשלה. ואולם, יש להכיר בכך שבממשלה ישנם אותם המאמינים כי עמדתם והפוליטיקה המיושמת על ידם הינה לטובת המדינה. הם מאמינים ביושרם. אל לנו לזלזל באלה החושבים שהם פועלים ״לשמה״. ואשר השיקול הפוליטי הצר זר להם, וישנם גם כאלה. כן. גם על יד שולחן הממשלה. וישנם כאלה היושבים על ידי שולחן הממשלה ועזרתם לאחר הינה נדירה. האחר אינו יודע, האחר אינו מכיר, כי ״מה שרואים משם״ - מאצל העיתונות, כללי התקשורת וצווחת חברי הכנסת מעל דוכן המליאה - לא רואים מכאן, מאותה לשכה של אותו שר, או אותה שרה. אני מעיד על עצמי כיהודי דתי, כציוני. איני חושב שמנהיגיו הפוליטיים פעלו נכונה בדרכם להרכבת ממשלה. הם שגו, שגיאות כואבות, והמחיר אינו פשוט. אבל, אנחנו המבקרים שוגים גם כן, כי שכחנו את שני אלה. גם האחר חושב, וגם אנחנו לא יודעים הכל. כשנשיא המדינה נאם בארוע לזכרו של הרב צבי יהודה קוק זצ״ל ביום 15 פברואר, 2022. והתייחס לתקרית ואשר במהלכה נהרג עמר אסעד, פלסטינאי בן 80 על ידי חייל מגדוד ״נצח יהודה״. הנשיא הצביע על ״תמרור אזהרה בפני כולנו״. לתדהמתי, מאצל הקהל נשמעו קריאות בוז או ״תתבייש״ כלפי הנשיא. זו הייתה תגובה מבישה. משהו חושב שמותו של עמר אסעד הינה תופעה שאין צורך להתייחס אליה? משהו מבין הנוכחים חשב כיצד היה מגיב הרב קוק זצ״ל? ואם אינך מסכים לדברי הנשיא, זו התגובה? ״בוז״? ״תתבייש״ ? אין לאחר זכות חשיבה אחרת מאותו היושב אצל הקהל? הנשיא צריך לאמר אך ורק מה שהאחר חושב כנכון? [תופעה שהינה מגפה המתפתחת באירופה ובעולם האקדמיה בארצות הברית, אך לא זה המקום לדון בכך]. זה לא היה כשלון של הנשיא. זה היה כשלון של אלה ששאגו לו. שהעליבו את הנשיא ובכך העליבו את המדינה. הנשיא זכה לביקורת באשר הדליק את נר החנוכה הראשון במערת המכפלה, והוא זכה לביקורת. כי הנשיא אמור לפעול על פי הבנתו. אין הוא נוטה ימינה אף לא שמאלה. דוגמא אחרת, בווריאציה שונה, הינה שרת הפנים, חברת הכנסת איילת שקד. הגברת שקד אינה בת משפחה שלי. היא זכתה וזוכה להערכתי לא בשל ״היסטוריה״ של מערכת קשרים. היא זוכה בכך בשל יושרה הנדיר, אומץ ליבה ועשייתה למען הציבור היקר לכולנו. הגברת שקד אינה דתייה, אבל עשייתה – כן, גם היום - למען הציבור החרדי והדתי הינה מפליאה. צריך רק לדעת את העובדות. אני יודע ידיעה אישית על מאמציה הבלתי נלאים של השרה לעזור לציבור החרדי. היא עשתה זאת ביד רמה כאשר כוחה הפוליטי היה עוצמתי יותר [והציבור החרדי הכיר בכך] והיא עושה זאת היום כאשר עוצמתה הפוליטית צנועה יותר. אני מבקש לקבוע שאין היום שר בממשלה – אף לא אחד – המגיע בדאגתו לציבור החרדי והדתי - כדאגתה של שרת הפנים. אני יודע כי אני מעורב בכך, ואסתפק באמרה זו. גם מבקריה החריפים של השרה שקד - ובדרך כלל ללא כל ידיעה מעבר לנאומים ״חוצבי הלהבות״ של חבר כנסת זה או אחר ואשר ידיעותיו בתחום הלזה מוגבלות, ואף מוגבלות מאוד – אינם יכולים להתכחש ליושרה ולרצונה. היא לא תמיד מצליחה אבל היא היחידה שבממשלה ואשר יושבים בה גם חורשי רעתו של כל עניין דתי, במאמציה להלחם את מלחמתו של הדתי, את מלחמתו של החרדי. לדרוש מהשרה שקד לעזוב היום את הממשלה היא דרישה שאין בה כי אם שגגה. היא תעזוב למדבר הפוליטי, ובמפה הפוליטית בישראל שהתרבותיות הינה ממנה והלאה שרת הפנים הינה נכס אדיר שיש בו, בעתיד, על מנת לתרום יותר מעשרות חברי כנסת אחרים המכבדים היום את אולם המליאה. אל תפגעו בה, כי אינכם יודעים. אל תרפו את ידיה כי אינכם ״רואים משם״. ישיבתה של שרת הפנים על יד שולחן הממשלה הינה עוגן הצלה. לא. לא טוב לה, אבל היא ממלאת את שליחותה, בנאמנות, עבור כולנו גם אם חלקים כה רבים מאיתנו לא מבינים את זה. בסופו של יום עוד תמרו לה תודה. כי מגיע לה.

                             Hopelessness is thy name - America 

The world is paying inter alia for its hypocrisy. I always found it odd – to put it mildly – when the Russians are invited to participate in any “memorial” service for the victims of the Second World War. Yes, indeed, Russia suffered horrendously. Not only because of Adolf Hitler. Joseph Stalin and his cronies had a lot to do with it. Stalin literally annihilated the Red Army’s leadership before the war. It was Joseph Stalin’s agreement with The Third Reich [known as the ״Molotov Ribbentrop Agreement״] signed on 19th August 1939, that enabled Hitler to commence the attack on Poland which brought about the war. It was the Red Army that attacked Poland from the East, while the Wehrmacht attacked from the West. How “comfortable” it is for the West to forget that the USSR commenced the war as Nazi Germany’s ally and held half of Poland, and ended the war as “a party of the Allies controlling all of Poland. And, no, USSR did not change sides “voluntarily”. It was Adolf Hitler who “encouraged” the Russian to change sides when his army commenced “Unternemen Barbarossa” on the 22nd June 1941. 

This rewriting of History, not by Pravda or Isvestia, but by the West, who gave legitimacy to Russia’s “contribution” to the victory over the Axis led by the Nasiz is a demonstration that Right cannot fight Might. The Soviet Union – usually - manipulated the West to fight against cronies [Korea, Vietnam and the Vietcong, Cuba, etc.]. 

But following the end of the Second World War, all experts assumed that Europe will not see war. Almost, as if to reminiscent “War to End all Wars” [as H. G. Wells’s book was titled] written after the First World War. Vladimir Putin led the KGB office in Berlin during the Cold War. The West was blind as to the personality, integrity and intentions of the Russian President. Such was the blindness that the New Iran Agreement “nominated” Russia as the trustee to keep and guard some of Iran’s uranium. This, after Russia offered Iran – in January, an alternate venue for such energy, this with the knowledge of the USA. 

The whole West is against Russia. All western media is reporting about the invasion of Ukraine and condemning Russia. Sanctions are imposed, and President Biden assumes that this will stop Russia. It will not. Well, why did the West not stop Russia when its army invaded Crimea? I just love listening to Russia’s Foreign Minister, Sergey Lavrov, condemning the lack of democracy in Ukraine. The fact that Russia is the major supporter of Assad, or an ally of Iran, seems to be irrelevant. How similar his explanations are to those of Joseph Goebbels when “explaining” the problems of Germans in “Sudetland”. 

On 4th December 2021, the Washington Post published a news item according to which Russia is planning to attack Ukraine by the beginning of the year. So, because Ukraine did not make it yet to Nato [may I assume that the delay was initiated by someone in the West, so Nato will not be obligated to save Ukraine from what all intelligence agencies knew was coming]. Putin knows the mentality of the West much better than the West knows the mentality of Putin. All he needs is time. He knows that as long as the West does not initiate military actions against Russia, he has nothing to worry about. No economic sanctions will help. While Biden was announcing the almost meaningless [yes, meaningless] sanctions against Russia, the president of Pakistan Arif Alvi paid a formal visit to Moscow. China will not condemn Moscow’s initiative. Many countries will continue normal relationships with Russia. Putin knows that in the near future the West will “come down”. Frictions will deepen for one reason [energy] or another [wheat]. Like a person who was told he has cancer. He is shocked at the beginning, but then goes on with normal life. So will the West behave. 

And the Western Media is at fault as well. Why did all of them broadcast a statement and Q&R with Alexander Lukashenko, the president of Belarus? Did he have to add anything? Someone whose intellectual abilities reaches the level of wood? Does he have any influence? Of course not. The West media offers him recognition. That is all he needs. The fact remains that all the West’s efforts, the ‘blitz’ of condemnations, the sanctions, and the help that was offered to Ukraine did not have the expected results. Kyiv is devastated. A Pariah is winning against a hopeless West. And not for the first time. It is true that secret agencies annihilate enemies. USSR was known to kill critics of its leaders, even overseas. One of the more infamous “liquidations Russian style” outside the USSR, was the killing of Leon Trotsky who exiled himself from Russia to Coyaocan - Mexico. He was murdered there by NKVD’s agents on 20th August 1940. He was shot. But the murder of Alexander Litvinenko in November 2006, was not “just another liquidation” by Putin [He did use the “regular methods” many a time within Russia - the name of the Journalist Anna Politkovskaya murdered in 2006 comes to mind]. He created a precedent after World War 2. 

In the centre of London [a hotel in Grosvenor Square – adjacent to the US Embassy in London], he actually used a radioactive weapon to kill someone who became an English citizen. Many more could have been killed in case of an accident. Is any party in Russia facing the consequences of what might have caused a massive calamity in The Court of St. James? Did Her majesty’s government take any actions? No. A simple “no”. 

Yes, I know. Nazi Germany won at the outset of World War 2 and lost [once decided to invade Russia]. It was not economic sanctions and condemnations that brought victory. It was military might. Putin is no different. And for President Biden to make this stunning statement that the west will not fight the Russian in Ukraine, not even leaving Putin in doubt, is clumsiness at its highest degree. King Solomon wrote in Proverbs, “and good news makes the bones fat”. Jewish interpretation of this statement reads, “nothing is marrier than clarifying of doubts”. Why did Biden clear the doubts? Why did he not – at least – have the Russian fear the unknown? And President Biden was no alone. Mr. James Heappey the Minister of Armed Forces in Her Majesty’s Government made the same confirmation in the House of Common. Even a ”no-fly zone” was - according to him - an impossibility to enforce above Ukraine. The West is crippled. It will not even mislead Moscow as to its abilities. The fact that Russia made it to Kyiv, the fact that Putin will only fall by insiders [and he will] – not by the West - like Nikita Khrushchev on 14th October 1964 - is another demonstration. 

America cannot be trusted. The happenings in Ukraine should serve as a major caveat to Israel, when the West signs the new agreement with Iran [until now, not a word about reconsidering Russia as a trustee according to this agreement]. It justifies the vote of no confidence in the USA by so many countries in the Arab world in general and the Middle East in particular History testifies. Many agreements and unqualified statements made or signed by the USA were followed by embarrassing failures. North Korea is still around; Following the Nobel Peace Prize to Henry Kissinger and Le Duc Tho “for jointly having negotiated a cease-fire in Vietnam in 1973”, America literally fled through the roof of the American Embassy in Saigon; President Jimmy Carter’s assurances that “The Shah is a rock of stability, months before the latter fled Taharah; or president Biden’s assurances that Taliban will not take over Kabul. The rest is history. 

Let us remember the past so we do not repeat it in the future.

“And There Is Nothing New Under the Sun”

“And There Is Nothing New Under the Sun”

Ecclesiastes, [chapter 1, verse 9]

How unbelievable can the USA be.  After the embarrassing and shameful evacuation of Kabul, [it was Winston Churchill who said after Dunkirk. “ wars are not won by evacuations”] the USA is facing another crises.  A much more serious one, in an area where in the past, origin of many international conflicts commenced, inclusive of two world wars, wars of Western European countries against  Czarist Russia, and more [12 such conflicts are listed only on the 21st century].

Of course, the USA is making threats [as they did against the Taliban], but nothing else.  Russia has 106 thousands military personal facing Ukraine, from the east and from the south.  Not a single American or Nato solder is visible. It is not that the USA did not see the coming, as William Taylor, former US ambassador to the Ukraine, conformed.  Yes, weapons are powering in, but the army of Ukraine will not be able to save Kiev, even with such military help.  And although the USA paid a price in 1961-1962 when solving the “missiles crises” with Russia and Cuba [the secret agreement to remove missiles launchers from Italy and Turkey, and Fidel Castro  actually asked Nikita Khruschev  for Russian support] America demonstrated its military might against Russians military ships. Not today, not in The Ukraine.

And like Adolf Hitler in 1938 before and during the Munich negotiations [following which President Roosevelt sent a congratulatory note to prime Minister Neville Chamberlain commanding him for the successful outcome of “peace for  our time”, another demonstration of American ‘understanding’ in foreign policy], while the USA is negotiating, Russia is “negotiating”.  The USA will not fight, neither will Europe. And as Ukraine lost in the past one portion after another to Russia, and nothing - actually, nothing – happened, not too much will happen now.  When the “civil war” developed in the Ukraine to which Russia “contributed” so much, nobody broke the Russian stick.  After all this civil war developed following the ousting of a pro Russian president  Victor Yankovitch in February 2014, the forming of Dinestsk people Republic one  Russian puppet, and the Luhansk People’s Republic, another Russian puppet.

The USA is going to show the world once again, that foreign policy is always its biggest failure.  

It is not surprising that now, when all eyes are directed at Ukraine, China is escalating its position vis-à-vis Taiwan.  It will take the Chines army a day to conquer Hong Kong.  Will the Western world fight both China and Russia?   Russia and China found a common enemy, USA and Nato, who will avoid at all costs one conflict, and  and definitely two.

And there are others who take will advantage of of the situation.  Iran will lift its head, and will be supported by both Russia and China.  Who knows what will be the reaction of North Korea?

Why did this come about?  Because the USA did nothing but “negotiate”.  Negotiations means time, time is the most important element required by the opponent.  So negotiations with Russia and Iran got us to where we are now.

A former Secretary of State, who negotiated the first Iranian accord, asked “What do they think, we are idiots”?  the truth is. Mr. Kerry. Most of us do.

טו בשבט הגיע. חג לאילנות?

דיון ״מעניין״ נערך היום במערכת הפוליטית.  בעוד אשר על הקרן הקיימת לישראל בקשו ליער את הנגב, בשל התנגדות ערביי ישראל  הדרים בסמיכות למקום בו אמורות הנטיעות להיערך, קרא, למשל, שר חוצנו, הלא הוא ראש הממשלה החליפי, ״לעצור את הנטיעות״.  וכל זאת למה? בשל המהומות שזכו כמובן לתמיכה בלתי מסוייגת מהחמס ומרע״מ.

ועל מה ולמה חרה אפו של האזרח הערבי?  הנטיעות אינן מיירקות את הארץ?  יש בם משום הכיעור? או שמא יש בכך על מנת להזכיר לכל שהנגב הינה טריטוריה השייכת למדינת ישראל, ולא שטח כבוש, כהודעת החמאס?

מה הוא המסר של קביעתו של כבוד השר יאיר לפיד כי יש לעקור את הנטיעות? מה הינה הסיבה ואשר בעטיה בקשו אותן מפגינים שאף ידעו לשרוף מכונית ולהתעמת עם המשטרה?  דוברי החמאס צודקים.  המטרה, להכחיש את הלגיטימיות של שלטון ישראלי בנגב.

אתם מבינים? רע״ם ידעה לעמוד על שלה כאשר דרשה את שנוי חוק החשמל לטובת תושבי הנגב הערביים.  הווי אומר, על מנת לינוק מהמדינה, ניתן להכיר בה. אבל כאשר מבקשת המדינה לפעול לטובת הכלל – כן, העצים יפריחו את השממה גם עבור האוכלוסיה הערבית – אזי חלילה.  בו נראה כיצד יגיבו אוכלוסייה הערביים  של המדינה באם יבקשו להניף את דגלי המדינה בכבישי הנגב.

לפני שנים החליטה אחת האוניברסיטאית בישראל שלא להניף את דגל ישראל ״כי זה מרגיז את הסטודנטים הערביים״. משהו שאל האם אי הנפת הדגל עלולה להרגיז את הסטודנטים היהודיים? לא.

התקפלות הממשלה בנושאים מסויימים הינה הרע במעוטו לטובת שלום הבית.  אבל יש התקפלות שגם עבור שלום בית הינה אסורה.  כי אם נתקפל, לא יהיה בית ובוודאי שלא יהיה שלום.

עמדה הססנית או מבולבלת של הממשלה  הינה מסר של כניעה.  בצדק או שלא בצדק, כך מבין זאת הצד האחר וזה מה שקובע.  

ההרגשה הינה כי הממשלה פועלת כבת יענה.  למרות הבטחות בראש חוצות, המלחמה בפשע הערבי כבר אינה על סדר היום הציבורי,  יהוד הגליל? מה זה בכלל.  הבניה הבלתי חוקית של ערביי ישראל הינה במלוא עוצמתה, ואין פוצה פה ומצפצף. ואף שתילת עצים במדינה ״מחייבת״ אישור המיעוט הערבי.

המסר? ממשלה ללא עמוד שדרה.  ממשלה הפוחדת מהעימות הבא.  ממשלה שתעשה הכל על מנת לרצות את האוייב מבית או אויב מבחוץ.  אפילו ״לעצור את הנטיעות״.  

לא, מר לפיד.  לא את הנטיעות צריך לעצור.  את התקפלותך שלך צריך לעצור. את חוסר חוט השדרה שלך צריך לעצור.

בשבוע שעבר בטיסה לניו יורק ישב ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד ברח – סליחה ברק [אגב מעניין על מה ולמה זכה הוא באישור מוועדת החריגים. אני לא מבין מה יש לו לעשות היום בארצות הברית, שהלא אפשטיין כבר איננו. ומעניינת עוד יותר השאלה מה היה קורה אם במקום אהוד ברק, היה זה בנימין נתניהו שנמצא מבקר בביתו של אפשטיין עטוף מכף רגל ועד למעלה מראש, והאם הממלכה השביעית הייתה מניחה לו, אבל זה נושא למחקר אחר על היושר של אלו או אחרים]. מר ברק היה ראש הממשלה המתקפל ביותר שהיה לעם ישראל. [לבנון, השיחות עם אבו עמאר ועוד]. והנה נמצא לו מתחרה.  ראש הממשלה החליפי.  רק חבל שלא שמעתי מה אומר מר נפתלי בנט.  כמדומני שהוא הינו ראש הממשלה.