סמים ויתרונות אחרים - 04 באפריל 2001

סמים ויתרונות אחרים

לפני מבחרם של שנים התמודדה וועדת הסמים של הכנסת עם השאלה האם להתיר בישראל שימושו של סם כל שהוא, שהלא – כך טענו המצדדים – הולנד התירה את זה השימוש? אתרה מזלנו וועדת הסמים לא ראתה את הולנד "אור לגויים".

עברו הימים ומשטרת ישראל בקשה להודות כי אין בכוחה להלחם בנגע השימוש ב"סמים קלים". השבוע הודיע מר כרמי גילון [ראש השב"כ לשעבר"] כי אף אשר על השב"כ נמנו וגמרו כי אין מניעה בנטילת "סמים קלים" על מנת למנוע ממאן דהו מלשרת בשב"כ."

הבה ונבין.

לו יאמר כי אותם סמים קלים, אין אחריהם ולא כלום, הנם סמל ל"דבר טוב", תרומתו לגוף האדם אין בלתה, לו יהי. למד מכאן כי הקדמה אחזה בנו אף לעניין זה וכולנו נחבור יחדיו ולאות הזדהות עם השב"כניקים הצעירים ניטול כלונו את אותם "סמים קלים".

התיאור דלעיל אינו מדויק. אין חולק שאין כל יתרון ב"סם קל" וכל מטרתה של הצהרתו של מר גילון, כהצהרת משטרת ישראל לפניו אינה כי אם "כניעה". נופך נוסף לכישלונה של החברה בחינוך. ולו נבין כי לא בקדמה עסקינן כי אם הודאה בכשלון, תהיה זו תחילתה של דרך.

וכשלון זה אינו "יחיד בדורו". העובדה כי מתרבים בתי הספר בו יימצאו "אזורי עישון" היא "המבוא לסם". הכיצד? המלחמה בנגע הסמים בבתי הספר אינה יכולה להתחיל ב"מלחמה בסם". "המלחמה בסם" משולה למלחמה כאשר האויב כבר נמצא בעורף, אצל מרכז האוכלוסין. כאשר באים להלחם כנגד הסם בבית הספר המלחמה אמורה להיות בחזית. לאסור את העישון בבית הספר, לא להתיר את העישון "במקומות המסומנים". שאם תצלח המלחמה בנגע העישון, תקל מאוד המלחמה בנגע הסמים. שהלא מה נעשה ונגזרה גזרה כי אצל בני הנוער המעבר מהסיגריה לסם הקל הינו מעבר קל, ומהסם הקל לסם הקשה יותר המעבר אינו קשה במיוחד.

הבעיה אינה בסם עצמו. הקושי אינו נעוץ בהרגלי השתייה המאמירים אצלנו בצעדים מדהימים. אלה שתי "התכונות" המבצבצות מאצל "הישראלי המצוי" הנם ניצנים של אותו ישראלי שאנו כולנו לא רוצים להכיר. הישראלי שלא אכפת לו, הישראלי שערכיו דועכים והולכים, הישראלי שאין כמעט קשר לעברו, הישראלי הרואה אצל מכשיר הטלוויזיה יותר אלימות ומין מאשר תושבה של כל מדינה מערבית אחרת. בעוד הילד האנגלי רואה ב"שעת תה" את "דוד קופרפילד", הצרפתי את "מסע 180 הימים" או קומדיה חביבה, רואה הישראלי כיצד לספק את התאווה, או כיצד להשתמש בסכין לשחיטתו של המתחרה.

אל תתנו לכרמי גילון להיות צודק. אל תרפו את ידיה של המשטרה. שבתי הספר יכנסו למשמעת אחרת, שהמורים ינהלו את המלחמה ברצינות. שיהיו המורים המובילים ולא המובלים. בואו נעלה מדרגה ולא נרד שתיים.

אולי, אולי ניתן להצביע על סלחנותה של החברה לבעיה כה כאובה כפי שזו הסלחנות באה לידי ביטוי בעובדה שועדת הסמים של הכנסת כונסה 10 פעמים בלבד בכל תקופתה של הכנסת החמש עשרה, פחות מאשר כל וועדה אחרת של הכנסת. זה אינו מסר של תקווה, זה אינו מסר של רצינות. זה הינו מסר של זלזול של המחוקק, וחבל.

זלי יפה.

מכתב לעיתון "הצפה" – נובמבר 2001

מכתב לעיתון "הצפה" – נובמבר 2001

אין לך סכנה מוחשית יותר לאושיותיה של מדינה מאבטלה. לא איום צבאי, אף לא לחץ מדיני, אינו הרסני יותר, ומשפיל יותר, מייאש יותר ולכן מסוכן יותר מאשר הידיעה כי אין לו לאדם להיכן ללכת בבוקר המחרת.

חברה המתיימרת "ללכת קדימה" ובה עשרה אחוזי מובטלים, מצעידה קדימה את האחד אך מסיגה אחור את האחר. אין מדינה בעולם המערבי בה הפער בין העשירים העניים רחב כבמדינת ישראל. הישג זה הוא מבוא לאסון.

לאלה כמובן מתווספת העבודה הזרה. מאות אלפי הפועלים הזרים העובדים בישראל תורמים תרומה אדירה להיקף האבטלה של האזרחים בישראל.

ואבטלה, תוצאותה מהומות. תעיד האינטפאדה. כל מומחי הביטחון מזהירים את מדינת ישראל שלא ללחוץ חזק מדי על הפלסטינאים, שהתמוטטת כלכלים של הרשות תביא תוהו ובוהו. בל נשלה את עצמנו. פצצת זמן זהה מתקתקת בתוככי מדינת ישראל. ערבי כיהודי רוצים לעבוד. ערבי כיהודי מבקשים לפרנס את משפחתם. ערבי כיהודי רוצים להוכיח כי "מותר האדם מן הבהמה", היכולת לעבוד בכבוד.

על הממשלה לבחון היום שורה של צעדים שעלותם אינה יקרה כפי הניבט, אך הימנעות מהם הרסנית. עלותה עכשווית של המדיניות הנוכחית גבוהה ואחריתה, נזק ארוך טווח.

על הממשלה לשלוח אחר כבוד את כל העובדים הזרים במדינת ישראל, ללא יוצא מן הכלל.

על מנת לאפשר למעבידים ישראלים להעסיק עובדים ישראלים, ועל מנת "לקרוץ" להם לעשות כן, על הממשלה להפחית באפון משמעותי את עלות העסקתו של עובד. תשלומי החובה הנלווים להעסקתו של כל עובד מגיעים לאחוזים גבוהים מעבר להעסקתו. בתקופה בה הכל נדרשים לצמצם, ועובדים מוצאים עצמם מפוטרים בתחום התיירות, ההי-טיק ועוד, והיה ועלות העסקתו של עובד תפחת, יקל על המעסיקים שלא לפטר. על המעסיקים המבקשים עובדים זרים, יוקל להעסיק עובדים ישראלים. [כתמריץ שלילי, יש להבטיח כי העסקתו של "זר" תלווה בתשלומי חובה גבוהים יותר מאשר עלות העסקתו של אזרח ישראלי].

בשנות החמישים, למרות מצבה הכלכלי הירוד של המדינה, עסקה הממשלה בעבודות יזומות. אף הפעם, על המדינה ליזום פעליויות שיקריבו את אזורי המשבר למרכז הארץ. אופקים הייתה נראית אחרת אם ניתן היה להגיע לשם ברכבת.

מימונם של הפקויירטים יבוא משלוש אלה.

ישנם חברות המוכנות לממן פרוייקטים ובלבד שיזכו להפעילם תקופה ארוכה [רכבות].

יש לעודד את הרשויות המקומיות ליזום פרויקטים [רכבות קלות]. יש לשקול את האפשרות לאפשר לרשויות המקומיות להפיק אגרות חוב למימון non recourse  של הפרוייקטים הללו וכך לממנם. הרווחים למחזיקי אגרות החוב [או מכשיר פיננסי אחר] יבואו מהכנסות עתידיות.

יש לעבור לחשיבה מערבית בנושא שבוע העבודה. יש לחזור לעבוד חצי יום בימי שישי ושבוע העבודה יחל ביום שני כמקובל בעולם המערבי. קיצורו של שבוע העבודה ניתן להשלים בשעות העבודה בימים אחרים ואת החסר, בידיים עובדות נוספות. יש עלות הנחסכת כשמשרדים סגורים [כמה שיחות טלפון פרטיות נערכות מדי יום במשרדי הממשלה?] וקיצור ימי העבודה יביא ליעילות המערכת.

חופשת סוף השבוע תנוצל להרפיית המתח הסובב. כלי התקושרת ידאגו להפצת תרבות הפנאי בימי ראשון. כולנו נרגע.

ולבסוף אני חייב לפנות לאזרחיה החרדים של מדינת ישראל. כולנו מעיריכם לימוד תורה וחשיבותו אין לו אח ורע. דע עקא, שלדאבון הלב, האוכלוסייה החרדית – בחלקה – אינה אוכלוסיה יוצרת. צא ולמד מדוע בני ברק הינה העיר העניה במדינה.

חרדים לומדים תורה

 המדינה פשוט לא תוכל לאורך זמן לממן את הפעילות הנדרשת לאוכלוסיה החרדית, לא מפני שאין היא חשובה, אלא מפני שהעול על התקציב הינו קשה מנשוא. יבוא רגע המשבר, שיש לו גם שיקולים כלכליים וגם שיקולים חברתיים [כהגברת השנאה כלפי הציבור החרדי]. על הציבור החרדי להיערך להאדיר את התוצרת העצמית. ליישם הלכה למעשה את האמרה התלמודית "כאכילתכם כן תורתכם".

הפתרון המוצע לקצץ בתקציב המדינה, הינו רעה שאין בלתה. אבל הקיצוץ אינו יכול לבוא מהיכן שאין. צא ולמד, לא מעלים את המיסים. הווי אומר, אותו שמרוויח 36,000 ש"ח או יותר לא ייפגע. המובטל, הנכה, העני, הנזקק לרחמי החברה בשל 1,800 ש"ח, משכרו נקצץ. במו ידנו אנו ממשיכים לגרום לפער המסוכן ביותר הקיים במעוננו. אותו פער בין העני והעשיר שאין דומה לו – כאמור בחברה מערבית.

היכן הדוגמא האישית? כמה משרדי ממשלה קיימים במעוננו? ומה יהא באם משרד המדע התרבות והספורט ישוב למשרד החינוך והתרבות. מה יהא אם המשרד לאיכות הסביבה ישוב למשרד הפנים? האם זקוק השר לענייני ירושלים לממלכה משל עצמו? 28 שרים. האם שקולי הקואליציה לא יכולים להכתיב ירידה יחסית במספר השרים? ואם חשובה מאוד הצבעת מבחרם של אנשים אצל ישיבות הממשלה? מדוע יחייב בדבר כי לכל מצביע תהא לשכה, משכורת של שר? עוזר, נהג, מזכירות? יתכבד השר ללא תיק בתפקיד החשוב של השתתפות בישיבות הממשלה, יוותר על הפמליה הנלוות, ועל המשכורת העודפת על משכורתו של חבר כנסת ואת הדמים שנשתיירו יוסיפו לאותם המקבלים 1,800 ש"ח.

הייתי גם מציע להעלות את "מחירה של עברה". קנסות אינן דבר שאדם חב בו אלא אם כן עבר עברה. יש פעילות הנעשית על ידי האדם שעולה לרשות דמים. נסיעה מעל למהירות המותרת היא דוגמא קלסית. יאדירו השלטונות את הקנסות על עברות, ותהא זו הכנסה לגיטימית.

עלותן של תאונות הדרכים בישראל הינה אדירה. האם האשמים ממנים את העלות הזאת? אדם הנוסע במהירות של 140 קמ"ש וגורם נזק. חלקו ימומן על ידי החברת הביטוח, אך הניזוק שנשאר נכה, נשאר כנטל על החברה. והחוטא?

האם יעלה על הדעת שסקטור או קבוצה שפתחה בשביתה שאינה חוקית הגורמת נזק לא ישפו את הניזוק?

אל לה לממשלה לקצץ היכן היא "יכולה" כי אם היכן שהיא "צריכה". החלש אינו יכול להלחם, אל תקצצו את מטה לחמו. יש מקומות אחרים והרבה. קיימת בעיה פוליטית? אולי. קיימת בעיה מוסרית? ודאי. זה המבחן האמיתי בו עומדת ממשלת ישראל כיום.

זלי יפה,

ירושלים.

מכתב לעיתון "הצפה" – דצמבר 2001

מכתב לעיתון "הצפה" – דצמבר 2001

משפט אנגלי מפורסם מעיד כי "הגאות והזמן אינם מחכים לאיש". שעון החול הפוליטי הנע בין מערכת בחירות אחת לרעותה אף הוא אינו שוקד על שמריו. וכמובן נשאלת השאלה כיצד מכינות עצמן המפלגות השונות למערכת הבאה? בין אם זו תהא בזמנה ובין אם "אחישנה".

מבחנה של הכנה אינו נמדד אצל אשר קורה בחדרי חדרים, אלא במהלכים אותן יוזמת המפלגה כלפי "הוד מעלתו האזרח". ואם יימצא כי האזרח אינו רואה ואינו שומע את אשר על המפלגה, לא יועילו כל המהלכים הנעשים בהסתר.

המפלגה הדתית לאומית נמצאת במשבר קשה. ייתכן והמשבר חמור מזה המוערך על ידי קברניטי המפלגה. ישנו בחבורה אחד המחזיק בתפקיד ממלכתי ועושה תפקיד בממלכתיות, יושב ראש וועדת החינוך של הכנסת, מר זבולון אור לב. אכן כי כן, מפלגה היושבת באופוזיציה אינה זוכה לתפקידים ממלכתיים רבים מדי.

הבה ונבחן כיצד הרגיש האדם ברחוב את המפד"ל מאז הבחירות?

ישנה מערכת חינוך שאמורה להיות סמלה של מפלגה. מערכת החינוך הממלכתי דתי. טול למשל את רשת "מרחביה". מתי חשו לאחרונה ההורים השולחים את ילדם לרשת מרחביה את עזרתה של מפלגה? אין צורך לנבור בכתובים. המפלגה אינה עוזרת, וההורים נאלצים להיעזר בשליחיהם של מפלגות אחרות.

האם מאן דהו שאל את עצמו כמה הורים לבנות השרות הלאומי מצביעים מפד"ל?

כמה וכמה פעמים הציע כותב שורות אלו להחיות מחדש את איחוד בתי הכנסת בישראל, גוף ממלכתי העומד כאבן שאין לה הופכין. בית הכנסת הינו שופרה הטבעי של היהדות הדתית הציונית. אבל בבתי הכנסת נמצא דפי פרשת השבוע מ"אל המעיין" אגודת ישראל ואפילו ליכוד. המפד"ל? אין.

בואו נזכור. המפד"ל הינה מפלגה שלה יכולות אדירות. יש לה תנועת נוער [היה לה בנק, וחבל], יש לה חברת בניה, יש לה סניפים בכל העולם, אך הכל נבל. אין מניעה מלהחיות את תנועת המזרחי בכל העולם, אין מניעה לנער תנועת המזרחי גם בישראל. מדוע ששליחי המפד"ל בכל מקום לא ינהגו כפי שנוהגים שליחי אגודת ישראל, או ש"ס. היה אדם שפנה לרב חיים מילר או הרב ויינברגר [בעירית ירושלים] ללא כל קשר לשייכות מפלגתית ולא נענה? ומה עם פניה לאיש המפד"ל, חי נפשי איני יודע ולו את שמו של נציג כל שהוא למעט מר שקדי [שזוכה להערכה רבה בתפקידו העירוני, אך אנו חברי המפלגה לר שומעים ממנו].

נציגי תנועת המזרחי בקונגרס הציוני ה11

 על מנהיגות המפד"ל להבין. הצלחה בבחירות אינה דבר מובן מאליו. לאחר מפלת דו"ח פריש – תוצאת הבחירות האחרונות – יהיו רבים שיחשבו פעמיים האם רואיה המפלגה לאמונו של הבוחר. אסור לכם – מנהיגי התנועה – לישב שאננים.

פעלו בנושאים המיוחדים למפד"ל. חינוך, דת ומדינה. אחדו את השורות [מימד]. עמדו בקשר עם הבוחר. מעולם לא צלחו מפלגות מופרדות ייתר על מפלגה אחת מאוחדת ואת האיחוד יש ליישם היום ולא יום לאחר הבחירות.

תנו ל"מצביע האפשרי" את ההרגשה כי יש רוח אחרת. כי המפד"ל אינה מלגה של בחירות, אלא תנועה של כל השנה. המפלגה אינה זקוקה למשרדי ממשלה על מנת להצליח, יש לה מבחרם של גופים וגופים בפוטנציה שיהיו לה לעזר, בארץ ובעולם. עורו מתרדמתכם.

זלי יפה.

מהותה של ביקורת – חשיבה ליום כיפור - ספטמבר 2001

מהותה של ביקורת – חשיבה ליום כיפור

מהותה של ביקורת, מה טיבה? לתומי חשבתי כי הביקורת מטרתה ללבן מחלוקות מחד ותקן את הדרוש תיקון מאידך. במעוננו, לא כך הם פני הדברים. כל בקרות מלווה בדרישה לחרם או להתפטרות.

בואו ונציין שתי דוגמאות, ושבגינן כתבו אחרים – ואף עבדכם הנאמן – במדור זה של העיתון.

המנצח והפסנתרן דניאל ברנבויים הופיע בישראל עם התזמורת הקאמרית של ברלין. למרות בקשתה של הכנסת, למרות פניה של נשיא המדינה ולמרות הבטחה שנתן הן המנצח והן התזמורת, לאחר סיומו של הקונצרט האחרון פנה המאסטרו לקהל, הודיע כי הקונצרט נגמר והזמין את אלה המבקשים להישאר לשמוע מצירותיו של המלחין הגרמני ריכארד ורגנר.

הביקורות היו קשות ויותר מפעם אחת נשמעה דרישה להחרים את האומן היהודי.

ולהבדיל, נראה כי כשלרבה הראשי של בריטניה בלשונו עת העניק ראיו לעיתון הבריטי "הגארדייאן" עת הטיח את ביקורתו בישראל.

הביקורות בו ברב הראשי לוותה על ידי אחרים בדרישה כי יתפטר. לאחר שפרסמתי מאמר בעניין זה, נשאלתי על ידי אחרים "אם יקבל הרב הראשי של בריטניה עליה בבית הכנסת הגדול"? [כך!]

השיטה הלזו כי כל ביקורת פרושה כריתתו של ענף הינה מדהימה. דניאל ברנבויים טועה. המנצח נהג שלא כדין. אבל האדם הזה הינו יהודי ודפי ספרי ההסטוריה של העם היהודי בעתיד יהיו מלאים בתרומתו האדירה לעולם המוזיקה. ובנושא זה הוא הביא כבוד רב לעם היהודי ולמדינת ישראל.

אם נבקש לכרות את הענף הלזה מתוכנו, הבה נעשה זאת למנצח ללאונרד ברנשטיין ז"ל בשל נטיותיו, לסופר א.ב יהושוע בשל ביקורתו חסרת המעצורים, שלא לדבר על אחד העם שהעיד כי "לא זו הדרך" או לא מעט מחבריו שחלקו על הרעיון של הקמת מדינה יהודית. ומה על סירובו של אלברט איינשטיין לפנייתו של דוד בן גוריון כי ישמש כנשיא מדינת ישראל?

אלברט אינשטיין ודוד בן גוריון

 הביקורת אמורה להיות מוגבלת, הבקורת אמורה להיות בונה. בסופו של עניין אנו מבקשים להינות מכל אלה התורמים לעם היהודי. אשר על כן על הבקורת להיות מוגבלת ולא שתהא זו הביקורת עומדת לנצח נצחים על ידי החרמתו של המבוקר.

רבה הראשי של בריטניה הינו מושא להערצה במקום מושבו. הוא יהודי שחשיבותו מעוררת הערצה. ספריו הינם בראש רשימת רבי המכר בעולם, ובהיותו רב ראשי, הוא מביא כבוד רב לעם היהודי. אשר על כן, שגגתו צורבת. אז אף במקרה של כבוד הרב הראשי הביקורת חשובה, אבל המבקר מוזמן לחשוב מה יתרון יש לה להמלצתו כי כבוד הרב הראשי יתפטר מתפקידו כפי דרישת חלק המבקרים. תאבד הקהילה פאר, קול חשוב ומכובד ביהדות יידום. אף אני ביקרתי את הרב זקס. אבל הוא הרב הראשי לבריטניה ותרומתי בתחומו אינה פחותה מתרומתו של דניאל ברינבויים בתחום המוזיקה. רבים מאיתנו ביקרו את אמרות השפר של פרופסור לייבוביץ ז"ל, אבל אי אפשר להתעלם מתרומתו כיהודי. לא פעם שמענו קולות צורמים מאוניברסיטת אוקספורד שם ישב הפרופסור ישעיהו ברלין. אבל האם לא מדובר ביהודי ענק?

אז הרב הראשי טעה, אבל הוא רב ראשי. פרופסור זקס שגג, אבל ההערכה שרוכשים לו בעולם כ"יהודי חושב" הינה אדירה. אז נבקר על מנת ללבן. ונבקר, על מנת לאזן. אבל את הנכס הלזה יש להשאיר על כנו.

אז הרב זקס בבואו לבית הכנסת הגדול יתקבל בהערכה ואהבה כראוי לרב ראשי וכראוי לתרומתו. כי את הביקורת שמענו. הגיע הזמן להמשיך ולתת לעם היהודי לפרוח, ולכוכביו בכל התחומים להמשיך ולהאדיר את שמה של היהדות [ולדעת להתמודד במתינות עם חריגותיהם].

גמר חתימה טובה.

זלי יפה. 

מדיניות עקבית? היכן? 30 ביולי 2001

מדיניות עקבית? היכן?

זה חודשים על גבי חודשים מתריעים אנשי מדע ואקדמיה, "המבקשים חיותם" אצל ה"שמאל" כמו גם אלה הנוטים ימינה, והחשוב מכל אנשי מקצוע כי ההרס שעושים הממונים "מטעם" אצל הר הבית לתופעות ארכיאולוגיות הינו מדהים וחסר תקדים. באופן שיטתי וברברי תוך הפגנה בוטה של פרימיטיביות מחשבתית עושים אשר על הווקף ואנשי שלומם, מהרשות כמו גם ערביי ישראל, "להשמיד ולאבד" כל תופעה ארכיאולוגית המצויה בהר. להשמיד זכר יהודי כמו גם נוצרי.

הינה התבשרנו לפני מספר חודשים על החלטת הממשל החדש בקאבול כי פסלי בודהה ואשר חשיבותם ההיסטורית אין ערוך להם, יושמדו ויהרסו. העולם כולו זעק. אמת כי לא עזרה לו לעולם זעקתו כנגד מדינה חשוכה כמו אפגניסטן אבל הזעזוע היה אמיתי וכן.

לא כן במעוננו. קיימת מחלוקת – כך שרת החינוך, הגברת לימור לבנת – בין גרסת המשטרה ובין גרסת אנשי הארכיאולוגיה. מתי עובד המסור? מה תפקידו של המסור? בבניה שטחית עסקינן או שמא בהרס וחורבן ההיסטוריה?

חפירות בהר הבית

 בתשעה באב התראיינה הגברת ליבנת ברדיו ותשובתה הדהימה אותי אם לדבר בלשון המעטה.

עתה לאחר חודשים של הרס "נגלה" לה לגברת ליבנת רעיון שמא יוזמנו אנשי תקשורת ארצה על מנת לחזות במו עיניהם את "אשר עולל לנו". והיה – כך היא – כי לא יינתן להם לאנשי התקשורת להכנס למתחם, יהא בכך על מנת להוכיח את צדקתנו.

ראשית, על מה ולמה לא יושם הרעיון עד היום? על מה ולמה נדרשה שרת החינוך לחודשים של המתנה בעוד אחרים גורמים להרס בלתי הפיך?

ועוד, האם צרה ידה של ממשלת ישראל מלהושיע? אין דרך אחרת להביא לידיעת העולם את חשכת ימי הביניים של המתיימרים להיות "מוסלמים"? רק להביא לפה מחר "ואם לא מחר אז מחרתיים" עיתונאי זה או אחר? אולי יסברו את אוזנינו מדוע שמאן דהו היודע מלאכתו לא ידאג לתעד את הנעשה היום ויפיץ את זה התיעוד בעולם? כיצד בדיוק נעשה הדבר באפגניסטן? זה לא מסובך, זה לא קשה, אלא שאין בישראל אחד המבין חשיבותה של הסברה, וחבל.

תשובתה של שרת החינוך הייתה – "יריה מהמותן" ללא חשיבה מוקדמת. הנושא רציני מדי, הכאב גדול מדי, הטרגדיה מדהימה מדי וזכאית לייחס אחר.

חודשים של הרס על ידי חשוכי אל, ואצלנו חשוך.

זלי יפה.

העולם יודע. האומנם? 22 במאי 2002

העולם יודע. האומנם?

היה זה אשר גינזבורג הידוע יותר בשמו הספרותי "אחד העם" שבמאמרו "חצי נחמה" הצביע על כך שהעולם אינו יודע. והגם שבכל רחבי העולם ידעו לספר על שתיית דמם של ילדים נוצרים לקראת חג הפסח, ידענו אנחנו שהדברים דברי הבל. העובדה שכל העולם יכול לטעות – כך הוא – תהא עבורנו "חצי נחמה".

בשנים האחרונות נמצאו אנשי חשיבה ועשייה פוליטית כותבים על העתיד [פרנסיס פוקוימה, פול קנדי, הנרי קיסינג'ר, מרגרט תאצ'ר ועוד]. והנה הסיקו אותם אנשי כתיבה מהעבר, כי העולם פשוט אינו יודע כי "אין חדש תחת השמש". הינה כי כן, דוגמאות אחדות מהמאה העשרים.

דעת הקהל הריע לצ'מברלין בנופפו באותו נייר שנחתם על ידו ועל ידי הפירר ובהכריזו "שלום בימנו". והעולם טעה. תוצאת טעותו של צ'מברלין אינה צריכה הרחבת הדיבור.

ווינסטון צ'רצ'ל העיד על יוסף סטאלין – לאחר ועידת קרמלין "אני מרגיש כי מילתו היא יציבותו". הגדול במנהיגי המאה העשרים טעה, ומאות מליוני אזרחים שילמו על כך אם בחירותם או בחייהם. אך צא ולמד שדעה זו על סטאלין מקובלת הייתה על "מעצבי" דעת הקהל. מעיד ההסטוריון הבריטי פאול ג'ונסון בין השאר על הסופר הבריטי ג'ורג' ברנרד שאו שאמר על סטלין כי הוא שאו "מסיר בפניו [בפני סטאלין] את כובעי".

אחד העם - אשר צבי הירש גינזבורג

 קיימת מחלוקת בין המלומדים לעניין אותה פגישת פסגה בין הנשיאים רייגן וגורבאצ'ב בריקיאוויק שהייתה – כך לפחות אליבא דחלק מההיסטוריונים – הנפיץ שמוטט את העולם הקומוניסטי. עובר לאותה ועידה ואף לאחריה, הטיחה "דעת הקהל" במערב קיטונות של רותחין בנשיא האמריקני, ויעידו ההפגנות באירופה כולה [לרבות הפגנות השרשרת המפורסמות כנגד טילי השיוט וכנגד פרויקט "מלחמת הכוכבים"]. אבל היה זה שר החוץ הסובייטי דאז אלכסנדר בסמרטניק שאמר כי הטילים הבינייבשתיים ותוכנית מלחמת הכוכבים של הנשיא רייגן הם אלה שלימדו את הקרמלין ש"המלחמה אבודה". כפי שמעידה מרגרט תאצ'ר בספרה האחרון. וההפגנות באירופה כולה העידו שוב כי העולם טעה.

הנרי קיסינג'ר על לחצי דעת הקהל בארצות הברית שהביאו למהלכים שאחריתם השפלה. הדוגמא הבולטת מכולם היא סיומה של מלחמת וייטנאם. והוא ממשיך ומעיד כי אומנם כן "מומחי הדיפלומטיה במחלקת המדינה, לעולם ממליצים לנהל משאים ומתנים עם גורמים העוסקים בטרור. דעת הקהל תומכת בכך. אבל – כפי שמעיד הנרי קיסינג'ר, מחלקת המדינה טועה ודעת הקהל טועה.

תקיפת ממשלתו של ראש הממשלה בגין את הכור האטומי בעירק זכתה לקיטונות של רותחין אצל דעת הקהל [לרבות אצל השר שמעון פרס]. והעולם [והשר פרס] טעה.

אותו נער ערבי שנהרג על ברכי אביו בתחילתה של אינתיפאדה זעזעה את דעת הקהל. דעת הקהל טעתה, כפי שהוכח על ידי מחקר שערכה הטלוויזיה הגרמנית שקבעה כי הנער נהרג מכדור פלסטינאי.

דעת הקהל חשובה ואף חשובה מאוד. דע עקא שדעת הקהל אינה יודעת והיא מולכת שולל על ידי גורמים היודעים לנצל היטב את חוסר היכולת של ההמונים לאגור מידע אמיתי ונכון.

בתקופת האינקוויזיציה האמינו ההמונים לכמרים ששלטו במידע. כל דיקטאטור שואב את כוחו מיכולתו לשלוט בצינורות המידע, ואשר על כן לכוון את דעת הקהל. ואולם כל דיקטאטור חושש מדליפת מידע עקיפה. אפילו הרייך השלישי דאג לבדוק מעת לעת את "הפופולאריות" האמיתית שלו בין אזרחי גרמניה.

אבל גם היום העולם חשוף למידע כפי שמועבר זה אליו על ידי "המעצמה השביעית" וזו לא תמיד בודקת את עצמה; היא לפעמים טועה, היא לפעמים מוליכה שולל, כי לאחר הכל מדובר בבני אדם. והממלכה הלזו טעתה. ויעידו הביקורות על הנשיא רייגן, ויעידו הביקורות על הנשיא ניכסון, ויעידו הביקורות על המהלומה שהנחיתה ישראל על הכור האטומי "תמוז" בעירק.

אזי כשדעת הקהל בעולם תוקפת את ישראל זה לא נעים, אבל כיון ש"אין חדש תחת השמש" תהא הבנתנו כי העולם ממשיך לטעות "חצי נחמה".

זלי יפה.

ההגיון "הסקיולרי" של יום הכיפורים - 2001

ההיגיון התחיקתי של יום הכיפורים

שניאור ז. [זלי] יפה

החכם היוני אפלטון אמר כי המדינה הינה האדם הגדול ביותר. אף היפוכו של משפט נושא בחובו נופח רב של אמת. האדם הינו המדינה הקטנה ביותר.  ואשר על כן קיימת ההנחה שצדק המיוחס לאדם והצדק המיוחס למדינה – חד הם .  חכמתו זו של אפלטון נמצאה אף במעוננו. "כיצד כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו כילוד אשה בראו" ,   שהלא "הוא כנגד העולם הגדול"   וזאת באשר,

כי מאותו צור שנקרא אבן שתיה הושתת העולם הכללי, גם האדם שנקרא עולם קטן נוצר ממקום אותו צור .

 

ר' צדוק הכהן מלובלין   אף מרחיב ואומר כי "והאדם שנקרא עולם קטן שהוא כולל כל הבריאה וכל העולם כולו" . ואכן, יש המשווים את האדם למדינה ויש המשווים את המשפחה למדינה.  כאמרתו של אותו איש אשכולות. בריטי בן המאה השמונה עשרה, סמואל ג׳ונסון שקבע ״If a kingdom is a great family, a family likewise is a little kingdom״ ואכן כי כן, לעתים, יקשה עלינו להביט אל המזעריים שבתאיו הנפשיים או האינטלקטואליים של האדם. או אז, מצוויים אנו לנהוג  מנהגה של רפואה. בבוא רופא לבחון נקודה זעירה בגוף האדם, הרי הוא "מצלם" את האזור "המבוקש" ומגדיל את הצילום. ככל שהצילום גדול יותר, תואר יתר הנקודה האפלה. כך מן הדין לנהוג באדם הנפשי. ואומר אותו אב-פילוסוף יווני , כי אם נגדיל את תמונת האדם החושב – שהינו יצור קטן – לממדים מקסימאליים, הרי שנמצא עצמנו עומדים אל מול פני תמונתה של המדינה. המסקנה המתבקשת מגישה זו הינה, כי מחד, קיים דמיון בין חולשתה  של מדינה וחולשותיו של האדם. מאידך, גישה יעילה וניהול תקין של מדינה, יהיו זהים לגישה יעילה לניהולו התקין של האדם. ובלשון אחרת מה שטוב למדינה – טוב לאדם.

נדפדף נא, כמה מאות שנים בדפי ההיסטוריה הפילוסופית, ונפגוש בצרפתי שחצה את התעלה, על מנת ללמוד את שיטת השלטון בחצרו של סט. ג'ימס. למד, ולא הבין מה למד. אך מפרי עטו יצאה תיאוריה שילטונית מפורסמת. שיטת הפרדת הרשויות של שארל לואי סקונדט הידוע כהברון  מונטסקיה קנתה לה אחיזה – אצל מי פחות ואצל מי יותר - בכל מדינה חופשית המיישמת אל נכונה משטר דמוקרטי. שיטת הפרדת הרשויות, הינה הגישה היעילה ביותר לדרך ניהולה של מדינה. שיטה שהינה ה"אנטי טזה" לעריצות. שיטה המבטיחה את הגנת השלטון מפני אימת השלטון. אף ההלכה היהודית מביאה לידי בטוי שיטה זו  בדרך המיוחדת לה להלכה. כך למשל, מפרידה ההלכה בין שופטים לשוטרים .

והיה אם נבקש ליישם תורתו של צרפתי אצל תורתו של יווני, נמצא למדים כי יעילותה של הפרדת הרשויות, מקומה יכירנה אצל המדינה, ומקום ראוי לה אף אצל האדם. שכן,  כאמור, גישה נכונה לניהול יעיל של המדינה, היא הגישה היעילה לניהולו התקין של האדם. ואם אצל מדינה מן הראוי לאמץ את שיטת הפרדת הרשויות. אף אדם, מן הדין שיאמץ לעצמו את זו התורה.

האדם הדתי, הוא זה המיישם רעיון זה במלואו. שכן, כאדם – מהווה הוא את הרשות המבצעת. חוקי הדת- הם הרשות המחוקקת. הקב"ה – "שופט כל הארץ״ .

על שתיים אלה חבים אנו תשובה בטרם נמשיך. בראשית – בדין הוא שנתייחס למצפון האדם, וליכולתו של זה לשמש "רשות שופטת". ועוד – הקב"ה נתן לנו את חוקתנו הנצחית, בכך נהג כמחוקק. מאידך שופט הוא כל באי עולם. והפרדת הרשויות – מה תהא עליה?

על ראשון – ראשון, ועל אחרון – אחרון. מצפונו של האדם הינה הוכחה נצחית לאשר קורה לה לישות מסוימת, ואשר הרשויות פועלות בה בערבוביה. אין ספק, כי אצל רבים, מהווה המצפון רשות בקורתית יעילה. ואולם, העובדה שהחברה זקוקה לשוטר, דחיסותם של בתי סוהר, באשר ראינו כי ״איש את אחיו חיים בלעו״ , כל אלה מלמדים  כי היוצא מהכלל הפך לכלל. בעלי המצפון אינם הרוב אלא מיעוט המה. המצפון אינו ממלה תפקידו באמונה. צא ולמד. העובר על עקרונותיו לראשונה, מצפונו ודאי ירגש עליו. אך ככל שיחזור ה"חוטא" על אותו מעשה או מחדל, ילך ויידעך כוח מצפונו מזעקה רמה לקול דממה דקה,    עד שבבוא יום פקודה לא יהין זה המצפון ולו לצאת מכונכייתו.  ומי מאיתנו לא השקיט את מצפונו בשל תירוץ זה או אחר?  כל אלה אפשריים באשר זה המצפון, הינו חלק מ"הרשות המבצעת".  המצפון יכול לשמש כעין "היועץ המשפטי לממשלה" או "מבקר המדינה",  ואשר בעבר, כבכול ממשלה, היו ששמעו בקולם  ולעיתים התעלמו מהמלצתם.

על הפרדת הרשויות בהלכה היהודית,  מלמדת אותנו אותה אגדה  נדירה אצל מסכת בבא מציעא,  הדנה במחלות שחלקו חכמים זה על זה בשל תנורו של עכנאי.  על שיאו של ויכוח מספרת הגמרא בזו הלשון.

חזר [רבי אלעזר] ואמר להם. 'אם הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו'.  יצתה בת קול ואמרה 'מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום'?  עמד רבי יהושע על רגליו ואמר 'לא בשמיים היא' שכבר נתנה תורה מהר סיני,  אין אנו  משגיחים בבת קול,  שכבר כתבת בהר סיני בתורה ׳אחרי רבים להטות' .

וסיומה של אגדה נפלאה זו,  כך לשונה.

מצאו רבי נתן לאליהו.  אמר ליה 'מאי עביד קודשא בריך הוא בבהיא שעתא [מה עשה הקב"ה אותה שעה]' אמר ליה [אמר לו] קא חייך ואמר [חייך ואמר] ׳נצחוני בני,  נצחוני בני׳ .

הסיר הבורא על עצמו גלימתו של מחוקק ועטף עצמו בטליתו של הדיין.  ועם שכך נהג, 'ננעלו' בפניו שערי חקיקה.

כל ממשלה חייבת – מדי שנה בשנה – להגיש בפני הרשות המחוקקת דו"ח על פעילותה.  בארצות הברית נואם הנשיא את נאום  The State of The Union  ובמדינות בם נזקק ראש הממשלה לחסדי הפרלמנט,  ניתן הדין וחשבון עת ידון האחרון  בתקציב אותה מדינה.  בדונם בזה החוק מעבירים חברי הפרלמנט תחת שבט הבקורת כל מעשיה ומחדליה של הממשלה בשנה הקודמת ומבקשים  לדעה אם בקיצו ואם לא בקיצו .  אצל מבחרם של מדינות מהווה חוק התקציב החוק היחידי ואשר אי קבלתו על ידי הרשות המחוקקת מהווה – כשלעצמה – הצבעת אי אמון בממשלה,  וזו תיפול.   כאן נהגה תורת ישראל חומרה על עצמה ייתר מאשר כל ממשל אחר.  בעוד אשר אצל  אלו המדינות,  הרשות המחוקקת  מיישמת  כאן מרות או סמכות  של שופט, וממשיכה לאחר מעשה  לפעול כרשות המחוקקת,  לא כן הבורא. שכאמור, 'נסתמו' הימנו הלכות חקיקה. 

אף האדם חייב להגיש את חוק התקציב השנתי מדי שנה בשנה.  יהודי עושה זאת בימים הנוראים, במהלך 'הועידה השנתית עם הבורא'.  ליל פתיחת הועידה הינו ליל הסליחות הראשון,  קיימים שני ימי מליאה בראש השנה, ולאחריה מתחלק הציבור לקבוצות.  צדיקים גמורים,  רשעים גמורים ואלה התלויים ועומדים .  ובסופה של ועידה  שוב מתכנסת המליאה  ליום דיונים  ארוך ואשר בסופו יחליט הבורא אם לקבל את חוק התקציב השנתי אם לאו.  

יום זה מתואר בדרמתיות בתפילת "ונתני תוקף",  המורה על תכונה נדירה בבית דין של מעלה  "ומלאכים יחפזון  וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הינה יום הדין … כבקרת רועה עדרו,  מעביר צאנו תחת שבטו …. ".

בסופו של יום  "עת נעילת שער"  מחליט הבורא ,  אם לקבל את חוק התקציב השנתי אם לאו.  האם להביע כלפי היחיד את האמון לשנה אחת נוספת אם חו״ש לאו.  כנאמר שם "ותחתוך קצבה לכל  בריותך  ותכתוב את גזר דינם".

ואף החלופה מנויה שם.  "מי יחיה ומי ימות,  מי בקיצו ומי לא בקיצו"  במי נתן הבורא אמונו ולכן ימשול ל"קדנציה נוספת", וממי – חלילה –שלל הבורא את אמונו.

בכל מדינה,  חוק – כמו פסק דין  - יש לפרסם,  והוא דורש חתימות קיום.  זו אף דרכו של הבורא.  אשר על כן בהושענא רבה  ׳הרצים יוצאים דחופים׳  עם פסקי הדין החתומים,  וכל יהודי הפוגש את חברו מאחל לו "פתקה טובה".