סמים ויתרונות אחרים - 04 באפריל 2001

סמים ויתרונות אחרים

לפני מבחרם של שנים התמודדה וועדת הסמים של הכנסת עם השאלה האם להתיר בישראל שימושו של סם כל שהוא, שהלא – כך טענו המצדדים – הולנד התירה את זה השימוש? אתרה מזלנו וועדת הסמים לא ראתה את הולנד "אור לגויים".

עברו הימים ומשטרת ישראל בקשה להודות כי אין בכוחה להלחם בנגע השימוש ב"סמים קלים". השבוע הודיע מר כרמי גילון [ראש השב"כ לשעבר"] כי אף אשר על השב"כ נמנו וגמרו כי אין מניעה בנטילת "סמים קלים" על מנת למנוע ממאן דהו מלשרת בשב"כ."

הבה ונבין.

לו יאמר כי אותם סמים קלים, אין אחריהם ולא כלום, הנם סמל ל"דבר טוב", תרומתו לגוף האדם אין בלתה, לו יהי. למד מכאן כי הקדמה אחזה בנו אף לעניין זה וכולנו נחבור יחדיו ולאות הזדהות עם השב"כניקים הצעירים ניטול כלונו את אותם "סמים קלים".

התיאור דלעיל אינו מדויק. אין חולק שאין כל יתרון ב"סם קל" וכל מטרתה של הצהרתו של מר גילון, כהצהרת משטרת ישראל לפניו אינה כי אם "כניעה". נופך נוסף לכישלונה של החברה בחינוך. ולו נבין כי לא בקדמה עסקינן כי אם הודאה בכשלון, תהיה זו תחילתה של דרך.

וכשלון זה אינו "יחיד בדורו". העובדה כי מתרבים בתי הספר בו יימצאו "אזורי עישון" היא "המבוא לסם". הכיצד? המלחמה בנגע הסמים בבתי הספר אינה יכולה להתחיל ב"מלחמה בסם". "המלחמה בסם" משולה למלחמה כאשר האויב כבר נמצא בעורף, אצל מרכז האוכלוסין. כאשר באים להלחם כנגד הסם בבית הספר המלחמה אמורה להיות בחזית. לאסור את העישון בבית הספר, לא להתיר את העישון "במקומות המסומנים". שאם תצלח המלחמה בנגע העישון, תקל מאוד המלחמה בנגע הסמים. שהלא מה נעשה ונגזרה גזרה כי אצל בני הנוער המעבר מהסיגריה לסם הקל הינו מעבר קל, ומהסם הקל לסם הקשה יותר המעבר אינו קשה במיוחד.

הבעיה אינה בסם עצמו. הקושי אינו נעוץ בהרגלי השתייה המאמירים אצלנו בצעדים מדהימים. אלה שתי "התכונות" המבצבצות מאצל "הישראלי המצוי" הנם ניצנים של אותו ישראלי שאנו כולנו לא רוצים להכיר. הישראלי שלא אכפת לו, הישראלי שערכיו דועכים והולכים, הישראלי שאין כמעט קשר לעברו, הישראלי הרואה אצל מכשיר הטלוויזיה יותר אלימות ומין מאשר תושבה של כל מדינה מערבית אחרת. בעוד הילד האנגלי רואה ב"שעת תה" את "דוד קופרפילד", הצרפתי את "מסע 180 הימים" או קומדיה חביבה, רואה הישראלי כיצד לספק את התאווה, או כיצד להשתמש בסכין לשחיטתו של המתחרה.

אל תתנו לכרמי גילון להיות צודק. אל תרפו את ידיה של המשטרה. שבתי הספר יכנסו למשמעת אחרת, שהמורים ינהלו את המלחמה ברצינות. שיהיו המורים המובילים ולא המובלים. בואו נעלה מדרגה ולא נרד שתיים.

אולי, אולי ניתן להצביע על סלחנותה של החברה לבעיה כה כאובה כפי שזו הסלחנות באה לידי ביטוי בעובדה שועדת הסמים של הכנסת כונסה 10 פעמים בלבד בכל תקופתה של הכנסת החמש עשרה, פחות מאשר כל וועדה אחרת של הכנסת. זה אינו מסר של תקווה, זה אינו מסר של רצינות. זה הינו מסר של זלזול של המחוקק, וחבל.

זלי יפה.