גבי גזית

גבי גזית הינו עיתונאי ותיק. גבי גזית הינו עתיר ניסיון. גבי גזית הינו אדם שמאזינים לו. אנו מקפידים בידיו הנאמנות כלי חשוב, שהלא "החיים והמוות ביד הלשון". שוטר נאמן על בטחונו של הציבור. שוטר שכשל, מעל. בשוגג או שלא בשוגג, מעל הוא  באמונו של האזרח ומן הדין להסיר מעל כתפיו את גלימת הנאמן. עיתונאי היושב אל מול המיקרופון של שירות שידור ציבורי, מהווה אף הוא נאמן. הוא חייב להיצמד לעובדות, עליו להיות שקול, הוגן ובעל שיפוט נכון. הוא פשוט לא יכול להיות גבי גזית.

אני ציוני לא פחות מגבי גזית. אני עומד בגאווה מהולה בעצב כאשר נשמעת הצפירה ביום הזיכרון לחללי השואה וביום הזיכרון לחיילי צ.ה.ל. אני חוגג בהלל את יום העצמאות, ואצלי בבית הכנסת הגדול בירושלים מסיימים את תפילת נעילה "עת נעילת שער" ביום הכיפורים בשירת ״התקווה״. כל משפחתי שירתה בצה"ל ודגל ישראל מעורר אצלי יראת כבוד.

חרה לי מאוד התנפלותם של תושבים מיצהר על חיילי צ.ה.ל. כאזרח אני מצפה שרשויות החוק יתפסו את האשמים, אלה יעמדו למשפט ויתנו את הדין. בריונות בשמה של הציונות הינה טפל ואסור שנעבור על כך לסדר היום. אבל גזית – בהיסטוריה – אני מוכרח לציין – לא הגביל את עצמו. הוא השתלח בבריונות – ובבורות מוחלטת ב"מתנחלים". כן, כן.  הוא לא טרח אפילו לציין שיש מהם שעשו למען המדינה הרבה יותר מאשר כל קשקושיו של מר גזית ברדיו. אותם מתנחלים ואשר מספר הנהרגים מהם בקרבות להגנת העם והארץ הינו רב יחסית מכל צבור אוכלוסין אחר. אותם חיילי צ..ה.ל. המהווים את הביטחון למתנחלים הם המתנחלים עצמם. רועי קליין ז"ל היה מתנחל. הוא הוכיח את נאמנותו לארץ בדרך המהודרת ביותר כשהציל את חבריו ושילם על כך בחייו. לא, אין גזית אפילו מזכיר את הישוב "יצהר" ממנו יצאו הבריונים. הוא מכלה זעמו במתנחלים כולם. אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שהדברים הינם דברי בלע ושקר, ואני מוכן להמר כי מר גזית עצמו יודע שדבריו אינם אמת. זו אינה עיתונאות, זו בריונות עיתונאית. בריון אינו יכול להיות נאמן על רשות שידור, ובדמוקרטיה המבקשת את טובתה של עצמה אדם כזה אמור לעמוד לדין על הסתה הקוראת לאילמות.

אבל מר גזית ממשיך בשלו. "החרדים". לא פרטים, לא בריונים מאצל הציבור החרדי, החרדים – כולם, כן, כן, כולל "הצלה״ ו"זק"א" אולי הרב פירר שהינו חרדי או "מגן לחולה", כן ללא הבחנה, כולם – "עלוקות", "התולעים האלה", "עלובים ובהמיים" – כך עיתונאי החושב שהוא אדם נורמאלי. הוא יודע לקבוע שאמונתם של החרדים הינה "פרימיטיבית חשוכה, שטופת שנאה" "הם מקדשים שטויות" "הם – כך הפרשן היודע ומכיר  את היהדות כמו השטיח למרגלותי והמהווה, במחילה ביב השופכין של התעשייה העיתונאית,  – פרזיטים מהסוג הגרוע ביותר". הם, החרדים, כולם. לא חלקם.

לפני שבוע ומחצה הרכנו ראש ביום בו החל מרד גטו ורשה. ועידת ואזנה שנערכה בברלין ביום 20 ינואר, 1973 קבעה  את מדיניות  ״הפתרון הסופי״. נוסחאות ״גזיתיות״ שהשמיע האיש הרע הזה נשמעו גם שם.  גם כן, ללא הבחנה, בכלליות. מר גזית מציע "לכלול – את החרדים – בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקידמה". ל"פטנט" הזה – מר גזית – קראו "גטו" בשנות מלחמת העולם השנייה. מעניין מאיפה למד מר גזית את הפטנט המזוויע הלזה?

אז שמעתי וקראתי את דבריו של מר גזית. הוא צודק, יש פה חשיכות, יש פה פרימיטיביות, הוא מיוצגת בגאווה על ידי אדם המתיימר להיות נאור, אבל הוא חשוך, ואפילו חשוך מאוד. על ידי אדם המתיימר לחשוב, אבל הוא מעוות לא יוכל לתקון. – גבי גזית שמו. אם הוא הנאמן של המיקרופון הציבורי אז אנחנו באמת מדינה חשוכה ופרימיטיבית. לא בגלל המתנחלים, לא בגלל החרדים, בגלל גבי גזית.

זלי יפה