מלחמה בנהג הישראלי

לכבוד
מכתבים למערכת
מעריב,

"שמונה עשר איש נהרגו בשבוע שעבר בתאונת דרכים". מן הידועות שאינן צריכות ראיה הינה כשלונה הטרגי של מדינת ישראל ב"מלחמה בתאונות דרכים"ץ התיאורים מסמרי השער על תוצאותיהן של תאונות, המספרים מרקיעי השחקים של ההורגים והפצועים, הנזקים הנאמדים במליארדי ש"ח מדי שנה, כל אלו לא יכלו לו לנהג הישראלי. "לי זה לא יקרה" – כך הוא והוא ממשיך להשתולל, להרוג ולההרוס. עוד נמצאנו למדים כי נופף נכבד מאצל זה הכשלון הינו הסברתי – הרתעתי.

ראשיתה של טעות הינה בהנחה כי מלחמה לנו בתאונות הדרכים. חפץ חשוד כי יתפוצץ בטבורה של עיר אינו יעד למאבק. ההרג וההרס כי יגרם בעטיו של אותו פיצוץ אינו אתגר למלחמה ולנצחון. האוייב הינו אותו שהניח את החפץ. העקרון אינו שונה אצל תאונות הדרכים. תאונות הדרכים אינן "האוייב מספר 1 של מדינת ישראל." בתואר המפוקפק נושא נהג הישראלי. וכשם אנו נלחמים בכל ארגון טרור, גם אם טרם שלח ידו במעשה אלים, כך חבים אנו להלחם כנגד אותו נהג רשלן, הובר על החוק במצח נחושה, עוד טרם שיגרום למותו של "הבא בתור".

אומנם כן, לא הרי מחבל שבל כוונתו הינה לגרום להרג וחורבן כהרי הנהג המשתולל שאין לו ולמחשבת זדון ולא כלום, שהלא "לי זה לא יקרה". ואולם, הגם שאין הנהג מבקש לפגוע, הוא מבקש לפעול באופן שיש בו על מנת לגרום לפגיעה. לא הייתה לו לאותו נהג בן חי שנים לוא ותק של שלוש חודשי נהיגה כל כוונה להרוג את האחים התאומים בני ארבע ששחקו לתומם על המדרכה בשכנות לביתם. אך הייתה לו ככונה לנהוג כצטורף. וחזקה על כל נהג כי עליו לדעת כי כל נסיעה בניגוד לחוק הינה סכנת נפשות.

צא ולמד, שודד ואשר כל מטרתו הינה להנות מרכוש לא לו, והיה כי יהרוג במהלך בצוע השוד יואשם ברצח, הגם שלא לדיני נפשות התכוון. ומדוע יהא מעמדו של הנהג הנוסע במהירות מסחררת שונה? השודד ביקש לעבור על החוק בכך ששדד. הנהג ביקש לעבור על החוק בכך שנהג שלא כדין. שני אלה סכנו חיי חפים מפשע. אלא מאי? מוסכמה חברתית הינה כי שוד הינה עברה חמורה, ונסיעה בניגוד לחוק – לא כן. ומדוע? חשופים אנו לסכנה מאצל הנהג הישראלי יתר מאשר אצל חברו השודד.

הוא שאמרנו, מלחמה לנו – אזרחי ישראל – בעצמנו, נהגי ישראל. לו היו אותם נהגים המשתמשים במכשיר לגלוי מכ"ם [ובכך מודים כי בכוונתם לעבור על החוק] כי המצאות זה המכשיר ברשותם יביא לשלילת רשיונם, לו היה אות נהג הטס במהירות של מאה ושלושים קמ"ש ידוע כי יאבד לעד את רשיונו, לו ידע העוקף במקום אסור או החוצה רמזור המהבהב באדמותו כי לעולם ישב על יד הנהג, לו היה כל נהג פזיז משלם חמש מאות ש"ח בגינו של כל קילומטר מעל המהירות המותרת, לו ידע הנהג הישראלי כי אם נהג שלא כדין והזיק אף למכוניתו, לא יזכה לשפוי מחברת הבטוח, היו הכל חושבים פעמיים ושלול.

אמת, במדינות אחרות לא מחמירים כל כך עם האוחשים בהגה, אך במדינות אחרות לא נהרגים מספר רב כל כך, [יחסית ומוחלט] של אזרחים, לא נפצעים מאות מדי חודש ולא נגרמים נזקים במיליארדי שקלים מדי שנה.

אנו חייבים להחלם בעצמנ. אותם שיכשלו, יורדו מהכביש, בכך נמצמצם את גייסות האוייב מספר 1, נקהה את הסכנה. הכל יהנו מהבטוחון ויגיעו הביתה בשלום.

אם נצליח במלחמה נגד הנהג הישראלי, לא נזקק למלחמה באתונות הדרכים.

זלי יפה,
ירושלים

27 אוקטובר 1993