מבולבלים?
לקראת סוף מלחמת
העולם השנייה, נפגשו ראשי בעלות הברית [ג'וסף סטאלין, פרנקלין רוזוולט ווינסטון
צ'רצ'ל [כשאחריהם, ולמגינת ליבו - במיוחד -
של צ'רצ'ל – שארל דה גול – אותו מנהיג מחתרת צרפתי שצ'רצ'ל תיעב את אישיותו] על
מנת לסדר את ענייניה של אירופה וכיצד זו תיראה לאחר המלחמה.
החשובה אצל אלו
הועדות נערכה תחת חסותו של מנהיג ברית המועצות במלטה, בפברואר 1945, ממש ערב תום
המלחמה. ולמרות הבטחתו של העומד בראש המעצמה במזרח [ש"בזכותו" אף פרצה
מלחמת העולם השנייה עת חתם שר החוץ שלו ויאצ'סלב מולוטוב על ההסכם המפורסם הנושא אף את שמו, עם שר
החוץ של הרייך השלישי יהויכין פון ריבנטרופ ביום 23 אוגוסט, 1939 - מעט כשבוע
לפני הפלישה לפולין – הסכם שהחזיק מעמד עד ליום 22 יוני, 1941, יום בו החל מבצע "ברברוסה" – פלישת צבאות הרייך
למעמקיה של ברית המועצות], מצאה עצמה מזרח אירופה לאחר המלחמה ולמרות הסכמי מלטה, מאחרי
"מסך הברזל" כהגדרתו הציורית של וינסטון צ'רצ'ל מיום 5 מרץ, 1946.
המלחמה הקרה התפתחה במהירות. מעבר למאסרה של מזרח אירופה, ניסתה ברית המועצות ידה גם
במערב. לרבות מלחמת האזרחים ביוון בשנת
1946, האדרתן של המפלגות הקומוניסטיות בצרפת ואיטליה, טיפוחו של פידל קסטרו בקובה,
ואף בתוככי ארצות הברית פנימה עשתה המלחמה הקרה שמות – הכל בזכותו של אותו סנטור
תמוהה – ג'וזף מקארתי.
ולמרות רצונם של
הרודנים ממזרח להמיט סוציאליזם על עולם ומלואו, הרי שרודני המשטרים הסוציאליסטיים
היו מעשירי תבל. ליאוניד ברז'נייב חובב החיים הטובים זכה אף לצי של מכוניות מכל רחביי
העולם. הונו שכב במסתרים בבנק קטן בווינה, חתנו
היה מעשירי ברית המועצות, ולא בשל כישרונותיו. ניקולא צ'אוססקו ואשתו אלנה לא חששו
להסתיר את הונם ולו מבני ארצם הרעבים ללחם.
עושרם של מנהיגים
אלה אפשר להם להאדיר את התמיכה בם מאצל אנשי שלומם.
ולדימיר פוטין - אפילו באופן יחסי – הרבה יותר עשיר מברז'נייב
וחתנו, או מהרודן הרומני ואשתו. והוא משיב לעיתו בבטחה את הרודנות הסובייטית לעטרתה – אף ללא המגל, ללא
ה"פילוסופיה" הסוציאליסטית שמעולם לא יושמה למעט הרעבת ההמונים. עיתונאים
מושלכים לבתי כלא או נרצחים לעיני כל. תשעים ושבעה אחוזים מהמשפטים הפליליים
ברוסיה מסתיימים בהרשעה - מצב חמור יותר
מאשר בתקופת ברז'נייב, "אויבי
המשטר" נרצחים במדינות זרות, גם באמצעות נשק לא קונבנציונלי, כפי שהעיד
הירצחו של אלכסנדר ליטוויננקו בלונדון בנובמבר, 2006. ואף מדיניות החוץ של אותו
דיקטטור בחליפת "בריאוני" מחזירה את המלחמה הקרה ל"כותל
המזרח". תמיכתה של רוסיה באיראן
ובסוריה. הפלישה לגאורגיה באוגוסט 2008, ועוד. לאחרונה, הוכיחה ברית המועצות כי המלחמה הקרה אכן שבה במלוא עצמתה, עת
הכריזה על כוונתה שלא לחדש את ההבנה עם ארצות הברית הידועה כ- Cooperative Threat
Reduction (CTR) Program. אמנה זו הידועה גם על שם יוזמיה בארצות הברית, הסנטורים סם נון
וריצ'ארד לוגר ייצגה את התכנית לצמצום כלי
הנשק להשמדה המונית במזרח אירופה, לרבות רוסיה ומדינות שהיו גרורותיה. התכנית
שנחקקה כחוק ב1992 נחתמה לעשרים שנה. ורוסיה, הודיע לאחרונה כי בכוונתה שלא להמשיך
ביישום התכנית. וכל זאת למה? מדוע נדרשת
רוסיה לפתע פתאום להאדיר את יכולתה הגרעינית, בניגוד לחשיבה שהדריכה את מיכאל
גורבצ'וב?
ולדימיר פוטין מחזיר את המלחמה הקרה "בזחילה",
לאט לאט. ומנהיגי העולם המערבי – כפי שלא יכלו לו ליוסף סטאלין במלטה - אינם יודעים כיצד לנהוג בולדימיר פוטין, שאולי אינו מפגין קומוניזם, אבל
לאט לאט מפגין עריצות "ברז'נייבית" טיפוסית.
הנשיא ברק אובמה
ניסה ככל יכולתו להטיב את יחסי ארצו עם העולם הערבי. וכפי שהנשיא קרטר ביקר את
השאה האיראני בטהרן והכריז עליו כ"סלע של יציבות" בעוד זה מתנדנד על כסאו
ונופל למרות ארצות הברית, כך גם גורלו של הנשיא
מובראכ. לאחר ביקורו של הנשיא אובמה עם
נאומו הפרו אסלאמי בקהיר, נפל עמיתו המצרי בעוד הנשיא האמריקאי מתנדנד בין תמיכה
וגינוי של עמיתו מקהיר. היום אין בעולם
הערבי מנהיג אחד שסומך על הבית הלבן. ומלחמתו של בשאר אסאד בבני עמו הנה מלחמה לחיים ולמות כי הוא יודע שעל ארצות הברית
אסור לסמוך, שאם ישים יהוו על היושב במשרד
הסגלגל יהיה מצבו חמור יותר מזה של עמיתו מדרום מערב. "האביב הערבי"
המאיים בימים אלו אפילו על ירדן מוצא את ארצות הברית ללא כל יכולת השפעה להציל את
העם הערבי מפני עצמו. כשהמת בערב הסעודית בין השיעים במזרח והסונים במערב יגיע
לנקודת פיצוץ. כאשר לוואהבים יימאסו אורחות החיים של משפחת המלוכה וערב הסעודית
תבער בנפט של עצמה, ארצות הברית לא תוכל להושיע. הכתובת הנה על הקיר. הקומה השביעית המחלקת המדינה אינה מוכנה לקרוא.
 |
| ברק אובמה בקהיר |
ועל כל אלה, באה
הזחילה גם במזרח אירופה כפי שבאה לידי ביטוי גם בהודעתה האחרונה של רוסיה לעניין
הנשק הלא קונבנציונלי.
רוסיה זוחלת לכיוון
המלחמה הקרה. וארצות הברית, מנהיגת העולם המערבי צועדת באפלה, מאבדת ידיד אחר ידיד
ומשניאה בעל ברית אחרי בעל ברית. יכול
להיות שחזונו של הנשיא האמריקאי דומה אולי לחזון שהביא לדוקטרינה של הנשיא ג'יימס
מונרו ב1823, במתכונת אחרת. מבקש הוא ברק אובמה כי אמריקה תתעסק באמריקה וכל העולם
האחר יעסוק בעצמו. איני יודע לאיזה חלק "באמריקה" מתכוון הנשיא הארבעים וארבע של ארצות הברית.
כמובן שאין דוקטרינה זו יכולה לעמוד בכפיפה אחת עם זכייתו של כבוד הנשיא בפרס נובל
לשלום בשנת 2009 "על "תרומתו המיוחדת למאמצים לחזק את הדיפלומטיה
הבינלאומית ואת שיתוף הפעולה בין העמים". ויכול להיות שהנשיא
האמריקאי פשוט אינו יודע כיצד לפעול. הוא אינו יודע איך מנהיגים את העולם. הוא
אינו מונרו ולא רוזוולט, לא טרומן ולא
ניeסון.
אנחנו מבולבלים?
חבל. העם האמריקאי מבולבל? מדאיג. הנשיא השחור הראשון מבולבל? מסוכן.
מסוכן מאוד.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה