החיים והמוות ביד הלשון
לא
פעם ולא פעמיים נאלצת הדמוקרטיה להתמודד
עם המבקשים רעתה מבית. אותם יפי נפש ואשר
דעתם, ורק דעתם חשובה, הם המצביעים על האחר בהתנשאות [גבי גזית למשל], החושבים
שלהם ורק להם ניתנה הבינה, הם ורק הם הצודקים, הם ורק הם הנאורים, אך בעצם הם מייצגים
את החשכה בנאורות, את שפלות המחשבה, את חוסר היכולת להתמודד עם עמדת האחר באופן
ענייני. אז האחר הנו טינופת, ואז שרת
המשפטים הנה בעצם "נאצית". ואותו ד"ר למדעי המדינה שאפילו היסטוריה אין הוא יודע טוען שהתכוון
לשנות השלושים לפני מלחמת העולם השנייה. ואז? בתקופה הלזו? לא היו מחנות ריכוז? יהודי גרמניה לא הועלו על רכבות? צוענים והומוסקסואליים לא הושמדו? חולי הנפש לא חוסלו? הקלגס הנאצי היה פחות אלים?
ד"ר
כסיף אינו מפגין חכמה. הוא
פרימיטיבי. ולכן "אם תרצו" הם
חלאות". איילת שקד "חלאה נאו נאצית". או
בעבר אמרת "השפר שלו על ראש הממשלה "לקודמים ולדומים לו בשנות השלושים
"חכמה מצאנו כאן"? עמקות המחשבה
שמענו"? מכת חושך מצאנו שם. אדם פרימיטיבי ומסוכן. אדם שקדושת הדמוקרטיה בגרונו וקלגסי הריסתה
בלשונו.
אלא
מאי? ד"ר עופר כסיף הנו לא רק בעל חשיבה חשוכה וידע שאינו ראוי
לילד שלמד שיעור ראשון בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. הוא כבר זכה להיכלא בבית סהר בעבר. פרסומו של ד"ר
כסיף לא בא לו בשל הישגים אקדמאים ראויים לציון. פרסומו בא לו כי הפך לביב השופכין של הדו שיח הציבורי. כשאין אדם יכול להתמודד עם הנושא, הוא מתמודד
עם בר הפלוגתא באופן אישי. אין לך עדות
גדולה הימנה לחוסר יכולת אינטלקטואלית, לפרימיטיביות של המחשבה. להבל הרוח.
 |
| ד"ר עומר כסיף |
אני
מאוד מיצר על כך שחבר הכנסת הרצוג, יושב ראש האופוזיציה, כרך את הביקורת כלפי אותה
תופעה מבישה עם בקורתו לתיקון חוק
העמותות. בכך חטא היושב ראש לדוגמה אותה
הוא אמור לתת כפוליטיקאי ולדרך ניהול השיח הציבורי. את בקורתו היה עליו להשמיע ללא ספיחים, ללא התייחסות ל"מבוא לביקורת". בדרך ממלכתית הרבה יותר נשמע בר פלוגתה אחר של
הגברת שקד, ח"כ לפיד.
ואשר
על האוניברסיטה העברית, עלי לומר ששגגה
היא שיצתה מלפניכם. אומנם כן טוען
ד"ר כסיף כי יש בידו לאבחן בין שיחותיו מחוץ לאקדמיה לבין אלו בתוך אולם
ההרצאות. שוב חשיבת הבל. מרצה מעביר מסר. אוניברסיטה היא מקום לחשיבה,ולנתינת
דוגמה אישית. וכי מרצה למתמטיקה יוכל
להמשיך להרצות אם רצח, אנס או שדד? יש למאן דהוא ספק מה היה קורה לד"ר כסיף
באם היה פוגע בנביא מוחמד? האם
האוניברסיטה הייתה מתירה לו להמשיך וללמד? גם אם פשעיו היו מחוץ לכותלי "בית המדרש" או מחוץ לשעות העבודה. האם האוניברסיטה תוכל לטעון כי מעשיו בביתו
אינם באחריות האוניברסיטה? איני חושב כך.
אדם
שמכנה שר בישראל בביטויים אותה כינה ד"ר כסוף את שרת המשפטים אינו יכול ללמד
באוניברסיטה. אדם שמשווה שר במדינת ישראל
לנאצי מקומו מאחורי סורג ובריח, [הוא כבר מכיר את המקום כסרבן] לא אצל מגדל השן
של האקדמיה. מרצה אמור ליתן דוגמה לצאן
מרעיתו – ציבור הסטודנטים. הוא רשאי ואמור
לבקר. הוא אינו יכול להיות אלים. הוא אינו יכול לעבור על החוק, הוא אינו יכול
לנצל את השיח הציבורי לדברים אסורים שאין בם כי אם בזוי זכרו של קרבן התעשייה
הנאצית. הוא פשוט לא יכול להיות ד"ר
כסיף. אני בטוח שלא מאמר זה ישכנע את
הד"ר המאוד לא נכבד לשנות מעמדתו. האוניברסיטה אמורה להתנער ממנו. אין
מדובר בחופש החשיבה, גם לא בחופש הדיבור.
מדובר בבריונות אלימה ומסוכנת של אדם רע. הרחק מעבר לגבול אותה מתירה דמוקרטיה שפויה.
הד"ר
המאוד מבוזה הלזה היה או הנו חבר הנהלת חד"ש. שיקרא את נאומיו של אבי המפלגה. מאיר וילנר. היו לו ויכוחים נוקבים עם הממשלה. וילנר היה עושה דברה של של ברית המועצות – "עבד נרצע" קרא לו
מנחם בגין מעל בימת הכנסת. אבל גם הוא לא
השתלח בבורות ורשעות כגון זו של האיש הרע הזה.
זלי
יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה