פשעי מלחמה

פשעי מלחמה

אין עדות אמינה יותר מעדותה של ההיסטוריה. היא לומדת את העובדות, היא חשופה למסמכים ואשר התגלותם יש בם על מנת לשפוך אור אחר ומחודש על מעשה שהיה ואמורה להיות - כאמרתו של הפילוסוף היוני קיקרו "מאור האמת". אך נמצאנו למדים כי "אין חדש תחת השמש". אומנם כן, חשיבה השתנתה, היחס לבני אדם השתנה, החשיפה התקשורתית אף היא נותנת אותותיה, ודעת הקהל הנה שיקול שהכל חייבים בכבודו, בין אצל מדינות בעלות משטר דמוקרטי ובין מדינות הנתונות למשטר טוטליטרי זה או אחר.

אומנם כן עוד לא נתקלתי בספר היסטוריה אובייקטיבי [המילה היסטוריה באנגלית הנה חיבורם של שתי מילים His-story – "הסיפור שלו". [בניגוד להבנתו של ההיסטוריון היוני הרודוטוס] ואף על פי כן, אם נביט במלחמה כל שהיא,לא נמצא מלחמה הנקייה מקרבנות אזרחיים. ואם בתקופות קדומות לא הייתה לכך כל חשיבות, הרי שבתקופות מאוחרות יותר כבר נמצאנו למדים על חקיקה בינלאומית כנגד פגיעה באזרחים. אלא מאי? שחקיקה לחוד ועשיה לחוד.

בנות הברית – שבקשו לשמור על "הלכות דרך ארץ" של חוקי המלחמה השמידו ערים שלמות בגרמניה – על יושביהן במהלך מלחמת העולם השנייה. ועל מנת לחסוך בחיי חייליה הטילה ארצות הברית את Little Boy פצצת האטום על הירושימה ביום 6 אוגוסט 1945, ושלושה ימים אחר כך על נגסאקי. מליונים שלמו בחייהם על מנת לחסוך בימי מלחמה ובדם חיילים אמריקיים.

העיר הירושימה בהריסות אחר ההפצצה

 החשיבה המערבית השתנתה וחיי אדם קבלו חשיבות נוספת. אך לא היה באלה על מנת להושיע. ארצות הברית הפציצה את האנוי וערים אחרות בצפון ויטנאם תוך פגיעה במאות אלפים אזרחים חפים מפשע. לגיון הזרים הצרפתי התעלל במאות אלפי אזרחים באלג'יריה בתקופת מלחמת האזרחים שם. עשרות חפים מפשע שלמו בחייהם עת נלחם הצבא הבריטי במחתרת האירית בצפון אירלנד דווקא כקרבנות חיילי הוד מלכותה. כוחות הברית לחמו כנגד חילותיו של  סלובודן מילוסוביץ. ואולם פגעו חיילי ארצות הברית ובריטניה באלפים חסרי ישע. הצבאות שלחמו כנגד גייסותיו של סאדאם חוסיין השמדו בית חולים בבגדד, השתמשו בפצצות ואשר השמוש בהן חרג מהחוק הבינלאומי, באלפי אזרחים, אנשים, נשים וטף, ותושביה האומללים של אפגאניסטן "נהנו" אף הם מעוצמת הפצצות המערביות שניחתו עליהם.

כאשר מתנהלת מלחמה ממקומות אזרחיים, האזרח הפשוט משלם את המחיר. אי אפשר לפגוע בחייל האוייב או בטרוריסט הפועל ממקום אזרחי מבלי לפגוע בחפים מפשע. כאשר אנשי החיזבאללה ירו טילים לשטח ישראל מאזורי מגורים בהחביאם את הטילים אצל בניינים רבי קומות, לא נותר לו לצ.ה.ל אלא להחליט האם דמו של החף מפשע בלבנון אדום יותר מדמו של החף מפשע בישראל.

את שקרא בבית חנון יש לשפוט על פי אותה מידה. מחבלים המסתובבים בין ילדים הם ורק הם אשמים במותם של אותם ילדים. אִסמעיל הניה וחבר מרעיו המושלים היום ברצועה אחראים לא פחות להרג ילדיהם בהתירם מרצון או מאונס לאותם טרוריסטים לעשות שימוש כמגן חי בנשים וילדים. ורק במדינה מטורפת כמו שלנו יכול אדם שלא מכיר את העובדות, שבחייו לא אמר מילה טובה על ישראל לבוא ולסכם – כפי שעשה יושב ראש רע"מ – תע"ל ח"כ אבראהים צרצור כי "מי שמבצע מעשה טבח מהסוג הזה, אינו פחות גרוע מהנאצים". להוכיח בפעם המי יודע כמה כי  מנהיגות ערביי ישראל הינם גייס חמישי. כי הזזת הגבול מערבה על מנת שאותם שאינם מתביישים באלה המנהיגים יחיו תחת דגל פלסטין הינו מהלך נכון. שהלא אדם המאשים את אזרחי מדינתו בנאציזם ודאי שאינו רוצה להיות שותפם לאותה מדינה. אותם מנהיגי הציבור הערבי המהווים מהדורה מעודכנת של Lord Ho Ho הינם אוייבים מבית. לו היו הם מגנים את העובדה ש"אחיהם" נלחמים מאחרי גבם של נשים ילדים, אולי אלה האחרונים היו נוהגים אחרת. שופרם של פושעי המלחמה מעזה יושבים בכנסת ישראל. ותמיכתם של אלה המנהיגים ב"אחיהם" בעזה – פרושה אחד. שותפים הם עצמם לפשעי מלחמה. ואולי הגיע העת לתת על כך את הדעת בכל הקשור לחסינותם הפרלמנטרית.

זלי יפה

רועי קליין ז"ל

רועי קליין ז"ל

ואולי הפעם נפתח בשאלה. עד מתי נשתרך אחר שיגיונותיו של הממשל החדש בארצות הברית? ואלו ערכים אנו אמורים להקריב כדי לספק את תאבונו חסר ההבנה של נשיא חסר ניסיון?

אני מבין שרועי קליין אינו זכאי לכל מתת של חסד מהמדינה. אשתו וילדיו אינם כי אם פושעים בלב שלם אשר גזלו אדמותיהם של פלסטינים ובנו את ביתם בניגוד להוראות כל חוק. ואשר על כן, על זו המשפחה לגלות מביתה שייהרס על אתר. שילכו מפירי חוק אלו וידורו באוהל על יד קברו הצבאי של בעל ואב. אז מה אם מדובר בגיבור ישראל? אז מה אם מדובר בלוחם המעוטר ביותר ממלחמת לבנון השנייה? אז מה בכך אם מדובר באדם שהקריב את נפשו על מנת שחיילים ישובו הביתה בשלום? החוצה, ודי! לו היה מדובר באטימות, החרשתי. העותרים המצטדקים ["שלום עכשיו" כמובן] יש בם יותר משמץ של רשע וצביעות.

מעניין כמה פעמים פנתה "שלום עכשיו" לבית המשפט העליון כנגד בניות לא חוקיות [לאלפיהם] בירושלים, בגליל או בנגב, של ערבים. אמת, רבים מאלו שבנו בניגוד לחוק אינם חשודים בנאמנות למדינה אז עליהם יש לשמור. על זכותם יש להגן. והעותרים דנן, חלילה להם להגן על החוק כנגד אלה. אבל רועי קליין ז"ל? המתנחל? שבנה את בתו כציוני אמתי? אחת דתו, הרס וחורבן. כן, כן, גם לאחר מותו. כן, כן, גם אם מת מות קדושים לטובת האומה.

יפה הנפש הללו אינם אזרחי העולם הערבי. אויבי ישראל בזים להם. הנה כי כן, דניאל ברנבוים, המוזיקאי הידוע הנו בעל דעות פוליטיות מאוד פרו פלסטיניות [הוא הופיע באוניברסיטת ביר זית, והתעמת עם כתבת גלי צ.ה.ל על שזו העזה לשאלו שאלה בעודה במדים; "הורידי את המדים ואז נדבר" הורה המנצח והפסנתרן לדפנה ארד הכתבת.. הוא אף זכה לאזרחות פלסטינית]. אבל לאחרונה הוחרם על ידי מעריציו ברמאללה [כן, ראמאללה, לא עזה]. על מה ולמה? כי טען שלישראל זכות קיום. חד וחלק.

ההיסטריה של הרס בתי יהודים ביהודה ושומרון הנה חלק ממסע שמנהל הנשיא ברק אובמה כנגד ההתנחלויות. והגם שידע כבוד הנשיא לדרוש מישראל הפסקה מוחלטת של ההתנחלויות על אתר, לא שמענו לא ממנו ולא מהפלסטינים מה בדיוק תהיה התמורה לזו ההקפאה. וכיון שלא נדרשה כל  תמורה, ברור שאין לך ניצחון מורלי גדול מזה לא רק לאבו אבאס הנחשב כ"מתון", אלא אף לחמאס. הנה שלום עכשיו עושה את מלאכתם של הפלסטינים. למה להם לוותר? יש מי שנלחם עבורם בתוך ישראל. כל שעל הפלסטינים לעשות הנו לא לעשות, לא להתגמש, שהלא האמריקאים עושים עבורם את העבודה.

רס"ן רועי קליין ז"ל

ואיש לא למד מההיסטוריה. לאחרונה התפרסם ספרם של דניס רוס [בכיר מחלקת המדינה לשעבר] והעיתונאי דוד מקובסקי Myths, Illusions and Peace על המזרח התיכון. אחד הפרקים הראשונים מחזיר אותנו למבצע קדש שהחל באוקטובר 1956. אז משל בכיפה בארצות הברית נשיא שהיה מנהיג צבאי דגול במלחמת העולם השנייה, אבל נשיא חסר ניסיון לחלוטין. אותה תקופה בה התעמת הנשיא דויד אייזנהאור עם צרפת בריטניה וישראל ודרש מהם לסגת מסיני [לחץ שהיה אחד הגורמים לפרישתה מאוחר יותר של צרפת מנט"ו] פלשו כוחות ברית ורשה להונגריה. דממה אחזה במחלקת המדינה של ג'ון פוסטר דאלאס כמו גם בבית הלבן בכל הקשור לרמיסתה של הונגריה. אבל העימות בו פתחה ארצות הברית כנגד ישראל ובנות בריתה היה מדהים וחסר תקדים. זאת מתוך תקווה לקרב לארצות הברית את הנשיא המצרי גמאל עבד אל נאצר. אלה שזה בז לאמריקאים והבין ששכרו יינתן לו חינם  ללא כל התחייבות. והוא ניהל מדיניות אנטי אמריקנית בעליל. זו המדיניות והנסיגה הפכו את נאצר למנהיג העולם הערבי. זאת מפני שארצות הברית לחצה על ישראל ללא קבלת כל תמורה ממצרים. הנשיא אייזנהאור עצמו הודה ששגה, והנשיא ניקסון – שהיה בעת ההיא סגן הנשיא - כתב באוטוביוגרפיה שלו שמדיניות ארצות הברית במהלך מבצע קדש הייתה הטעות החמורה ביותר של ארצות הברית מאז תום מלחמת העולם השנייה.

ואין הבדל. אז לא דרשה ארצות הברית מאומה ממצרים וכשלה. היום לא דורשת ארצות הברית מאומה מהפלסטינים ואלה מכחישים עמדות ובחלקם אף אינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים. כי - כפי שכתבו ה"ה רוס ומקובסקי - אין קשר בין מדיניות פרו ישראלית של ארצות הברית לבין יחס העולם הערבי אליה [למרות ניסיונות של רבים ל"הוכיח" אחרת]. אז טענה ארצות הברית כי מדיניות ישראל הנה בניגוד לחוק הבינלאומי ונמצאה כושלת. אף היום זו טענתה והיא כושלת. כפי שהעיד הנשיא אובמה בפגישתו בשבוע שעבר עם מנהיגי הארגונים היהודיים של ארצות הברית.

אל לנו להידבק לחלמאות וחוסר ניסיון של ממשל זה או אחר. גם ל"שלום עכשיו" חוב אדיר כלפי רועי קליין. ו – כן. לרועי קליין ז"ל מגיע יותר. הרבה יותר.

זלי  יפה

תגובה למאמרו של עמוס שוקן מיום 19 אפריל, 2007

תגובה למאמרו של עמוס שוקן מיום 19 אפריל, 2007

"אם יש שר בממשלת ישראל שלא שר את ההימנון של המדינה אז אולי מן הראוי לעיין מחדש בהימנון". כך מר שוקן.

עם כל הכבוד, ראלב מג'אדלה אינו נציג מפלגה קיצונית. הוא איש מפלגת העבודה ואשר לנאמנותו נמסרו לעת הזאת סודות כמוסים של המדינה בהיותו שר המדע. קשה לי להבין מדוע אדם כזה המבקש להוכיח שהטענה שהערבים הנם נטע זר במדינה אינה כי אם הבל, "טובל ושרץ בידו".

הימנון כדגל, הנו סמל. הימנון כדגל, מסמל את ההיסטוריה. לולי ההיסטוריה אין עתיד. לולי התנועה הציונית לא הייתה קמה מדינת ישראל. לולי השאיפה של יהודי העולם לעלות לציון לא היה עם חופשי בארצו. גם המבקשים להפוך את המדינה ל"פוסט ציונית", גם המבקשים לראות במדינה את "מדינת כל אזרחיה" לא יכולים להתעלם מהעובדה שלולי העם היהודי וכמיהתו לציון הייתה כאן שממה מדינית. לא מדינת ישראל וכנראה גם לא פלסטין [בהתחשב בשיגיונותיה הגאוגרפים של סוריה למשל שרואה ב'פלסטינה' חלק מסוריה הדרומית].

יש מדינות ואשר מעמדו של ההימנון מעוגן בחוק. כך ההימנון של ארצות הברית מעוגן בחוק משנת 1931. ההימנון הצרפתי שתולדתו עוד משנת 1745 מעוגן אף בחוקה. כל הימנון מבטא את השורשיות של המדינה. ההימנון ההולנדי שחובר במהלך שנות מלחמת שמונים השנים במאה השש עשרה, או הימנונה של ספרד שחובר בשנת 1770.

"התקווה" לא הייתה ההצעה היחידה להימנונה של מדינת ישראל. לא, איני מדבר על "שיר המעלות" או "עיר בה חנה דוד" [המילים מתוך שירו של הרב קוק זצ"ל], שמא תאמר כי "דתיים כתבו את המילים. אבל "תחזקנה" של חיים נחמן ביאליק, שם כתב "יבואו שכם אחד לעזרת העם" או מילותיו של י.ל. בורוכיץ "הינשא עם עבר עם קדומים", לכל אלה מכנה משותף. מדינת ישראל קמה מתוך ההיסטוריה של העם היהודי ועל ידו, ולכן מכריזה מגילת העצמאות "בארץ ישראל קם העם היהודי". לכן כתב הלורד בלפור ללורד רוטשילד בהכרזת בלפור המפורסמת על בית לעם היהודי בארץ ישראל.

ראלב מג'אדלה

מי שמתכחש להיסטוריה של המדינה, מי שאינו מזדהה עם עברה, ודאי יכול לחיות בה, יכול להיות בה אזרח שווה זכויות [וחובות?], ואפילו להציע לה חוקה בה היא מודה על פשעים שבצעה כלפי עם אחר [כהצעת החוקה של וועדת המעקב של ערביי ישראל שפורסמה לא מזמן] אבל אינו יכול לייצג אותה. אין הבדל בין אי כיבוד ההימנון לאי כיבודו של הדגל. למדינה יש סמלים. אין הדעת סובלת שישב שר בממשלה ואשר אינו מכבד את סמליה. הצעתו של מר שוקן כי שנוי ההימנון יהווה "צעד חשוב לעתיד יחסי יהודים וערבים בישראל" אין לה על מה שתסמוך. יש בה נסיגה מהעבר, יש בה ניסיון לטשטש את ההיסטוריה. שהלא על פי ההיגיון של מר שוקן מן הראוי אף להדעיך את מגילת העצמאות שראשיתה "בארץ ישראל קם העם היהודי".

אני מסכים שאין להדעיך את ההיסטוריה של ערביי ישראל. אין מילים להביע את רחשי החובה של כל אזרח ישראלי לאותם אזרחי ישראל הערבים והדרוזים שהקריבו חייהם למען המדינה – ומעניין לציין על דאגתו של מר שוקן לאזרחיה הערביים של מדינת ישראל. והדרוזים? הצאר'סטים? מנהיגיהם של ערביי ישראל הציגו את עמדתם כשנסחו את הצעת החוקה החדשה למדינת ישראל. כל כולה מסכת של אשמות שווא נגד המדינה. 

ראלב מג'אדלה הנו חבר מפלגה ציונית. או שמא נאמר שהיותו חבר המפלגה שהינו נציגה בכנסת וליד שולחן הממשלה מלמד על המפלגה, שאין היא מכבדת את ההימנון? ואולי אבדה היא את הציונות שבה?

זלי יפה,

ירושלים.

הפרימיטיבי

הפרימיטיבי

אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת, ואחד האתגרים הקשים בפילוסופיה של הדת, הינה היחס בין הדת והמדע. מאות שנים עמדו שומרי החומות של האמונה הדתית כנגד כל נסיון מדעי ליתן הסבר לתופעה פיזית, טבעית או גיאוגרפית מעבר לזה אליו הטיפה הכנסיה. אחת הדוגמאות המפורסמות בהיסטוריה לתופעה זו היה משפטו של גלילאו גלילי שהעז להתנגד למה שהיה ידוע כ"מודל הגאוצנטרי" על פיו הארץ קבועה במקומה וכל היקום סובב סביבה. הוא טען שהארץ סובבת את השמש ועל כך עמד למשפטה של הכנסיה, באשר הכחשת המודל הגאוצנטרי היווה כפירה. ואולם – כמנהגם של האנוסים [הגם שכמובן לא היה מיוחס אליהם] "הודה" גלילאו במשפטו למודל המפוקפק, אך כשיצא מהיכל המשפט - כך האגדה סביבו - לחש“Eppur si muove”  ["ואף על פי כן נוע תנועה"]. 

חשיבתו הייתה כפירה, ולא עזר לו "ייחסו" הדתי, שהלא שתי בנותיו "נשאו" לאלוהיהם ובילו כל שנותיהן במנזר.  תופעה זו של איסור לחשוב לא הייתה חדשה כמובן בזמנו של גלילאו. סוקרטס הוצא להורג בשל "קילקול הנער" כשזימנם לחשוב אחרת. אכן, ה"אמונה באל" העניקה את הכוח  הפוליטי הרב ביותר, החל מתקופת התנ"ך. ובמשך מאות בשנים היה כוחו הפוליטי של האפיפיור כמעט ללא תחרות. הנרי השמיני ניתק את הכנסיה האנגלית מהאפיפיור קלמנס השביעי בשל "מחלוקת דתית" עם האפיפיור שסירב לבטל את נשואיו של הוד מלכותו עם קתרין מאורגון [הראשונה משש נשותיו של המלך].

גלילאו עומד מול האינקוויזיציה ברומה

אומנם כן, מותר להטיל ספק באמונתם הדתית של אפיפיורים רבים בתקופות קודמות כשהותיקן היתה "מעצמה פוליטית". ויעידו בין השאר מבחרם הרב של צאצאי אפיפיורים וקרדינלים מפורסמים. ואולם, לא הרי איסורי חשיבה המבוססים על אלוהים, כהרי מגבלות החשיבה וחופש הביטוי המוטלים על ידי משטרים אפלים אחרים. יוסף סטלין ידע שמבקרי שלטונו צודקים ולכן נלחם נגדם. שופטיו של גלילאו או סוקרטס האמינו שהצדק איתם ולכבודו של האל [במשפטו של גלילאו] או האלים [במשפטו של סוקרטס] יש להלחם ב"כופרים". המיגבלה על החשיבה הינה יציר העבר, "פרימיטיוי". והגם שגם איסור החשיבה הדתי נגוע היה גם באינטרסים פוליטיים, כמובן, [הרצון לשמור על מושכות השלטון, לגדוע כל תופעה שיש בה על מנת לאיים על השליט], והדת שימשה 'קרדום לחפור בה' - ההיסטוריה מלאה ב"מלחמה באחר" גם מתוך אמונה דתית כנה, "ידיעה", כי חשיבה חריגה הינה כפירה באלוהים, ולכן המגביל הדתי לא נדרש היה ליתן הסבר הגיוני לעמדתו – ודי שקבע כי מדובר "ברצון האל". [הצאר ניקולאי השני ורעייתו הצארינה האמינו בקדושתו של הצאר והשענותם על "הנזיר" רספוטין הייתה השענות דתית].  

החשיבה הפרימיטיבית הלזו לא פשה מן העולם ויעידו כוחם הפוליטי העצום של חכמי הדת הווהאבים בערב הסעודית ונסיונם – ההופך נואש יותר ויותר – של המולות באירן לשמור על כוחם הפוליטי.

מליני פיליפס הינה אישה בריטית חושבת השנויה במחלוקת. מתחת ידה יצא לאחרונה הספר "העולם התהפך, מלחמת העולם על אלוהים, אמת וכוח". לקראת צאת ספרה, פרסמה הגברת פיליפס מאמר בעיתון "ספקטטור" הבריטי. ובו היא מצביעה על כך שהקיצוניות וחוסר הסובלנות שמפגינים בעלי חשיבה מודרנית "הגיוניים" אינה  שונה מחוסר הסובלנות הדתית של פעם. לא – בכל הכבוד - איני מסכים לכל הנאמר, לא במאמר ולא בספר, אבל  יש לא מעט קורטוב של אמת בקביעתה של הגברת פיליפס, גם, ואולי במיוחד במעוננו. הרבה רואים עצמם כאנשי קידמה. יש החושבים שראיה לקדמתם היא השלחת האמונה אחר גו. אבל הם מתייחסים לדת ולדתיים - מילולית, כמובן - בפרימיטיות שאינה שונה מצרות החשיבה של אותם כמרים נושאי דגל האינקויזיציה. אמרות השפר של שולמית אלוני או ההיסטריה של גבי גזית לא מעידים על קידמה אלא על חושך מוחלט, על מחשבה פרימיטיבית. "לדת של פעם" אין מונופול על חשיכות. גם לא לוואהאבים. גם "חשיבה מודרנית" יכולה להיות חשוכה. המחנה המשותף של החשיבה הפרימיטוית של פעם והמחשבה החשוכה של היום, היא חוסר סובלנות ושנאת האחר. גבי גזית ושולמית אלוני נמצאים ברשימה המפוקפקת הזו. לא, הם אינם "נאורים", ממש לא. הם חשוכים ואפילו חשוכים מאוד. כי האלימות הדתית והאלימות האנטי דתית היא אותה הגברת בשנוי אדרת.

זלי יפה

פיוס ואחריתו

פיוס ואחריתו

מומחים למשא ומתן המתמקדים בגופים בעייתיים מעידים כי טרם יחל מאן דהוא במשא ומתן עם גוף בעייתי על המבקש את אותו משא ומתן ללמוד היטב על מטרות אותו הגוף. כשניהל ג'וזף סטאלין את המשא ומתן עם אדולף היטלר על "הסכם ההגנה" או הסכם חלוקתה של פולין, לא טרח להתייחס לפילוסופיית הגזע של היטלר שראתה בו בסטאלין "תת אדם" שצריך רק לנצלו. שלו התייחס לכך, היה כנראה פועל אחרת. ההמשך ידוע היה במבצע ברברוסה. דוגמא זו שזורה בכל ההיסטוריה עת באו לדון בהסכמי שלום שאחריתם הייתה תוקפנות צבאית, בשל העובדה שלא היה כל סכוי לברית ארוכת טווח עם הצד האחר.

 לאחרונה שוב יזמו חברי פרלמנט בבריטניה מהלך שמטרתו להפשיר את מערכת היחסים של אנגליה עם החיזבאללה, כמו גם אם החמאס בעזה. אותם חברי פרלמנט רואים בשני אלו הארגונים גופים פוליטיים חשובים שיש לנהל עימם משא ומתן באשר הם מייצגים את תומכיהם. הם גם מבקשים כי ממשלת בריטניה תתייחס יותר בפתיחות לאיראן. באנגליה קראו לכך פעם "פיוס". [ההסדר הבלתי אפשרי בין סטאלין והיטלר אינו שונה ממערכת היחסים בין "הכופר" הוגו צ'אבס – נשיא ונצוואלה בעל הדעות האטאיסטיות הקומוניסטיות לבין מחמוד אחמדינג'אד נשיא איראן, פונדמנטליסט מוסלאמי קיצוני – אצל שני ההסכמים, הדבר היחידי שהיה משותף לשני הצדדים היה שנאת האחר והרצון לפגוע בו].    

לדאבון הלב רבים חושבים כי העימות הישראלי – ערבי הוא מקור הסכנה, ומקורו של הטרור החדש המתרגש ובא על העולם. זו כמובן "הנחה" מאוד נוחה, אבל היא לא תוביל לשום מקום. הצאר הרוסי נהג להאשים את היהודים בתחלואי הכלכלה של רוסיה. האנטישמיות שפרחה ברוסיה לא הצילה את הכלכלה. אף בזמנים מודרניים יותר, כאשר כבו האורות בדמשק ארבע שעות מדי יום, כאשר כל סטודנט סורי שלמד בחו"ל קיבל 25 דולרים לחודש והכלכלה חישבה להישבר, הצליח הנשיא חפז אל אסאד לשמור על יוקרתו באשר הפנה את תשומת הלב של אזרחי ארצו מבעיות פנים ליהודי ממערב. הפלסטינאים רעבים וגרים בתנאי השפלה בעוד אשר מנהיגיהם חיים בתנאי מותרות  מדהימים. 

דא עקא שאל קאידה כמו גם החיזבאללה ו- כן- גם החמאס [שלאחרונה החל לחשוש מתאי על קאידה באזור עזה בשל העובדה שאלו התאים מאיימים על יכולת שלטונו] - רואים במערב "שטן" לא בעטיה של ישראל אלא באשר דרך החיים והחשיבה המערבית סותרים לחלוטין ואינם יכולים לדור בעולם אחד עם החשיבה הפונדמליסטית השיעית, שלא לדבר על גישת האיסלאם של הוואהבים השולטים שלטון דתי כמעט ללא מצרים בערב הסעודית. החשיבה השיעית מבקשת לראות שליטה איסלאמית מוחלטת בכל מקום שרק ניתן, כפי שאושר על ידי מוחמד מושין שצוטט בספרו החיזבאללה, פוליטיקה ודת, של הפרופסור אמאל סעאד גורהאייר מהאוניברסיטה האמריקאית בבירות.

והמערב ישלם מחיר כבד מפני שצרפת תמכה בתוכנית האטום של עירק [ואשר במקרה של הפיכה עלולה להפוך למדינה שיעית]. והמערב ישלם מחיר כבד מפני שהוא אינו מבין שמאורעות ה11 בספטמבר הינם בדרכם לאירופה. המערב ישלם מחיר כבד מפני שמנהיגי אירופה חושבים כי יכולים הם לרכוש "בטחון" בתמורה לתמיכה פוליטית, מדינית וכלכלית במנהיגים הרואים במדינתם כאחוזה פרטית [סעודיה, מדינות המפרץ, סוריה]. המערב ישלם מחיר כבד מפני שאין הוא מבין שמדינת ישראל הינה המדינה היחידה שבאמת נלחמת בטרור וכפי שכתב תומס פרידמן בניו יורק טיימס, אם לא יתנו לישראל לנצח יבוא הטרור במתכונתו החדשה לפריז ולונדון, לבון ולבריסל, המערב ישלם מחיר כבד עם גופים כחיזבאללה או אל קעידה כי הוא סותר את האמונה הדתית הפנדמנטליסטית כפי שמופיע בשלט ענק בשכנות לחנות היוקרה "הארודס" בלונדון "Islam is the future of England". המערב ישלם מחיר כבד כי אין הוא עושה דבר עם העובדה שהשם הנפוץ ביותר בבלגיה לתינוקות הנולדים שם לאחרונה הוא "מוחמד". הוא ישלם מחיר כבד כי אין הוא עושה דבר לקראת שנת 2043, שנה בה תיהפך צרפת למדינה עם רוב מוסלמי.

היה זה הסופר הצרפתי ז'ול וארן שתיאר בשנת 1873 בספרו De La Terre De La Lune  מסע מהארץ אל החלל. ניל ארמסטרונג, אדווין אלדרין ומייקל קולינס בהטיסם את אפולו 11 לירח ביולי 1969, הוכיחו שההוזה היה חוזה.

לפני כשלושים שנה כתבו שני ההיסטוריונים לארי קולינס [האמריקאי] ודומיניק לאפייר [הצרפתי] [שכתבו בין השאר את הספר "ירושלים, ירושלים"] את הספר הדמיוני היחיד אותו חיברו יחדיו. הספר הפרש החמישי  The Fifth Horseman מתאר כיצד הצליחו טרוריסטים מטעם לוב להחדיר פצצת אטום לניו יורק. לאחר החדרת הפצצה, הגישה לוב אולטימאטום לוושינגטון כי והיה וישראל לא תפנה את "השטחים הכבושים" ניו- יורק תעלם מעל האדמה. הספר מתאר את תהליכי קבלת ההחלטות בבירות השונות. ההוזים הללו הפכו כמעט לחוזים עת למדנו על הניסיון להחדיר "פצצה מלוכלכת" לוושינגטון. ומה היה קורה אם המחבלים שהשתלטו על המטוסים שהופנו למגדלי התאומים ביום 9/11 היו מצליחים אף להחדיר חומר רדיו אקטיוי לאלו המטוסים?

אם המערב לא יתעורר הוא יאחר. עת לפייס ועת להתעשת. פיוס גוף ואשר מטרתו האמיתית הינה להשמיד את האחר לא הצליח בעבר, מפני שהוא סתר את העקרונות הבסיסיים ביותר של המשטר הנאצי. הוא לא יצליח בעתיד עם גופים כחיזבאללה או אל קעידה כי הוא סותר את האמונה הדתית הפנדמנטליסטית.

פעם ספרם של קולינס ולאפייר הייתה הזיה. אם העולם לא יתעורר הספר יהפוך לחזון. ולא רק בארצות הברית.

זלי יפה

תורכיה חילונית?

תורכיה חילונית?

השבועון האמריקניNewsweek  הנו אחד השבועונים החשובים בעולם. על שכמותו נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם". השבוע פרסם העיתון מאמר פרי עטו של כתבו של השבועון באיסטנבול מר פלין אורגוט. מסקנתו, הפוליטית של כתב חשוב זה בעיתון חשוב זה עומדת ככותרת משנה למאמר, וכה לשונה. "נבגדת על ידי ישראל ומזולזלת על ידי האירופאים, התורכים בונים לעצמם זיהוי חדש כמעצמה עצמאית אזורית". וכיוצא מאצל המאמר עצמו, "בגידתה" של ישראל – ואשר תרמה את התרומה לזהות החדשה – הלא היא הפלישה של חיילי צ.ה.ל. לאוניה מבי מרמרה במהלך ניסיונה של זו [וספינות אחרות] לפרוץ את המצור על עזה. הפכנו בו והפכנו בו במאמר הארוך [שלושה עמודים ותשעה עמודות] ולא מצאנו סיבה אחרת ביחסי ישראל תורכיה ואשר הביאה את התורכים למסקנה כי נבגדה. "הפלוטילה", ותו לא.

מעט היסטוריה תורכית תלמד אותנו על הרבה היסטריה תורכית. מוסטפה קאמל אטטורק [את השם אטטורק - "אבא של תורכיה" - הוא אימץ רק בשנת 1925 כאשר חייב כל תורכי לאמץ שם משפחה] - שזכה למירב תארים ואשר החשובים שבהם היו "ראזה", ו"פאשה" - מנהיגה של תורכיה המודרנית, החל במרידתו עת נבחר על ידי הסולטן מהמד הרביעי ואהאדדין להיות מושל סאנסון, אזור באנטוליה. ואכן יום 19 מאי, הנו חג לאומי בתורכיה [כיום תחילת המהפכה] המסמל את היום בו הגיע [בשנת 1919] אטטורק לסמסון. שהלא ידע אטטורק כי מסמסון "תפתח הטובה". הסיבה למרד לא הייתה הסולטנות כשלעצמה, אלא - בלשונו של אטטורק "העם התורכי נפל הרחק מאחרי המערב, והמטרה אמורה להיות, להוביל את תורכיה לסיויליזציה מודרנית". בספרוReset: Iran, Turky and America’s Future כותב סטפן קינזר כי ספורה של תורכיה [כמו גם איראן] מלמד שדמוקרטיה יכולה להשריש שורשים רק במהלכם של דורות. דמוקרטיזציה אינה 'אירוע' אלא .... גישה כוללת לחיים.

ואכן עד לפני 20 שנה הייתה חשיבתו הדמוקרטית החילונית של אטטורק חוט השדרה של תורכיה המודרנית. עת אשר נטתה הדמוקרטיה לרבדים לא רצויים, דאג הצבא – בעל ההשקפה החילונית ממנו צמח אטטורק – להתערב בהליך הדמוקרטי. ראש ממשלתה של תורכיה ראסאפ טאייפ אדרואן החל למסור מסר מדאיג כבר לפני 20 שני עת הוקמה המפלגה המוסלמית הקלוויניסטית. לעת הזאת כאשר אירופה מתמודדת עם תחלואי כלכלה, מפתח ראש הממשלה התורכי מערכת עסקית וכלכלית הן במזרח התיכון והן באפריקה מאז עלה לשלטון בשנת 2000. תחילה העידה המפלגה שכבשה את השלטון בראשותו של ארדואן [ה-AKP] כי מוסלמיותה הנה מתונה, הממשלה הפגינה תמיכה בארצות הברית ובאירופה ואפילו היחסים עם ישראל היו תקינים. זאת בשל העובדה שהתשתית החלופית עוד לא הייתה מוכנה. הסנונית הראשונה לשנוי חל כאשר ראש הממשלה סירב להוראות הצבא שלא להסכים לבחירת נשיא ואשר אשתו עטופה בצעיף. מעמדו של הצבא נחלש ולצבא אין את הכוח לאכוף כי אם - אולי – להמליץ.

ארדואן

 ארדואן כן מוסלמי והאידאולוגיה שלו תמיד הייתה מוסלמית. ארדואן לא חבר לאיראן בעטיה של הפלוטילה.  הפלוטילה קבלה גבוי של ארדואן בשל הקרבה לאיראן. היה זה ארדואן שהתבטא והצביע נגד הסנקציות על איראן, וחברותו לסוריה הנה המשך למדיניות אסלאמית. ארדואן מבקש להנהיג את האזור, והוא יכול לעשות זאת רק כמוסלמי [הסולטן התורכי היה ראש וראשון למוסלמים בעולם]. מדיניות אנטי ישראלית הנה כרטיס ביקור לעולם הערבי. חיבור לאיראן וסוריה פותח את השער בעזה, אצל החיזבאללה בדרום לבנון, אצל האחים המוסלמים במצרים ועוד. לא. הפלוטילה לא גרמה לבגידה כטענת הNewsweek. הבגידה – של התורכים גרמה לפלוטילה.

אבל, מי שאינו זוכר את העבר עלול לחזור עליו.  נוהגו של ראש ממשלת תורכיה גורם למתח פנימי. אסלאם ותיירות לא צועדות יד ביד. הצבא מעריך מאוד את הקשרים עם ישראל כמו גם אנשי עסקים ופוליטיקאים חילוניים. עם ראש ממשלת תורכיה לא יתעשת [ואני תקווה שכך יהיה], הוא יורחק. אם באמצעים דמוקרטיים ואם באמצעות הצבא שמעמדו נחלש ככל שהאסלאמיזציה מתגברת.

אטטורק הביא לתורכיה חילונית, לטובת תורכיה היא אמורה להישאר כזו.

זלי יפה 

הנביא של מחר

הנביא של מחר

בנוהג שבעולם הפושע של אתמול הנו הנביא של מחר. נוהגים מסוימים שנחשבו כפשעים בעבר הותרו בתקופות מאוחרות יותר, לכאורה בשל גישה ליברלית יותר, סלחנית יותר של החברה והקפדתה של החברה על זכויות האזרח. כך למשל באם אוסקר ווילד בילה תקופה בבית סהר בריטי בשל נטיותיו המיניות, הרי ש"היציאה מן הארון" היום הנה גאווה – תרתי משמע. ואם בעבר סירבה החברה לקבל כ"נורמה" שימוש בסם כל שהוא וגינתה כל משתמש, היום יימצאו מדינות רבות – בראשם הולנד - ואשר מצאו לנכון להתיר שימוש בסם זה או אחר. כמה מאיתנו מתרגשים באמת למקרא מודעה בעיתון על אונס? והאם זכורה למבוגרים שבינינו תפיסתו של הגנב העברי הראשון בתל-אביב? ואם בעבר היה אסיר נושא אות קין, היום נבחרי העם צובאים לפתחו לחגוג את יום הולדתו.

אוסקר ווילד

שתי דרכים לה לקדמה. האחת פתוח מדעי שיש בו על מנת לרפא, להבטיח, או תוצאה של חשיבה פילוסופית ופתוח ערכי חברה. זכויות האדם, דמוקרטיה, חופש הביטוי, שוויון הכל בפני החוק.  ויש קדמה שאין היא אלא כניעה בפני היצר, אי יכולתה של החברה להתמודד עם תחלואיה. ותמיד יהיה אותו שיצעד צעד אחד או יותר קדימה. יחרוג מהמותר. היום הוא פושע. מחר? נביא.

אין זו הפעם הראשונה שביטויים נאציים אלה ואחרים נשמעים בישראל. נשמעו קריאות ביניים מבישות מאוד מעל דוכן הכנסת. לא פעם נשמעו קריאות "נאצי" כלפי חייל צהל או שוטרי משטרת ישראל. בעבר כבר העידו קירות בתי כנסת על צלבי קרס [לפני כשנתיים - בבית הכנסת הגדול בירושלים – הצלב צויר בליל כל נדרי], אבל אירועים שחוזרים על עצמם הנם "שגרה", ושגרה אינה מעניינת, הפכת "לכעין מותר", וה"כעין" דועך והולך לו. אותו שצעד צעד אחד קדימה הפך מנהיג למקרים דומים, לחריגות דומות שהפכו עם השנים ל"מקובלות".

עשרות מקרים של אנטישמיות ארעו בישראל בשנים האחרונות. אין להם הד תקשורתי. אלימות לשמה היא כבר נחלת כל שכבות האוכלוסייה. בכל זרם, בשל כל נסיבה. החל מהבטה אסורה בבחורה, חניה במקום של האחר, שתייה, השפעת הסם, עברות מין ועוד. חיבור בין השניים, בין אנטישמיות מחד והאלימות השורה בכל פינה מאידך מביא לתוצאה טבעית. סמלי צלב הקרס, מועל יד.

אך לכך נוסף נדבך נוסף, ואנו חייבים את זה הנדבך לסוכנות היהודית. רובו המוחלט של הציבור שעלה ארצה מהמדינות שהיו פעם ברית המועצות [רובו, אך בוודאי לא כולו] אינו יהודי ואין לו כל קשר ליהדות. כפי שניתן היה לראות אצל בעלולי "הנאצים הישראלים" הם דרשו מהאומלל התורן לבקש סליחה מ"רוסיה" לא מישראל. אלה "עלו" ארצה, כי יש פה מים זורמים, שם לא היה. הם עלו ארצה כי יש פה תענוגות מערביות – שם אין. ומי שחשב כי מי מהם עלה בשל רגשות ציוניים הנו אומלל אינטלקטואלי.

ובין אותם שעלו ממקומות כמו אוקראינה [מדינה שהתברכה ברמה גבוהה של אנטישמיות] היו אלה ששנאת היהודים אצלם הנה עמוקה ביותר – כפי שהעידה זמרתם בחיפה [כן, בחיפה!] רק לאחרונה.

במילים אחרות, תחת חסותו של חוק השבות, לא הבאנו לכאן רק את "שארית הפלטה" אלא אף אותם המבקשים לסיים את המלאכה, ועלינו בדרך זו או אחרת להקיאם חזרה.

זלי יפה

הנס של לפיד

הנס של לפיד

זכות קיומה של מפלגה אנטי דתית הנה במלחמה בכל נושא דתי. שולמית אלוני חבה את כל חייה הפוליטיים למפלגות הדתיות והחרדיות. כל כך פשוט לנגח את הדתי המתנחל. ואת החרדי, על אחת כמה וכמה. ויש מבין ״הנאורים״ המייצגים את ״חשכת הנאורות״. כך אותו שדרן רדיו שבערב יום השואה מעל גלי האתר - ״בנאום״ שטוף שנאה שמתאים לתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה, מגדיר את החרדים "עלוקות" "התולעים האלה", "עלובים ובהמיים" "פרימיטיבית חשוכה, שטופת שנאה" "הם מקדשים שטויות", ומציע מר גבי גזית  "לכלוא - את החרדים – בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקידמה" כי הם, כך אותו אדם החושב עצמו נאור, מהווים את החושך. האם הציע שר האוצר למנוע תקציב מאותה תחנת רדיו שמצאה לנכון להשמיע את דברי ההבל האלה? לא זכור לי. אביו של שר האוצר - יהודי חכם לכל הדעות - טיפס במעלה ההר הפוליטי ״על חשבון החרדים״. ומי אינו זוכר את תעמולת הבחירות שהציג ובו נראו שחקנים מחופשים לחרדים בדרך שהזכירה תמונות של יהודים אצל עיתון שגם מר לפיד המנוח סלד ובחל ממנו. אבל אין מה לעשות. יש בישראל ציבור שקל לו מאוד להיגרר אחר דמגוגיה של מנהיג מפלגה, או אחר לשונו ההיסטרית של עיתונאי טיפש, גם אם כל שאמר היו דברי הבל והפגנה של בורות נדירה.  

יאיר לפיד עומד בראש מפלגה שבציבור נראית כנלחמת בחרדים ובתלמודי התורה. כך למשל, לפני מבחרם של שבועות הורה שר האוצר שלא להעביר תקציבים למאה ועשר אלף אברכים [פרשנותו שלו להחלטת בג"צ] ואשר אינם הולכים לצבא. לא. לא היה לו האומץ לבדוק אצל מוסדות אחרים, אקדמיות, מכללות, תיאטראות ואומנים הממומנים על ידי המדינה, לנהוג ביושר, ולמנוע אף מאותם תקציבים או תמיכות מטעם המדינה בשל העובדה שיש מבינותם שלא הולכים לצבא. והלא על פי מידע שהתפרסם עוד ביולי 2011 מראש חטיבת תכנון כח אדם בצה"ל, תא"ל רוגבוסקי, כמחצית מבני גיל 18 אינם הולכים לצבא. מעניין מכמה מהם נשללו זכויות כספיות? ועל כמה מהם "חגג" שר האוצר פוליטית? האם אותו מרצה במכללת ספיר שאסר על סטודנט להיכנס להרצאה מפני שלבש מדים זכה לשלילת מימון לפעילותו האקדמית? אני חושב שלא. ומה נעשה לאותו פסנתרן דגול - דניאל ברנבוים - ואשר סירב לענות לשאלותיה של כתבת גלי צהל כל עוד היא לבושה מדים? או הבמאי מוטי לרנר שבהצגתו "עקדת יצחק" נמצא המלל הבא בשמם של חרדים: "אם היו להם ‎ 20,000  חללים במלחמה הבאה עלינו לטובה, לנו יהיו עוד 100,000 משרות. עכשיו הם יפרנסו אותנו" – [אותנו, זאת אומרת את החרדים – ש.ז.י] - "גם במותם" כי לנגח את החרדים מאוד קל. אבל אם חלילה ינהג באופן שווה אצל מגדל השן של ״יפי תל אביב״, יזעקו כלפיו על שלילת חופש הדיבור. 

הייתה זו הגברת לאה רבין ז״ל שבקרה בגרמניה שם העלתה ההצגה - ממומנת על ידי משרד החינוך - על רצח בעלה המנוח. בהצגה נראה מתנחל עושה צרכיו על קבר רבין. הגברת המנוחה התרגשה מההצגה ואף החמיאה לה. המדינה סיבסדה את ההצגה. למה? או, כמה אנשי אקדמיה ישראלים הפועלים במרץ בחו״ל כנגד המדינה ובעד החרם האקדמי כנגד מוסדות ישראלים בחו״ל ממומנים על ידי ממשלת ישראל? האם שר האוצר חושב שאותם מותר לממן אבל את החרדים לא? כן. כך הוא חושב. והא ראיה. לא נשלל המימון מאותם אקדמאים, אבל כן נשלל המימון מהישיבות. 

החוק שיצא מבית מדרשה של חברת הכנסת איילת שקד. הנו חוק שיש בו על מנת להביך את יאיר לפיד. כשיצא ״העשן הלבן״ מדיוני הועדה, אמר לפיד כי איש לא ייקח ממנו את ״הקרדיט״ על החוק הלזה כי היה זה הוא שהנהיג את המהפכה כנגד החרדים. עשרות אחוזים מאזרחיה שאינם חרדים של מדינת ישראל לא הולכים לצבא? אז מה? על החרדים צריך לטפס. 

הפגנת חרדים

כל מי שמכיר את החוק יודע שלפיד אינו אומר את האמת. לא ניתן יהיה להגיע למספרים עליהם החליטה ועדת שקד, החוק פשוט בלתי ישים, והיושר הפוליטי מחייב לקבוע כי לפיד נחל פה כישלון צורב. ״עשו ממנו צחוק״. ואותו שר שבעבר הודה שאינו מבין דבר בכלכלה, גם כנראה לא מבין בפוליטיקה. ואם הוא חושב שהחוק הנו ניצחון עבור מחשבתו, לא צריך לעזור לו. 

אבל אז באים החרדים ומצילים אותו. לו היה הציבור החרדי נשאר אדיש, מקבל את החוק כי הוא יודע שאין בו ממש, אולי אפילו תומך בחוק, לא הייתה התהילה מנת חלקו של יאיר לפיד. עתה, כשהציבור הדתי לאומי והציבור החרדי מתכנסים לעצרות ועוד ל"עצרת המיליון", וגדולי התורה מאיימים בירידה המונית של החרדים מהארץ, מלמדים הם את כולנו שלפיד ניצח. שלו היה זה כישלון, על מה ולמה ההפגנה? ההפגנה נגד החוק הנה הפגנת תמיכה בלפיד. הזרמת חמצן אדיר לשיטתו. הוא לא ניצח. אנחנו הדתיים והחרדים מנצחים עבורו. 

איילת שקד עשתה עבודה אדירה. במקום לתמוך בה אנחנו מפגינים נגד החוק הכל כך תיאורי ובלתי מעשי, ומעניקים ליאיר לפיד את התחושה שהינה הוא ניצח את החרדים. ״סוף מעשה במחשבה תחילה״. וכשהמחשבה שגויה, המעשה על אחת כמה וכמה.

טרם שהצביע הועדה הייתה הצעת החוק נושא לדיונים מרתוניים. אני יודע על כמה חברי כנסת (ועם חלקם אף שוחחתי אישית) שהבהירו כי יצביעו בדרך מאוד מסוימת. לצערי הוראות שהתקבלו מגבוה הפכו את הקערה. אבל חברת הכנסת שקד הצליחה, למרות זאת להעניק לחרדים מתנה אדירה. ואנחנו, במקום להגיד לה תודה, בעצם אומרים ליאיר לפיד, נצחת. והוא לא ניצח. הוא הפסיד, ורק אנחנו רוצים ״לתקן את הטעות״. וחבל. 

זלי יפה.

הנשק הסודי של צה"ל

הנשק הסודי של צה"ל

נכון שאנחנו מאוד אוהבים לבקר את המדינה ואת עצמנו. כשאין לנו על מה להתלונן, אנחנו מתלוננים על כך שאין לנו על מה להתלונן. בסדר.  אנחנו ממהרים לבקר את עצמנו ללא בדיקה. ואפילו החשוב שבחבורה ממהר לחרוץ דין. כך למשל נהג נשיא המדינה ממש שלא כראוי כשמיהר לבקר את סגן אלוף שלום האוזנר עוד טרם שנבדקה הפרשיה. לא, צר לי מאוד על אשר עשה סגן אלוף האוזנר, וגם לסגן אלוף האוזנר צר מאוד. מעניין מדוע לא שמענו על הדחת קצינים שהפעילו אלימות יתר בשעת פנוי מתנחלים. אבל נניח לזה. איני בטוח שסנקציות ההדחה הייתה במקומה. אף כאן כמדומני שההיסטריה הציבורית השפיע על שיקול הדעת, וחבל. אפילו חבל מאוד.

אבל, לא לשם כך התכנסנו היום. רבים מנסים לנחש מה הוא הנשק הסודי שיש לצה"ל. אלה יזכרו שיש לנו דבר מה בדימונה, ואחרים ידברו על כלי נשק זה או אחר שפיתחה תעשייה צבאית זו או אחרת, חיל האוויר יצביע על ״הטובים לטייס״ וקהיליית המודיעין ידועה הלא בעולם כולו. כל זה נכון, אבל לא אלו זכו למקום הראשון. השבוע למדתי כי את המקום הראשון מקבל הלב של המפקד בצה"ל. אותו צעיר שאף לא עבר עדיין קורס קצינים, הנו בן עשרים וליבו נדיר. מפקד כגון זה הוא הנשק המבטיח ביותר שיש לצבא.  ומעשה שהיה כך היה. 

בני עושה טירונות ביחידה קרבית. השבוע נפטר מדום לב אחד מחבריו הטובים במהלך גיבוש ל״יהלום״, אחת מיחידות הכתר של חיל ההנדסה. כמובן שמפקדו של בני היה זה שטרח וסיפר לו על אבדן חברו הטוב ודאג שיגיע לירושלים בזמן להלוויה. אבל המפקד הבין שההלם קשה, האבדה שוברת לב, כפי שהעיד כל מי שהיה בבית הקברות בהר הרצל עת נשפכו רגבי העפר על קברו של שוקי ז״ל.

מיד לאחר ההלוויה חזר בני ליחידה. אותו מפקד שהינו סמל, ראה בצרתו של בני. לאחר תום סדרת האימונים של אותו יום, קרא אותו סמל לד והורה, ״עכשיו רק אתה ואני, ריצה של 5 קילומטר״. צריך להבין מה ה״פקודה״ הזאת עשתה לו לד. לא, המפקד לא הורה לו לד ״רוץ חמישה קילומטר״. הוא הורה לו לרוץ בחברתו. המפקד פשוט ביקש להזדהות עם כאבו של ד ולשקמו ״ביחד״. ההזדהות הזו, המאמץ הזה, האיכותיות הזו, היא הנשק הסודי של צה"ל. אין סיכוי שמאן שהוא יוכל לו לנשק הלזה. אני כאב לבן יחיד שביקש לשרת ביחידה קרבית כל כך סמוך ובטוח. לא רק שאכפת לו למפקד, הוא מזדהה הזדהות של ממש. הוא מבקש לשקם. הוא משמש כמפקד אך גם כאח גדול. זה מרשים, זה מרגש, זה ייחודי. אתם יודעים מה? פעם אמרנו ברצינות ״כל הכבוד לצה״ל״. אחר כך לעגנו מאמרה הזו. בואו ונחשוב שנית. אני לא מתבייש. ״כל הכבוד לצה״ל״. ומי שאינו מבין, שיפגוש את המפקד של ד.

כמובן שיש חריגות. כמובן שיש גם מפקדים אחרים. אבל זה הניסיון הראשון שלי כאב לבן שהחל לצעוד במסלול הצבאי. והלא ״אין אפשרות שנייה לעשות את הרושם הראשוני״. אז כדאי שנשים לב אל מפקדים כאלה. כדאי שצה״ל ישים לב למפקדים כאלה. וכדאי שכולנו פשוט נאמר תודה. ולא רק ביום העצמאות.

 זלי יפה

הסברה והבנה

הסברה והבנה

  

ד"ר גבריאל קלינג, אחד המומחים הגדולים בישראל לדיני נזיקין, שלימים הפך שופט מחוזי,  סיפור לפני שנים, על שניים משופטיה הבכירים של אנגליה, שניהם חברי בית הלורדים המפורסם. האחד - הלורד דנינג - כתב פסק דין. לימים ישב אותו לורד בהרכב עם חבר אחר באותו בית מפורסם, הלורד אטקין. במהלך חילופי דברים ביניהם כהכנה לכתיבת פסק דין, ביקש השופט דנינג להסביר את פסק דינו שפרסם בעבר. השיב לו הלורד אטקין: ״אני אסביר לך מה כתבת״.

ומה עניין שמיטה אצל הר סיני? ספרו האחרון של הרב חיים סבתו, מבקשי פניך, הנו ספר מרשים בהווייתו. תורתם של שני האישים הנאצלים הדנים שם (הרב סבתו מראיין את הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת "הגוש") והשכלתו הכללית של ראש הישיבה [מושא להערצה בפני עצמו], באה לידי ביטוי בספר שאינו כי אם סימפוניה של חשיבה. בסופו של אחד הפרקים, מביא הרב סבתו מובאה מאחד ממאמריו של הרב ליכטנשטיין. במאמרו, מביא ראש הישיבה מובאה קצרה מאת רבי חיים הלוי סולובייצ׳יק זצ״ל הידוע כרבי חיים מבריסק. וכה אמר. ״חסרון בהסברה הנו בעצם חסרון בהבנה״.

לא, איני יודע בדיוק למה התכוון הרב זצק״ל בזו האמירה, ובתעוזה הייתי מבקש לנהוג כלפי משפט זה את מנהגו של הלורד אטקין.

אני מניח שכבוד הרב זצק״ל התכוון לעניינים שבקדושה. ואני מציע שנוסחתו של רבי חיים מבריסק אין אמיתית הימנה לימים אלה. לו יישאל האדם ברחוב היום, על מה ולמה מתנגדת ישראל ליוזמה הפלסטינאית באו״ם, יענו רוב הנשאלים שמדובר בקלף מיקוח שאל לה לישראל לאובדו. רבים אינם מבינים, ולכן מרימים גבה בבילבול מהאמרה הנמהרת המיוחסת לנשיא המדינה כי והיה ותצלח יוזמתו של אבו מאזן במסדרונות האו״ם, ״תהיה זו מכה אנושה לישראל״. אמרה לא אחראית וכמובן שאינה נכונה.

ד"ר גבריאל קלינג

גם הערבי ברמאללה ובשכם אינו מבין מה תהנה תוצאת נוהגה של הרשות, מה תהיה. תגובת של ישראל. אין הוא יכול לשקול את כדאיות המהלך. באשר, מחד, חלומו של כל פלסטיני מתגשם - המדינה שבדרך - ומאידך אין הוא יודע ולכן אין הוא מפחד מתגובתה של ישראל. הצהרתו של שר החוץ כי התוצאות של היזמה תהיינה חמורות, אינן אומרות לו לערבי ברחוב [אף לא לי] ולא כלום.   ניסיונו אל מול  איומיה של ישראל אינן מפחידות אותו.  הוא שמע  שברק אמר כי יציאת ישראל מלבנון הייתה יציאה אסטרטגית, והוא יודע שמדובר בבריחה.  הוא שמע את אריק שרון מסביר. על מה ולמה ישראל יצאה מעזה, אבל הוא יודע שישראל התקפלה בפני הטרור.  

הסברה אינה ססמאות. הסברה מטרתה לתת לצד השני להבין, בין אם מדובר באזרחי מדינתך ובין אם מדובר באזרחי הצד האחר. כי הסברה והבנה חד הם. הסברה שאינה גורמת לצד האחר להבין, אינה הסברה. והצד השני מבין את מה שאומרים לו מנהיגיו כי אין מי שידבר אליהם "מעבר לראשי" מנהיגיו בשפה ברורה  - כן, גם נעימה.

הנה, ביום 14 ספטמבר, 2011, הצליחו אנשי קבוצת האקאני הקשורה לטאליבן, במרכז קאבול לערוך התקפה מרוכזת ממגדל במהלך בניה. לתוקפים היה נשק רב [אותו הביאו למקום, כנראה, במשך ימים] ובבת אחת תקפו את שגרירות ארצות הברית, מפקדת כוחות נט"ו בקבול, ומבחרם של משרדי ממשלה. המתקפה נמשכה עשרים שעות. ההתקפה דעכה ואנשי היחידה למלחמה בטרור האפגנית [גוף חדש שהוקם על ידי הצבא האמריקאי] "ניצח" בקרב. אבל אז החלו המומחים לשאול את עצמם, לא מה היא תוצאת הקרב, אלא מה חושב האזרח ברחוב על העובדה שיכולה הייתה קבוצה כזו להתמיד במתקפה כה מרוכזת בתקופה יחסית כה ארוכה במרכז קבול? על פי השבועון הבריטי Economist, רק אדישותם של הקאבולים [שלא זכו לערגה של שלווה זה עשרות בשנים] לא גרמה להם לחשוב כי אולי לטאליבן יש כוח שהשלטון אינו  ער לו.

לערבי בעזה, ברמאללה או בשכם "תרבות פוליטית" אחרת מזו של האפגאני. הוא אינו אדיש, הוא מוכן להקריב, ומשום מה אין הוא מקבל מסר ש"אפשר גם אחרת".

ראש הממשלה אמור "לדבר לאומה" בערבית, ברשתות הטלויזיה בישראל [נראה אם אל ג'זירה תהא מוכנה "למכור זמן שידור" לממשלה] ולהסביר לאיש ברחוב, מה תהא תוצאת ההכרזה על המדינה, וכיצד הדברים יכולים להראות אחרת. במהלך הנאום יציג ראש הממשלה את תמונתה של עזה היום וכיצד עזה יכולה להראות מחר. "חנוך לנער על פי דרכו". כשהערבי ברחוב יבין, הוא ילחץ על ממשלתו. אם הוא לא יבין, אנחנו לא ננצח במערכה המדינית הזו אלא במחיר כבד.

הפעם, הרצאת הדברים בדרך זו חשובה יותר מנאומו של מר נתניהו באו"ם. שם במסדרונות הבניין המלבני, איש לא ישנה דעתו בשל הרצאת דבריו של נציג ישראלי זה או אחר. הערבי ברחוב צריך לדעת מה הוא ישלם אם המהלך יצלח. הוא ממש לא יודע.

"חסרון בהסברה הוא חסרון בהבנה" אמר רבי חיים מבריסק, והוא צדק. אנחנו לא מסבירים, והם [וגם רבים מאיתנו] לא מבינים.

זלי יפה