הנביא של מחר
בנוהג שבעולם הפושע של אתמול הנו הנביא
של מחר. נוהגים מסוימים שנחשבו כפשעים בעבר הותרו בתקופות מאוחרות יותר, לכאורה
בשל גישה ליברלית יותר, סלחנית יותר של החברה והקפדתה של החברה על זכויות האזרח. כך למשל באם אוסקר ווילד בילה תקופה בבית סהר בריטי בשל נטיותיו
המיניות, הרי ש"היציאה מן הארון" היום הנה גאווה – תרתי משמע. ואם בעבר
סירבה החברה לקבל כ"נורמה" שימוש בסם כל שהוא וגינתה כל משתמש, היום
יימצאו מדינות רבות – בראשם הולנד - ואשר
מצאו לנכון להתיר שימוש בסם זה או אחר. כמה מאיתנו מתרגשים באמת למקרא מודעה בעיתון על אונס? והאם זכורה למבוגרים שבינינו תפיסתו של הגנב העברי הראשון בתל-אביב? ואם בעבר היה אסיר נושא אות קין, היום נבחרי העם צובאים לפתחו
לחגוג את יום הולדתו.
 |
| אוסקר ווילד |
שתי דרכים לה לקדמה. האחת פתוח מדעי שיש בו על מנת לרפא, להבטיח,
או תוצאה של חשיבה פילוסופית ופתוח ערכי חברה. זכויות האדם, דמוקרטיה, חופש הביטוי, שוויון הכל בפני החוק. ויש קדמה שאין היא אלא כניעה בפני היצר, אי
יכולתה של החברה להתמודד עם תחלואיה. ותמיד יהיה אותו שיצעד צעד אחד או יותר קדימה. יחרוג מהמותר. היום הוא פושע. מחר? נביא.
אין זו הפעם הראשונה שביטויים נאציים אלה
ואחרים נשמעים בישראל. נשמעו קריאות
ביניים מבישות מאוד מעל דוכן הכנסת. לא
פעם נשמעו קריאות "נאצי" כלפי חייל צהל או שוטרי משטרת ישראל. בעבר כבר העידו קירות בתי כנסת על צלבי קרס
[לפני כשנתיים - בבית הכנסת הגדול בירושלים
– הצלב צויר בליל כל נדרי], אבל אירועים שחוזרים על עצמם הנם "שגרה",
ושגרה אינה מעניינת, הפכת "לכעין מותר", וה"כעין" דועך והולך לו. אותו שצעד צעד אחד קדימה הפך מנהיג למקרים דומים, לחריגות דומות שהפכו עם השנים
ל"מקובלות".
עשרות מקרים של אנטישמיות ארעו בישראל
בשנים האחרונות. אין להם הד תקשורתי. אלימות לשמה היא כבר נחלת כל שכבות האוכלוסייה. בכל זרם, בשל כל נסיבה. החל מהבטה אסורה בבחורה, חניה במקום של האחר,
שתייה, השפעת הסם, עברות מין ועוד. חיבור בין השניים, בין אנטישמיות מחד והאלימות
השורה בכל פינה מאידך מביא לתוצאה טבעית. סמלי צלב הקרס, מועל יד.
אך לכך נוסף נדבך נוסף, ואנו חייבים את
זה הנדבך לסוכנות היהודית. רובו המוחלט של
הציבור שעלה ארצה מהמדינות שהיו פעם ברית המועצות [רובו, אך בוודאי לא כולו] אינו
יהודי ואין לו כל קשר ליהדות. כפי שניתן היה לראות אצל בעלולי "הנאצים
הישראלים" הם דרשו מהאומלל התורן לבקש סליחה מ"רוסיה" לא
מישראל. אלה "עלו" ארצה, כי יש
פה מים זורמים, שם לא היה. הם עלו ארצה כי
יש פה תענוגות מערביות – שם אין. ומי שחשב
כי מי מהם עלה בשל רגשות ציוניים הנו אומלל אינטלקטואלי.
ובין אותם שעלו ממקומות כמו אוקראינה
[מדינה שהתברכה ברמה גבוהה של אנטישמיות] היו אלה ששנאת היהודים אצלם הנה עמוקה
ביותר – כפי שהעידה זמרתם בחיפה [כן, בחיפה!] רק לאחרונה.
במילים אחרות, תחת חסותו של חוק השבות,
לא הבאנו לכאן רק את "שארית הפלטה" אלא אף אותם המבקשים לסיים את
המלאכה, ועלינו בדרך זו או אחרת להקיאם
חזרה.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה