הפרימיטיבי

הפרימיטיבי

אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת, ואחד האתגרים הקשים בפילוסופיה של הדת, הינה היחס בין הדת והמדע. מאות שנים עמדו שומרי החומות של האמונה הדתית כנגד כל נסיון מדעי ליתן הסבר לתופעה פיזית, טבעית או גיאוגרפית מעבר לזה אליו הטיפה הכנסיה. אחת הדוגמאות המפורסמות בהיסטוריה לתופעה זו היה משפטו של גלילאו גלילי שהעז להתנגד למה שהיה ידוע כ"מודל הגאוצנטרי" על פיו הארץ קבועה במקומה וכל היקום סובב סביבה. הוא טען שהארץ סובבת את השמש ועל כך עמד למשפטה של הכנסיה, באשר הכחשת המודל הגאוצנטרי היווה כפירה. ואולם – כמנהגם של האנוסים [הגם שכמובן לא היה מיוחס אליהם] "הודה" גלילאו במשפטו למודל המפוקפק, אך כשיצא מהיכל המשפט - כך האגדה סביבו - לחש“Eppur si muove”  ["ואף על פי כן נוע תנועה"]. 

חשיבתו הייתה כפירה, ולא עזר לו "ייחסו" הדתי, שהלא שתי בנותיו "נשאו" לאלוהיהם ובילו כל שנותיהן במנזר.  תופעה זו של איסור לחשוב לא הייתה חדשה כמובן בזמנו של גלילאו. סוקרטס הוצא להורג בשל "קילקול הנער" כשזימנם לחשוב אחרת. אכן, ה"אמונה באל" העניקה את הכוח  הפוליטי הרב ביותר, החל מתקופת התנ"ך. ובמשך מאות בשנים היה כוחו הפוליטי של האפיפיור כמעט ללא תחרות. הנרי השמיני ניתק את הכנסיה האנגלית מהאפיפיור קלמנס השביעי בשל "מחלוקת דתית" עם האפיפיור שסירב לבטל את נשואיו של הוד מלכותו עם קתרין מאורגון [הראשונה משש נשותיו של המלך].

גלילאו עומד מול האינקוויזיציה ברומה

אומנם כן, מותר להטיל ספק באמונתם הדתית של אפיפיורים רבים בתקופות קודמות כשהותיקן היתה "מעצמה פוליטית". ויעידו בין השאר מבחרם הרב של צאצאי אפיפיורים וקרדינלים מפורסמים. ואולם, לא הרי איסורי חשיבה המבוססים על אלוהים, כהרי מגבלות החשיבה וחופש הביטוי המוטלים על ידי משטרים אפלים אחרים. יוסף סטלין ידע שמבקרי שלטונו צודקים ולכן נלחם נגדם. שופטיו של גלילאו או סוקרטס האמינו שהצדק איתם ולכבודו של האל [במשפטו של גלילאו] או האלים [במשפטו של סוקרטס] יש להלחם ב"כופרים". המיגבלה על החשיבה הינה יציר העבר, "פרימיטיוי". והגם שגם איסור החשיבה הדתי נגוע היה גם באינטרסים פוליטיים, כמובן, [הרצון לשמור על מושכות השלטון, לגדוע כל תופעה שיש בה על מנת לאיים על השליט], והדת שימשה 'קרדום לחפור בה' - ההיסטוריה מלאה ב"מלחמה באחר" גם מתוך אמונה דתית כנה, "ידיעה", כי חשיבה חריגה הינה כפירה באלוהים, ולכן המגביל הדתי לא נדרש היה ליתן הסבר הגיוני לעמדתו – ודי שקבע כי מדובר "ברצון האל". [הצאר ניקולאי השני ורעייתו הצארינה האמינו בקדושתו של הצאר והשענותם על "הנזיר" רספוטין הייתה השענות דתית].  

החשיבה הפרימיטיבית הלזו לא פשה מן העולם ויעידו כוחם הפוליטי העצום של חכמי הדת הווהאבים בערב הסעודית ונסיונם – ההופך נואש יותר ויותר – של המולות באירן לשמור על כוחם הפוליטי.

מליני פיליפס הינה אישה בריטית חושבת השנויה במחלוקת. מתחת ידה יצא לאחרונה הספר "העולם התהפך, מלחמת העולם על אלוהים, אמת וכוח". לקראת צאת ספרה, פרסמה הגברת פיליפס מאמר בעיתון "ספקטטור" הבריטי. ובו היא מצביעה על כך שהקיצוניות וחוסר הסובלנות שמפגינים בעלי חשיבה מודרנית "הגיוניים" אינה  שונה מחוסר הסובלנות הדתית של פעם. לא – בכל הכבוד - איני מסכים לכל הנאמר, לא במאמר ולא בספר, אבל  יש לא מעט קורטוב של אמת בקביעתה של הגברת פיליפס, גם, ואולי במיוחד במעוננו. הרבה רואים עצמם כאנשי קידמה. יש החושבים שראיה לקדמתם היא השלחת האמונה אחר גו. אבל הם מתייחסים לדת ולדתיים - מילולית, כמובן - בפרימיטיות שאינה שונה מצרות החשיבה של אותם כמרים נושאי דגל האינקויזיציה. אמרות השפר של שולמית אלוני או ההיסטריה של גבי גזית לא מעידים על קידמה אלא על חושך מוחלט, על מחשבה פרימיטיבית. "לדת של פעם" אין מונופול על חשיכות. גם לא לוואהאבים. גם "חשיבה מודרנית" יכולה להיות חשוכה. המחנה המשותף של החשיבה הפרימיטוית של פעם והמחשבה החשוכה של היום, היא חוסר סובלנות ושנאת האחר. גבי גזית ושולמית אלוני נמצאים ברשימה המפוקפקת הזו. לא, הם אינם "נאורים", ממש לא. הם חשוכים ואפילו חשוכים מאוד. כי האלימות הדתית והאלימות האנטי דתית היא אותה הגברת בשנוי אדרת.

זלי יפה