רועי קליין ז"ל
ואולי הפעם נפתח בשאלה. עד מתי נשתרך אחר שיגיונותיו של הממשל החדש
בארצות הברית? ואלו ערכים אנו אמורים להקריב כדי לספק את תאבונו חסר ההבנה של
נשיא חסר ניסיון?
אני מבין שרועי קליין אינו זכאי לכל מתת של חסד מהמדינה. אשתו וילדיו
אינם כי אם פושעים בלב שלם אשר גזלו אדמותיהם של פלסטינים ובנו את
ביתם בניגוד להוראות כל חוק. ואשר על כן, על זו המשפחה לגלות מביתה
שייהרס על אתר. שילכו מפירי חוק אלו וידורו באוהל על יד קברו הצבאי של בעל
ואב. אז מה אם מדובר בגיבור ישראל? אז מה אם מדובר בלוחם המעוטר ביותר
ממלחמת לבנון השנייה? אז מה בכך אם מדובר באדם שהקריב את נפשו על מנת שחיילים
ישובו הביתה בשלום? החוצה, ודי! לו היה מדובר באטימות, החרשתי. העותרים
המצטדקים ["שלום עכשיו" כמובן] יש בם יותר משמץ של רשע וצביעות.
מעניין כמה פעמים פנתה "שלום עכשיו" לבית המשפט העליון
כנגד בניות לא חוקיות [לאלפיהם] בירושלים, בגליל או בנגב, של ערבים. אמת,
רבים מאלו שבנו בניגוד לחוק אינם חשודים בנאמנות למדינה אז עליהם יש
לשמור. על זכותם יש להגן. והעותרים דנן, חלילה להם להגן על החוק כנגד
אלה. אבל רועי קליין ז"ל? המתנחל? שבנה את בתו כציוני אמתי? אחת
דתו, הרס וחורבן. כן, כן, גם לאחר מותו. כן, כן, גם אם מת מות קדושים
לטובת האומה.
יפה הנפש הללו אינם אזרחי העולם הערבי. אויבי ישראל בזים
להם. הנה כי כן, דניאל ברנבוים, המוזיקאי הידוע הנו בעל דעות פוליטיות מאוד
פרו פלסטיניות [הוא הופיע באוניברסיטת ביר זית, והתעמת עם כתבת גלי צ.ה.ל על שזו
העזה לשאלו שאלה בעודה במדים; "הורידי
את המדים ואז נדבר" הורה המנצח והפסנתרן לדפנה ארד הכתבת.. הוא אף זכה
לאזרחות פלסטינית]. אבל לאחרונה הוחרם על ידי מעריציו ברמאללה [כן, ראמאללה,
לא עזה]. על מה ולמה? כי טען שלישראל זכות קיום. חד וחלק.
ההיסטריה של הרס בתי יהודים ביהודה ושומרון הנה חלק ממסע שמנהל הנשיא
ברק אובמה כנגד ההתנחלויות. והגם שידע כבוד הנשיא לדרוש מישראל הפסקה
מוחלטת של ההתנחלויות על אתר, לא שמענו לא ממנו ולא מהפלסטינים מה בדיוק תהיה
התמורה לזו ההקפאה. וכיון שלא נדרשה כל תמורה, ברור שאין לך
ניצחון מורלי גדול מזה לא רק לאבו אבאס הנחשב כ"מתון", אלא אף לחמאס. הנה
שלום עכשיו עושה את מלאכתם של הפלסטינים. למה להם לוותר? יש מי שנלחם עבורם
בתוך ישראל. כל שעל הפלסטינים לעשות הנו לא לעשות, לא להתגמש, שהלא האמריקאים
עושים עבורם את העבודה.
 |
| רס"ן רועי קליין ז"ל |
ואיש לא למד מההיסטוריה. לאחרונה התפרסם ספרם של דניס רוס [בכיר
מחלקת המדינה לשעבר] והעיתונאי דוד מקובסקי Myths, Illusions and Peace על המזרח התיכון. אחד הפרקים הראשונים מחזיר אותנו למבצע קדש שהחל
באוקטובר 1956. אז משל בכיפה בארצות הברית נשיא שהיה מנהיג צבאי דגול במלחמת העולם
השנייה, אבל נשיא חסר ניסיון לחלוטין. אותה תקופה בה התעמת הנשיא דויד
אייזנהאור עם צרפת בריטניה וישראל ודרש מהם לסגת מסיני [לחץ שהיה אחד הגורמים
לפרישתה מאוחר יותר של צרפת מנט"ו] פלשו כוחות ברית ורשה להונגריה. דממה
אחזה במחלקת המדינה של ג'ון פוסטר דאלאס כמו גם בבית הלבן בכל הקשור לרמיסתה
של הונגריה. אבל העימות בו פתחה ארצות הברית כנגד ישראל ובנות בריתה היה
מדהים וחסר תקדים. זאת מתוך תקווה לקרב לארצות הברית את הנשיא המצרי גמאל עבד
אל נאצר. אלה שזה בז לאמריקאים והבין ששכרו יינתן לו חינם ללא כל
התחייבות. והוא ניהל מדיניות אנטי אמריקנית בעליל. זו המדיניות והנסיגה
הפכו את נאצר למנהיג העולם הערבי. זאת מפני שארצות הברית לחצה על ישראל ללא קבלת
כל תמורה ממצרים. הנשיא אייזנהאור עצמו הודה ששגה, והנשיא ניקסון – שהיה בעת
ההיא סגן הנשיא - כתב באוטוביוגרפיה שלו שמדיניות ארצות הברית במהלך מבצע
קדש הייתה הטעות החמורה ביותר של ארצות הברית מאז תום מלחמת העולם השנייה.
ואין הבדל. אז לא דרשה ארצות הברית מאומה ממצרים וכשלה. היום לא
דורשת ארצות הברית מאומה מהפלסטינים ואלה מכחישים עמדות ובחלקם אף אינם
מכירים בזכותה של ישראל להתקיים. כי - כפי שכתבו ה"ה רוס ומקובסקי
- אין קשר בין מדיניות פרו ישראלית של ארצות הברית לבין יחס העולם הערבי אליה
[למרות ניסיונות של רבים ל"הוכיח" אחרת]. אז טענה ארצות הברית
כי מדיניות ישראל הנה בניגוד לחוק הבינלאומי ונמצאה כושלת. אף היום זו טענתה
והיא כושלת. כפי שהעיד הנשיא אובמה בפגישתו בשבוע שעבר עם מנהיגי הארגונים
היהודיים של ארצות הברית.
אל לנו להידבק לחלמאות וחוסר ניסיון של ממשל זה או אחר. גם
ל"שלום עכשיו" חוב אדיר כלפי רועי קליין. ו – כן. לרועי קליין ז"ל
מגיע יותר. הרבה יותר.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה