פוליטיקה והגינות

פוליטיקה והגינות

ההיסטוריה מלמדת כי באם מבקשים להדיח מנהיג כדאי שההדחה תיעשה מהסיבות הנכונות. שאם לא כן,  יימצא החוטא נשכר על ידי ההיסטוריה. ואנו חייבים לעצמנו ולדולות הבאים, לדייק. במיוחד בנושאים שעתידנו תלוי בם.

איני יודע כמה מהמתווכחים אצל כלי התקשורת או מהנואמים בכיכרות ראו את דו"ח וינוגרד. כך למשל גאולה אבן גרסה ביום חמישי 3 מאי, 2007, בשידור ישיר בערוץ הראשון כי הקביעה שמי שחטא הוא יתקן אינה מופיעה בדו"ח וינוגרד. הדברים אינם נכונים. שכך כותבת הועדה בפרק המסקנות, סעיף 17 הערת מקור 8. "תרבות שאינה מאפשרת למי שטעה להמשיך לתפקד במקרים מתאימים אינה תרבות לומדת והיא עלולה לאבד את האנשים המנוסים ביותר שלה רק על מנת לאפשר לאנשים שלא טעו לחזור על הטעויות שמהם היו נמנעים אלה שכבר טעו בהם".

הכשל אצל המנהיגות המדינית לא התחיל אצל אהוד אולמרט. הוא החל – כך הוועדה – הרבה לפני כן "ללקויים שותפים רבים מאוד [פרק א' סימן 44]. "שותפים לכשלים אלה היו הממשלה" [סימן 45]. העיד השר הרצוג בפני הוועדה "יש איזה לקוי בדיון הכללי – הוא קיים מקדמא דנא" [פרק ה', סעיף 50]. ורק אולמרט אשם? אז מן הנכון הוא  להחליפו באחר שאשמתו גדולה משל אולמרט?

אצל הפרק הרביעי קובעת הוועדה בסעיף 6 "יציאת צ.ה.ל. מלבנון לא גרמה לחיזבאללה לשנות מתקיפתו הבסיסית" באשר "החיזבאללה לא התכוון להניח את נשקו לאחר צאת צ.ה.ל. מלבנון" [סעיף 36]. והיא ממשיכה כי "כבר בחטיפה הראשונה [ביום 7 אוקטובר, 2000] התבררה קלות החטיפה". הוועדה מביאה ממכתבו של אלוף הפקוד דאז גבי אשכנזי מאוגוסט 2000 כי מאז יציאת צ.הל. מלבנון מתרחבות תופעות ההפרות והמשכם "פוגע בביטחון, בהרתעה. מדיניות זו  [של להימנע מחיכוך – ז.י. ] לא הביאה לתוצאה הרצויה" [סימן 58]. ראש הממשלה דאז אהוד ברק הצהיר "אנו שומרים לעצמנו את זכות התגובה במועד שנמצא לנכון". זאת בניגוד למה שאמר [על פי סימן 21 לפרק בדו"ח] כי "כל פגיעה בריבונותה של ישראל תגרור תגובה קשה ומיידית". דע עקא שמר ברק לא עשה דבר ודרך יציאת צ.ה.ל. מלבנון הוכיחה עצמה ככישלון הן במהות והן בדרך קבלת ההחלטות. אז האם להחליף את אולמרט בברק? עם כל הכבוד כישלונו של מר ברק הרבה יותר עמוק ומהווה נדבך אדיר להצלחת החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. הוועדה הכירה  בשיקולים שהביאו להבלגה, אבל היא קבעה "היא [מדיניות ההבלגה – ז.י.] אפשרה לחיזבאללה גם להתעצם צבאית ללא הפרעה של ממש מצד ישראל" [סעיף 113].

והוועדה כן קבעה [סעיף 33] כי ממשלת ישראל בחרה במדיניות ההבלגה. "מדיניות זו הייתה נחלתן של כל ממשלות ישראל ... לא מצאנו עדות לדיון עומק בסוגיה זו"  ועוד, "מדאיג ... חוסר מודעות הדרג הצבאי והמדיני יחד למצב הדברים העובדתי" [סעיף 6].

אהוד אלמרט

ויש המדברים על פרס כמחליף. אחריותו גדולה משל אולמרט עשרות מונים. הוא בעל ניסיון רב יותר, וישב בכל ממשלות ישראל מאז שנת 2000. אבל  הוא לא הבין מה קורה בצפון. הוועדה לא הוציאה אותו מהכלל של הדרג מדיני. והגם שפרס דרש תכניות "כי לא הייתי רוצה להמתין חלילה לארוע כדי להתחיל לשקול" לא הוצגו תכניות לקבינט המדיני [סעיף 109]. מדוע לא התריע על כך המבקש נפשו להיות נשיא? או ראש ממשלה? או שניהם יחדיו? מדוע לא דאג לדיון מעמיק בממשלה או בקבינט הביטחוני? ואם נכונה עדותו [בפרק החמישי סעיף 51 ה.מ.90] "אילו זה היה תלוי בי לא הייתי נכנס למלחמה הזאת", כיצד זה לא דרש דיון בקבינט הביטחוני על מנת להביא את שיקוליו לפניו? כיצד זה לא הציע הוא דרכים חילופיות לפתרון המשבר?

יש המדברים על ציפי ליבני כמחליפה ראויה. למה? הלא הוועדה הודיעה בפרק המסקנות [ה.מ. 7] כי תתייחס להתנהגותה של שרת החוץ בדו"ח הסופי. וכל חברי הממשלה, גם פרס וליבני "לא מלאו את תפקידם לשקול בצורה אחראית וזהירה מהלכים מסוג זה".

מועמד נוסף לראשות מפלגת העבודה הנו ח"כ פינס ששימש שנים כשר הפנים.  השר לשעבר ידע בראיון רדיו לטעון האחריות הקולקטיוית אין בה ממש. מהפכה חוקתית של ממש, או יותר נכון, שאין בה ממש.  יתר על כן, בהיות מר פינס שר הפנים תקופה לא קצרה, הכיצד זה הזניח את איזור הצפון ולא דאג לאותן תשתיות שנמצאו לוקות במשך כל תקופת כהונתו? האין הוא נושא באחריות?

נכון, חטא ראש הממשלה - בין השאר - כשמינה את עמיר פרץ כשר הביטחון. וראשי העבודה לא חטאו כשהרשו למפלגתם לשלוח אותו לכהונה הרמה הלזו? הם אינם צריכים לשאת באחריות?

הווי אומר כולם אחראים. והאחריות העודפת של ראש הממשלה בהיותו ראשון בין שווים אינה גורעת מאחריותו החמורה מאוד של שמעון פרס בהיותו המנוסה מכולם, בטענו שלא היה יוצא למלחמה. כל ממשלות העבר שגאו והביאו בהתנהלותם לתוצאת המלחמה. אולמרט נכווה על חשבון כולם. להדיח את אולמרט לטובת שמעון פרס זה עיוות הגיוני ונתינת פרס לאדם שהתרשל הרבה יותר מאולמרט. לא שמעתי משמעון פרס כי שגה. לא שמעתי מברק הודאה כי מדיניות ממשלתו גרמה לנזק. להכיר בשגיאותיו של האחר הנה תופעה נפוצה וקלה. להכיר בשגיאותיך שלך זה כבר יותר קשה. גם בכך כשל פרס, וגם ביוהרה זו נפל ברק. כן שמעתי מאולמרט כי טעה וטעה טעויות קשות.

לאור האחריות של כולם, יש לבחור בין מינויו של ביבי נתניהו [ולא, אני איני מפחד מכך, הוא היה שר אוצר מעולה ועל אף ההיסטריה של מפלגת העבודה, הוא באמת מייצג היום את רובו של הציבור] לבין אהוד אולמרט שנפגע ויכול לתקן כפי שכן קבעה הוועדה. התרשלותם של ברק ופרס עמוקה הרבה יותר.  

לו היה אולמרט שומע בקולי, היה מזמין את הליכוד לממשלת חירום לאומית. לו היה ביבי נתניהו שומע בקולי, היה מסכים. נכון, זה לא לטובת מר נתניהו וזה קשה למר אולמרט, אבל זה לטובת העם והמדינה.

זלי יפה