יושרו של משפט
אונס הנה עברה משפילה וחמורה. איני מהסס לראות בעברת האינוס חמורה יותר מרצח. צא ולמד, עומדים שניים, והאחד בחטף הורג את חברו בכלי נשק חם או קר. המעשה נמשך – בדרך כלל – שניות מעטות. ולא פעם שמענו על מניעים לרצח שהנם מבהילים [רצח נהג מונית, סתם כך, או רצח כי הקרבן "חטף" את מקום החניה, או הסתכל על החברה של הרוצח].
לא כן אונס. אונס לא נעשה בחטף. הוא כולל מאבק, צרחותיה ותחנוניה של הנאנסת נופלות על אוזניים ערלות והפושע ממשיך בשלו באטימות לב. הרשע הנלווה לאונס גדול הוא עשרות מונים מהרשע הנלווה לרצח [אצל רובם של מקרי האונס, הקרבן אנה מכירה את התוקף, היא מעולם לא הרעה לו. ו – לא - איני מקבל את ההנחה שמדובר בסטייה נפשית הדורשת טיפול. מדובר בתופעה חברתית חמורה הדורשת יד ברזל.
אני דוחה מכל וכל את "הצעתו" של יושב ראש ועדת הרווחה של הכנסת שעל נאנסת להתלונן תוך 48 שעות, שאם לא כן, לא תוכל להתלונן. על חוק התיישנות כגון זה לא שמעתי מעולם, וחבל היה שלשונו של כבוד היושב ראש, הייתה מהירה ממחשבתו.
 |
| הנשיא משה קצב |
אך כיון שעברות המין הנן חמורות כל כך, יש לנהוג בם שבעתיים של זהירות. שלא יימצא אדם נאשם במעשה שלא עשה, ובמיוחד מעשה כה חמור.
איני מכיר את א'. והיכרותי את נשיא המדינה הנה שטחית אם לדבר בלשון המעטה. לא איני יודע אם הנשיא אנס את א', כפה עליה הר כגיגית עד שאמרה רוצה אני. אני לא הייתי שם. אבל גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ לא הייתה שם. וגם חברת הכנסת רוחמה אברהם לא הייתה עדה למעשה.
אבל אנחנו כן יודעים את העובדות הבאות. את התלונה הראשונה הגיש נשיא המדינה. על סחיטה. רק לאחר שהגיש הנשיא את המכתב ליועץ המשפטי לממשלה, החליטה א' להתלונן על אונס. היו מכתבים המעידים על מחמאות מהנשיא אליה וממנה אל הנשיא, כל אלה, לאחר מעשה. כל אלה אומרים דרשני.
הנשיא הנו קדם כל אדם. הנו בעל, אב וסב. ההשתוללות חסרת הרסן כנגד הנשיא הנה שערורייתית. לבא ולקבוע, כחברת כנסת, כי הנשיא אינו יכול לבוא לבתי ספר מפני שהוא חשוד בעברות מין, זו הנה דמגוגיה זולה ונפשעת. חריצת דין פרימיטיבית שמתאימה אולי לעיתונאי מדרגה ד', אך לא לחברת כנסת המבקשת את טובת הציבור [או אולי את טובתה על חשבון הציבור].
היה זה נשיא בית המשפט העליון היוצא שקבע שלא היה מקום למנוע מהנשיא להשביע את נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת. והוא צדק. לו היה היועץ המשפט לממשלה קובע כי יש להתחיל בהליכים פליליים נגד הנשיא, החרשנו. אך כל חברי הכנסת – גם הגברת יחימוביץ ש"תשאלה" את א' – והיא כמובן החוקרת מספר אחד בישראל - אמורים לשמור על טוהר החוק. כן, גם נשיא המדינה הנו זכאי, וכל עוד לא הוחלט לפתוח בהליכים משפטיים נגדו זכאותו אינה מוטלת בספק. חקירה אינה מפתח להשעיה. פתיחת הליכים פליליים הנו הקריטריון – כפי שהדבר נעשה בעניינו של חבר הכנסת חיים רמון.
לא הנשיא נכשל. אנחנו נכשלנו. ואנחנו נכשלנו כי נציגינו בכנסת אינם כי אם פופוליסטים המבקשים את תהילתם ולא את הצדק. ומי שאינו מאמין שישמע את שלי יחימוביץ.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה