קביעת עובדות בשטח

קביעת עובדות בשטח

נשיא ארצות הברית - בעידודם של כמה ישראלים - כמובן, איך לא – משפיל את ראש הממשלה. מנהיגת האופוזיציה המטיפה בפני כל מיקרופון אפשרי כנגד חוסר הממלכתיות של ראש הממשלה, נאה דורשת אבל כמובן רחוקה מליישם נאה מקיימת. אני מבין שהיא מצפה בכיליון עיניים למפלתו של ראש הממשלה. זו תקווה לגיטימית, וזו משאת נפשו של כל מי העומד בראש האופוזיציה. להמתין לאחרים מבחוץ שיעשו את המלאכה ללא שמירה על כבודו של ראש הממשלה שלה זו כבר תופעה מאוד לא דמוקרטית. לאפשר לבית הלבן ולמזכירות המדינה לקיים דבריו של הלורד היו ססיל שאמר בהתייחס למלחמת העצמאות של אירלנד בתחילת המאה שעברה, "אין בנמצא 'פעולת תגמול', אבל הם גרמו להרבה טוב" השפיל הנשיא את ראש הממשלה לעין כל. אבל, מדינת ישראל כבר רגילה לכשכאלה. היום כבר אין טעם אפילו להכחיש כי לולי התערבותו של ג'ורג' בוש האבא, ממשלת שמיר לא הייתה נופלת. וכנראה שאשר על האופוזיציה מבקשים לקיים "התקדים המחייב".

אבל גם מאצל האופוזיציה הייתי מבקש מעט כבוד עצמי וחשיבה פחות פרימיטיבית. [כן, ממש כך]. הנה. קיימת מחלוקת בין ממשלת ישראל ובין הממשל בארצות הברית לעניין זכות קניינית שיש ליהודים במזרח העיר. טוען הממשל כי אל לה לישראל לבנות במזרח העיר, באשר בניה כזו הנה קביעת עובדות בשטח. והלא מעמדה של ירושלים אמור להיקבע בהסדר הקבע. במילים אחרות אל להם לצדדים לעשות כל מעשה שיש בו משום קביעת עובדות שקשה להפכן. שהלא לעת הזאת לא קבעה ממשלת ארצות הברית או הצדדים למחלוקת מי הוא זה ואי זה הוא ואשר ישלוט על ירושלים או על חלקים בה. כפי שחזרה והדגישה מזכירת המדינה של ארצות הברית, כל אלה הנושאים ידונו "בשיחות הליבה". אשר על כן - כך ממשלת ארצות הברית - על לה לממשלת ישראל לקבוע עובדות ואשר יפריעו למשא ומתן העתידי. דברים כדרבנות מאצל המתווך הניטרלי. אבל משהו מוזר קורה שם בפנסילבניה אווניו. הממשל יודע על כל אבן שנבנית על ידי יהודי במזרח העיר. על כל החלטה של תת ועדה לעניינים מקומיים בעיריית ירושלים המהווה "עלבון לא רק לסגן הנשיא אלא לארצות הברית" כדברי מזכירת המדינה.   

בנייה במזרח ירושלים

אבל אלפי בתים נבנים ללא רישיון על ידי פלסטינים בירושלים. האנרכיה התכנונית הנה משולמת. המוסלמים הורסים כל נתון ארכאולוגי על הר הבית באופן המזכיר את הטליבאן באפגניסטן ואין פוצה פה ומצפצף. המתווך הניטרלי אינו דואג לקביעת עובדות בשטח על ידי הפלסטינים. נראה שהנשיא אובמה הנו איש חושב. הוא דומה לפילוסוף והמחזאי הצרפתי בן המאה השמונה עשרה פרנסואה וולטר שראה בפרטים "תולעים ההורגים את מהות היצירה". מטרתו של אובמה הנה להעניק את ירושלים לפלסטינים. היצירה הנה "השיחות". והן אמורות להתנהל ללא קביעת עובדות בשטח. חוץ מפרט קטן. התולעת ביצירתו של אובמה. לפלסטינים מותר וליהודים אסור. הן יוכלו לנהל משא ומתן בנושאי הליבה גם לאחר שקבעו עובדות בשטח. הכיצד? או שמא אין מדובר – כטענת הממשל בהמתנה לשיחות בין הפלסטינים וישראל שיקבו את עתידה של ירושלים? הממשל כבר קבע!

המעניין הוא שארצות הברית נהגה כך גם בעבר גם כלפי ישראל. לעולם להטיב עם האויב ולהכות בידיד. בשנת 1956, פגע הנשיא אייזנהאור הן בישראל, הן באנגליה והן בצרפת ולחץ עליהם לפנות את סיני. הנשיא נאצר, שלעת הזאת כבר היה בן בריתה של ברית המועצות, יצא מנצח. באותם ימים בהם התנהל מבצע קדש, פלשו כוחות ברית ורשה להונגריה וממשלת ארצות הברית נשארה דוממת. ידידי ארצות הברית נפגעו, אויבותיה ניצחו ניצחון כפול.

הנשיא המחפש את קרבת מדינות האסלאם יבקש לעשות זאת על חשבון ישראל. זו תקופה קשה. הוא יצליח באם האופוזיציה תפקיר את תפקידה ותבקש להפיל את הממשלה בעזרתו של היושב במשרד הסגלגל. הנשיא יודע שהאופוזיציה בישראל מבקשת אף היא להפיל את נתניהו בכל מחיר. היא רק אינה יודעת שהיא משמת ככלי בידי אדם שמחר עלול להיות מסוכן. כן, מסוכן גם ללבני.

זלי יפה.