יום שלישי, 25 באפריל 2017

כישלונו של מי גדול יותר - 23 באוגוסט 2005

כישלונו של מי גדול יותר

"אדם ניכר בכיסו, בכוסו וכעסו". כך למדנו וכנראה שכחנו. פנוי חבל עזה וצפון השומרון מהווה את נקודת המבחן הקשה ביותר בתולדות הציונות. ממשלה - ואשר הריקבון בראשה הנו בעייתי אצל מבחרם של נושאים ואצל נושאי תפקידים לא מעטים - אינה מבינה כי ניקיון הכפיים צריך גם להראות. כך כשלה הממשלה בבחירת שופט [או שופטת] בבית המשפט העליון ואשר הרינונים אחריה לא היו פשוטים, ואשר על הבחירה התעלמו מרחשי הציבור. כך עומד ראש ממשלה החשוד בפלילים ומאשים את יריביו בכל, בפרעות, בעברה על החוק, ו – כן – בהסתה. כאשר היה הוא ולא אחר שרימה והוליך שולל ומסית ומדיח גם כנגד אלה שבזכותם עבר הפנוי כפי שעבר. שהלא לא התכוון למלאת אחר הבטחתו להישמע למרכז הליכוד. אם כן מדוע נערך שם המשאל? האם השאלה החשובה ביותר בתולדות מחשבתו המדינית [איש ליכוד, "מחשק" שראה בנצרים כתל-אביב, ואשר הפך את עורו, אינו חושב שמהפכה זו ראויה להיבחן באמונו של הציבור?

אבל מי שמכיר את ההיסטוריה יודע. מלחמת לבנון הייתה דוגמה האומרת דרשני. שתיקתו של ד"ר בנימין זאב בגין, התנהגותו של שרון היום לאחר בקורתו הנוקבת דאז אף היא שתיקה רועמת.

אבל השלטון והאוחזים בו אינם הבעיה.. השלטון נכשל. שרון ומרעיו רמסו ביד רמה את אושיות הדמוקרטיה, תחנות נצדק מסרסות את המוסג בבואם לדון בעניינים הנוגעים להתנתקות כמאמרו של אותו אנגלי a bad case makes a bad law.

רובם של המפונים התנהג באבירות כיאה ליהודים יראי שמיים הבזים – ומותר להם לבוז – לעומד בראש. אבל היו מבין המראות שחייבו תגובה, גם מטעם אותם שחשבו שהשלטון השחית את עצמו.

אותם ילדים שעזבו את ביתם בהרמת ידיים כשטלאי כתום על דש בגדיהם חיללו את זכר השואה. נוראה ככל שתהיה הגלות מבית, והיא קשה, כואבת ומשפילה, אין היא נעשית מול קני רובה מאיים בהרג על כל צעד, והילד אינו הולך לתאי הגזים. השימוש שנעשה בילדים הוא שימוש ציני, מבהיל וחסר אחראיות.

ובכל חברה, הקיצוניות תמיד שועטת קדימה. אותם תימהוניים שבאו "לחזק" את תושבי גוש עזה לא בקשו כי אם לחמם את האווירה, לגרום למשבר, להתיר את האלימות. והצעד הבא היה אלימות של ממש מאז שביקש להקצין ייתר והרג את חבריו לעבודה הפלסטינים או אחר שהתנקש בחיי פלסטיני אחר, או שניים שבקשו לגרום על מנת לשבש את תכנית ההתנתקות.

תכנית ההתנתקות הנה מזוויעה. לא, אין היא חטאו של שרון בלבד. ההתנתקות הנה חטא קדמון של כל ממשלות ישראל שחשבו כי ניתן ליישב 25,000 איש אצל אוכלוסיה עוינת המהווה, יחסית, את האוכלוסייה הצפופה ביותר בעולם, רוויית עוני וסבל, ואשר האבטלה בה נעה לעולם בסביבות השלושים עד חמישים אחוז. הכל מבינים כי פנוי גוש עציון או אריאל הנה כמעט בלתי אפשרית. האוכלוסייה העוינת הסובבת את הגוש הנה מעטה, דלילה יחסית והישוב היהודי הנו גדול. לא כן המצב בעזה.


חיילים בהתנתקות

הדרך בה הוחלט על הפנוי, המסר אותו הבינו כל מדינות המערב, כל כלי התקשורת, כפי שהעידו ומעידים עד היום הלה פיגרו ולה מונד, הצרפתי, הטיימס, הדיילי טלגרף והדיילי מייל האנגליים, הפרנקפורטר אגי מייני והדה צונג הגרמים. כי ישראל נכנעה לטרור. ובלבולי המוח של אריאל שרון אין בהם על מנת לשכנע ההפך.

אבל אנחנו נכשלנו כי אדם ניכר בכיסו, בכוסו וכעסו. כי הכאב האמתי, השבר של הרוב נתן פתח לחבורה של בריונים לחלל את השם, לרצוח את הנפש, לרמוס את זכר השואה ולהכפיש את שמה של הציונות הנאה ביותר, היהדות האצילה ביותר.


זלי יפה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה